התנהלות השופט - אכזריות שאין דומה לה • טור

במקצוע עריכת הדין ישנם הרבה מוסכמות בין החברים למקצוע. אחת המוסכמות הידועות היא כי תיק מסתיים רק בפסק דין, ועד להכרעה הסופית אין ל'אמרות אגב' של השופט בהכרח בכדי לצפות מהן פני עתיד.

לא פעם, כאשר שופט נותן הערת אגב כזו או אחרת כנגד צד בהליך, הצד השני בטוח כי השופט כבר הכריע מבחינתו את הדין. אך בסופו של יום מתגלה פסק הדין השונה באופן מהותי מאותה הערה שנאמרה על ידי בית המשפט בעיצומו של ההליך.

היום, לצערי הרב, חווה אורי לופוליאנסקי על בשרו את שאנו כעורכי דין חווים מדי פעם.

מחד, הדבר מוכיח כי דעתו של השופט אינה 'נעולה' - דבר מבורך המוכיח כי עד לפסק הדין אפשר לשכנע את בית המשפט בצדקת טענות הצדדים. אך מאידך, בתיק פלילי, כאשר מדובר בתיקים שחרותו של אדם ושמו 'מונחים על הכף' - מהווה התנהלות שכזו של בית המשפט - אכזריות שאין שני לה.

'אמרות האגב' של השופט במשפטו של הרב אורי לופוליאנסקי - לא הותירו כל מקום לספק כי דינו יהיה שונה משאר העונשים שיוטלו על הנאשמים האחרים. חיוכו של הרב לופוליאנסקי בכניסתו לבית המשפט טרם מתן גזר הדין, אשר אף גובה בדעת הפרשנים שחזרו שוב ושוב על דברי השופט בעיצומו של ההליך ובשלב הטיעונים לעונש, כי דינו יהיה שונה לאור העובדה שהכספים לא מצאו את דרכם לכיסו, ובשל תרומתו הציבורית במשך עשרות שנים ב'יד שרה' שהייתה צפויה להקל בסופו של יום על עונשו.

ה'נורה האדומה' נדלקה אצלי כאשר החלו הדיונים על מצבו הרפואי, ואסביר.

אין ספק כי בבתי הכלא בישראל ישנם אסירים החולים במחלות שונות. שירות בתי הסוהר מוצא מענה כמעט לכל מחלה, ורק באופן נדיר וקיצוני ועדת השחרורים מנקה את האסיר מריצוי העונש שנפסק עליו עקב מחלה, ובוודאי שאינה משחררת אסירים ביומם הראשון בכלא.

עצם הדיון על מצבו הרפואי, הוכיח כי בית המשפט - למרות אמרותיו - אכן מתכוון להכניסו לכלא. לאחר שקצין הבריאות בכלא נתן את חוות דעתו כי אין כל מניעה רפואית שלופוליאנסקי ירצה את עונשו בכלא - עלה החשש כי הפרשנות שניתנה לאמרות השופט הייתה בעיקר משאלת לב.

יצויין, כי אף בית המשפט 'נעל' את עצמו בעניין זה, כאשר ברור כי באם היה קובע כי עקב מצבו הרפואי לא ירצה הרב לופוליאנסקי עונש מאסר, אך ברור כי באותו רגע היו מוגשות עשרות אם לא מאות בקשות לשחרור על ידי אסירים חולים, אשר היו משתמשים בתקדים זה אף בעניינם.

גם הטענה שהועלתה על ידי צוות ההגנה להקל בעונשו, ולו מן הסיבה שהכספים שקיבל לא הועברו לשימושו האישי אלא ל'יד שרה', במידה והייתה מתקבלת, הייתה יוצרת תקדים, וחבל שבית המשפט באופן אכזרי נתן מלכתחילה יותר מהרגשה שהוא מתכוון להתחשב בכך.

לבסוף, עלי לציין מוסכמה נוספת, האומרת שעד שלא מסתיים הערעור - המשפט לא נגמר. כולי תקווה כי בערעור תשתנה התוצאה הסופית מקצה לקצה, והרב לופוליאנסקי יוכל להמשיך לשרת את הציבור כפי שעשה במשך שנותיו הרבות כאדם חופשי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!