עגל הזהב

לפני שנים, כשהתגוררתי בארה"ב, הפריעה לי מאוד הגישה האמריקנית המקדשת את הדולר. כאשר דיברו איתך אנשים, ראיתי את סמל הדולר מהבהב באישון עיניהם.

מה השאלה הראשונה ששואלין לאדם בניו-יורק? - מה ה"אינקום" השנתי שלך? מה ההכנסה השנתית. על בסיס מבחן ההכנסה נקבעת דרגתך בסולם החברתי (גם אצל חלק מהחרדים). המרדף אחר הכסף אינו, אמנם, חזות הכל, אך הוא קיים כבסיס איתן בתרבות הקפיטליסיטית בארה"ב. רבים, אפוא, המשפחות החרדיות שמחפשות מפלט רוחני כאן בארץ, הרחק ממירוץ העכברים של מגדלי המשרדים והמרדף אחר הדולר.

ישראל, כפרובינצה של ארה"ב, וכמי שמאמצת את האופנה המערבית האחרונה, אימצה אף היא את עגל הזהב לחיקה. מחברה בעלת 'ערכים' לאומיים של הגשמה, ציונות וצדק חברתי על גבול הסוציאליזם, הפכה ישראל לחברה שבה הכסף יענה את הכל.

זה בא לידי ביטוי בירידה המתמדת ברישום של סטודנדטים למקצועות הומניים - רוחניים (פילוסופיה, תלמוד, ספרות וכו') והגידול המתמיד ברישום למקצועות ריאליים כדוגמת מנהל עסקים, משפטים וכו' (גם אצל חלק מהחרדים); זה בא לידי ביטוי בגידול האדיר בעיתוני ומוספי כלכלה כדוגמת דה-מרקר, כלכליסט, מוספי ממון וכו' (גם אצל החרדים); זה בא לידי ביטוי בהפיכתם של בעלי ההון לדמויות משפיעות בסדר היום החברתי בישראל (על חשבון המשוררים, הסופרים והפרופסורים בעבר); זה בא לידי ביטוי בגזירות של העשור האחרון, שבו עלה הכורת על הרשת החברתית שהעניקה הגנה, באמצעות תמיכה וקצבאות לקשישים, לנכים, לעניים, לנזקקי דיור, למסכנים.

להון יש לוביסטים, דוברים ובעלי טורים. למסכנים אין דבר. הכריעה אל מול גזל הזהב אף מביאה לעלייה בפשיעה, מעשי הונאה ואלימות.

על רקע זה, אפשר להבין את הכמות האדירה של חיצי הלעג, הבוז והציניות שגילו אנשי עסקים ואנשי תקשורת מול גילוי הלב של האישה העשירה בישראל ובעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, שמתברר כי ניחונה בנפש רגישה.

לרגל הוצאת ספרה, התראיינה אריסון וחשפה כי מאז ילדותה היא "רואה תמונות ומילים" והיא מצליחה לקבל מסרים מעולמות רוחניים. וגם "כל החומריות הזו וכל הכסף וההון - אלו דברים שלא לוקחים לקבר. יום אחד יש, יום אחד אין".

לנו אין בכך שום דבר חדש. כולנו יודעים שהעולם הזה מסתיר מאחוריו ממדים רוחניים, והאדם הינו תרכובת של גוף, נפש, רוח ונשמה. אנחנו גם חיים את מאמרי חז"ל שהעולם פרוזדור, כי לא במותו יקח הכל. שהאדם יוצא ערום מן העולם וכו' וכו'. אבל לאנשי העסקים והעיתונאים המחרים מחזיקים אחריהם זה הורס את תפיסת העולם.

תקשורים? רוחניות? עולם טוב יותר? כשעגל הזהב בכבודו ובעצמו פותח את הפה ואומר שלא הכל זהב, האמת נמצאת בתוכי, השלום מגיע מתוכי, המרדף אחר החומר אינו חזות הכל - זה מפריע. זה מפריע במיוחד אם העגל מדבר על עולם טוב יותר. על אמת. על נתינה. לא מפיה אנו חיים, חלילה. אבל זה רק מאיר את תהליך ההתבהמות, את תהליך הניכור החברתי, ואת ההתרחקות של חלקים בחברה הישראלית מקשר לרוחניות.

שרי אריסון אולי קולטת את המסרים "ישר מלמעלה", אבל עכשיו היא גם קלטה כמה מסרים "ישר מלמטה", מתחתית החבית. הכותרות האוהדות בעיתונים, הכתבות החנפניות והסיקור התקשורתי החיובי היה אך ורק בזכות עושרה החומרי של אריסון. הצד הרוחני זוכה - עדיין - בתקשורת הישראלית בעיקר לקיתונות של בוז, לעג, וציניות.

לנו, לציבור החרדי יש הרבה מה ללמד את שרי אריסון: גם בנושא של רוחניות אמיתית ולא מדומה, וגם בהתמודדות עם תקשורת עוינת. יש לנו ניסיון רב. אבל, אנחנו שותפים עם אריסון בדבר אחד (חוץ מחשבון הבנק שלי): אנחנו יודעים שהכל עומד להשתנות כי בקרוב, בקרוב ממש 'מלאה הארץ דעה את השם ים לים מכסים'.

אנחנו לא זקוקים לתשדורות מעולמות העליונים לדעת זאת, אפשר פשוט לפתוח תנ"ך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!