בשביל השלום צריך לפסוע לאחור • טור

תופעת המחלוקת הינה ללא ספק מצערת ומכאיבה, וממיטה לא אחת בושה וחרפה על עצמנו כבני אדם.

פרשת השבוע 'קורח', מתמקדת במחלוקת של קורח נגד משה ואהרון, והכל מתוך אגו אישי.

כאשר מחלוקת נובעת מישותו העצמית של האדם, זו מחלוקת שאינה לשם שמים. ככל שהאדם חושב את עצמו למציאות גדולה יותר – כך יפריע לו יותר הזולת.

הסיבה העיקרית לכך היא הקנאה בזולת.

עלינו לבער את התופעה המכוערת של המחלוקת מתוכינו: ראשי תיבות של המילה 'קרח': קנאה, רוממות, חמדנות.

'קרח', לקה בשלוש המידות הרעות: א) קנאה בגדולתם ובמעמדם של משה ואהרון. ב) רדף אחר הכבוד והרוממות. ג) חמד תפקיד שאינו ראוי לו.

לכן אמרו חז"ל במסכת אבות: "הקנאה, התאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם".

מסופר על הצדיק מוולוז'ין, שהשקיע מאמצים רבים כדי להשכין שלום בין אדם לחברו, ואמר: "כל אדם המתפלל, צריך שיפסע שלוש פסיעות אחורנית. בגלל השלום צריכים לפעמים לפסוע כמה וכמה פסיעות אחורנית".


חד וחלק: הגדולה טעות – הגאווה שטות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!