מלחמת השחרור • אל תחשוש לצאת ממגננה

רובנו מתנהלים באורח חיים לחוץ, מכווץ, ולמרות השאיפה לאינדיווידואליות, גם מאד מעודד לקונפורמיזם. נדרש מאיתנו ללכת בדרך שנקבעה מראש, כמו כולם, ולעשות כמה שפחות שגיאות.
הגבולות הללו נדחסים לתוך תרבות מאורגנת של שחרור: חופשות בין הזמנים, חגיגות פורים ואולי פה ושם פעילות ספורטיבית משחררת.

לכל אחד דרך משלו להשתחרר מעכבות, אבל בחיי היומיום זה מתחת לרדאר. למה אנחנו כל כך מפחדים להשתחרר?

אנחנו חיים בחברה שדורשת מאיתנו מידה מסוימת של 'התאמה'. עולם שלם של מגננות. המיגון הזה הוא תגובה מותנית, תוצאה של הדרישות והציפיות מאיתנו. ככאלו, אנו מחזיקים שריון מעל לבנו, במקום שיושב הילד הפנימי נטול ההגנות.

בהגדרות החברתיות המקובלות, להיות שונה עלול לעורר חשדות או ביקורת, ולכן אנשים נמצאים כל הזמן על המשמר. בתוכנו כבר קיבלנו את השונות, אבל היא לא באה לידי ביטוי כלפי חוץ.

הרגע הנכון לשחרר
בכל פעם שאנחנו מגיעים למקום כלשהו אנחנו חשים את האנרגיות מסביב, בודקים האם יקבלו אותנו כמו שאנחנו או יסבלו את ההתפרצויות שלנו, ואז מחליטים מהם הגבולות. אם מדובר בפגישה עסקית רצינית, הסיכוי שה'אני' שלי יהיה גלוי הוא נמוך. אבל אם נצא בערב, האווירה תהיה פחות רשמית וזה יהיה הזמן להשתחרר. לעיתים, רק בזמן השחרור יכולים להגיע רעיונות נשגבים, נקודות חדשות. כי אם נשתיק ונחניק את האימפולסים הראשוניים שלנו, את הרעיונות החדשים, התוצאה תהיה בינונית, דומה פחות או יותר למשהו שכבר עשינו קודם, רק עם שם חדש. יצירה מקורית אמיתית נוצרת רק בעקבות טריגר של שחרור.

ממה אנחנו נפטרים כשאנחנו משתחררים?

מה'שריון' שבנינו מסביב ללב. האדם המשוחרר הוא זה שלא מפחד מעימותים ולא מפחד להביא את נקודת המבט האלטרנטיבית.זוהי מתנה גדולה שאנו יכולים לתת לעצמנו, אלא שהחברה שלנו לא מחשיבה מהלך שכזה, כי הוא נון-קונפורמיסטי.

מתי השחרור הופך בעייתי?

כאשר יש התנגשות בין הערכים הפנימיים שלנו לבין הערכים בחברתיים המקובלים. זה קונפליקט שצריך להפוך אותו לאתגר יצירתי, אבל לא כולם מבינים את זה. למעשה, כאשר אנו ניצבים מול קונפליקט יש שתי אפשרויות: להתגונן או להיות פתוח. במקרה הראשון, כתוצאה מהתגוננות אדם הופך יהיר ולא צנוע. יהירות היא התנהלות שפעמים רבות מובנת לא נכון. זו לא תגובה קשה אלא הגנה פסיכולוגית. אנשים יהירים עוטפים את עצמם בשריון נגד האתגר היצירתי. הילד הפנימי שבתוכם מבקש מהם להתמודד עם האתגר, אבל הם מפחדים ונסוגים. זו תגובה שסוגרת הכול, במקום לקיים דיאלוג עם העולם החיצון, לשחרר ולתקשר.

האדם הפתוח, לעומת זאת, לומד להתקיים בין שני הקצוות הללו, ולרתום את הערכים הפנימיים שלו לטובת החברה. האני הפנימי הזה הוא סוכן של התפתחות.

מה האני הפנימי שלנו מחפש בעצם ?

שישה דברים עיקריים: אמת, מחויבות ויושרה, תקשורת כנה, מודעות לערכים אישיים ולערכים חברתיים, מודעות למכשולים ותפירת האתגר היצירתי.

כוחה של האנונימיות
מחקר שפורסם לאחרונה מראה כיצד אנונימיות עוזרת לאנשים להשתחרר מעכבות ולהתנהג בחופשיות. לא בטוח שאנו צריכים את החוקרים כדי להבין כי במקרה שמדובר באנונימיות, אדם יהיה כנה יותר משום שרמת הדאגה החברתית שלו תהיה נמוכה יותר. כלומר, ככל שאדם משוחרר יותר הוא פועל מתוך מניעים אמיתיים ובהתאם לנטיות הבסיסיות שלו, מבלי למסך את האמת.

לכן גם אלכוהול משפיע באותה מידה כמו האנונימיות כי הוא יוצר 'תשישות קוגנטיבית' המשחררת אותו והוא פועל מתוך מניעים אמיתיים ובהתאם לנטיות הבסיסיות שלו, מבלי למסך את האמת.
פענוח המכניזם במוח שאחראי על עכבות ועל שליטה עדיין לא הושלם, אולם ברור כי החלק האחראי על העכבות נמצא בחלק הקדמי של המוח. ד"ר ג'ונתן כהן, מהמרכז למדעי המוח באוניברסיטת פרינסטון, מסביר כי רוב הבדיקות שנעשו על אנשים שהמוח הקדמי שלהם נפגע, גילו התנהגויות דומות לאלה של ילדים. אלה רפלקסים שהיו לכולנו, אך לכאורה נעלמו – למעשה פשוט דיכאנו אותם.

להיפטר מהשופט הפנימי
הפסיכולוג ד"ר ריק מלטר מאמין שאם נבין את "הישות השופטת" שבתוכנו נוכל להשתחרר ממנה. "בכל אחד מאיתנו חי שופט, דמות שמטילה פחד, שלא מוכנה לקבל כשלונות. לשופט יש קשר הדוק לתגובות שלנו בשעת לחץ – זה המקום שבו מערכת העצבים מתחממת. כאשר אדם מנסה לשחרר את הילד הפנימי שלו, השופט יתעורר וינסה להילחם כדי להמשיך ולשמור על שליטה מלאה. לכל אחד יש שופט, אבל הוא נראה אחרת אצל כל אחד מאיתנו, מבחינת המסרים הביקורתיים שלו, הדימויים שלו והאופן שבו הוא מתפתח ביחס למשפחה, לדת ולתרבות שלנו זה משתנה גם מדור לדור. עם זאת, לכל השופטים יש כמה מאפיינים משותפים כמו תיעוב שמחת חיים ויצירתיות".

מה מאפיין אדם לא משוחרר?

שום סכום כסף לא ישמח אותו. דבר לא ירצה אותו. יש לו דעות נוקשות על העולם, הוא אוסף ראיות כדי להוכיח את הדעות המוטות שלו. הוא תמיד צודק, אף פעם לא מקשיב, העולם שלו מחולק לשחור-לבן, נכון-לא נכון, א' או ב'. מאד מתסכל לדון איתו בנושאים שונים, והוא שואב ממך את כל האנרגיה. אגב, השופט הפנימי שלו פוגע גם בו עצמו: הוא מרוקן אותו מאנרגיה.אדם כזה יכול לעבוד בדיוק אותו מספר שעות שאחר עובד אבל מכיוון שמה שמניע אותו שה השופט הפנימי, הוא יעבוד ברמות הרבה יותר גבוהות של לחץ. בסוף היום הוא יהיה מותש. צריך להיות מודע לקיומו של השופט הפנימי הזה ולמסרים שמקבלים ממנו, רק אז תוכלו לכווץ את כוחו, לבטל את היכולת שלו להשתלט על האני הפנימי. השחרור הזה מעצים ומביא הרבה יותר שמחה לחיים.

אפשר להיפטר מהשופט הזה?

מכיוון שהוא חלק מהטבע שלנו וקשור לתגובות בשעת לחץ, הוא בעצם מתגורר בנפש שלנו ואי אפשר 'להירפא' ממנו באופן מלא. אבל ככל שנכווץ אותו יותר, נחווה אושר גדול יותר.

משחקים הגנה
לכל אחד מאיתנו יש את האני הרגשי וזה המקום שבו הרגשות שלנו חיים. פעמים רבות אלה רגשות הקשורים בטראומות ובמקומות לא פתורים שגרמו לנתן בין מי שאנחנו לבין השובבות, הספונטניות, היצירתיות ושמחת החיים.

כדי להימנע ממצבים לא נעימים וכדי לא להיפגע, אנחנו מפעילים את מנגנון ההגנה הפנימי, אנחנו מתחבאים, לא משחררים ואז התוצאה היא אומללות, פחד ולחץ.

מדוע קל לנו יותר להשתחרר כשאנחנו במרחב הפרטי, ופחות כשאנחנו במרחב הציבורי?

לכל אחד מאיתנו יש כמה מסכות, וכשאנחנו יוצאים החוצה אנחנו חובשים את המסכה המתאימה. עם השנים ניסחנו, במודע או שלא במודע, מיתוסים על עצמנו. החוכמה היא להעריך אותם מחדש ולהשתנות. לעומת זאת, כשאנחנו במרחב הפרטי אנחנו בטוחים יותר, ומרשים לעצמנו חופש גדול יותר להשתחרר ולהיות מי שאנחנו.

איך השחרור קשור לילד הפנימי?

הילד הפנימי הוא מתנה שעבדה לנו, ואנחנו צריכים לדרוש אותה מחדש. הוא זה שאחראי לספונטניות, ליצירתיות ולעליזות. יש לנו פוטנציאל אינסופי לבטא ולחוות שחרור ושמחה, וצריך לתת להם לבוא לידי ביטוי.

שינויים בהרגלי השליטה
כאמור, רובנו מתנהלים על פי קודים מוסכמים. לעיתים מתנהלים מתוך פחד וחווים מרמור. ומי שמצליח להשתחרר, מתגלה כאדם אותנטי החווה רוגע ושלווה.ניתן לדמות את זה למה שקורה לנו כשאנו רצים למשל לתוך הים. אושר גדול, שמחה, קלילות, הרגשת התעלות. ברגע כזה שלל שחרור ניתן לגלות את הילדותיות המתפרצת – צחוק רחב, קופצנות, דילוגים וביטחון עצמי, כאלו שקיימים רק בילדים, לפני ש'התקלקלו' במהלך החיים. התחושות האלה מפרקות מתח ולרוב נעלמים הפחד והבושה.

במצב של שחרור, מציפים אותנו ארבעה הורמוני אושר, שהם מעין משככי כאבים טבעיים שהגוף מייצר- אדרנלין, דופמין, אפינפרין וסרוטונין. ההורמונים האלה משתחררים במוח וגורמים לנו להיות אופטימיים ולהרגיש מצוין.

לכן, כדי להשתחרר, מומלץ לעיתים לבצע אימון ספורט. באימון אינטרוולים או בריצה למשל, רמת האדרנלין היא פי חמישה מאשר במצב רגיל. אז דברים שמאד הרגיזו אותנו או חסמו אותנו, הופכים להיות כמעט חסרי משמעות. הזיהוי של ההרגשה הטובה והמשחררת מקרין על החיים.

השחרור מביא להתגברות על מחסומים, על סטיגמות. דבר שחשבנו שאנו לא מסוגלים לעשות הופך לאפשרי. ברגע שאדם מבין שיש לו יכולת להשתחרר, זה מביא לו אושר, גאווה והרגשה של הצלחה אמיתית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!