יעקב אשר במכתב ציני על 'הקבצן של רובינשטיין'

לכבוד שופט בית המשפט העליון מר אליקים רובינשטיין

שלום וברכה

הנידון: פסיקתך מיום כ"ה באייר תשע"ד, בדבר קצבת הבטחת הכנסה לאברכים ומשפחותיהם.

הרבה נאמר ונכתב על ההמחשה, באמצעותה ביקש כבודו להצדיק את גזלת כבשת הרש מפיהם של ילדי השכבה החלשה בחברה, בדמות ביטול 'הבטחת הכנסה' למשפחה רק בגלל שאביהם בחר להיות בלגיונו של מלך ותורתו אומנתו.

להזכיר, בתום פסק דין ארוך ומפותל, ביקש אדוני לתבל את פסיקתו במעשייה פיקנטית, ותיאר את הבחור שפקד את בית הכנסת בשעת תפילת שחרית, ובקול נרגש ביקש את תמיכת המתפללים בהוצאות חתונתו.

ידוע אדוני, בחוות דעת משפטיות שנכתבו זה עשרות בשנים במסגרת תפקידיו השונים במערכות השפיטה. דרכו של אדוני זה מכבר, לחרוז את דבריו בציטוט ומדרש, במעשייה וחוויה, בהותירו אותם כר נרחב לפרשנים ומתלמדים לעסוק בהם. בפסיקה הקשה הנ"ל ובמעשייה שלצידה, שיש בה השפלה וזלזול כלפי ציבור מרכזי וחשוב אשר כבוד לי לייצגו, נראה כי חצה כבודו את גבולות המידה הראויה. ומשהוגדשה הסאה – תוגדש המחאה.

העתירה הנ"ל הונחה לפתחו זה מכבר. האמת, לא ציפינו לתוצאה שונה. זה מכבר סללת את דרכך בעולם המשפט תוך לחימה בראשי עם הקודש, בני הציבור החרדי ולומדי התורה בישראל. אולם עתה, הוקדח התבשיל. זו הפעם השנית בה אתה שונה באיוולת זו, למצוא סעד לפסיקותיך אצל מבקשי נדבות ב'שטיבלאך' קטמון שם הנך מתפלל, ולהציב בכך מראה אל מול כמיליון בני הציבור החרדי בישראל.

נכבדי – לא עוד!

בעת האחרונה נשטף הרחוב הישראלי במשטמה נגד ציבור גדול ויקר זה. מוסדות השלטון נתפסו בקנוניה מדירה על ידי קבוצות ועמותות בעלי כח ומשופעי ממון, אשר שמו להם למטרה לשנות את אופייה של תורת ישראל מכפי שנמסרה לנו במעמד הר סיני, וזאת על ידי פגיעה בשומרי חומותיה המדקדקים בה קלה כבחמורה. ומשהוכתר הפריץ, הותרה הרצועה וסערת ההסתה והשנאה נושבת בעוז ברחובה של עיר ובמסדרונות בית המחוקקים. לצערי, אף אדוני, איש צדק ומשפט המעורה היטב בין הבריות, דעתו נוטה אחר דעת הרחוב, כהלוך הדלי אחר החבל. וחבל!

אדגיש, כידוע לך אין לנו דבר נגד הווי ורוח בית הכנסת, נהפוך הוא. אולם הרשה לנו לילך עמך בדרך זו ולגלות פנים אחרות במשנתך הנתמכת על חוויה מבית הכנסת. ובכן, ידוע הדבר כי אדוני קובע מקום לתפילתו בשבתות וימים טובים, במקדש מעט השוכן בקמפוס רחב ידיים בשכונת 'גבעת מרדכי' בבירה. בסמיכות לבית הכנסת שבשכונה זו, ישנה אוכלוסייה גדלה והולכת של המוני אנשים ומשפחות בלעה"ר, בני ישיבת 'חברון' הידועה, ואברכים רבים המסתופפים בצילה. אתה ודאי מכיר אותם. ער אתה היטב לנעשה בסביבתך, וודאי לא העלמת עיניך ממראם הנכבד והאצילי. כן, אלו הם האברכים, ורבבות כמותם בכל רחבי ארץ הקודש, מהם חומסים את הבטחת ההכנסה. את אלו, אדוני, לא פגשת בקיבוץ תרומות ב'שטיבלאך'. לא שחלילה דבר לנו נגד הנזקקים מבקשי הנדבות. ההיפך הוא הנכון, אנחנו מצווים על מצוות הצדקה, ואברכים רבים חותכים מפת לחמם לטובת קופות הצדקה בכל שכונה ועיר הדואגות לצרכי העניים בדרך כבוד, ללא הבדל שיוך וקהילה.

אולם אברכים אלו שבגבעת מרדכי ובכל שכונה ועיר בארץ, חיים בצניעות מפליאה וכרוח דברי חכמים 'פת במלח תאכל', ונתמכים באופן ממוסד על ידי נדיבים משבט זבולון השותפים מיוזמתם, בלב רחב ובנפש חפיצה בזכויות לימוד התורה. אמנם אף לעת הצורך, יש הפושטים ידם במלאכה בכדי שלא יזדקקו לבריות.

ברי לי אדוני, כי קהל ענק, אצילי ושקט זה, לא נעלם מעיניך. והלא הדברים קל וחומר, ומה קבצן בודד לוכד את תשומת ליבך עד כדי שתישאהו אל תוככי היכלך המשפטי, על אחת כמה וכמה קהל עדת ישראל על ריבותיו ואלפיו, ייעלם מעיני אדוני?!

אכן צר וכואב הדבר לחזות בתהום ובתחתית אליהם נגררה פסיקתך. להטיל מרה ורפש ברבבות לומדי התורה, בהדבקת סטראוטיפ צר ובזוי של 'אוכלי חינם' כביכול. אכן כבוד בני התורה מוטל עתה אל קרן זוית. וחבל שאדוני, בשבתו על כס 'השופט הדתי' העמיק את עברי פי הפחת של מטיחי הקלון בציבור קדוש זה.

אין צורך להזכירך, כי לא לעולם חוסן. שופט בא ושופט פורש, ועולם התורה על מקומו ניצב. לא בכח ולא בביזה יצליחו לפגוע בגודלו ההולך ומתעצם בלי עין רעה ובאיכותו של ציבור ערכי זה. אחת אקרא בפניך: חזור בך, אדוני, נצל את גודל השעה בשבתך על כס המשפט. התייצב לימין התורה הקדושה אשר הנך מאמין וקשור בה, אל תהא מאלו הסונטים 'מאי אהנו לן רבנן'. ודווקא לעת הזאת, לעת חג מתן תורתנו, הצטרף אל נושאי קרן התורה וממרומיה.

בכל הכבוד הראוי,

חה"כ יעקב אשר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!