המירוץ לנשיאות: הכירו את ה'עבר' של רובי ריבלין

המירוץ לתפקיד הרם של נשיא מדינת ישראל - 'האזרח מספר אחד' בעיצומו. יום יום ופרשיותיו, יום יום וחשיפותיו.

בעידן התקשורת האינטרנטית, כל בעל מקלדת וחיבור לרשת, חושף ומעלה פרשיות ואירועי עבר מן האופל. היו או לא היו, יש בהן ממש או מצוצות מהאצבע, לא בדיוק משנה, זה נשאר לשיפוט ודמיון הקורא.

עיתונאים, בעלי טורים וזרזירי עט בפרוטה, ק״ו אלו שבחינם קוראים דרור למקלדתם, מפרסמים כל בדל שמועה, כל תרחיש שלא התכוונן להתקיים. חשדות הופכים לעובדות, דימיונות וסיפורי בדים לאמת לאמיתה של אגדה. שום אחריות עיתונאית או מקצועית, ללא הכלל המנחה והמחייב, 'אמת דיברתי - כתבתי'. המוטו: כתוב ופרסם פן יקדימך אחר.

זילות המקצוע שברה שיאים חדשים של תהומות שפל. העיקר להיות הראשון. הצורך ברענון תמידי של כותרות החדשות - יוצר אותם. בעבר היו צריכים לייצר כותרת לעיתון יומי. היום המדיה האינטרנטית מחייבת החלפת כותרות כל מספר שעות. אחרת אינך רלוונטי, עדכני, וממילא מספר הכניסות יפחת. השכר, הפרסום וההכנסות בהתאם. הביטוי 'אין עשן בלי אש' חוזר ומתברר כביטוי שעבר עליו הכלח בימינו, כצרכני מדיה מכורים, אזוקים ומחוברים לאינפוזית המידע הזורם אלינו בכל רגע נתון.

בדרך כלל המועמדים הבולטים לנשיאות באים משורות הפוליטיקה הישראלית. שרים וראש ממשלה לשעבר - אך לא רק. היו גם נשיאים מהאקדמיה ומהמדע. בפועל תרומתם והתאמתם לתפקיד לא היה משהו ש'זוכרים' או מאזכרים לדורות.

מוסד הנשיאות הפך להיות 'בית הלורדים' של הפוליטיקאים הישראלים. 'שיא' שאחריו נשאר רק התואר המחייב 'נשיא לשעבר'.

כדרכם של נבחרים ופוליטיקאים בעולם הגדול, ולצערינו גם בישראל, שמם של חלק ניכר ממאכלסי ספסלי הכנסת והממשלה משתרבב לכותרות העיתונים גם במדורי הפלילים, ולא רק כחשודים...

יש לנו נשיא 'יושב', נשיא שהודח [עזר ויצמן], נשיא מכהן ש'מאותרג' על ידי התקשורת שמאוהבת בו מהיום שחצה את הקווים למחנה השמאל. לו היה נשאר דבק בעמדותיו הפוליטיות משכבר הימים שנשכחו ואינם. עלילות ועלויות 'מרכז פרס לשלום', המסעות התכופים לחו״ל, החברות וההתחככות הצמודה עם אילי ההון בעולם הגדול, היו זוכים למאות כתבות בעיתונות הכתובה והמשודרת. במדיה הטלוויזיונית היו מפיקים סדרה רבת פרקים ״עלילות שמעון במשכן הנשיא״.

עם זאת, האמת ניתנת וחייבת להאמר: שמעון פרס הוא נשיא אהוב, מוצלח, נשיא שכיבד את תפקידו, נשיא שליכד, ניחם ואיחד. ידע את מקומו והכיר את תפקידו, נתגעגע אליו. כבוד הנשיא שמעון פרס הצליח בכל תפקידיו בשורות ולמען מדינת ישראל. גם ובפרט בתפקידו הכנראה אחרון.

מועמדים עם עבר 'מפואר'
כיום מתמודדים על התפקיד פוליטיקאים בולטים שעתידם הפוליטי לוט בערפל במקרה הטוב. פואד בן אליעזר שר בכיר לשעבר, לכנסת האחרונה נכנס על אדי הדלק האחרונים של ״מסעו הפוליטי״. בגלגול הנוכחי אין לו שום סיכוי או תקווה לעתיד במישור הפוליטי, בגילו המתקדם ובשיוכו הפוליטי. סיום הקריירה במשכן נשיאי ישראל יהווה בשבילו ובעבורו סיום הולם.

מה לעשות, הרגלי הבילוי של פואד הצעיר בבתי הקזינו של לונדון ועוד אי אלו סיפורי מעשיות ואגדות אורבניות מתקופתו כשר השיכון, לצד סיפורי הפריימריס העליזים במפלגת העבודה ההיסטורית - לא עוזרים לו, בלשון המעטה, לפחות בקרב אלו שחושבים שבמשכן נשיאי ישראל צריך לשבת ״איש מורם מעם״ ולא עסקנונצ'יק 'רגיל'.

השר לשעבר מאיר שיטרית, שבנה את עצמו במו ידיו והגיע לתפקידים בכירים ביותר בעשייה הפוליטית בישראל, רואה בעצמו מועמד מתאים. בן עדות המזרח, רהוט, מוכשר ומוצלח. שיטרית היה שמח להמשיך בשירות העם והמדינה כשהוא ישוב בכורסת המיניסטר ליד שולחן הממשלה, בעבר גם הוא פינטז על תפקיד רוה״מ. כמו רבים וטובים אצה לו הדרך לשורות מפלגת האכזב ״קדימה״. היום הוא מוצא את עצמו במושב האחורי של מפלגת 'התנועה', שסיכוייה לעתיד שווים לסיכוייו להשיג לעצמו את המשרה הנחשקת.

גם לשיטרית אי אלו בעיות ״פרוצדורליות״. כגון הסדר פיצויים ענק, מוזר ומשונה עם עוזרת בית שהועסקה כשנתיים בלבד... ועוד אי אלו בעיות המוגדרות בשם הכולל 'הון שלטון'.

יו״ר הכנסת לשעבר דליה איציק, מחליפתו של הנשיא קצב בגלל 'נבצרותו' שהפכה לסילוקו מהמשכן, בטוחה שהיא ״האיש המתאים במקום המתאים״. דליה איציק - עוד פוליטיקאית מתוסכלת שאצה לה הדרך לקדימה ז״ל, ומצאה את עצמה לצערה ב״דרך ללא מוצא״. מוסד הנשיאות מהווה עבורה פיתוי ופיצוי. עברה האגוצנטרי אותו ניסתה והצליחה לתקן במהלך כהונתה כיו״ר הכנסת ה-17 במידה מסוימת וחלקית בלבד, לא תורם לסיכוייה להחליף במשכן הנשיא את האושיה והאיש שגילה את סגולותיה הייחודיות, והביאה מתפקיד מורה ירושלמית ועסקנית זוטרת בסניף המקומי, למרום תפקידיה בפוליטיקה הישראלית.

ישנם נוספים שמעוניינים. דוד לוי השכוח מבית שאן. השר סילבן שלום ש'קללת' העבר ומקלדות פזיזות לצד דימיונות פרא רודפים אותו, כמו את יתר המועמדים.

סיפורי שרהלה
המועמד הבולט והכמעט בטוח הינו יו״ר הכנסת לשעבר, איש ירושלים, ח״כ רובי ריבלין. ריבלין הוא איש מחנה הימין, שגם קולות הדתיים-חרדים מובטחים לו ברובם.

״קללת העבר״ לא פוסחת עליו, אך בצורה שונה ומשונה. בתפקידו כיו״ר הכנסת קנה את אמון כל סיעות הבית. ריבלין איש ההדר הז'בוטינסקאי שמר בקנאות על יושר פוליטי, והצטיין ביושרה אישית ואיפוק. ראש הממשלה בנימין נתניהו ובעיקר ראש הממשלה בפועל שרה נתניהו - לא סולחים ולא מוחלים לריבלין על עמדותיו העצמאיות בתפקידו ההוא.

העובדה שלא הפך לאסקופה הנדרסת בהתאם לגחמות ורצונות העכשוויים של רוה״מ ופעל על פי חובת תפקידו, 'לא נסלחת' על ידי ביבי, ובעיקר שרה.

גם בטיול המשפחתי ״עם הילדים״ ליפן עיקר עיסוקו של רוה״מ היה למנוע את בחירתו של ריבלין. הוא ניסה מהלך הזוי ולא דמוקרטי של ביטול מוסד הנשיאות - רעיון מבורך כשלעצמו, לא כשהוא בא ערב בחירות שבהן רוה״מ לא מצליח להציב מועמד לרוחו.

גם כיום סדר יומו של נתניהו מלא ועוסק בעיקר בסיכול בחירת ריבלין.

לא תקציב הביטחון, לא מצוקת הנדל״ן, לא המשבר עם הרשות הפלשתינאית, לא המתח עם הממשל האמריקאי, ריבלין אד יוק.

בכיר אמריקאי התבטא: ״לא ידעתי שהפרזידנט שלכם כה חשוב. אמרו לנו שעד שלא יבחר פרזידנט חדש בירושלים אין עם מי ועל מה לדבר"...

מפתיע? לא את מי שיודע ומכיר את הנפשות הפועלות סביב רוה״מ ומערכת קבלת המינויים וההחלטות באקווריום. העתיד צופן לנו סיפורי ״שרהלה״ מסמרי שיער שעוד ייחשפו ביום מן הימים.

בקיצור. העבר הוא שמכתיב את עתיד מוסד הנשיאות בישראל. האם למרות 'עברו' של ריבלין, ואולי דווקא בזכות 'עברו' - הוא זה שייבחר?

ישנם בטוחים שמאחורי הפרגוד, הבחירות הינם חשאיות. שם, הח"כים, כולל ובפרט הסיעות הערביות, ישמחו ללמד את משפחת המלוכה שיעור ״בהתנהגות ראויה״. בהצלחה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'