הלוביסט של יתומי הישיבות • סיפורו של יוסף סגל

ויכוח עתיק מתנהל בשאלה כיצד צריכים להיראות פניהם של אישי ושלוחי הציבור החרדי והירא לדבר השם. הגישה המקובלת היא שנציגי הציבור צריכים להשתמש בכוחו של הציבור, ובכל הכלים החוקיים והדמוקרטיים העומדים לרשותו ולזכותו - בכדי לייצגו כראוי.

לעומת זאת ישנה גישה אחרת, שנתמכת בידי לא מעט מקורות ראויים ונכבדים, הטוענת דווקא להיפך. כי הדרך הראויה ביותר לייצג ולפעול עבור הציבור היא הדרך של השתדלנות האישית, יצירת קשרים אישיים וקירבה לדרג מקבלי ההחלטות שלא מתוך עמדת כח - ודווקא כך לנסות להשפיע ברוח טובה ובדרכים ערכיות, ועל ידי כך להביא להישגים עבור הציבור.

לא באנו להכניס את ראשנו בין ההרים. ואם פסקו גדולי הדורות שעל נציגי הציבור להיות בתוך עמדות ההשפעה הפרלמנטריות והממשלתיות, מה לנו כי נוסיף אחריהם. אולם, דווקא בימים אלו, בהם מכהנת ממשלה שהמדיניות שלה קשה מאוד לציבור החרדי, מעניין מאוד לעקוב אחר פינות אחרות במסע השתדלנות של אנשים שלקחו על עצמם להשפיע ולפעול לטובת הציבור.

אחד מהאנשים הללו הוא בחור צעיר העונה לשם יוסף סגל. את יוסף סגל אין אחד מבין באי המשכן שאיננו מכיר.

למרות שבין חברי הכנסת כיום ישנם רבים שאינם אוהדים את הציבור החרדי - בלשון המעטה, היחס המיוחד לו זוכה סגל חוצה את כל גבולות המפלגות, ומגיע גם עמוק לתוך סיעת יש עתיד האנטי חרדית, כאשר שר הרווחה מאיר כהן, שבשבוע שעבר אף התבטא באופן קשה כנגד בני ישיבות שאינם משרתים בצבא - נחשב לידידו ועוזר לו בכל מבוקשו, על אף שסגל עצמו לא שירת בצבא והחוק אותו הוא מקדם מיועד לרווחתם של בני ישיבות בלבד.

• מיהו יוסף סגל?

השבוע ביום ב' אישרה וועדת הרווחה באופן סופי הצעה לתיקון החוק לקצבת שארים. לאחר אישור החוק בוועדה צפוי החוק בשבוע הבא לעלות למליאה לקריאה שניה ושלישית, ולהיקבע בספר החוקים של מדינת ישראל. על פי התיקון תוענק קצבת שארים גם ליתומים עד גיל עשרים שלא שירתו בצבא ולמדו בישיבה.

כמו הלוביסטים
ראשית גלגולו של החוק, כאשר סגל, בחור ישיבה בן 22 שהתייתם מאביו מספר שנים קודם לכן, גילה לפני כארבע שנים כי בהגיעו לגיל 18 לא תזכה אמו להמשיך ולקבל את קצבת השארים עבורו - לה היא זכאית על פי החוק עד הגיעו לגיל 20, זאת עקב העובדה שהוא אינו משרת בצבא אלא לומד בישיבה. לתדהמתו של סגל ואמו התברר, כי בכדי להמשיך ולקבל את הקצבה הוא יאלץ לעזוב את הישיבה וללכת לצבא.

אל מול העוול הזועק והאפליה הבולטת, החליט סגל לעשות מעשה. שהרי קצבת שארים הינה קצבה לה זכאים ילדים יתומים בכדי שיוכלו לגדול כראוי, ומשכך כיצד ניתן להפלות ביו מי שמילא את חובת שירותו הצבאי לבין מי שלא?

"אחרי בירור קצר", מספר סגל, "הבנתי שבמצב הנוכחי הקיים בחוק - אימי לא תוכל להמשיך ולקבל קצבה עבורי. קיבלתי את ההודעה בהלם גדול, ידעתי שאמא שלי ואני זקוקים מאד לקצבה. ניגשתי לביטוח לאומי כדי לבדוק מה ניתן לעשות. שם הבנתי שיש חוק שמפלה בין יהודים ליהודים, ואין מה לעשות עד שלא יבצעו תיקון לחוק. החלטתי שאעשה הכל בכדי לתקן את החוק, גם אם התהליך יקח זמן רב עד שאגיע להשלמת המשימה, ואני עצמי לא אספיק ליהנות מפירות עמלי - לפחות בני הישיבות בהמשך הדרך יוכלו ליהנות מהן והיה זה שכרי. זכות לימודם של בני הישיבות היתומים הללו שיזכו להמשיך ולקבל קצבה למשך שנתיים נוספות".

"למרות שתיארתי לעצמי", ממשיך סגל, "כי בכדי לשנות את החוק יקח לי זמן, אך לא תיארתי לעצמי כמה זמן התהליך הזה יארך, כך שאעמוד היום - 4 שנים לאחר מכן - ועדיין לא הושלמו לחלוטין הליכי חקיקתו של החוק".

"בשלב הראשון פניתי לח"כ ליצמן ואייכלר שכתבו הצעת חוק והגישו אותה לוועדת השרים לענייני חקיקה, אך ההצעה לא עברה, כיון שהשרים בוועדה - בהשפעת האוצר והביטוח הלאומי - הצביעו נגד התיקון לחוק.

"לאחר שהצעת החוק נפלה, הבנתי כי לא די בהגשת הצעה ולחכות שהיא תעבור, אלא אני זקוק להתכונן יותר טוב. אם חברות מסחריות יכולות לקדם את ענייניהם בכנסת כאשר לוביסטים רשמיים מטעמן מסתובבים ומקדמים אינטרסים שונים, אז מדוע שאני לא אכין את חברי הכנסת והשרים - בהם תלוי אישורו של תיקון החוק 'שלי', ואספק להם חומר שיבהיר להם מדוע תיקון החוק כל כך חשוב ומהי משמעותו, וכך בהגיע העת המתאימה, נעלה את החוק להצבעה וחברי הכנסת והשרים לא ייכנעו ללחץ הביטוח הלאומי להוריד אותו מסדר היום. ואז יש סיכוי לתיקון החוק לעבור".

אין דבר העומד בפני הרצון
לאחר הקדמה כה ארוכה, לא קשה להבין מיהו יוסף סגל. בחור הישיבה היתום שמגיע לכנסת מתוך רצון כנה ואמיתי לעזור לאמו וליתומים נוספים שתיכף יגיעו אף הם לגיל 18 - הפך עד מהרה לחביבם של שוכני המשכן מכל המפלגות והסיעות. רצינותו של סגל לצד עמידתו הנחרצת על זכויות היתומים החרדים בני הישיבות, חלחלה לליבם של רבים מחברי הכנסת, וכך הצליח סגל והתיידד עם מנהיגי הסיעות החרדיות ואישי ציבור נוספים. "בכדי לקדם את החוק נפגשתי עם ח"כים מכל המפלגות - חרדים, דתיים, חילוניים, שמאלניים, ימניים וערבים", הוא מספר.

"המעניין הוא שאת העוול הגדול גיליתי דווקא במהלך פגישותי עם חברי הכנסת החרדים. התברר שלמרות שגם הערבים אינם משרתים בצבא - הם דווקא כן זכאים לקבל את הקצבה עד גיל 20. זוהי אפליה זועקת לשמים!" זועק סגל. "מה ההבדל בין חרדי לערבי? הרי גם אם אכן נקבל את הטענה על שירות צבאי אז מדוע ערבים כן מקבלים קצבה?"

"אני חייב לציין כי למרות שהוכחתי באופן וודאי שערבים אינם מופלים לרעה וממשיכים לקבל את הקצבה עד גיל 20, בביטוח הלאומי הכחישו את העובדה הזו, ורק לאחר שעו"ד יאיר אייזנברג שנרתם לענין סייע לי להוכיח זאת - הם הסכימו להודות בכך. לאחר שהודו בכך פניתי והעברתי את הדברים לחברי הכנסת אלי ישי וניסים זאב, המשימה הייתה להוכיח שהערבים ממשיכים לקבל קצבה, אלי ישי היה אז שר הפנים והוא מינה את ח"כ ניסים זאב לכתוב הצעת חוק חדשה".

מהון להון ומהכא להתם, מים רבים חלפו בירדן, ממשלות קמו ונפלו, מפלגות שינו את פניהם - אך יוסף מתייצב בכנסת. בממשלה האחרונה הוא הספיק כבר ליצור קשרים עם כל סיעות הבית וגם עם שר הרווחה מאיר כהן מיש עתיד, קצת מפעים אם מתחשבים בעובדה שזהו אותו שר שהצהיר בשבוע שעבר שמי שאינו משרת בצבא אינו אחיו. אבל כאן לפתע נרתם כהן בכל מרצו כדי להעביר את החוק שייטיב עם בחורי ישיבות יתומים.

"אני נשאל שוב ושוב", מוסיף סגל, "מה הניע אותך? איך לא התייאשת? ואני עונה - אבא שלי היה אברך ששקד על תלמודו יומם ולילה, הוא השאיר לנו מחברות שלמות של חידושי תורה. לאחר מותו הוצאנו את הספר 'גיל יגיל'. בספר אבא חוזר על העיקרון שאסור להתייאש, אסור ליפול. העיקרון הזה עומד לנו תמיד מול העיניים, כשאחי הקטן נפטר מדלקת קרום המוח, כשאבי זצ"ל נפטר, תמיד השתדלנו אמא שלי ואני שלא להיות בזרועות הייאוש.

"כך גם במאבק על קצבת השארים, במשך כ-4 שנים, היו רבים שניסו לומר לי שאין לזה סיכוי, ניסו לייאש אותי כדי שאפסיק לבוא וללכת במסדרונות הכנסת, אולם אני לא התייאשתי וברוך ה' לאחר מאבק ממושך אנחנו רואים את פירות ההצלחה. זה מוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!