המסע האישי של מנחם אליעזר

לא קל היה לתפוס את ח"כ מנחם אליעזר מוזס השבוע לשיחה, האיש שמירון מהווה עבורו חלק מנשמת אפו, ובשבילו השבוע שקודם להילולא הוא שבוע שכולו קודש לדאגה לרווחת העולים ולסידורי העליה לציון, בכדי להימנע מהכאוס הנוראי ששרר שם בשנים האחרונות.

בין דיון בוועדת הפנים לפגישה עם מפקדי המשטרה, הצלחנו למצוא מעט זמן פנוי ולקבל רקע על הקשר האישי והעמוק השורר בין מוזס למירון. זכור לטוב שר התיירות הקודם סטס מיסז'ניקוב, שהצהיר מעל בימת הכנסת: "הרב מוזס לקח אותי יד ביד והכיר לי את מירון, קודם לכן לא הכרתי מהי".

בניגוד לסטס, אנחנו את מירון דווקא כן הכרנו כבר קודם, אבל על החוייה העמוקה בה הרב מוזס לוקח אותנו יד ביד ומסייר עמנו עמוק בתוך נבכי הקשר האישי שלו למירון ולסיפוריה המדיפים ניחוח עתיק וקדוש של תפילה וחסידות זכה וטהורה - לא וויתרנו.

"כל הסאגה סביב מירון היא כפועל יוצא מרצון של המדינה להפקיע את המקום", מסביר הרב מוזס. "הסיבה לכך, היא פועל יוצא של דו"חות מבקר המדינה על המצב ששרר במקום, שהראשון שבהם נכתב ב-2009. המבקר מתח ביקורת קשה מכל הבחינות על הנעשה במתחם, או אז הבינה המדינה שצריך לעשות משהו והוקמה וועדת החמישה, שבראשה הועמד אלכס ויזניצר, מי שהיה מנכ"ל מע"צ, והתפרסם כביצועיסט ממדרגה ראשונה, כאשר בועדה היו חברים נציגים מכל הקדש הקשור למקום.

"לפני כשנתיים המבקר הצביע על שיפור, אך המצב עדיין היה בעייתי. רצוי לזכור, מדובר באתר התיירות מספר 2 במדינה. בעקבות כך, הוחלט על הקמת חברה ממשלתית שתפקח על המקום ותפקיע את השטח. השר שטייניץ חתם על ההפקעה מספר ימים לפני הבחירות האחרונות, ונקבע כי המקום יתנהל על פי האופי בו מנוהלים שאר המקומות הקדושים. עם זאת, הציבור החרדי חושש כי כפי שאנחנו יכולים לראות בכותל - כשהמדינה מנהלת את המקום ישנן בעיות קשות מבחינה דתית, תראה מה קורה שם עם הנשים הרפורמיות והמבקרים הרבים במהלך היום.

"אנחנו רוצים להצניע את רשב"י ולא להפוך אותו לאתר תיירות, המדינה תהפוך אותו לאתר תיירות, זה נגד רוחנו. זה מקום להתפלל וללמוד כפי שעשה האר"י זצ"ל לפני למעלה מ-400 שנה בשנת של"ג, כפי שכותב תלמידו רבי חיים ויטאל, שהגיע למירון לשלושה ימים. אך מאידך יש בעיות קשות במקום, ואכן היה צורך דחוף לטפל בבעיה של התמהוניים שהסתובבו בו, נוצר מצב שכל מי שהשתחרר מבית הסוהר הגיע למירון וליערות סביב, ובינתיים אין אפילו נקודת משטרה אחת במירון - זאת למרות שבשנים האחרונות בלבד הושקעו במקום למעלה מ-50 מליון ש"ח, חלקם על ידי שר התיירות הקודם סטס מיסז'ניקוב".

עם זאת מוזס לא שוכח מה כן השתפר. "ישנו פיתוח משמעותי מאוד בתחומים רבים: הכבישים, התשתיות והמנהרה החדשה שהוקמה בכניסה. כל הכספים הללו מועברים דרך משרד התיירות ולא דרך משרד הדתות, וזה טוב עבורנו, מכיוון שכל שקל שיוצא ממשרד הדתות נספר ככסף לחרדים, לעומת משרד התיירות שמבין את הצרכים ומקצה כספים עבורם. בשנה שעברה אף נוצר חוסר של כמה מליוני שקלים ושר התיירות העביר כספים מפרויקט כלשהוא של המשרד באילת לטובת מירון.

"השנה השקיעו 12 מיליון ש"ח בהקמת מנהרה, פרנצ'ס חדשים ובטיחותיים, ופרטים רבים נוספים שמועברים מתקציב המחלקה למקומות הקדושים. המדינה כרגע מספקת את מה שנדרש ממנה בענין של מירון. אגב, אלכס ויזניצר, שהוא בעצם זה שמנהל את כל הענין של מירון, יודע להתנהל נכון וללכת על ההגבול הדק של דאגה לצרכים של מירון לצד השמירה על אופיו של המקום ודרישות המתפללים".

המסע לחלאקה והשמוצניקים
בשלב זה עובר ח"כ מוזס לספר על הפו האישי. "הקשר שלי למירון הוא עמוק וארוך מאוד. יש לי תמונה של אבי עוד משנת תרצ"ד שהגיע למירון לפני שמונים שנה בדיוק עם תלמידי ישיבת בית יוסף צבי דושינסקי, כפי שהוא עצמו מציין מאחורי התמונה בכתב ידו. אני בכיתי בדמעות כשמצאתי את התמונה הזו. וגם החלאקה שלי היה במירון בשנת תשי"ג. אבי כתב במיוחד את תיאור הנסיעה הזו שהייתה כרוכה בפרטים רבים בימים ההם.

"היה צריך לקחת אוטומסע אצל חיים אטיק שהחזיק ברשותו חברה שבבעלותה מספר משאיות, על המשאיות היינו שמים ספסלים כבדים מבית המדרש קרלין, אותם היינו מרכיבים כשהמשענת היתה בעצם הגב של החבר שישב בספסל המקביל - וכך היינו יוצאים מירונה. בסיבובים הכבדים לקראת מירון, הנהג היה צריך לרדת ולסובב מנואלה מיוחדת שהייתה מונעת מהדלק שבמיכל להישפך למנוע. וכך לפני כל סיבוב היה צריך לרדת מהמשאית ולסובב את המנואלה 'לערבב את הדלק', בכדי שהמשאית לא תיתקע.

"אנחנו הילדים היינו נהנים לקפוץ בכל פעם מהמשאית ולרדת ולסובב אותה. כך נסענו בימים ההם למירון בנסיעה שארכה כשש שבע שעות. בהגיענו למירון היינו יורדים עם זקני חסידי קרלין שנסעו עמנו, ר' שייע העשל אלטובסקי ובנו ר' אהרן, ר' משה הויזמן, ר' מנחם בריזל ועוד, ועל הכל היה מגיע האדמו"ר ה'אמרי חיים' מויז'ניץ - אותו זכיתי לשמש מספר שנים, ואחיו ה'מקור ברוך' שהיה מצטרף אף הוא. אלו היו יהודים שנסעו וכל הדרך שרו ולמדו לכבוד ר' שימען.

"באותה שנה של החלאקה, היה גם סיום של הרב אשלג על הפירוש שכתב על הזוהר, והוא הגיע יחד עם חסידיו למירון בכדי לחגוג את סיום כתיבת הפירוש. החסיד ר' דוד מינצברג מירושלים שהגיע עמו לשמוח בשמחתו, לקח את כל ה-17 כרכים, הרים את כולם בידיו ורקד עמם כמו עם ספר תורה בהכנסת ספר תורה. ההתרגשות היתה גדולה מאוד.

"אך בהגיעם לציון בערב ל"ג בעומר - מספר אבי - חשכו עינינו. המקום היה מלא קיבוצניקים ושמוצניקים (חברי השומר הצעיר) שרקדו והשתוללו במקום בתערובת ובהפקרות נוראה. צרב לבנו לראות זאת, אך הקב"ה בא וסייע, ולפתע בעיצומו של הקיץ נפתחו ארובות השמים וירדו גשמים כמו אבני אלגביש מהשמים. טיפות בגודל של ביצים נטפו על הרוקדים וברקים ורעמים נשמעו, מיד כל השמוציניקים התפזרו והמקום נשאר בטהרתו.

ה'מרגלים'
הרב מוזס ממשיך את סיפורו המרתק: "אמי מספרת שבאכסניה שבה היא התאכנסה ירדו גשמים כאלו שהיא חששה שגג האכסניה יקרוס, והיא עטפה אותי בשמיכה ויצאה עימי החוצה אל הגשמים משום שהיא חששה לחיינו.

"באותה השנה ל"ג בעומר יצא ביום שישי, וכך לאחר החלאקה שנערכה בבוקר לאחר תפילת שחרית במירון, יצאה אימי יחד עימי באוטו שהיה אמור להגיע לירושלים לשבת - אך בפועל הגיע בקושי לתל אביב קודם שבת, והיינו צריכים למצוא אכסניה אצל ידידים בתל אביב. הלכנו לר' היינך אירנשטיין - אבי משפחת אירנשטיין - ושם שהינו עד ליום ראשון. אבי נשאר במירון עד ליום ראשון, ואז חזר במשאית יחד עם חסידי קרלין.

"בהגיעם לצומת מגידו טעה הנהג, ובמקום לנסוע ימינה נסע שמאלה היישר אל תוך ג'נין - שם נלקח האוטובוס העמוס עד לעייפה ב'מרגלים' לתחנת המשטרה הירדנית שהייתה בעיר. ברדיו דווח על כך שאוטובוס מלא במתפללים נלקח בשבי, ובירושלים אנשים לא ידעו את נפשם. ר' מנדל גפנר אירגן את הציבור לתפילות בבית הכנסת ישועות יעקב בבכיות נוראות, עד היום אני זוכר כיצד הנשים פרצו לבית הכנסת והתנפלו על ארון הקודש בבכי בי"ג מידות. אני זוכר את הפחד והאימה. אך לבסוף הבינו הירדנים - לאחר התערבות וועדת הנשק של האו"ם - שאלו אינם מרגלים רציניים. ובכך תמה לה פרשיית החלאקה הארוכה שלי במירון".

"כתר עליון לו נגלה" מתחיל הרב מוזס לפזם תוך כדי שהוא משוחח עימי. הוא אינו מצליח להסתיר את הערגה והגעגועים לחג שכה קרוב אל ליבו. "היה לנו רב'ה ה'אמרי חיים' שהיה קשור לר' שימען בכל מאודו. בכל בוקר לאחר התפילה הוא היה לומד את הזוהר הקדוש. ואני, שזכיתי לשמשו כשבע שנים, לא יכול לשכוח כיצד הוא היה מתגעגע ועורג למירון בכל ימות השנה. עוד כשהיה גר בחו"ל - קודם שעלה לארץ בשנת תרצ"ה - הוא עלה והגיע למירון במיוחד בנסיעה מחו"ל בכדי להיות בל"ג בעומר במקום, ובתרצ"ט הוא הגיע שוב במיוחד לל"ג בעומר. כשהוא היה מזכיר את ר' שימען עיניו היו זולגות נחלי דימעה. הוא היה מפרש 'ואשרי העם הם לומדיך' - שהכוונה היא מלשון 'למוד ורגיל' אשרי לזה שרגיל ולמוד ברשב"י".

"תרמתי ח"י רוטל אספלט"
ספר לנו קצת מ'סיפורי מירון'...

ח"כ מוזס נעתר בשמחה לבקשה. "ישנו סיפור על יהודי מאמריקה שהיה נשוי לבת אחותו וגילו אצלו רח"ל את המחלה הנוראה ביותר, והרב'ה כתב לו שהוא יסע למירון עבורו, וכבר הוא שולח לו ברכת רפואה שלמה על החשבון. כשחזר כתב לו שהיה במירון ופעל ישועות עבורו, ואכן הוא נושע ונרפא וחי כ-25 שנה נוספים.

"מלבד זאת בקיץ היה הרב'ה מעתיק את דירתו לצפת כיון שרצה לחיות מול מירון, מול הציון הקדוש. אף לפני מלחמת ששת הימים, כשהצבא לא נתן לנסוע למירון ולהדליק בה מדורה, אמר הרב'ה בסעודה שלישית כי למרות שלא ניתן להדליק אש - ר' שימען מקרין אש בכל לב יהודי, ולמחרת בל"ד בעומר החליט לנסוע למירון למרות התנגדות הסובבים אותו - בשל כך שבמירון אין מקלט ראוי. אך הרב'ה אמר - האם יש מקלט טוב יותר ממערתו של ר' שימען בר יוחאי?

"ואכן הוא נסע יחד עם הרב'ה בעל ה'ישועות משה', וכשהגיע למירון עלה על הגג והדליק את המדורה המסורתית. בדיוק אז נקלעה למקום קבוצת חיילים שהיו בדרכם אל הגבול הסורי, הם הצטרפו לריקודים וניגשו לבקש ברכה מהרב'ה. כשיצא הרב'ה ממירון אמר 'נושענו', וכך כשיצאנו לדרכנו חזור נשמעה ברדיו הבשורה על כך שירדן הצטרפה אף היא למלחמה, 'אם כן', אמר הרב'ה, 'נוכל ללכת בקרוב גם לכותל המערבי', ואכן - כך היה".

מה בעצם המצב היום?

"אני פועל במירון משנת תשס"ז - אז נוצר הכאוס הגדול בו אנשים עמדו בדרך במשך כשמונה שעות, ואז קיבלתי על עצמי להיכנס לעובי הקורה ולהילחם למען העולים מירונה. אולם אז כאשר כולם היו עסוקים בתרומת ח"י רוטל משקה, אני הכרזתי כי אתרום ח"י רוטל אספלט בכדי לסתום את הבורות שהיו בכבישים במירון, ואכן ברוך השם הצלחנו להשפיע על שר התיירות וגורמים נוספים לפעול למען מירון. לא אקח או אמעיט מזכותם של יוסי שווינגר וישראל דרעי שפעלו ופועלים רבות למען מירון, אך ברוך השם שזכיתי גם אני לפעול למען שדרוג המקום.

"למרות הכל, יש עוד הרבה מה לעשות, בתחום השירותים המצב קשה מאוד מכיון שאין תשתית מתאימה במקום ובשעת הצהריים ההר כולו הופך למדמנת בוץ ולכלוך - לאחר שמרבית השירותים נסתמים ואינם ראויים לשימוש. למרות שהמדינה ניסתה לפתור את הבעיה ישנן בעיות קשות מאוד, קיימת תוכנית לבניית כ-300 יחידות של חדרי שירותים, אך היא נתקלת בהתנגדות של רשות העתיקות וגורמים ירוקים אחרים. הבעיה העיקרית היא שצריך לבנות קו ביוב חדש שעלותו היא למעלה מ-10 מיליון שקלים אך לא נמצא עדיין תקציב עבורו.

"מלבד זאת ניתן לומר שההיערכות באתר עצמו לקראת ההילולה היא טובה, ואף שישנם שיתלוננו על הצפיפות כבר נאמר 'כדאי הוא ר' שימען לסמוך עליו בשעת הדחק', וזהו חלק מהדחק שעליו כדאי לסמוך".

בעיית התחבורה: אין רמטכ"ל
ומה קורה בתחום התחבורה?

"בנושא זה עדיין קיימת בעיה קשה מאוד, שהחריפה במיוחד לאחר החלטת שר החינוך על קיום יום לימודים בל"ג בעומר. משרד התחבורה מנסה לפתור את הבעיה וספק אם יעלה בידו, אך אם יהיו מספיק אוטובוסים - אני קורא לציבור להימנע מלנסוע ברכבים פרטיים. אני הייתי עד למה שקרה בשנה שעברה בשל הכמויות הגדולות של הרכבים הפרטיים, הייתי היחיד שהסתובב בשטח וראה את הזוועות, שכמותן נראו רק בזמנים הקשים והאפלים ביותר.

"לראות אשה עם תינוק שוכבת על הרצפה באפיסת כוחות בתוך אלפי אנשים וצועקת הצילו, ואין אפילו אפשרות לאמבולנס להיכנס בכדי לעזור לה - מכיון שהדרך חסומה לגמרי על ידי אלפי אנשים שמחכים לאוטובוס. אפילו בכדי להביא לאלפי האנשים הממתינים שתיה היו צריכים להיעזר באופנועים של ארגוני ההצלה, שיכלו להוביל כמות קטנה בלבד של בקבוקי שתיה. על כל בקבוק שהגיע פרצו מריבות ודחיפות, ממש כמו בתיאורים על הימים הקשים ביותר שעברו על עמנו.

"האשמים במצב הזה הם נהגי הרכבי הפרטיים. תתאר לעצמך שכל נהג צריך לעצור ליד השוטר למשך שתי דקות ולהתחנן אליו ולהתווכח עמו שיתיר לו להיכנס. הרי די ב-5000 רכבים בכדי לשרוף את הגישה למשך היום כולו. לכן אני קורא לציבור להגיע אך ורק באוטובוסים. בעלי הרכבים הפרטיים ייחסמו כבר מצומת גולני, שם הם יופנו לטבריה או להמשיך על כביש 90 לכיוון חצור וראש פינה. לא יהיו חניונים פרטיים קרוב להר. הרכבים הפרטיים מביאים 20% בלבד מהחוגגים בהילולה אך חוסמים את הדרך ב-80%.

"בשנה שעברה כאשר הגעתי ביום שישי וראיתי כבר את כמויות הרכבים שהגיעו למקום, התקשרתי לראש אגף התנועה והתרעתי בפניו על הקריסה הצפויה לקרות. 'אף אחד מהרכבים החונים כאן אינו מתכוון לזוז ממקומו במהלך השבת, אז כיצד תקלטו את מערך ההסעות שיגיע לכאן במוצאי שבת?' הקשיתי.

"אך בניגוד לשנים קודמות, הפעם המשטרה נערכת מבעוד מועד לבעיות הללו ותדע לזהות מי מהבאים הוא תושב המקום או מתארח באחד הצימרים במקום ומי מגיע רק לזמן קצר בכדי להתפלל. הנתונים הוזנו למאגר מידע ממוחשב על פיו תפעל המשטרה.

"לסיכום, הבעיה העיקרית שעליה עומדים כל הגורמים ומסכימים על כך, וכפי שטענתי בשנים האחרונות בדיונים בוועדת הפנים שהתקיימו סביב הנושא הזה, היא שלאירוע הגדול הזה אין רמטכ"ל אחד שמרכז תחתיו את כל העבודה בנושא. המשטרה אחראית על שלה, משרד התחבורה על חלקו, משרד התיירות על חלקו, אך אין גוף אחד בעלת סמכויות שמרכז תחתיו את כל הטיפול בנושא מירון. במצב כזה אין פלא שאף אחד לא מזהה מראש את הגורמים הבעייתים שעלולים לצוץ בכל נושא שקשור להכנות להילולא. אני אומר את הדברים שוב ושוב ומתריע עליהם אך הבעיה לא נפתרת".

לסיום, מאחל ח"כ מנחם אליעזר מוזס לכל החוגגים ישועה וברכה בזכותו של התנא האלוקי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!