החוש השישי: סקירת עיתוני סוף השבוע

קרתא את הענף שהיא יושבת עליו


"35 אלף חרדים ואלף חילונים הפגינו..." - כך מדווח היום 'העיתון של המדינה' לקוראיו, בכותרת שהיא תמצית הכל.

למעלה מ-50 אלף מתפללים התכנסו לתפילת 'קבלת השבת' ההמונית שנערכה בצומת בר אילן. אבל למה שהתקשורת הכללית תדווח דיווח אמת, כשעוד עלול להתגלות ש-50 אלף מתפללים הם הרבה יותר מ- 100 אלף המפגינים שממלאים, כביכול, את ככר רבין בכל הפגנה של השמאל?

לא 1000 חילונים הפגינו, אלא מאות בודדות. אבל למה שהתקשורת תודה בכישלון, אם ניתן לכתוב אלף באותיות וליצור את הרושם שקדם לו גם מספר, אולי אפילו גבוה מ-35 ושהוא פשוט נשמט בדפוס?

50 אלף חרדים התפללו במעמד אדיר של קידוש ה' לכבודה של השבת. התקשורת הציגה אותם כ'מפגינים'. למה לא, בעצם, אם בכך היא יכולה ליצור רושם שיקרי שהאלימות שלטה במקום, בה בשעה שתפילת ליל שבת שאורגנה על פי הוראתם של גדולי ישראל עברה בסדר מופתי.

הפרות סדר היו רק בשבת אחר הצהרים, כמעט יממה אחרי התפילה ובתגובה לא מאושרת להתגרות מצד חילוניים. אבל למה שהתקשורת תדווח שכך היה, כשהיא לא טורחת לספר לקוראיה אפילו שחניון קרתא היה השבת ריק ממכוניות?

התקשורת כרתה היום שוב את הענף שעליו היא יושבת.

בחמישת הימים הקרובים תפנה מחאת השבת את מקומה בכותרות ותפטור את עורכי העיתונים מהתפקיד הנוסף שנטלו על עצמם - לשמש כדוברי התעמולה האנטי-חרדית. פריצת חומות השבת בירושלים תעבור מהזירה העירונית למגרש הממשלתי.

העובדה שעו"ד יצחק מולכו, נאמן בית המשפט שאחראי על הפעלתו של 'חניון קרתא' וגם על גבית דמי החניה בשבת, הוא עורך דינו ואיש סודו של נתניהו, רק תסייע להחזיר את ה'סטטוס קוו' ואת השקט לירושלים לפני שיפרוץ משבר ממשלתי.

כמו לאחר כל 'יום דין', מהיום, כאילו מתחילה שנה חדשה בתקשורת הישראלית.

אחרי שבסוף השבוע עדיין תפס גזר דינם של הירשזון ועוד יותר של בניזרי, את הכותרות, חוזר הגלגל אל משה טלנסקי, ואור הזרקורים אל הבמה שעליה הוא מתייצב היום ומחר. בדיוק שנה לאחר העדות הקודמת שלו, הוא משלים את עדותו בפרשת אולמרט.

הירשזון ובניזרי כבר אאוט ואולמרט שוב אין.

מכים על הסלע


עיתונות סוף השבוע סובבה את הסכין שתקע בית המשפט בגבו של שלמה בניזרי כמה סיבובים נוספים. יומיים אחרי גזר הדין עדיין המשיכו העיתונאים לדוש בגזר הדין, ולא עם הרבה חמלה, כאילו נתקעו איתו במעלית בית המשפט המחוזי, ומאז הם ביחד עד שיחולצו. אין עבודה אחרת.

ב'ידיעות' מכירים בעובדה שמקורותיו של העתונאי אבישי בן חיים מ'מעריב', בכל הנוגע לפרשת בניזרי מצוינים וכי אין שום סיכוי להשיג מידע טוב ואמין יותר מזה שיתפרסם במדורו 'כניסת השבת'.

מה עושים? - הולכים על כל הקופה ומשיגים ציטוט שיופיע בעמודי החדשות ויעשה רעש שיבלע את הירידה לפרטים של המוספים המתחרים.

"היו רגעים שחשבתי להכניס לעצמי כדור בראש", מצוטט שם בניזרי בכותרת ענק.

כמי שמכירים אותו שנים רבות, אין זה מופרך לחשוב שמישהו שם החליף בין הכותרת של בניזרי לבין זו של הירשזון או רוצחה של חנית קיקוס. בסוף הציטוט המלא שמופיע בגוף הידיעה, לא מוצג המשפט הקשה הזה, כמי שנאמר לאוזניו של מישהו, אלא באמירה הכללית: "אמר אתמול השר לשעבר שלמה בניזרי מש"ס". מי שמצוי בטרמינולוגיה העיתונאית יודע כי הבחירה בניסוח לא מחייב שכזה, בדרך-כלל איננה מקרית...

השיחה עם אבישי בן חיים הייתה עניינית ומכובדת. בדרך אגב, ומשום מה רק בדרך אגב, מופיעה בכתבה פיסקה שבעינינו היא 'סקופ' העומד בפני עצמו וראוי היה לכותרת מיוחדת. אבל מי יעז לערער על קביעותיו של בית המשפט העליון?!

"בבוקר הקראת גזר הדין" - כותב בן חיים - "התייצבה סיון, בתו הבכורה של עד המדינה משה סלע בבית המשפט עם מכתב מרגש למען בניזרי, באמצעותו ביקשה להפריך את עדותו המפלילה של אביה משה. 'לכבוד בית המשפט, אני כותבת לכם מכתב זה מאחר ולא יכולתי להעיד נגד אבי או אמי...אני חייבת לומר את כל האמת. מספר פעמים שמעתי מאבא וגם מאימא שהרב בניזרי לא קיבל שוחד מעולם, לא מאבא ולא מאימא. שמעתי שגם שלמה בניזרי לא היה מוכן לעזור לאבא במכרז של העובדים הזרים בשום אופן... המצפון שלי לא היה נקי והרגשתי שאני מחוייבת לומר או לכתוב זאת".

במכתב המקורי, אותו מצאנו בעיתון 'יום ליום' יש הרבה יותר מהקטעים ה'נבחרים' שאבישי בן חיים הרשה לעצמו לצטט ב'מעריב'. "באותה תקופה היה לחץ אדיר של חוקרים בפרקליטות על אבא לחתום על הסכם ולסיים שעות ושנים של חקירות ממושכות שלאבא כבר לא היה כח לעמוד בהם....אחרי כל הלחץ של הפרקליטות ואחרי שעות של שכנועים ואיומים על מאסר בפועל, אבא נשבר והחליט לחתום (על הסכם עד מדינה. י.נ.)...הפרקליטות קיבלו את שלהם ואת אבא הם נטשו וזרקו. למרות כל בקשותיו ואפשר לקרוא לזה תחנונים מצדו של אבא לעזרה אף אחד לא הושיט יד"...

בעינינו זהו כתב אישום חמור הרבה יותר מזה שהוגש נגד בניזרי, אבל התקשורת, ברובה, אפילו לא דיווחה עליו.

מה קרה לחורשי רעתו של בניזרי שעמדו מאחורי הפללתו?

סיון, בתו של משה סלע, מעידה: "מאותו היום שאבא הסכים לשתף פעולה עם הפרקליטות וחתם על הסכם, ולאחר שהביא להם את כל מה שהם רצו וחתרו להגיע, בסוף הפרשה אבא וכל משפחתנו נהרסה לחלוטין"....

יעקב בוכריס, מנכ"ל שירות התעסוקה לשעבר, לא משאיר את הקרדיט על מה שעוללו לשלמה בניזרי, לעד המדינה משה סלע, והוא נוטל אותו לעצמו. בכתבה המתפרסמת עליו, גם היא ב'ידיעות אחרונות', הוא מספר שהוא מובטל מזה שבע שנים ואיבד כל חסכונותיו. "אף אחד לא רוצה להעסיק אותי" - הוא מתאונן. מאז המשפט הוא הסיר את הכיפה, ואת ה'תמיכה הרוחנית' מוצאים הוא ואשתו בהרצאות הקבלה של...מיכאל לייטמן, וב'אנשים טובים' שלא הכירו קודם - מטפלת רוחנית וקאוצ'ר שעוזר לו לשקם את תדמיתו בעיני עצמו.

לבניזרי זה לא יעזור, אבל לנו מותר להתחזק באמונה שיש חשבון בשמים.

עושים חדשות 'יש' מאין


יש!

במרבית העיתונים החרדים פורסמה בסוף השבוע 'ידיעה' באותו נוסח, על גבי אותו שטח, כתובה על-ידי אותו כתב, באותו סוג של 'פונט' ועם אותה הגרפיקה. זוהי בהחלט תופעה חסרת תקדים, היכולה להצביע על שינוי מהותי בדפוסיה של העיתונות החרדית בישראל.

יש! – נפלטה מפינו קריאת התפעלות כשנתקלנו לראשונה ב'ידיעה' הזו.

ה'המודיע' ו'יתד' אמנם מגיעים מדי פעם לסיכום על נוסח זהה בכתבות 'עקרוניות' ו'מהותיות', אבל צירוף 'המבשר' להבנות האלה נראה לנו בעליל כהשפעה ישירה של ה'חום' שפקד אותנו בימים האחרונים. התקשינו גם להבין איך זה שהשבועונים, שגם בהם התפרסמה אותה 'ידיעה' ממש, לא הצליחו "לקרר את האמבטיה" וכבודם העצמי, שבדרך כלל אינו נותן להם לפרסם ידיעות המופיעות גם בעיתונים אחרים, נמס לו כך לפתע בחום הקיץ?

פנינו להתעמק שוב בידיעה בעלת המסר החדשני ורב הרושם. היא עסקה בחברי פורום הנציגים של 'יש' שבקרו בבתיהם של גדולי ישראל ועדכנו אותם אודות פעילותם.

מסתבר שלא מפרסמי ה'ידיעה' אלא אנחנו והקוראים שהושלו מוכי 'חמסין'. אין כאן שום פריצת דרך לשיתוף פעולה בין המערכות אלא בסך הכל עוד מודעה בתשלום של רשת מזון, שהתחפשה תוך הסתייעות בהעלמת עין של הצד המקצועי לידיעה חדשותית.

לא נכנס לשאלה מהי השפעתו של הפרסום המוסווה, על האמינות שיש ליחס למה שנאמר בו או במודעות אחרות של גופים מסחריים המשתמשים בשיטות פסולות שכאלה. אם יש כאן מישהו שראוי להערכה, זה אולי רק משרד הפרסום שהצליח לגרום לכך שכל העיתונות החרדית שיתפה פעולה והסכימה להציג מודעה מסחרית כידיעה מערכתית. זה לא קרה, למשל, ליצרנית מזגני 'טורנדו'.

שני עמודי פרסום של החברה הופיעו מיד אחרי מודעת 'יש' כשעליהם דווקא מצוין בהבלטה כי מדובר ב'מדור פרסומי'. אין זה אלא להסיק כי יצרני 'טורנדו' לא הקימו 'פורום נציגים' שיבקר בבתיהם של גדולי ישראל. אם כן, כדאי שימהרו להקים פורום שכזה.

עיון נוסף בעיתונים החרדים, בחושבנו כי יתכן תיאום ושיתוף פעולה בין כל המערכות, צד מודעה של 'ועדת הרבנים למען קדושת השבת שע"י מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א' שקראה ל'"אחינו בני ישראל החרדים לדבר ה' ולקדושת השבת לצאת בהמוניהם לרחובה של עיר ולהביע מחאה וזעקה על הפירצה הנוראה שתוצאותיה מי ישורנה".

אבל אפילו המודעה החשובה הזו, הפונה לכל "אחינו בני ישראל החרדים" ולא רק לצרכני רשת מזון כזו או אחרת, מצאה את דרכה רק אל 'המודיע' ו'יתד נאמן'. ב'המבשר', למשל, היא לא פורסמה. קוראי העיתון הזה הם הרי לא "חרדים לדבר ה' ולקדושת השבת"...

את המודעה חותמת 'ועדת הרבנים למען קדושת השבת' במאמר חז"ל:"לא חרבה ירושלים אלא בגלל שחיללו בה את השבת". כדאי שיזכרו שנאמר שם משהו גם על שנאת חינם...

עיירה איטלקית במקום התנחלות יהודית


גם אנחנו היינו שמחים להצטרף ליצירתיות שגילו עיתוני ישראל בסוף השבוע, כשהציגו רעיונות פרועים לפתרון הבעיה הקשה שנוצרה, לאור דרישת ארה"ב והאירופאים להקפאת ההתנחלויות.

ביקורו של נתניהו באירופה והתבטאויותיו החד משמעיות של נשיא צרפת סרקוזי בנושא זה, צרפו לרשימת ההצעות ההזויות גם כאלה שנהגו במוחם הקודח של מספר כתבים אשר התלוו לפמליית ראש הממשלה.

בן כספית, הכתב המדיני של 'מעריב', למשל, דיווח בלעדית לקוראיו על יבוא של פתרון הקפאה מהעיירה האיטלקית הציורית סאן ג'מיניאנו שבאיטליה.

מה המיוחד בעיירה הזו שבחבל טוסקנה? – שהיא בנויה לגובה במקום לרוחב.

רק לא מזמן פורסם שהחברה קדישא בחיפה, עומדת להשתמש במודל דומה של בניה לגובה במקום לרוחב, ולהקים על פיו את בית קברות הרב קומתי הראשון. יש כנראה מי שחושב שמה שטוב להקפאת המתים בחיפה, יכול להתאים גם להקפאת החיים ביו"ש, או מה שמגשר בין שמים וארץ יכול גם לגשר בין נתניהו לעמיתיו בארה"ב ובאירופה.

אז מים יובאו לנו במיכליות מטורקיה, את החשמל ייצרו בטורבינות ברמת גן על פי הידע שנרכש בזמנו על ידי השר יעקב מרידור, ואת 'גורדי השחקים' להתנחלויות יביאו מאיטליה. שם הם כנראה זולים יותר מבמנהטן.

רעיון לגמרי לא רע.

ואנחנו אומרים: אל תחפשו את הפתרונות רחוק מדי. בקראוונים שבהתנחלויות חם מאוד, אין זמן לחכות ליבוא פתרונות מחו"ל. אם יש לכם רעיונות טובים ל'הקפאת' הקראוונים, בעיקר אלה העשויים מאסבסט, חשוב שתעבירו אותם מיד.

לעומת 'מעריב' - 'הארץ', שמכוון לאנשים חושבים, לא הולך על פשרות. ברק רביד, שהיה גם הוא על סיפון המטוס בטיסת ראש הממשלה לאירופה, לא חושב, כנראה, שהצעת רבי הקומות של בן כספית תצא אל הפועל. רביד מעדיף להודיע לקוראיו, בכותרת שאינה משתמעת לשני פנים ש"ישראל תציע לארה"ב להקפיא זמנית את הבניה בהתנחלויות".

נתניהו עוד לא שמע על כך, אבל מה לעשות שב'הארץ' מאוד רוצים, ולכן זה יקרה. לשם מטרה חשובה שכזו, לא איכפת להם להסתכן ולזלזל גם באינטליגנציה של אלו שרואים עצמם נמנים על ה'אנשים החושבים'. על פי הדיווח בעיתון, ישראל בוחנת את האפשרות לבצע הקפאה זמנית של הבניה בהתנחלויות "למעט פרויקטים שיצאו לדרך". וכאן באה ה'פואנטה' הבלתי צפויה: "הסכמת ישראל תינתן בתמורה להסכמה אמריקאית להמשך הבניה בגושי ההתנחלויות לצרכי גידול טבעי בלבד".

אתם הבנתם את זה?! גם אנחנו לא.

מה שבטוח הוא שמול הניסיון הנואש הזה להכתיב מציאות, אפילו ההצעות של בן כספית נראות איכשהוא הגיוניות.

ועל הרעיון היצירתי האחרון עדין לא שמעתם. הוא שואב את השראתו מ...מזרן המיליונים שנזרק ל'חיריה'. הוגיו גורסים כי אם מזבלה היא מקום טוב להטמנת מזרונים, אין סיבה שלא יהפכו את האתרים המיועדים לבניה יהודית ביהודה ושומרון למזב-אללה אחת גדולה שאליה יוכלו המתנחלים להעביר מזרונים ולהשתכן...

ניסיון ראשוני שכזה כבר נעשה בענתא. במהלך מסע הבחירות שלו לראשות העיר ירושלים, פיזר ניר ברקת (שוב הוא?!) הבטחות נדיבות לראשי הציונות הדתית בדבר האצת התוכניות להקמת שכונה יהודית ב'שער המזרח', שתעניק פתרון הולם למצוקת הדיור של הצעירים. ההבטחה הזו הביאה רבים מהם להכרעה להצביע עבורו במקום עבור מאיר פרוש. השבוע הם התבשרו מעל גבי עיתון 'בשבע' שהבניה הוקפאה ובמקום שכונה יהודית יהפוך המקום ל...אתר זבל לפסולת בניין.

עכשיו צריכים רק צעירי הציונות הדתית להעביר לשם את המזרונים ובעיית הרחבת הבניה תפטר כבר מאליה...

קצרים בתקשורת: 8 הערות בשולי עיתוני סוף השבוע


1. המודעה המרגיעה ביותר

מי אינו זוכר את אחד המאבקים הגדולים הקודמים בנושא השבת בישראל, שהתעורר סביב העברת ה'משחן' תוך חילול שבת? טענת המשטרה ומשרד האנרגיה היתה אז שלא ניתן לבצע העברה שכזו בכבישי ישראל, אלא רק בליל שבת.
והנה דווקא כאשר נפרצת חומת השבת בירושלים, צדה את עינינו מודעה המודיעה על העברת מטען חורג דומה מצומת חדרה עד למפרץ חיפה. העברה נעשתה במוצאי-שבת ולא בשבת. אז מי אמר שאי-אפשר עם קצת רצון טוב לזכות בהתחשבות?
מסתבר שמצפון לא תמיד נפתחת הרעה.


2. העתק-הדבק הקל ביותר

אחרי איראן ותימן מעביר השבועון 'יום ליום' את מוקד ההתעניינות ליהדות לבנון. בידיעה מורחבת ובלעדית מדווח כתב העתון אהרן מיכאלי שבית הכנסת המרכזי 'מגן אברהם' בבירות ישופץ בקרוב ויגאל משממונו בהסכמת ה'חיזבאללה'. בשיפוץ יושקעו 200 אלף דולר, שנאספו לקרן מיוחדת על ידי יהודי לבנון ואחיהם שכבר יצאו משם. מי שיבצע את עבודה היא חברה של משפחת חרירי. מה לעשות והידיעה פורסמה, גם באתר 'בחדרי חרדים', לפני כחודש.


3. העיתון העקבי ביותר

זה השבוע השלישי ש'המחנה החרדי' – שבועון קהל מחזיקי הדת, שומר על התואר 'העיתון החרדי העקבי ביותר". פתיחת 'חניון קרתא' בשבת לא מוזכרת בו לא בעמוד השער וגם לא בעמודים הפנימיים. צודקים. למה לתת פרסום חינם לחניון שגובה תשלום עבור חניה בשבת? אז מה אם הוא בכינוס נכסים? שישלם!


4. הכתבה המפחידה ביותר

אהרן גרנביץ- גרנות, הכתב הבלתי נלאה של השבועון 'משפחה', שם הפעם נפשו בכפו למען בטחון המדינה וחדר לציי האוניות הגרעיניות של רוסיה ואוקראינה המוצבות זו מול זו בנמל סבסטופול שבחצי האי קרים. בכתבה המרתקת הוא מגלה שיותר משהן מאיימות זו על זו, הן מסכנות אותנו. "די בלחיצה על כפתור אחד כדי שהמזרח התיכון וסביבותיו יהפכו להיסטוריה" - הוא מזהיר. איזה פחד.


5. הטור המעודד ביותר

במדורו 'בידיעות אחרונות' פורש נחום ברנע מטרית הגנה עיתונאית על ר' משה רייך, איש העסקים החרדי וידידו הטוב של אריה דרעי, שנחקר לאחרונה שוב ביחידה הארצית לחקירות הונאה, הפעם בענייניו של אהוד אולמרט. ברנע מביא את סיפור החקירה של רייך ושם ללעג את המידע ו'הניתוחים המקצועיים' שעליהם מתבססת המשטרה בחקירותיה.

אז נכון שאת כל הקטע הוא כתב כדי להכות בשני עיתונאים שהם מתחריו, יואב יצחק ודן מרגלית, יותר מאשר לסייע לרייך, אבל העיקר היא התוצאה ורייך יוצא בה נקי ומנצח.


6. הכותרת המפתיעה ביותר

הכותרת הראשית באותיות הענק שהופיעה ביום ששי בראש 'ידיעות אחרונות' הביאה עמה מגה בשורה לעם השוכן בציון: "סימני התאוששות ראשונים במשק"! מיד כשקבלנו את העיתון תקענו את היד לכיס, שמא צמח שם בלילה משהו מבלי שחשנו בכך. נכנסנו לחשבון הבנק וגם שם המינוס לא הראה שום סימני התאוששות. אז איזה סימנים זיהה הכתב דוד רגב שאפילו בעלת בנק הפועלים שרי אריסון, מלומדת הסימנים והקולות, לא הבחינה בהם? אולי את סימני ההתאוששות של 'ידיעות אחרונות' עצמו, בעקבות העלאת מחיר העיתון שבוצעה לאחרונה.


7. האובייקטיביות הנמוכה ביותר

ישראל פרידמן, העורך המוכשר של מוסף 'שבת קודש' של 'יתד נאמן', סוקר בגיליון האחרון את הוועידה של 'נצח משפחת ישראל'. בכותרת הכתבה המעניינת והבהירה, המשתרעת על פני 7 עמודים, מדגיש פרידמן שמדובר ב"תובנות והגיגים של משתתף". הכל היה טוב ויפה, אלא שיום לפני הופעת הכתבה מפרסם ארגון 'נצח משפחת ישראל' ב'המודיע' וב'יתד' מודעת תודה להרב ישראל פרידמן בגין ארגון מוצלח של הכנס. מי שמכיר את פרידמן יודע שדווקא משום כך בחר שלא להשתמש באחד משמות העט שלו.


8. הכתבה המשמיצה ביותר

לפני שבוע וחצי רמזנו במדור הזה על כתבה פוגענית שעומדת להתפרסם נגד היהלומן החרדי הצעיר, דן גרטלר, וכי מה שמעכב אותה היא רק תמונה טובה של האיש. השבת פורסמה הכתבה במוסף 'הארץ' עם תמונת ענק הלקוחה מאתר hnn. לא פחות משלושה כתבים 'עמלו' להכפיש את "דן-דן" מכל עבר, ולא רק משום ששמו נקשר בחקירת ליברמן.

האם העובדה שאמו, הגב' חנה גרטלר, מוזכרת יותר מפעם אחת בכתבה, ואפילו תמונתה מתפרסמת בה, מצביעה על קשר עקיף שיש לפרסום עם המאבק על תפקיד יו"ר רשות השידור, שהיא בעלת סיכויים טובים לזכות בו? מותר לנו לחשוב שזה לגמרי לא מופרך!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!