האם נאבד את ירושלים שנית?

1.

פעמיים בשנה, התרחש ב'שערי חסד' אירוע היסטורי, במושגי השכונה:

מניין ה'רבנים', שבו התפללו רבני המקום, בראשם אביר פוסקי הדור מרן הגרש"ז אויערבאך, היה מקדים את זמן 'קבלת שבת' בעשרים דקות תמימות. מי שמכיר את הליכות הברזל של בית-המדרש הגר"א ושל זקני 'שערי חסד' יודע: קל יותר להניע את אחמדינג'אד להתמנות לעוזרו של הרב יונה מצגר, מאשר לשנות את סדרי 'קבלת השבת' ב"מנין הרבנים".

למה הקדים הגבאי המיתולוגי של המניין, רבי דוד אריה גליק את קבלת שבת?

פעמיים בשנה, בשבת הגדול ובשבת תשובה, היה רבה של ירושלים הגאון רבי יצחק קוליץ, דורש בהיכל המרכזי הגר"א. הרב קוליץ, ארי התורה, היה מניף בלילה ההוא את זרועו, ומאיר את השכונה המנומנמת בלמדנותו העצומה, החובקת.

לאחר קבלת שבת היה רבי שלמה זלמן אויערבאך טורח לעלות ולהאזין לדרשה. בעקבותיו צעדו בצוותא כל מתפללי המניין המכובד ורבניו אל הדרשה בהיכל המרכזי בקומה השנייה.

לכן גם הוקדמה בשבת הגדול 'קבלת שבת'.


2.

כניסתו של מרן ואנשיו להיכל בעיצומה של הדרשה, עוררה תמיד רושם גדול. כאשר נכנס להיכל, הרעיד את המקום רחש חריקות הספסלים של מאות המתפללים שנעמדו על רגליהם, והתחולל מעמד של יקרא דאורייתא.

הרב קוליץ היה נשאר על מקומו ליד ארון הקודש אדיש ומנותק. ממשיך בדרשתו, ללא התייחסות למשתתף רם-המעלה שהצטרף לקהל מאזיניו.

הרב קוליץ היה נפש מהיכל האצילות. אדם שדמותו עוצבה בעשר אצבעותיו של רבו מרן רבי יחזקאל סרנא. וחוסר ההתייחסות לרבי שלמה זלמן הציקה לי תמיד. הזדמנתי פעם בראש השנה לפני התקיעות, לקידוש שנערך לכבוד הרב קוליץ במעונו של רבי יוסף בוקסבוים, העזתי פנים, ושאלתי אותו על כך.

עיניו זהרו בחדווה גלויה.

"אספר לך", אמר, "סיפור נורא. ב'שבת הגדול' בו דרשתי לראשונה בהגר"א, כשמורי ורבי נכנס לאולם, הפסקתי באמצע הדרשה, ירדתי מבימת ארון הקודש, וקידמתי את פניו בכבוד הראוי.

לאחר התפילה המתין לי הגרש"ז בפינת ההיכל, ניגש אלי בלאט ולחש לי בכאב נורא:

"ביזית אותי היום קבל עם ועדה... שפכתי את דמי... למה? למה? מה עוללתי לך? אני מתרה בך: אם זה יקרה עוד פעם אחת, לא אסלח לך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי!".

"מאז ההתראה הנוראה ההיא", סיפר לי הרב קוליץ, "כשרבי שלמה זלמן נכנס לאולם, נתקף כל גופי חלחלה... בעתה ממש... אני ירא אפילו להסיט את עיני לעברו..."


3.

ברית עמוקה קישרה בין הרב קוליץ לרבי שלמה זלמן. נכחתי ביום הכתרתו של הרב קוליץ לרבנות ירושלים, כשעלה למעונו של הגרש"ז לקבל את ברכתו. רבי שלמה זלמן היה נרגש באורח נדיר, וערך במו ידיו על שולחנו מפה לבנה, כוסות ומשקה, והשקה את הרב החדש במו ידיו מיינו.

הכרתי את הרב קוליץ לפני ולפנים. הוא לא היה רבה של ירושלים, הוא מלך על ירושלים. והיה בעל תעצומות-נפש ואצילות מושרשת. מעל לכל זה היה מצוייד במעלה נדירה, שכבר איננה מובנת מאליה במסדרונות הרבנות:

היה ענק בתורה.

מי שיישב על כסאו, יהיה זקוק לקורטוב מהדר המלכות הזה, וקורטוב ידיעת התורה.

אבל יותר מכל, הוא יזדקק לשפע הנהרה שקרנה תמיד מקלסתרו של הרב קוליץ, והאירה את כל סביבותיו.


4.

מי שיתמנה לרבה של ירושלים, ויבקש להמשיך את דרכם של הרב קוליץ והרב ז'ולטי, זקוק לדעת תורה, ידיעת תורה, ויראת שמים צרופה שתעמוד לו בשלל המאבקים המתרגשים בימים האלו על מקדש מלך.

אבל יותר מכל, הוא צריך מאור-פנים. להיות "רצוי לרוב אחיו", סגולות שיעמדו לו במאבקים שהעיר החבולה סופגת.

אדם כזה הוא לכל הדעות, הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, רבה של 'מגדל העמק'.

התקשרתי אליו השבוע. הרב גרוסמן, התלוננתי במר ליבי, הוא האדם הנכון במקום הנכון. הציבור החרדי והכללי מעריץ את פעלו. הציבור הלאומי יקדם את מועמדותו בהדר. מדוע אינך מציג את מועמדותך באופן רשמי?

"נועצתי", הוא אומר, "בנושא הזה פעמים אחדות עם גדולי ישראל. הם הורו לי לא להגיב בשלב זה למועמדות, ולא לדבר בשלב זה בנושא מטוב ועד רע".

גדולי ישראל, אני שואל בזהירות, היינו, הרב אלישיב?

גם זו שאלה שגוייה. "גדולי ישראל שאני שומע להם. הם אמרו לי להמתין מעט זמן, עד שהמצב יתבהר, ויראו איך הדברים מתפתחים".

הרב גרוסמן, אמרתי, יכול להציל את המצב בעיר הקודש...

"עצם הצגת המועמדות שלי אינה פשוטה", אמר לי הרב גרוסמן. "יש לי אחריות עצומה על מוסדות. ועל יותר מאלף נערים, ויש לי התחבטויות שונות, שאותן פרשתי לפני גדולי ישראל. הם ביקשו ממני כאמור, להמתין. מסתבר שעוד יומיים שלשה אוכל לומר דברים בהירים יותר".


5.

ובעוד הציבור החרדי מדשדש ומבוסס בחוסר מעש ותכלית בין שלל מועמדיו, מתאר לפנינו רב מרבני 'צוהר', הרב רפי פוירשטיין, עד כמה נוראה הסכנה.

במאמר שפורסם בימים אלו, הוא מתאר איך הוא רואה בעיני רוחו רב ראשי לירושלים. וטוב יהיה אם הקהילה החרדית המבוססת בשאלות זעירות של השתייכות ויוקרה, ובעיקר מגלה אדישות ואזלת-יד, תקשיב לרוח דבריו.

פויירשטיין, מרבני 'צוהר', מונה רשימה ארוכה של כישורים הכרחיים שהרב הראשי החדש יזדקק להם. מהקמת אתר אינטרנט ללוחמה בתאונות, סיוע לקשישי העיר, חילונים, מסורתים, דתיים, ערבים ונוצרים.

אבל הוא בעיקר, צריך כמובן, להיות ציוני: "שהרי לא ייתכן שאישיות ממלכתית רמת דרג תהיה מנוכרת לרעיון הבסיסי המכונן את החברה שלנו".

אולי שכחת הרב פויירשטיין נכבדי. "הרעיון המכונן הבסיסי של החברה היהודית", היא התורה הקדושה.


6.

ועוד תנאי מקודש בפי הרב פויירשטין:

"...מידי פעם תתפסו אותו עם לחלוחית בקצה העין כשישירו את 'התקווה'..."

הרב פוירשטיין סבור, שהרב שהוא מייחל לו, יהיה עובד סוציאלי בשירות מדריכי 'צוהר'. לרבנות יש גם תנאי שולי, שלצד מחיית דמעות ב"התקווה' וערכי הציונות, עליו לזכור באיזה צד רש"י ובאיזה צד תוס'.

נכון להרגע, בזכות האדישות החרדית, רוב הסיכויים שהעובד הסוציאלי הרבני שפויירשטיין מציע, מוחה הדמעות ב'התקווה', אכן ימלא את כסאו של מרן הגרצ"פ פרנק.


7.

יש תנאי מדהים נוסף, שפויירשטיין תובע מהרב הציוני הדומע שלו:

"...הוא יבין שהאדם החילוני הנוהג בשבת צריך מקומות חנייה...

"הוא יבין בחושיו המחודדים שיש מספיק מגרשים שאפשר להכשיר אותם לחניה בשבת, כך שכולם יוכלו לחיות בעיר הזאת. הוא יידע היטב שכשאוהבים אחד את השני – הפתרונות נמצאים. והוא יהיה שייך למחנה האוהבים".

הציבור הדתי-לאומי לא חדל להפתיע. "רב השייך למחנה האוהבים", על-פי הרב פויירשטיין, הוא בפשטות, רב המבין לנפשו של האדם החילוני הנוהג בשבת ומחפש לו חניות.

במקום לעסוק ביישוב בעיות הלכתיות, יתאמץ הרב הציוני ב"חושיו המחודדים" לחפש מגרשי חילול שבת, ולהכשיר אותם לחניית מחללי שבת בפרהסיא.

"כי כשאוהבים", אומרת 'צוהר', "הפתרונות נמצאים"!

ממלא מקומו של רבי שמואל סלנט והגרצ"פ פרנק, אליבא דהרב פויירשטיין ומדריכי 'צוהר', אמור להיות מעין סוג של 'רבאיי' מ"מחנה האוהבים", שיסייע לרומסי השבת בפרהסיא, כדי שיוכלו לרמוס אותה באופן מסודר.

"מי שמבעיר באש את אמא שלך", אמר מרן ה 'חזון איש' לגבי נושא דומה, "לא תגיש לו גפרורים!".


8.

"...הרב הראשי הבא" מטיף חבר ארגון רבני 'צוהר, "יכיר כמובן במתגיירי הרבנות הראשית. הוא לא יטיל דופי ולא ימרר את חייהם של המתגיירים. ויכיר היטב את הציוויים המחייבים אותנו לאהוב את הגר והאוסרים עלינו לצער אותו".

מוזר שאישיות רבנית, העושה דוקטורט לפסיכולוגיה, בחרה לבזות את עצמה בבערות הרואה אור ברבבות עותקים.

יש ציוויים רבים לאהוב את הגר לאחר גירותו, אין שום ציווי לאהוב את המתיימרים לגרות, ומביאים את החברה הישראלית להתבוללות רשמית.


9.

לפני כארבע שנים נזקקתי לשרותי הרבנות בירושלים. שוחחתי עם ראש המועצה הדתית דאז, הרב הגאון רבי יצחק רלב"ג, שעמד לימיני במסירות רבה, והסדיר את ענייניי ביעילות.

כבר שנים, שאלתי אותו בעדינות, שדמותו של הרב קוליץ איננה מפארת את ירושלים. רב אחר טרם מילא את החלל הגדול שהותיר. וירושלים, איך נאמר, 'מסתדרת' היטב גם בלי רב ראשי. לא עצוב?

הוא צחק צחוק עגום.

"זה נכון עד כאב. משרת הרבנות בירושלים אינה הכרחית... יותר משחשובה המשרה, חשובה השאלה, מי יאייש ומי לא יאייש אותה".

הרב רלב"ג לא יכול היה אז לשער, עד כמה הוא צדק. הוא דיבר בתקופה, שירושלים טרם הופקרה בידי ראש עיר חילוני, שיבחר לנו את רבנינו.

יותר משיש צורך ברב ראשי כלשהו, יש צורך להבטיח שהוא לא יבא מקרב אנשי הכלאיים מ"מחנה האוהבים", שיקרב ערלים, ויארגן ב"אהבה" חניונים לנהגי השבת.


10.

כינוס בנושא בחירת רב ראשי ציוני לירושלים, נתבשרנו השבוע, יתקיים ביום ראשון 21.6 בשעה 19:30 באולם מועצת העיר. בין הדוברים: ראש העירייה ניר ברקת, ח"כ נחמן שי, הרב רפי פוירשטין, ד"ר אביעד הכהן, משה יפה, וחברת המועצה רחל עזריה.

כמה סמלי: ההחלטה מי ואיך להכריז על מועמדותו של הגרי"ד גרוסמן, או הגרמ"ח לאו תצא ממשכנות הרועים, גאוני הדור וצדיקי החסידות. מרנן הגרי"ש אלישיב, האדמו"ר מגור, האדמו"ר מבעלז הגר"ע יוסף.

מי שיקדם את רבני "מחנה האוהבים", תהייה החבורה הזו: ניר ברקת, נחמן שי, משה יפה והכוהנת הגדולה של המלחמה ברבנות הרשמית רחל עזריה.

"לא האמינו יושבי תבל כי יבא צר ואוייב בשערי ירושלים".

זה כבר ארע לפני חודשיים. אסור שהאדישות והכיתתיות תכה בירושלים שנית!

טורו של הרב יעקב ב. פרידמן מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!