אחדות מדומה - לפחות אל תשנאו • טור אישי

במחשבה ראשונה חשבתי לוותר השבוע, ולא לשתף אתכם בתובנות ובהגיון לב, שמא דברי יוצאו מהקשרם ויגרמו צער לכואבים באמת ובתמים בימים אלו, עת רציחתם על קידוש ה' של שלושת הנערים המסולאים מפז, אולם במחשבה שניה החלטתי לתת אימון בציבור הקוראים, שחזקה עליהם שישרי דרך הם ולא יסלפו את המסר ולא יחטיאו דברי את מטרתם.

הרי ממשיכים אנו באווירה של אחדות. כל כך מאוחדים אנחנו, עד כדי כך שוויתרנו ליאיר לפיד על כל פשעיו וחטאיו, והעדפנו שהוא יספיד את הקדוש למשפחת שאער הי"ד, על פני עמיתיו השרים אורי אריאל, נפתלי בנט או אורי אורבך למשל.

האמת היא, שאם כבר 'אחדות', היו יכולים לבחור למצווה הקדושה דווקא איש אגודת ישראל כמו ח"כ יעקב ליצמן, או לחילופין ח"כ ניסים זאב מש״ס. גם זה היה נחשב ללא ספק הבלטת האחדות. אבל מי אנוכי שאשאל שאלות את המשפחות המדהימות הללו. הכל כל כך מדהים, מרגש ומאוחד, שגם אמנע מלשאול ממתי מצטרפת אשה לאמירת קדיש - שמא שאלה זו תפגום באחדותינו חלילה.

רק על ראש הממשלה מותר להרהר ולומר שהוא מוג לב ופחדן, כי טרם אזר אומץ לספח את גושי ההתיישבות ועדיין לא כבש את עזה. כי האחדות לא כוללת את ראש הממשלה, או את המוקדן והמוקדנית ממוקד 100 של משטרת ישראל, ולכן -עוד כשהגופות היו מוטלות לפנינו - העדיפו בתקשורת ה'מאחדת' להעלות על המוקד את השוטרים ששירתו במשמרת המדוברת, ודנו אותם לתלייה בשער בת רבים.

ומה עם האחדות? מה עם כבוד המתים הקדושים? לרגע שכחו מכל זה. על הרוצחים, חיות הטרף ושולחיהם - לא שמעתם מילה אחת. למי שלא היה בקי בהשתלשלות הטרגדיה הנוראה, היה נדמה לרגע שהיה שיתוף פעולה כביכול בין שוטרי המוקד למחבלים המרצחים... ובאמת, רק זה היה חסר, שאחד הכתבים לענייני פלילים יאשים את המשטרה בשיתוף פעולה עם החמאס.

אבל האמת היא שהצביעות החלה כבר בימים הראשונים לחטיפה, דברו על אחדות כשמדינת תל אביב בכלל היתה עסוקה במצעדי תועבה ביום ובתרבות יוון שבברזיל בלילות. אט אט כבשו שלוש האמהות את ליבם, אחרי שפנו בגישה אימהית ובשפה רכה ומחבקת, שכבשה לבסוף גם את תל אביב הבורגנית - זאת שביום השני לחטיפה לא היססה להצהיר בגלוי ש'הילדים של המתיישבים אינם הילדים של כולנו' (אילנה דיין), וכך הצטרפו אף הם לאחדות ישראל, המחבקת את המשפחות ואת ״ההורים המדהימים״.

בוודאי מדהימים. הם לא באו להצהיר חלילה שהם מאמינים שארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל. אלא רק לבקש רחמים עליהם ועל זרעם, ולעורר את העם כולו בתפילה... אחדות שנמשכה עד לסערת השר סער, שהעיז לגעת בשבת התל אביבית, או אז נסדקה חומת האחדות, והעם נחלק לשלושה. איראן, סרטן ותל אביב... בדגש על נסדק, כי כוחן של האמהות שוב הוכיח את עצמו, וקולה של האם שהדהד באולם האו"ם - עמעם את קולה של הכוהנת הגדולה של תרבות תל אביב.

כל זה החזיק מעמד עד לבשורת האיוב על מציאת גופות הקדושים שנרצחו על קידוש ה׳, כשעם ישראל לרבבותיו חולק להם כבוד אחרון, מאוחדים לפחות בהזדהות עם כאב וצער המשפחות, אך רחוקים כרחוק מזרח ממערב מאחדות שתוכל להכיל רב בישראל שיצטט במספד על קדוש שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו - דווקא משורר חילוני ידוע, ועוד פחות אפשר להתאחד ולהכיל את העובדה שמי שנושא את דגל החילוניות, והרים יד בתורת משה ובהוגים בה יומם ולילה, התאכזר וקיצץ לחם מילדיהם, החרים ונידה אותם, ואף התנה את היותו חלק בשלטון - בהרחקתם, הוא ולא אחר יטיף על אהבת ישראל וילמדנו מתורת האר״י הקדוש...

לדאבון לבנו ובעוונותינו הרבים, לא זכינו לנס לו ציפינו. עם ישראל הקריב עוד שלושה עולות תמימות בגלות המרה והנוראה מכולן. לבנו עם המשפחות, שהן, ורק הן, יישארו עם הכאב, האובדן והחלל הגדול הנצחי - עד ביאת הגואל. כי העם כעם שוכח, מי מאיתנו זוכר את שמותיהם של הזוג וילדי משפחת פוגל? מי זוכר את שמותיהם של בני משפחת שאבו? גם הם נטבחו ונהרגו על קידוש ה'.

בואו נהיה אמיתיים וכנים לרגע, להיות מאוחדים ואוהבים זו מטלה קשה וכמעט לא מציאותית. לפחות נשתדל לא לשנוא את זולתנו ולכבד אותו. לזכור לנצח את קדושינו לא נוכל, אך נבקש ונתחנן מאבינו אב הרחמים, שהוא יזכור ברחמים, את אותם שנרצחו על קידוש שמו יתברך. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. יזכרם אלוקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם, וינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך בגאולה השלמה, אז הקיצו ורננו שוכני עפר ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, נחמת ציון ובנין ירושלים ובית המקדש בקרוב ממש.

טורו של דודי שוומנפלד מתפרסם ב'כל ישראל', מבית 'קו עתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!