כל מה שלא רציתם לדעת על.. אבעבועות רוח

אבעבועות רוח היא מחלת הילדות ה"מפורסמת" ביותר. כמעט כולנו חלינו בה בילדותנו,
וכמעט כולנו זוכרים את הפצעים ואי הנעימות הכרוכים במחלה. כולנו גם זוכרים את אנחת
הרווחה – "הילד נדבק סוף סוף," שכן ידוע לכולם שלחלות באבעבועות רוח טוב יותר
כשקטנים, וזו מחלה ש"צריך לעבור אותה." לאחרונה הוכנס לארץ החיסון כנגד המחלה,
המאפשר לילדים ולמבוגרים להתחסן ולמנוע הידבקות במחלה זו.

הורים רבים עומדים בפני שאלות בעקבות ההמלצה ע"י רופאי הילדים לחסן את כלל
האוכלוסיה: מה קרה פתאום? האם המחלה הפכה לפתע מסוכנת כל כך שצריך לחסן כנגדה? האם לא עדיף פשוט לחלות במחלה וזהו? האם החיסון בטוח? האם לא יידבקו הילדים המחוסנים במחלה זו כמבוגרים אם השפעת החיסון תחלוף? ד"ר מיכאל רוטשטיין, רופא ילדים מפתח תקווה עונה על חלק משאלות אלו.

מהו הגורם לאבעבועות רוח?

מחלת אבעבועות הרוח נגרמת על ידי וירוס ממשפחת ההרפס הנקרא וריצלה (varicella).
כאשר נדבק אדם לראשונה בווירוס, יפתח מחלה מפושטת על פני כל העור, עם הנגעים
האופייניים של אבעבועות רוח. לאחר שאדם חלה, הריהו מחוסן לכל החיים מפני מחלה
נוספת, אך הווירוס לא נעלם מגופו. כמו כל וירוסי משפחת ההרפס, נשאר מחולל המחלה בגוף
האדם, רדום בתוך מערכת העצבים. לעתים מתפרץ הווירוס החוצה דרך קצות העצבים אל
העור, ואז ממוקם הווירוס באזור זה או אחר במחלה הנקראת שלבקת חוגרת או "זוסטר".
מחלה זו ממוקמת על פני אזור מסוים על העור בצורת "חגורה" כואבת. כ- 10% מחולי
אבעבועות בילדות יחלו בעתיד בזוסטר, בדרך כלל אחרי גיל 45. גם מבוגרים עם זוסטר
יכולים להדביק ילדים שלא נדבקו מהמחלה. לאחר שנדבק אדם בווירוס מאדם חולה, ישנה תקופת "חביון", בה מתרבה הווירוס בדרכי הנשימה של הנדבק, עד שהוא מתפרץ בצורת מחלה. תקופה זו, מההידבקות ועד הופעת המחלה, נמשכת בין עשרה ימים לשלושה שבועות, ולרוב מופיעה המחלה כשבועיים לאחר ההידבקות. מחלת אבעבועות הרוח מדביקה בין 90% ל- 95% מבני האדם בגיל הילדות.

ההדבקה: בארצות עם אקלים ממוזג נעשית בדרך כלל בעונת החורף והאביב. המחלה מידבקת מאוד.
אם חלה אדם במחלת האבעבועות, הסיכוי שבן בית שלא חלה במחלה יידבק כעת הוא
80%-90%. במקרה של חשיפה פחות חזקה לחולה, כגון בתוך כיתת לימוד, הסיכון להידבק
מילד חולה הוא 30%.

ההידבקות בווירוס נעשית על ידי מגע עם הפרשות חולים אחרים במחלה או במגע ישיר עם פצעי החולה. החולים במחלה נושאים את הווירוס בדרכי הנשימה ומפרישים אותו ברוק, כך שניתן להידבק על ידי שהייה בקרבת נשא משתעל או מתעטש. נדיר שאדם נדבק ולא מפתח סימנים למחלה, ולמעשה הידבקות "סמויה" נדירה מאד.

החולים באבעבועות מידבקים מ- 48 שעות לפני הופעת הנגעים האופייניים, ועל כן קשה מאוד לשלוט במחלה, שכן ההידבקות מתרחשת עוד לפני שיודעים שיש חולה בסביבה. משך ההדבקה הוא לכל אורך המחלה, עד שאין נגעי מחלה "טריים", בדרך כלל כשלושה עד שבעה ימים מתחילת המחלה.

מהם סימני המחלה? מחלת האבעבועות הינה מחלת חום חריפה עם תסמונות שונות, החל ממחלה קלה יחסית, וכלה בסיבוכים קשים. כאמור, נדיר שאדם נדבק בווירוס ואינו מפתח כל סימנים למחלה.
לפני הופעת הפריחה האופיינית יכולה להיות תקופה בת 24-48 שעות עם סימני מחלת חום

"רגילה" - חום, אי שקט, עייפות, חוסר תיאבון, כאבי ראש ולעתים כאב בטן. החום יכול להגיע עד 40 מעלות, ונמשך כיומיים עד ארבעה ימים בסך הכל לאחר הופעת הפריחה.

הסימן האופייני למחלה הוא הפריחה השלפוחיתית המתפשטת בהדרגה על פני העור בכל
הגוף. בדרך כלל מופיעים הנגעים הראשונים על הקרקפת, הפנים והגו ומתפשטים בהדרגה.

השלפוחיות מלאות נוזל צלול, עם אזור אדום סביבן, ומגרדות מאוד. לאחר כ- 24 עד 48 שעות מצטלקת השלפוחית בהדרגה. תוך כדי ההצטלקות של השלפוחיות הקודמות מופיעות
שלפוחיות חדשות, עם פיזור אל הגפיים. מהלך התפשטות הנגעים עד סיום המחלה (כלומר
הצטלקות הנגעים האחרונים) נמשך כשבוע. תמונה זו, של נגעים עוריים בשלבי החלמה
שונים, אופיינית לאבעבועות רוח, ומבדילה אותה ממחלת הילדות המסוכנת - האבעבועות
השחורות, שחלפה מן העולם עקב החיסון נגדה (וחוזרת כעת למרכז ההתעניינות מסיבות
אחרות).

לעתים קיימת במחלה מעורבות של חלל הפה וריריות נוספות, לעתים מעורבות הלחמיות בעיניים, אם כי נזק תמידי לראייה נדיר ביותר. בדרך כלל ישנם כ- 300 נגעים על פני העור, אך יכולים להיות בין 10 ל- 1,500 נגעים. ילד שנדבק מאחיו יפתח בדרך כלל מחלה קשה יותר משל האח, עם נגעים רבים יותר לתקופה ממושכת יותר. ילדים החולים בדרמטיטיס (אקזמה) או בעיות עוריות אחרות (גם שיזוף יתר!) יפתחו מחלה קשה יותר. השלפוחיות חולפות בדרך כלל בלא להשאיר סימן, אלא אם ישנו זיהום מקומי בפצע. לאחר היעלמות הנגע יכולים להיות שינויים מקומיים בצבע העור באזור הנגע למשך כמה חודשים.

איך מטפלים בילד חולה? הטיפול במחלה הינו תומך. ברוב המקרים ניתן להיעזר בטיפול מקומי שנועד להקל על הגירוד הרב המתלווה למחלה: משחות שנועדו להרגיע את העור או תרופות נוגדות גרד. כדאי לגזור את ציפורני הילדים על מנת למנוע פציעה. היגיינה אישית ואמבטיות חשובות בתקופה זו. אנטיביוטיקה אינה מסייעת בהכחדת הווירוס. אנטיביוטיקה ניתנת אם ישנו חשש מזיהום משני על ידי חיידקים, בדרך כלל חיידקי העור המזהמים פצעי מחלה. נגד הווירוס קיימת תרופה אנטיוויראלית הנקראת אציקלוויר, או בשמה המסחרי - זובירקס. הטיפול בתרופה זו לא ניתן באופן רוטיני לילדים חולים, אך לעתים כדאי לטפל תרופתית בילדים שאצלם יש חשש למחלה קשה יחסית, כבר בתחילת הפריחה.


כנגד המחלה ישנו גם חיסון סביל, בצורת נוגדנים כנגד המחלה הניתנים לחולים קשים
ומסייעים לגוף להתמודד עם המחלה. בדרך כלל מדובר בתינוקות קטנים שנולדו זה עתה
לאמהות שחלו כעת באבעבועות, או בילדים עם מערכת חיסון לקויה החולים באבעבועות.

מהם סיבוכי המחלה? בצורתה ה"רגילה" המחלה אינה נעימה, גורמת סבל רב לילדים ואובדן ימי עבודה להורים. על אף שהמחלה נחשבת מחלת ילדות "קלה," עם אי נעימות ש"צריך לעבור אותה," הרי שאחוז מסוים מהילדים עלול לסבול מסיבוכים הנובעים מהמחלה. הסיבוך הנפוץ ביותר הוא זיהום של פצעי המחלה על ידי חיידקים היושבים באופן רגיל על פני העור, ועלולים לחדור לפצעים. עד 5% מהילדים החולים באבעבועות מזדהמים מחיידקי עור.

ילדים עם סיכון רב יותר מאחרים לזהם את הפצעים הם אלה שמתגרדים, פוצעים את עצמם באמצעות הציפורניים ופותחים את הפצעים אל העור.


הזיהום המשני עשוי להופיע בצורה קלה, עם דלקת מקומית של העור, אך עלול גם להביא
למחלה קשה עם התפשטות זיהום לאזורי עור נרחבים, מעורבות דרכי הלימפה, בלוטות
הלימפה והופעת כיסי מוגלה תת עוריים. במקרים נדירים מתפשט הזיהום לכלל הגוף, עם
הופעת חיידקים בדם וסיבוכים חיידקיים קשים כגון דלקת ריאות, דלקת מפרקים או דלקת
בעצמות. מאחר שבמחלה זו ישנה פתיחה של העור לחיידקים מזהמים, הסיכון לחלות בזיהום חיידקי קשה אינו מבוטל, וסיבוכי זיהום חיידקי הם עיקר הסיבוכים מהמחלה אצל ילדים עם מערכת חיסון תקינה. הטיפול בסיבוכים כאלו הוא מתן אנטיביוטיקה על פי חומרת הסימנים, על מנת להתמודד עם הזיהום החיידקי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!