כך סללה התקשורת את שובו של דרעי • תחקיר

לפני 15 שנה, באחד המשברים הגדולים שידעה יהדות ספרד ביחסיה עם בית המשפט, הורשע יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי בעבירות מרמה והפרת אמונים ונשלח לרצות עונש מאסר חריג בחומרתו. התוצאות הישירות היו צמיחתה של ש"ס בבחירות שלאחר מכן, החלפתו של דרעי בישי ושורה ארוכה של תהליכים שהשפעתם נמשכת עד היום.

במבט היסטורי, ניתן לומר כי על אף שמפלתו של דרעי נגרמה בעיקר על ידי מלחמת חורמה שניהל נגדו תחקירן 'ידיעות אחרונות' דאז, מרדכי גילת, גם הליך 'שיקום' תדמיתו ושובו לצמרת ההנהגה הש"סית, הובל ברובו על ידי התקשורת הכללית והעיתונות החילונית, עמה יצר קשרים ענפים, וזאת עוד בטרם הכריע הגר"ע יוסף זצ"ל להשיבו לתנועה הקדושה.

במפתיע, מי שביצע את סיבוב הפרסה המשמעותי ביותר, היה 'ידיעות אחרונות', שבאורח פלא לקח כ'פרויקט' את השבתו של דרעי למרכז הבמה. בהקשר זה רצוי לצטט מתוך טור ביקורת התקשורת המוביל של אביב הורביץ, שהתפרסם באתר מאקו, בתאריך 04/10/12:

"דרעי חוזר – הכריזה הכותרת הראשית בגיליון ערב סוכות של 'ידיעות אחרונות', ואילו הכותרת בשער המוסף הייתה: "אריה שוב שואג". דרעי, כך מתברר, "סולח לכולם", ואפילו מואיל בטובו למחול לפרקליטות ולמערכת המשפט. "אין לי היום חשבון עם אף אחד מהם", הוא מצהיר בראיון. "לא באופן כללי, כמסגרת, ולא באופן אישי כלפי אף אחד. היו לי טענות, אבל מחלתי על הכול". תודה באמת.

פרשת דרעי היא הפרשה הפלילית החמורה ביותר בתולדות הפוליטיקה בישראל (לפחות כל עוד שפרשת הולילנד לא תסתיים בהרשעת אולמרט). מי שחשף אותה ביוני 90' - וליווה אותה במשך עשר שנים באינספור כתבות, עד כניסתו של דרעי לכלא בגין שוחד - היה מרדכי גילת, בכיר תחקירני 'ידיעות אחרונות'.

אגב, כאשר החלו התחקירים להתפרסם פנה דרעי ללא אחר מאשר נחום ברנע, וביקש ממנו להעביר לגילת את ההצעה הבאה: דרעי ידליף לגילת מידע בנושאים שונים, ובתמורה גילת יפסיק לפרסם עליו תחקירים. ביום עיון שהתקיים לפני חמש שנים באוניברסיטת תל אביב סיפר ברנע על הפנייה המפתיעה ואמר שהשיב לדרעי כי הוא מעריך שגילת לא יסכים להצעה.

פרשת דרעי היא אחד ההישגים העיתונאיים החשובים והמהדהדים בתולדות "ידיעות אחרונות". עיתונים אוהבים בדרך כלל לשוב ולהתבשם בשיאים כאלה. בין אם על ידי צילום מוקטן של כותרות התחקירים מפעם, ובין אם בפרסום מסגרת נפרדת עם תזכורת לחשיפה שהובילה את שר הפנים לשעבר לכלא. שום דבר מאלה לא היה בראיון האחרון עם דרעי ב"ידיעות". שאלות חלביות וכותרות מפרגנות דווקא כן", מסכם הורביץ בחדות האופיינית לו, ומותיר את השאלה פתוחה, האם בשלב זה, לאחר שגילת נטש את העיתון, הסכימו ב'ידיעות אחרונות' לדיל שחשף ברנע – הדלפות תמורת קידום ומחילת עוונות.

דרוקר מציג: מאביר החוק ל'נושא כלים'
חשבתם ש'ידיעות' הוא היחיד שעזר לקאמבק המפואר של דרעי? תחשבו שוב.

תוכנית 'המקור' של העיתונאי המתהדר באיצטלה של אביר הצדק וחושף שחיתויות, רביב דרוקר, הציגה לקראת סיום 2012 תוכנית מיוחדת שצולמה כולה על אריה דרעי. דרוקר טרח וליווה את דרעי ומשפחתו במסעם באיטליה, ואף הוציא התבטאות חריגה על הספרדים מצביעי ש"ס "אתה יכול לשחק איתם לאיזה כיוון שאתה רוצה", פלט השועל המשופשף. דרוקר עצמו טורח לציין כי "כשהשופט צמח הקריא את פסק הדין הייתי צמוד לרדיו, מתפלל שדרעי יורשע. בזתי אז לעיתונאים של דרעי, עיתונאים מכובדים שקסמו של דרעי שבה אותם והם הפכו למעין נושאי כליו". אלא שדרוקר, לפחות בעיני עמיתיו, הצטרף גם הוא לאותה חבורת 'נושאי כלים'.

שלא במפתיע, העניק הסרט רוח גבית לשובו של דרעי לפוליטיקה, עד כדי כך שהתחקירן מוטי גילת, שראה את 'מעשי ידיו טובעים בים', תקף את התוכנית בחריפות בטורו ב'ישראל היום' מעט לאחר פרסום התוכנית. גם כאן, מן הראוי לצטט את הדברים.

"לפני שבועיים קיבלו דבריה חיזוק נוסף בתוכנית 'המקור' בערוץ 10: כתבת תדמית ארוכה של רביב דרוקר, מעין סרט הצדעה לאיש הפשע. הכתב כאילו כורע ברך, פורס לפניו שטיח אדום, ובמשך 60 דקות מאפשר לדרעי לצעוד עליו בדרכו חזרה לממשלה. משהו כמו מחווה לאיש המושחת והמשחית ביותר שידעה הפוליטיקה הישראלית.

"ברגע הראשון חשבתי שניסים משעל מערוץ 2 התגנב לערוץ 10. סרט כזה הרי תפור למידותיו. אחר כך הבנתי שמשעל פשוט איחר את הרכבת. דרוקר הקדים אותו בהרבה: הוא סגר עם דרעי כבר לפני שלוש שנים, טס איתו לאיטליה, צילם אותו אוכל סטייקים בחיק הטבע, ניסה להציג אותו כאיש משפחה, חבר טוב ובעיקר עממי", כותב גילת.

גילת לא מסתפק בכך וממשיך: "לראות ולהאמין שלכבוד איש המופת הזה הכין ערוץ הטלוויזיה את כתבת החיבוק והפרגון ממשפחת "הוא שילם את חובו לחברה". דרוקר כאילו אומר בסרט לצופים: אני לא גבי גזית שנבחרי ציבור שסרחו אינם מקבלים אצלו במה ומיקרופון. אני לא שולח אותם לכל הרוחות. אני מצפצף: לי לא מפריע שעבריינים ינהלו את המדינה וישלטו בקופתה.

"מדוע שאריה דרעי יחשוש לשוב לחיים הפוליטיים כשערוץ טלוויזיה חשוב רואה בו גיבור תרבות? מדוע שהוא לא ישתף פעולה עם עיתונאי שמתנדב להפיק עליו סרט תעמולה שספק אם יחצן מקצועי היה מפיק טוב יותר? מדוע שמצביעי ש"ס ותמימים אחרים לא יקבלו את האסיר המשוחרר במחיאות כפיים, כשמגיע אליו דרוקר ובמקום לומר לו קישתא, הביתה, לאדם עם רקורד כמו שלך אין מה לחפש יותר בממשלה, נושא אותו על כפיים?"

ושוב, נותרת השאלה בעינה, מדוע ביצע דרוקר את סיבוב הפרסה החד בדעותיו?

שימוש בתקשורת הכללית כשיטה
אלו הן שתי הדוגמאות היותר בולטות לעין, השורה התחתונה בשתיהן מצביעה על מסקנה אחת: אותה עיתונות שכה נלחמה בדרעי הכול יכול של הקדנציה הראשונה, סללה במו ידיה את שובו לקדנציה שניה.

גורם בכיר ב'יהדות התורה' עמו שוחחנו, טוען כי הדברים חמורים יותר. "במערכה הקשה על אלעד, שב"ה הסתיימה בשלום, השתמשו אנשיו של דרעי לא אחת בשירותיהם של כלי התקשורת החילוניים כדי להכפיש את מועמד יהדות התורה. בעיקר היינו צריכים להיאבק במערכת הקשרים שהם טוו בערוץ 10 וב'מעריב' דאז. השמועות טענו כי אבישי בן חיים, שנחשב מאז ומתמיד למעריץ נלהב של דרעי, היה ממובילי הקו שדרש תמיכה כמעט בלתי מסוייגת ביו"ר ש"ס".

גורם בש"ס, טורח להזכיר לנו דווקא את שלום ירושלמי, מי ששימש שנים ארוכות כפרשן פוליטי במעריב, ונחשב לאחד מאוהדיו הגדולים של דרעי, אך הקשר עמו ידע עליות ומורדות. אותו גורם גם טורח להזכיר כי גורמים בש"ס לא בחלו מעולם בשימוש בתקשורת הכללית ככלי להשמצתו של היו"ר המכהן, בפרט בעידן כהונתו של ישי.

"מישהו שוכח את הפרסום ב'ידיעות אחרונות' על בדיקת מבקר המדינה על הנעשה בצמרת ש"ס? ואפילו בעבר היותר קרוב, די להיזכר בשמועות על זהות מעביר החומרים שהובילו לחקירתו של הרב אברהם יוסף, רבה של חולון, כדי לגרום לו לפרוש מהמירוץ לרבנות הראשית, כפי שאכן קרה", מציין אותו גורם, אך מדגיש: "כך זה בעידן של דמוקרטיה, אנשים משתמשים בכלים עיתונאיים, ואין דרך להילחם בכך - גם אם נוצר חילול ה' של ממש".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!