יחי הנשיא • הפרשנים מסכמים את המרוץ

יום לאחר הכתרתו של ראובן ריבלין כנשיא העשירי של מדינת ישראל, כשלכולם ברור שההצבעה לא הייתה בעד מועמד כזה או אחר, אלא נגד ובעד דילים שונים ומשונים, שהשלכותיהם חורגות בהרבה מעבר לבחירת הנשיא, פנינו לשורה ארוכה של בכירי הפרשנים במגזר, אנשי יח"צ ואסטרטגיה בולטים והדוברים הפרלמנטריים של ראשי הסיעות החרדיות, והצגנו בפניהם ארבע שאלות.

השאלות מתייחסות למכלול הנושאים המרכזיים שהתבטאו בבחירות הללו - ההפתעה של מאיר שטרית, ההישג של החרדים והקשר המחודש עם הימין, וגם: מעמדה של 'יש עתיד' כגורם משפיע בבחירות הללו.

ואלו השאלות:

1. איפה היו הפרשנים שלא חזו את עליית שטרית?
2. למי בעצם הצביעו בסוף ה-19 של יש עתיד?
3. שלושת המנצחים הגדולים [מלבד ריבלין] ושלושת המפסידים הגדולים [מלבד שטרית] בעיניך.
4. האם נפתח פתח לברית מחודשת בין החרדים לליכוד בפרט ולימין בכלל?

[התשובות לפי סדר קבלתן]

יעקב ריבלין, בקהילה
1. שטרית הפך מקוריוז למועמד רציני רק במוצאי שבת עם פרישתו המפתיעה של פואד בן אליעזר. ביומיים וחצי שבין הפרישה להצבעה נוצר קשר שקט בין הרצוג, ליבני ומאיר כהן - גיסו של מאיר שטרית. איך לא עלו על כך פרשני הערוצים הגדולים והיומונים החילונים שמתמחים במפלגות אלו? צריך לשאול אותם.

2. באופן קטגורי וחד משמעי. כל ח"כי יש עתיד הצביעו עבור מאיר שטרית. אין חישוב אחר שיכול להסביר כיצד הוא עלה משלושים ואחד קולות בסבוב הראשון לחמישים ושלושה בסיבוב השני. הסיבה לתמיכה ברורה: יש ציר הדוק בממשלה בין ליבני ולפיד. שניהם מאגפים את נתניהו משמאל, ושניהם נמצאים במתקפת חקיקה הומניסטית מערבית שמטרתה לעקר כל זיקה ליהדות ולאום מספר החוקים. מאיר שטרית הוא אחד הח"כים הפעילים ביותר בנושא זה. זו הסיבה שכל החרדים התגייסו כאיש אחד בעד ריבלין למרות שהוא ממש לא משוש ליבם של רבים מהם.

3. המפסידה הגדולה היא דליה איציק. רק שלושה קולות היו חסרים לה לעלות לסבוב השני ולזכות בנשיאות המדינה בתמיכת החרדים שבחרו בה בסבוב הראשון ולא היו עוברים לריבלין בסיבוב השני. המפסיד השני הוא נתניהו והסיבות ברורות. המפסידה השלישית היא שרה נתניהו. גם כי שנוא נפשה רובי ריבלין נבחר וגם כי היא איבדה את התואר הגברת הראשונה שהיה נחלתה מאז שפרס הפרוד ולאחר מכן האלמן כיהן כנשיא המדינה. המרוויחים: גדעון סער, נפתלי בנט וחתנא דבי נשיא החדש יצחק רביץ

4. ממש לא. ריבלין ניצח רק בגלל השנאה לשטרית.

משה גלסנר, קול חי
1. הפרשנים הם לא נביאים, הם מקבלים נתונים. הייתה תנועה תת קרקעית שלדברי הח"כים התחילה אתמול בעקבות ההאשמות שדליה איציק עומדת מאחורי ההדלפות נגד פואד. החלה תזוזה בעבודה כך שהקולות של דליה הלכו לשטרית. הייתה עבודה מחתרתית שקט. הדגשתי כל השבועות האחרונים שיש בכנסת מסורת לשקר בנשיאות, כי לפי מספר ההתחייבויות - יש מינימום 360 ח"כים. אבל אמרנו מראש שמתייחסים לקהל שמשקר מסורתית.

2. בסיבוב השני ריבלין הצליח לדעתי לקבץ שם כ-5 אצבעות. כמו גם למעלה ממחצית ישראל ביתנו בה פאינה קירשנבאום עבדה למענו למרות הוטו המוחלט של איווט. גם שטרן מהתנועה ידוע לי בוודאות שהצביע לו.

3. המפסידה הכי גדולה היא דליה איציק, יחד עם פואד וביבי. היא פספסה במילימטר את הסיבוב השני שבו יכלה להיבחר. הפער הסופי היה עשרה קולות, כך שדי ב-5 קולות שיעברו מצד לצד, והיה לה את זה בוודאי - לפחות בש"ס, בה עברו לפחות 7 מדליה לריבלין. פואד איבד הכול בגלל המירוץ, לא זכר את הכלל הידוע עם החמאה והשמש. ביבי עשה כל טעות אפשרית, אכל, לקה ושילם. המנצחים: ליצמן ואלי ישי בגלל ההימור הנכון כנגד חברי הסיעה. והזוג רביץ, הם הלכו 'על הסכין' ולקחו את כל הקופה.

4. אמרתי במהדורה היום שמי שחושב שבסופו של דבר מה שהיה היום מנותק מהקואליציה טועה, היה איתות של החרדים לגבי הכוח החרדי שאינו מובן מאליו ושיש לקחת אותם בחשבון. והוא מגיע כהתמשכות של מגעים שקטים וקשר שוטף בציפיה לפיצוץ בין יש עתיד לבית היהודי שהוא עניין של זמן. ליצמן נפגש עם בנט בשבוע שעבר וגם דרעי מתחזק עמו קשר.

רוני רימון, שותף במשרד 'רימון כהן שינקמן'
1. לפרשנים קשה לחזות דברים בטרם התהוותם. דווקא ביום הבחירות עצמו, עוד לפני ההצבעה הראשונה, כתבים בכנסת כבר הריחו את המהפך וצפו אותו.

2. שאלה מצויינת, כמו השאלה ממי קיבל בכלל רובי ריבלין עוד 19 קולות שהעלו אותו מ-44 תומכים בסיבוב הראשון ל-63 בסיבוב השני. מסתבר שהחרדים – אשכנזים ומזרחיים - עברו כולם, או כמעט כולם לרובי ריבלין, למרות המחשבה שלפחות ש"ס תתמוך בשטרית שהרי, כפי שהתבטא אחד מהחכים של ש"ס: "הוא מרוקאי כמונו". זה כאמור הסבר לחלק מהתמיכה מריבלין. יש גם מצב שחלק מהח"כים של הליכוד שהצביעו בסיבוב הראשון נגד ריבלין – חזרו בהם, כשצפו את הקטסטרופה הפוליטית שתתרחש אם שטרית ינצח. וכמובן שגם גורמים ממפלגות אחרות, כולל מן הסתם יש עתיד, הצביעו לרובי ריבלין על בסיס אישי, למרות דעותיו הימניות, כמו עמיתיהם ממפלגת העבודה.

3. בעיניי המפסיד הגדול הוא פואד, ושני המפסידים האחרים הם סילבן שלום ומאיר שטרית. פואד היה במרחק נגיעה מהנשיאות, אבל הורחק ברגע האחרון. סילבן, גם הוא היה מועמד בעל סיכוי, אבל העובדה שלא התמודד אינה מפסיקה את הקריירה הפוליטית שלו. מאיר שטרית בעצם אינו מפסיד של ממש, אבל העובדה שהיה כל כך קרוב – גורמת לו מן הסתם אכזבה רבה.

4. בעיניי אין קשר בין הבחירות לנשיאות לבין הקשר בין הליכוד לחרדים. החרדים ימשיכו לכעוס על נתניהו, למרות שבפועל לא הייתה לו ברירה, אלא להשאירם בחוץ בעת הקמת הממשלה. ככה זה כשהליכוד ביתנו הצטמק מ-42 מנדטים ל-31...

ירח טוקר, דובר ח"כ משה גפני
1. אחד הדברים המרתקים ביותר בעבודת הכנסת, הם המהלכים הבלתי צפויים ששבים ומפתיעים את כולם מעת לעת. בשנים האחרונות היו כבר כמה אירועים שכאלו, לדוגמא בבוקר שבו כולנו התבשרנו לפתע על הקמת מפלגת "העצמאות" בראשות אהוד ברק שפרש ממפלגת "העבודה" עם כמה חברי כנסת מבלי שאיש ידע על כך קודם. מהלך נוסף שהפתיע את כולם לגמרי היה מהלך הצטרפותו הפתאומית של יו"ר "קדימה" דאז שאול מופז לממשלת נתניהו. מהלכים אלו ורבים נוספים נעשו במפתיע ללא כל צפי מוקדם, הערכות והדלפות. זה בדיוק מה שהופך את עבודתם של הכתבים והעובדים הפרלמנטריים למרתקת במיוחד ומלאת הפתעות ודרמות. לכן גם הפעם, אין שום סיבה שהפרשנים הפוליטיים יידרשו להכות על חטא או לחוש בפספוס כלשהו, זה חלק בלתי נפרד מעבודתה המרתקת של הכנסת.

2. איש אינו יודע מה הצביעו אנשי לפיד. אך מה שברור הוא - ש"יש עתיד" היא אחת המפסידות הגדולות במערכת הבחירות הנוכחית. המפלגה הגדולה הזו יכולה הייתה לקבוע מי יהיה הנשיא, בהחלטת סיעה מאוחדת ולהוכיח מנהיגות ציבורית כמו גם עוצמה פוליטית. הבחישה הפנימית של שר הרווחה שפעל במסגרת 'הפוליטיקה החדשה' כ'לוביסט' למען גיסו מאיר שטרית, כמו גם אינטרסים אחרים, הפכו את "יש עתיד" למפלגת תוהו ובוהו אשר איש אינו יודע למי הצביע חברו, ובוודאי שאנחנו לעולם לא נדע איך התפלגו הקולות שלהם.

3. המנצחים הגדולים ללא ספק: א. גדעון סער שעבד בצורה מקיפה ובלתי רגילה למען הצלחתו של ריבלין, והפך למנהיג הבלתי מעורער הבא של "הליכוד". ב. ח"כ חיים כץ ("תבינו חברים, הצבעה לריבלין היא הצבעה עבורי") ג. השר נפתלי בנט שהוכיח שיודע היכן להמר, והופך את עצמו לאט ובטוח למנהיג הימין הקובע את סדר היום הציבורי, ברוב הנושאים הנוגעים לימין, גם בתוך הליכוד עצמו.

המפסידים הגדולים: א. איווט ליברמן שזהו ההימור המשמעותי השלישי שנכשל בו בבושת פנים, בחיבור הפוליטי עם הליכוד בבחירות הארציות, בבחירות לעיריית ירושלים וכאן. האיש שזכה להיות ממותג כאיש הדילים והחוכמה, מוצא את עצמו ללא כלום. ללא אחיזה פוליטית משמעותית ומלא בכשלונות צורבים שפוגעים במעמדו ובכוחו. ב. מאיר שטרית. אילו היה מעט יותר קרוב למסורת ומעט יותר מחובר לציבור החרדי בשנים הרבות בהם הוא פעיל כחבר כנסת, הוא היה מוכרז היום כנשיא העשירי. ג. החרדים. אמנם החזרנו במעט את כוח ההרתעה והצגנו "תג מחיר" משמעותי שהוכיח כי הברית עם החרדים אינה טבעית ואינה באה כמובן מאליו כפי שהיה בעבר, אך אילו היה קו אחד ברור ומאחד של כולם, ניתן היה למקסם את ההישגים.

4. בהחלט כן. נתניהו מבין שהליכוד שהיה, איננו עוד. גם הבכירים ב"ליכוד" שעבדו למען ריבלין בניגוד לרצונו של נתניהו כבר מביעים רצון לחבר מחדש את הברית עם החרדים. המשבר בין לפיד ובנט גם הוא יכול לתרום לעניין, ואין ספק שיש סיכוי לאיחוי הקרע בשל הזעזועים בכנסת והתחושה של חוסר יציבות והיעדר אמון בין הסיעות השונות. אך, בכל מקרה הדבר לא יקרה להערכתי בתקופה הקרובה.

אבי בלום, קו עיתונות
1. אם הפרשנים החילוניים היו מגיעים לסעודת השבע ברכות של דרעי בלילה שלפני הבחירות, הם אולי היו מבינים לפי ההסתודדות הארוכה של לבני והרצוג שמשהו קורב מתחת לפני השטח. הפרישה של פואד ברגע האחרון טרפה את הקלפים, ומסתבר לאחר מעשה שהיה מידע בכספת של העבודה שלא דלף לעיתונאים [הערת המערכת: בלום היה מהפרשנים היחידים בתקשורת שהימרו כי שטרית מסוגל להפתיע].

2. אפשר לומר זאת כך: ריבלין השקיע בשנה האחרונה, לפחות לפי התרשמות חברי הכנסת החרדים, בעיקר ביש עתיד ובערבים. ברגע האמת, מסת הקולות שהכריעה את הכף לא הגיעה מהם - אלא מהחרדים.

3. ברור שבלי תמיכה חרדית גורפת ריבלין לא היה נבחר, אבל אם מחפשים מנצחים, אצל החרדים יש מנצח אחד ושמו יעקב ליצמן שתמך ברובי מהרגע הראשון. כל השאר קפצו על הסוס והביעו תמיכה פומבית בריבלין רק בין הסיבוב הראשון לשני, כולל אלו שמספרים לנו שתמכו בריבלין מהרגע הראשון. בליכוד, אין ספק שגדעון סער יכול לרשום וי גדול. כשהוא נשאל לפני שבועיים אם ירוץ נגד ראש הממשלה בקדנציה הבאה הוא השיב: אין תגובה. דומה שאת התשובה המלאה קיבלנו השבוע. ובני הזוג רביץ שסגרו שנה מושלמת של אליפות ביתר ירושלים. הם ניצחו פעמיים את שטרית - בביתר את יוסי ובירושלים את מאיר. רביץ הבן הצליח במשימה שאביו לא הצליח לעמוד בה מעולם: לנצח את המנגנון של דגל התורה.

המפסידים - ולפי הסדר הזה: נתניהו, איווט ובוז'י הרצוג. על ביבי מיותר לדבר. איווט מקבע את מעמדו כקמע של הפסדים. בוז'י אומנם נתפס כמנצח בגלל הרצת שטרית בסיבוב ראשון אבל למעשה הוא לא השכיל לתאם מהלכים מול המפלגות החרדיות. אם היה עושה שיעורי בית מלכתחילה היה מבין שאין שום סיכוי שח"כ חרדי יתמוך בשטרית על רקע הצהרותיו והצבעותיו לאורך השנים.

4. המפתח לשינוי בהרכב הגוש נמצא בידיים של איווט. כל עוד הוא דבק בברית החדשה שיש לו עם יאיר לפיד, אין לנתניהו את האפשרות לשנות את ההרכב הקואליציוני.

מאיר ברגר, המבשר
1. עליית שטרית נוצרה רק לאחר פרישת פואד בן אליעזר, כשציפי לבני הצליחה לשכנע את בוז'י הרצוג לפעול בסיעת העבודה למענו ובעצם לראשונה הפכה את שטרית למתמודד אמיתי מול דליה איציק. מי שהרדימה את הפרשנים היתה דליה דורנר שסיפרה לכולם שהיא לוקחת את קולות בן אליעזר ואף ח"כים שתמכו בה החלו להתבטא בקול בעניינה.

2. בסיבוב הראשון 3-4 מקסימום העניקו לרובי ריבלין (ההערכה היא שלפיד היה ביניהם), כל השאר התפצלו בין שאר המועמדים (רות קלדרון שמה את הקול הבודד לשכטמן). בסיבוב השני נוספו אולי עוד 3-5 קולות לריבלין כשהשאר הלך לשטרית בסיוע גיסו המסור שר הרווחה מאיר כהן.

3. המנצחים: גדעון סער, נפתלי בנט והחרדים. המפסידים: איווט ליברמן, בוז'י הרצוג ונתניהו (למרות שבמקרה של נתניהו הבחירות הללו היו בבחינת 'אוי לי מיצרי ואו לי מיוצרי).

4. צריך לשים לב לתופעה מעניינת: ישנה התקרבות בין גושי המרכז - שמאל בקואליציה ובאופוזיציה: ליברמן מול לפיד, בוז'י עם לבני. מנגד הימין מפולג: החרדים נגד נתניהו, נתניהו נגד בנט. זו הסיבה שהבית היהודי מנסה לאחות את הקרע עם החרדים. ומהצד הליכודי, גדעון סער משמיע קולות עצמאיים ומאותת לחרדים שהיום שאחרי נתניהו מנצנץ כבר מרחוק. זהו עדיין אינו פתח. זהו סדק פצפון שאולי ילך ויתרחב בעתיד.

יעקב איזק, דובר ח"כ יעקב ליצמן
1. הפרשנים פשוט לא ממש עדכנו את גירסתם, בעקבות פרישת פואד. שכידוע שינתה את המפה מבחינת יחסי הכוחות. הפרשנויות משום מה נשמעו כאילו ודליה איציק לוקחת את קולות פואד כמעט טבעי. פה היה הכשל.

2. ניתן לקבוע כי כמפלגה, יש עתיד, לא סיפקה את הסחורה לריבלין. מסתבר שחברו לשטרית, מנגד, אחדים ביש עתיד שכן העבירו לריבלין מסיבות אישיות - היו בין המכריעים לטובתו.

3. מנצחים: יעקב ליצמן, גדעון סער, חיים כץ. מפסידים: נתניהו, ליברמן, גפני.

4. בדיוק הפוך. ריבלין מסמל את תבוסת הליכוד ואנטי ראש הממשלה כנציג הליכוד. הליכוד לא ניצח אתמול. בחירת רובי מבטאת המשך השבר בליכוד, יחד עם שרשרת הטעויות שלה, שהחלה בניתוק עם החרדים וחבירתם ליש עתיד.

יהודה שלזינגר, ישראל היום
1. אלו אותם פרשנים שחוזרים וטוענים שנתניהו הוא נזק/אסון/ למדינה והוא אוטוטו נופל מהשלטון בגלל מחאה חברתית/בידוד מדיני/ סכסוך עם הממשל האמריקאי כהמציאות מראה שנתניהו בדרך הבטוחה לכהונת ראש ממשלה ארוכה יותר מזו של בן גוריון.

2. למי אכפת. כבר עוטפים עם זה דגים.

3. מנצחים. מדינת ישראל שזכתה לנשיא ממלכתי. רובי ריבלין ונחמה ריבלין. מפסידים. פואד, דליות (איציק/דורנר) ושכטמן.

4. מעולם לא נסגר. פתח לברית בין כולם בפוליטיקה תמיד יש. הכל שאלה של חיבור אינטרסים. אם החרדים יקבלו בהסכמים קואליציוניים מה שהציבור שלהם צריך הם ישבו גם עם טומי יאיר וליהיא לפיד ביחד (במידה ואלו ירצו לשבת איתם), אותו כנ"ל לגבי הבית היהודי שיושבים בממשלה ששחררה עשרות מחבלים אך נהנית מיתרונות השלטון ואותו כנ"ל לכל מפלגה אחרת.

אבי מימרן, קול ברמה
1. בודדים מהפרשנים חישבו מסלול מחדש אחרי פרישת פואד. הנטייה האוטומטית של רוב הפרשנים הייתה עם דליה איציק שצברה כוח כשפואד עוד היה במירוץ. המחשבה שמפלגת העבודה תעביר את תמיכתה לאיציק הייתה מוטעת.

2. בסיבוב הראשון הם הצביעו לכל מי שזז, אפילו נתנו את הקול הבודד לפרופ׳ שכטמן. בסיבוב השני לפחות 12-13 מחבריה בחרו בשטרית, השאר לריבלין.

3. המנצחים הם: המורדים בנתניהו בתוך הליכוד ובראשם השר גדעון סער, וח״כ חיים כץ. ח״כ ליצמן שהימר על האיש הנכון. ולמרות ההפסד של שטרית, ציפי לבני הצליחה להפוך את המפלגה הקטנה שלה למשהו משמעותי בתוך הקואליציה, והעפילה על יש עתיד ועל מפלגת העבודה גם יחד.

המפסידים: בראשונה - נתניהו. האיש שהעדיף כל מועמד אחד מלבד ריבלין הוכה על ידי מפלגתו שלו, להפסד של נתניהו יהיו משמעויות בעיקר בתוך הליכוד. מפסיד נוסף הוא יאיר לפיד העומד בראשות מפלגה של 19 מנדטים והיא לא הצליחה להטביע חותם על הבחירות הללו, קולות המפלגה התפזרו לכל עבר, ופוליטית מסתבר, לפיד עדיין טירון. והמפסיד הגדול ביותר הוא דוד לוי, לו היה מתמודד, הוא היה הנשיא העשירי של מדינת ישראל.

4. מוקדם להעריך, מדובר בחיבור נקודתי בלבד. בטווח הארוך הקואליציה הנוכחית יציבה, ליברמן ולפיד שולטים בנתניהו, אין סיבה הנראית לעין שתוביל לכניסת החרדים לקואליציה. אם נוצרה ברית כלשהי בבחירות לנשיאות, אז היא ברית בין גדעון סער ובכירים נוספים בליכוד לבין הסיעות החרדיות. המשמעות של ברית כזו תבוא לידי ביטוי רק בעוד זמן רב.

אריה זיסמן, יתד נאמן
1. האירוע הזה מזכיר לי שני ארועים שהוכתרו כ"יום הדין של הפרשנים". הראשון היה פרישת אהוד ברק מהעבודה והקמת העצמאות - מהלך שאיש לא צפה. השני היה הקמת הקואליציה באישון לילה בין נתניהו למופז, מהלך שדחה את הקדמת הבחירות. בשני המקרים הללו הפרשנים לא חזו את מה שצפוי לקרות.

גם הפעם הפרשנים היו שבויים בתחזית של דורנר שהיא מקבלת סביב 30 קולות - כל מרצ למעט גלאון, 8-10 עבודה, 6 יש עתיד ו-6 ערבים. גם דליה איציק התהדרה במספרים דומים ואיש לא ספר את שטרית. הפרשנים לא עלו על הדיל הלילי שנרקח לילה קודם בשבע ברכות של דרעי בין לבני והרצוג ומכאן הטעות הגדולה שלהם.

2. לדעתי שליש מחברי יש עתיד הצביעו ריבלין ושני שליש לשטרית. לפיד עצמו תמך בשטרית והפסיד.

3. המנצחים: סער, ח"כ חיים כץ והסיעות החרדיות. המפסידים: נתניהו, ליברמן שהתנהלו תחת הסיסמא: רק לא רובי. מפסיד שלישי: סילבן שלום שעדיין מלקק את פצעיו על מה שאירע לו במסע הבחירות. בסופו של דבר הוא גם רואה כיצד יריבו ריבלין נבחר, ובמקביל חושב על עצמו ועל מעמדו שנפגעו קשות.

4. לא נפתחה שום ברית בין הליכוד לחרדים. להפך. הקרע הולך ומתרחב. ההצבעה לא הייתה כדי לסייע לליכוד או לנתניהו, אלא רק להדגיש את הכח החרדי המאוחד תוך מתן רמז לליכוד ובעיקר לנתניהו, על מה שצפוי בהמשך. ההצבעה לריבלין בסיבוב השני היתה על רקע דתי בלבד, כאשר הוא הועדף על פני מאיר שטרית בגין קרבתו יותר לענייני הדת והמסורת. מכאן ועד ברית מחודשת עם הליכוד והימין הדרך רחוקה. הליכוד ובעיקר נתניהו צריכים לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמם כיצד הגיעו למצב הזה.

יעקב בצלאל, דובר ח"כ אריה דרעי
1. נעים מאד לומר את המשפט ״יום הכיפור של הפרשנים״ אך הפעם זה באמת לא אשמתם. כל הסחף לכיוונו של שטרית נולד רק בערב שלפני, ועד אותו ערב הוא היה בכלל מחוץ למשחק, ולא רק למראית עין, אלא באמת לא היה שום דיבור עליו - לא בחשאי ולא בפומבי. ההצבעה בסיבוב הראשון לשטרית הייתה נגד דליה איציק ולא בעד שיטרית, כי סיכוייה של דליה בסיבוב השני לנצח את רובי היו נראים גדולים יותר.

2. לפי הספירה, ובהסתייגות הנדרשת שהרי אף אחד לא יכול לדעת מה קורה מאחורי הפרגוד, יש עתיד הייתה חצויה. גם בגלל ריבוי הדעות ב'מפלגה של איש אחד', כאשר זו כמעט ההזדמנות היחידה שלהם להביע עמדה עצמאית, וגם בגלל עבודתו הבלתי נלאית של ח"כ מאיר כהן עבור גיסו מאיר שיטרית.

3. אין ספק שחיים כץ וגדעון סער,שעבדו קשה מאד בחדשים האחרונים, בעיקר בשיחות אחד על אחד, וכמובן בין הסיבוב הראשון לשני - ברגעי הדרמה הגדולים - שניהם הסתערו אחד לכיוון החרדים ואחד לכיוון יש עתיד. וגם המפלגות החרדיות, שאמנם לא נקטו עמדה, אבל ברגע האמת הבינו כל המועמדים שאי אפשר 'לא לספור' אותן.

המפסידים: ביבי, בגלל שלראשונה ראש ממשלה לא נקט עמדה ברורה ואמינה לגבי תמיכה, דליה איציק - נכון שהיא לא תהיה נשיאה, אבל היא לא חלמה שלא תעלה לסיבוב שני, וכמובן פואד שההתמודדות הביאה אותו לחדר החקירות.

4. לליכוד בודאי שלא, כי רובי ריבלין לא נתפס כמועמד הליכוד, ואפילו שלי יחימוביץ תמכה בו בדיוק באותה התלהבות שחיים כץ תמך בו. ולימין - רק ימים יגידו. השנה האחרונה הוכיחה שזה תלוי רק בהם.

שמעון ריקלין, גלי ישראל
1. מרבית הפרשנים היום בתקשורת מדברים מתוך אינטרס או קירבה לפוליטיקאי כזה או אחר וכך נראית הפרשנות שלהם. במקרה הזה, דליה איציק שכנעה את חבריה שיש לה תמיכה רחבה והפרשנים האמינו בלי לבדוק באמת.

2. שני שליש מסיעת יש עתיד הצביעו לרובי ועוד שליש לשטרית.

3. שלושת המנצחים: גדעון סער, אלי ישי ושלי יחימוביץ. שלושת המפסידים: נוני מוזס, ליברמן והרצוג.

4. אני מקווה מאוד שהברית ההיסטורית והטבעית בין הימין לחרדים תשוב על מכונה תוך התחשבות במצוקות הכלכליות הקשות שנגרמו לחרדים ומתוך הבנה משותפת שהגולה נגמרה ועם ישראל חזר לארצו.

יעקב ביכלר, מנכ"ל 'ביכלר אסטרטגיה ויחסי ציבור'
1. החזאים אכן צדקו, מדובר בדיל שהתבשל ביממה האחרונה, לאורך כל קמפיין הבחירות שטרית היה מועמד בינוני. מאז פרישתו של פואד יממה לבחירות, החל להתבשל הדיל בין העבודה לתנועה שהוביל את הסחף בשמאל לשטרית. עד אז אכן פואד היה המועמד בעל הסיכויים להגיע לסיבוב השני.

2. הערכה שחלקם הגדול היו בדיל המדובר של שטרית, לכן הערכה היא שגם בסיבוב השני רוב חברי סיעת 'יש עתיד' לא הצביעו לריבלין ואת הניצחון הוא כאמור קיבל בזכות הגוש החרדי המאוחד.

3. שלושת המנצחים הגדולים – יש מנצח אחד גדול: גדעון סער. אחריו יש כמה וכמה שאי אפשר למנותם כי רבים הם. שלושת המפסידים הגדולים - אדריכלי 'דיל שטרית': ליברמן. בוז'י הרצוג ולבני.

4. לא! החרדים כועסים ובצדק. לגבי ההמשך: החרדים יישבו בממשלה גם עם הליכוד וגם עם העבודה, הכל תלוי מי יקבל את דרישות המגזר. מה שבטוח שהחרדים כבר לא מונחים בכיס של הליכוד והכל פתוח. באופן ספציפי בבחירות לנשיאות בסיבוב השני - הם עשו את השיקול של מה טוב ליהדות החרדית.

גילוי נאות: 'ביכלר אסטרטגיה ויח"צ' ליווה את הנשיא הנבחר ראובן רובי ריבלין לאורך הקמפיין במגזר החרדי.

ליאור חורב, יועץ אסטרטגי
1. עליית שטרית הייתה ברירת מחדל של פרישתו הכפויה של בנימין בן אליעזר מהמירוץ. פרשנים נוטים להסתמך על מסך העשן העצמי שלהם. דליה איציק יצרה מסך עשן שכזה בתמיכה גלויה יותר או פחות של חלק מאמצעי התקשורת שקידמו את מועמדותה. כמו כן, פרשנים נוטים להסתמך על פרדיגמות ישנות. המחשבה שליברמן עדיין משמש כממליך המלכים הסמוי היא מחשבה ישנה. גם המחשבה שדרעי ימשיך לשרת את ליברמן כבר לא רלוונטית. ראה ערך ירושלים.

2. להערכתי כמחצית מחברי הכנסת של יש עתיד הצביעו לבסוף עבור רבלין. "יש עתיד" היא מפלגה ממושמעת רק למראית עין. כאשר לפיד רואה זו סיעה ממושמעת - מאחורי הפרגוד הם אינם רואים את לפיד ממטר. מספיק לשמוע מה הם חושבים עליו ועל אופיו בחדרי חדרים. לפיד יכול היה לגבש קואליציה עם לבני והעבודה על שטרית. המחשבה שלבני תנצח היתה חזקה מהמהלך הפוליטי המתבקש לשיטתו נגד נתניהו והליכוד. תומכו המובהק של ריבלין ב"יש עתיד", עפר שלח, מתברר כלא פחות חזק מהקיסר לפיד.

3. המנצחים: ח"כ כץ ששוב הוכיח שהשטח הליכודי שלו, ח"כ גדעון סער שגילה לרגע אומץ מנהיגותי, בנט שהוכיח חוש פוליטי מפותח יותר משל האח לפיד והאסטרטג ליברמן.

המפסידים: ליברמן ששוב פספס הזדמנות להיבדל מנתניהו ובחר בסוס/ה הלא נכונים, יואל חסון שרצה להמיר את עיסוקו כלוביסט במגזר הפרטי ללוביסט במשרה פרלמנטרית, ואחרון אחרון חביב נתניהו - הביא על עצמו פגיעה במעמדו והחליש בפועל את הקואליציה שלו.

4. להערכתי הברית בין החרדים לימין בטעות יסודה. הפתח האמיתי לחרדים הוא ביצירת ממשלה חדשה ובהמרת אסטרטגיית הייחודיים תמורת שטחים לשלום תמורת אוטונומיה תרבותית-דתית.

שניאור רוזן, דובר ח"כ מאיר פרוש
1. למעשה גם שטרית לא האמין וידע שהוא יתן פייט במרוץ עד ערב לפני הבחירות, או אז נרקם דיל בין יו"ר העבודה הרצוג ויו"ר התנועה לבני, ולפיו גוש המרכז-שמאל, ביחד עם חברי כנסת ערבים, יעבירו את תמיכתם מדליה איציק למאיר שטרית. מאידך הייתי מצפה מהפרשנים אשר כביכול "אין דבר נסתר מעיניהם" לפחות להעלות אפשרות כזו מאותו הרגע שפואד הוריד את מועמדותו במוצ"ש, מה שלא קרה אצל אף אחד מהם. בכלל, הפרשנים אשר ניזונו ממה שהח"כים סיפרו להם, אכלו בהתמודדות הזו חצי כובע, כאשר רובם העריכו עד הרגע האחרון שריבלין לוקח בהליכה, אף שבסוף התברר שבכל קונסטלציה הוא היה קרוב להפסיד.

2. הקולות של יש עתיד התחלקו בין ריבלין לבין שטרית, במיוחד בזכות העבודה האינטנסיבית של הגיס, שר הרווחה מאיר כהן.

3. המנצחים הגדולים הם בראש ובראשונה המפלגות החרדיות אשר הוכיחו את כוחן, כאשר קולן הוא שהכריע את הבחירות לנשיאות, גדעון סער אשר המליך נשיא ועשה עוד צעד לכיוון משרד רה״מ, המחנה הלאומי ובראשם סיעת הבית היהודי - היחידה שהלכה במלואה עם המנצח, לעומת סיעת הליכוד (על אף שבמפתיע ריבלין נהנה מבסיס תמיכה רחב למדי מח"כים הנמנים על מחנה השמאל מרכז). וח"כ מאיר שטרית, שלמרות שהפסיד הצליח להפתיע בהישג שהביא, הישג שיוכל למצות כשיצטרך למצוא בית פוליטי חדש, כך לפחות על פי הסקרים האחרונים הלא מחמיאים למפלגת 'התנועה'.

המפסידים הם יו״ר סיעת הליכוד, רה"מ בנימין נתניהו אשר על אף מאמציו הרבים לטובת שטרית בסיבוב השני ריבלין זכה, הפסד שיש לו משמעויות רבות בתוך הליכוד ומחוצה לו. יו"ר מפלגת העבודה הרצוג ויו"ר יש עתיד לפיד שמחד העניקו חופש הצבעה לחברי סיעותיהם, ומאידך נרתמו למאבק במלוא המרץ והמועמד בו תמכו הפסיד.

4. המקום הטבעי של החרדים הוא במחנה הלאומי אשר נוטה יותר למסורת, אך במצב הנוכחי כאשר החרדים נבגדו על ידי אחיהם מהליכוד והימין, אשר העדיף את לפיד על פניהם וכאשר כל שבוע עוברים חוקים אנטי דתיים, ואין פוצה פה, אני מאמין שיצטרכו הרבה יותר בכדי לאחות את הקרעים, כך שבשלב זה כל מקרה ייבחן לגופו, ולא ילכו כבעבר כבלוק אחד.

נדב פרי, ערוץ 10
1. המומנטום במהלך של שטרית התחיל לתפוס תאוצה רק אחרי פרישת בן אליעזר מהמירוץ - ממוצאי שבת ועד יום שלישי בבוקר. ב-60 השעות הללו התקיימו שיחות רבות בן בוז'י, לבני וגם גלאון הייתה בתמונה. הדיל שאיפשר לו לקפוץ קדימה - התרחש ביממה האחרונה, כאשר גם נתניהו נכנס לתמונה לאחר השיחה שהתקיימה ב'שבע ברכות לבתו של דרעי. ואגב, אני כל הזמן הערכתי שריבלין יעלה לסיבוב שני מול איציק, דורנר או שטרית. לא שללתי את האפשרות הזו.

2. בגדול בסיבוב השני הרוב הלך לריבלין, גם לפיד עצמו ועפר שלח הצביעו ריבלין. בסיבוב הראשון הייתה חלוקה בין שטרית, דורנר וריבלין. איציק, לעומת זאת, קיבלה מעט מאוד קולות מיש עתיד.

3. מנצחים - גדעון סער. מעבר לעבודה הדרמטית שהוא עשה בין חברי הכנסת, הוא גם לא פחד להתייצב מול נתניהו. ההתייצבות הזו תהיה עבורו נקודת ציון בהמשך. נפתלי בנט - ההודעה של בנט במידה מסוימת הובילה את נתניהו להבין שגם הוא חייב לתמוך בריבלין, וכך גם הוא מיצב את עצמו כמוביל מחנה הימין. ליצמן - הח"כ החרדי שמזוהה לחלוטין עם ריבלין. מהתחלה עד הסוף הוא לא חשש להצהיר על תמיכתו בריבלין, בניגוד לאחרים שגם אם תמכו לא העזו להצהיר על כך במפורש. מפסידים - נתניהו, הרצוג וליברמן.

4. בהחלט כן. גם ראש הממשלה שם לעצמו מטרה לשקם את הגשרים ובפרט עם דרעי. אנחנו כבר לא נמצאים במקום שבו היינו לפני חצי שנה כאשר החרדים עשו קולות כאילו הם ממליכים את הרצוג, אך מנגד הם עדיין לא בכיס של אף אחד והאופציה של הליכה עם השמאל עדיין קיימת עבורם.

שלום ירושלמי, מעריב
1. העלייה של שטרית הובטחה רק לפנות בוקר יום רביעי. עד אז העלייה של דליה איציק היתה מובטחת. חלק מהפרשנים זיהו את הבאזז הזה.

2. החכי״ם של יש עתיד הצביעו ברובם לשטרית, מיעוטם לריבלין ואחת לשכטמן.

3. המנצחים: גדעון סער, ישראל כץ, אלי ישי.

המפסידים: בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן ובוז'י הרצוג, אליהם אפשר להוסיף את אריה דרעי.

4. הברית הטבעית בין הימין והחרדים שרירה וקיימת.

רונן צור, יועץ תקשורת
1. הפרשנים לא היו יכולים לחזות את פרשת פואד והחלטת סילבן שלום, ולכן הפעם הפרשנים לא אשמים.

2. יש עתיד התחלקו בין כלל המועמדים. לא חושב שהיה מועמד שהיה דומיננטי בבחירה שלהם.

3. שלושת המנצחים הגדולים: סער - שניצח את ביבי. אלי ישי – שניצח את דרעי. שכטמן – כי מי באמת זוכר שם של חתן פרס נובל אחר?

שלושת המפסידים הגדולים: פואד – כי המירוץ שלו הפך לסיכון אישי. ביבי – ששוב עשה שיקול אסטרטגי מוטעה. דרעי – שטעה בקריאת המפה.

4. הדתיים והליכוד מנהלים רומן של אהבה שנאה. הליכוד כנראה הבין מזמן את מה שהפרשנים טרם הבינו. הדתיים שבויים בידי הליכוד ולא מסוגלים להינתק ממנו.

סיון רהב מאיר, חדשות ערוץ 2
1. חשבתי שהתקשורת מנותקת רק מהעם. מתברר שגם מהפוליטיקאים. פדיחה. זה לא יפריע לנו לפרשן את עצמנו לדעת גם בפעם הבאה. הנה, זה קורה כבר בסקר הזה.

2. נראה שהם נהנו מכך שלראשונה המרן נתן חופש הצבעה.

3. חז"ל ניצחו בענק. בנאומים של רובי ישובצו אינספור טקסטים מהמקורות. המפסידים הם פואד, שטרית ואיציק, שנחשפו חזק מאוד לאור השמש. נדמה שאם היו יכולים היום למחוק את כל המרוץ הזה, היו עושים זאת.

4. מתברר לצערנו שהברית הבסיסית – של מי שחושב שמשה קיבל תורה מסיני – לא מתורגמת לפוליטיקה. נשארנו בלי בריתות אבל עם סתם היגיון בריא: הממשלה במשבר וייתכנו שינויים, לכאן או לכאן.

לילך ויסמן, גלובס
1. הדיל בין יו"ר מפלגת העבודה, בוז'י הרצוג, ליו"ר התנועה ציפי לבני, לתמיכה רחבה בח"כ מאיר שטרית, החל להתבשל שלושה ימים לפני הבחירות, אך ההיתכנות שלו הייתה נמוכה ונתפסה כלא רצינית גם על ידי מי שניסה לקדם אותה. פחות מ-24 שעות לפני ההצבעה הסיכויים של שטרית לגרוף מספר קולות מספיק כדי לעלות לסיבוב השני עדיין היו נמוכים וסיכוייו להעפיל לגמר לא היו ריאליים. המהלך נכנס להילוך גבוה יותר ביממה האחרונה שלפני ההצבעה, ואז גם החלו לזרום רסיסי המידע לפרשנים. על רקע המרוץ עתיר התהפוכות שגררו מגמות הצבעה שהשתנו חדשות לבקרים, ולנוכח העבודה שההצבעה היא מאחורי פרגוד, לקח זמן לבדוק את המידע. אחרי כל ההפתעות שצצו במרוץ הזה אין לי ספק שאף פרשן לא רצה להסתכן בנבואה שיכולה להתברר כמופרכת כל כך סמוך למועד ההצבעה.

2. הקולות ביש עתיד בסיבוב השני נחלקו בין רובי ריבלין למאיר שטרית. על אף שעל יו"ר יש עתיד יאיר לפיד הופעלו לחצים כבדים להעביר את מרבית תמיכת הסיעה לשטרית (פרט לזו שהובטחה לו כבר מצד גיסו, שר הרווחה מאיר כהן ועל ידי ח"כים נוספים), לא הוטלה משמעת סיעתית וקולות הסיעה נחלקו בין שני המועמדים. בסיבוב הראשון נחלקו קולות הסיעה בין כל המועמדים- שתי הדליות, שטרית, ריבלין, וגם מקומו של שכטמן לא נפקד והוא זכה לקולה של רות קלדרון.

3. אי אפשר לקחת מגדעון סער וחיים כץ את ההישג. כשגם לריבלין עצמו כבר היה ברור שהוא על סף הפסד, הם המשיכו לקושש קולות והצליחו להביא לניצחונו בפער של עשרה קולות. גם יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, יכול לרשום לעצמו נקודת זכות כשהיה יו"ר הסיעה הראשון – והיחיד - שהצהיר על תמיכה פומבית ועל משמעת סיעתית להצבעה עבור ריבלין. אלי ישי הוא המנצח השלישי. הוא הצליח להביא את כל החרדים לתמיכה במועמד שבו הוא תמך כבר בסיבוב הראשון, בניגוד לעמדתו של יו"ר הסיעה, יריבו אריה דרעי.

נתניהו כמו נתניהו, הצליח ליפול לכל הבורות שהוא בעצמו חפר. אחרי שהתפלש בבוץ ולכלך את כולם, הוא גילה שבסוף גם אין מקלחת שתסיר ממנו את החול שנדבק. כל מועמד שלא היה נבחר היה משאיר את נתניהו עם טעם מר והפסד צורב. אחרי קמפיין האנטי-רובי שהוביל, ריבלין יחשב לנצח כמי שהצליח לגרוף את מרבית הקולות חרף התנגדות ראש הממשלה. לו שטרית או כל מועמד אחר היה נבחר, היה נחשב נתניהו לראש מפלגת השלטון הראשון שהכתיר לנשיא את מועמד האופוזיציה. גם ליברמן לא יכול לרשום לזכותו ניצחון. אחרי שלמד לקח מהבחירות לראשות עיריית ירושלים שבהן נכשל, הוא אמנם הוריד פרופיל ולא הכריז על משמעת סיעתית, אבל מאחורי הקלעים פעל לזכייתה של דליה איציק. וגם יאיר לפיד לא יכול לחמוק מביקורת. אחרי שחקק על דגלו את דגל הפוליטיקה החדשה, הוא לא השכיל להביא מועמד נקי, ללא רבב משלו, או לחילופין להצהיר על תמיכה במועמד מקרב המועמדים הקיימים. הוא כנראה שכח שהשקיפות היא חלק ממצעו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!