מה עמוק בתוככן מפריע לכן להרגיש בעלות ערך?

מה שמנהל באמת את רוב האנשים, זאת תחושת חוסר ערך פנימית. לא משנה כמה כסף יש לכם. לא משנה כמה אנשים מכבדים אתכם. לא משנה איזה תפקיד בכיר אתם נושאים. אם בתוך תוכם, אינכם חשים ראויים זה יבוא לידי ביטוי בזה שבבית שלכם – לא תרגישו שמכבדים אתכם.

פעמים רבות, בחברה ובעבודה אנחנו מקבלים כבוד רב והערכה אך בתוך הבית שלנו – בני הזוג שלנו והילדים לא ממש יתייחסו אלינו בצורה כזאת ואף יבואו אלינו בטענות. וזה יערער לנו את כל הביטחון.

אנשים שבאמת מרגישים ראויים ובעלי ערך אלו אנשים שחווית הערך העצמי נובעת מתוך עצמם. היא נובעת מעצם החיבור שלהם עם המהות שלהם ועם האני האותנטי שלהם. על מנת באמת להרגיש ראויים אנחנו חייבים להיות בקשר עם הרגשות שלנו. לדעת לנהל אותם ולהיות מסוגלים לחשוף אותם. אנחנו חייבים להיות בוגרים רגשית.

כאשר בתוך הרגשות שלנו שוכן ילד פגוע – מה שינהל אותנו בחיים זה הרצון לקבל אישור חיצוני מהחברה. אנחנו נעשה הכל על מנת שהסביבה תכבד אותנו ותעריך אותנו. אנחנו נדאג לקדם את עצמנו לתפקיד בכיר שמקנה לנו חשיבות ושליטה. אך כיוון שבעצם בתוכנו קיים ילד פגוע, אותו הילד יבוא לידי ביטוי בבית הפרטי שלנו. מול המשפחה הקרובה – ושם אנחנו כבר לא נקבל את החשיבות שאנחנו כל כך מייחלים לה וזה ישגע אותנו.

על מנת לא להרגיש את התחושה הפנימית הזאת של חוסר ערך. אנחנו משקיעים מאמץ רב בלהקהות אותה ובלברוח ממנה בדרכים שונות. יהיו אנשים שיהיו חייבים להיות בעשייה כלפי הזולת, יהיו כאלה שיעבירו את חייהם ברדיפה אחרי מטרות חיצוניות, יהיו כאלה שיתפסו תפקידים בכירים, יהיו אנשים שיהפכו לפוליטיקאים ויהיו כאלה שיקיפו את עצמם בצעצועים נוצצים – כמו רכב, בית, ביגוד שכל מטרתו להרשים את הזולת.

המשותף לכולם הוא שכאשר הם יקבלו ביקורת הם לא יהיו מסוגלים להתמודד איתה בצורה עניינית. הם ישברו ממנה או יתפוצצו ממנה או יעטפו את עצמם בנוקשות שמשדרת זלזול. אך לא יהיו מסוגלים להתמודד באמת עם הביקורת שקיבלו ועם מה שזה באמת נותן להם להרגיש. הם יהיו חסרים את היכולת להיות בגובה העיניים.

מי שמנוהל מהרצון שיכבדו אותו ושיעריכו אותו, לא מסוגל לתת לעצמו את האישור הוא עסוק בלנסות להשיג אישור חיצוני מהסביבה על הערך שלו ועל הייחוד שלו. הבעיה היא שכאשר אנחנו מחפשים שיעריכו אותנו אנחנו לא מסוגלים להיות בגובה העיניים עם אחרים. אנחנו לא מסוגלים להנמיך את עצמנו – ואם אנחנו לא מסוגלים להנמיך את עצמנו ולהיות בגובה העיניים עם הזולת אנחנו לעולם לא נוכל להרגיש אהובים ונאהבים וכך או כך אנחנו נסתובב כל חיינו עם ריקנות פנימית ועם תחושת חוסר שייכות מהותית. ללא אהבה ואינטימיות ועם חוויה שאנחנו לא מספיק ראויים. לא מספיק טובים.

אז מה עושים?

הרי לחיות את החיים על מנת לקבל אישור חיצוני מהחברה זהו פיתרון חלקי לבעיית תחושת חוסר הערך הפנימי שלנו. אם אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה, עדיף שנשקיע אותה בלפתור את הבעיה מהשורש ולא בלנסות להשיג לעצמנו גבס חיצוני.

אבל לתקן את תחושת חוסר הערך הפנימי שלנו זה כבר תהליך שמצריך התמודדות עם רגשות כואבים. מצריך הרגשה של רגשות עדינים וחלשים. מצריך אותנו להסיר את השריון שלנו ולהסכים לרכות וחולשה להיכנס לחיים שלנו וזה מפחיד.

אך, מי שיצא למסע אחר העוצמה הפנימית שלו. אחר תחושת הערך הבסיסית שלו שנובעת מהחיבור לעצמו ולמהות שלו ייחשף לדבר המדהים ביותר שנקרא חיים. רק בחיבור עם עצמנו יש לנו את היכולת לחיות את החיים ולחוות אותם באמת. ללא חיבור עם המהות שלנו אנחנו מבלים את חיינו בלהתבונן על החיים, לשרת את החיים אך לא בלחיות אותם באמת! אנחנו מעבירים את החיים שלנו מנוהלים על ידי חסרים ופחדים ובעצם מסתובבים כמו עכבר כלוא בכלוב.

תסכימו לראות באמת מה מנהל אתכם בחיים. תסכימו לפגוש את חוסר הערך הפנימי שלכם. תסכימו לקבל את הכאב שלכם. תסכימו לחדש את הקשר הפנימי שלכם עם עצמכם!

חני בורנשטיין

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!