הקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו • הליכוד והחרדים

ממשלת נתניהו הראשונה התאפיינה בעיקר בחוסר משילותה, דווקא מטרתם המוצהרת של המנסחים והמציעים של חוק הבחירה הישירה הייתה לחזק את המשילות ואת היציבות השלטונית, אך בפועל מה שקרה היה ההיפך הגמור, הריבוי הגדול של המפלגות בקואליציה ומיעוט הח"כים מסיעת הליכוד גרמו להתרופפות מתמדת בכוחו של השלטון המרכזי.

בנוסף הייתה השפעה גדולה לזהות העומד בראשות הממשלה, וראש הממשלה בקדנציה זו היה בנימין נתניהו...

נתניהו שנבחר לתפקידו כנגד כל הסיכויים ונגד כל האליטה במדינה, סבל מכך רבות בכל שנות כהונתו הראשונה והקצרה יחסית, במאמר שכתב על כך השר לשעבר ואיש התקשורת יוסף טומי לפיד, מסביר לפיד את הסיבות לשנאה העזה שסבל ממנה נתניהו, נתניהו, הוא טוען, נבחר לתפקידו בניגוד גמור לשלישיה המקודשת כלשונו שניהלה עד אז את המדינה: התקשורת, מערכת המשפט, ובעלי ההון, השילוש הקדוש הזה חשב אז וחושב גם היום שהמדינה שייכת לאבא שלהם, ומי שלא "משלנו" שיעז להיכנס לנעליהם יסבול מהם מרורות.

בבחירות של 1977 טען יצחק בן אהרון מראשי מפא"י המיתולוגית שאם העם העז לבחור בבגין ולא בשמאל אזי העם טעה וצריך להחליפו... אך מה לעשות - אי אפשר להחליף את העם, אז לפחות לגרום לו לחשוב אחרת ולגרום לו לבחור באנשים ה-"נכונים". כשנבחר בגין לשלטון יעצו לו אנשיו להחליף את שורת הפקידים במערכת השלטונית המרכזית, בגין שהיה אמון על ערכים של חרות ושוויון לא הסכין לעשות את מה שפשוט כל כך לכל ראש שלטון אחר.

בארה"ב, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ביום שבו מושבע הנשיא החדש לתפקידו מוחלפים אוטומטית כל 6000 הפקידים הבכירים ביותר של הממשל מבלי יכולת ערעור בכלל, כשמשה דיין נכנס לתפקידו כשר החוץ בממשלת בגין, בין מקבלי פניו במשרד היה מנכ"ל המשרד, בהיכנסו למשרד עט עליו בחדווה המנכ"ל הנרגש באומרו "אני המנכ"ל שלך" דיין לא הביט לעברו בכלל והפטיר: היית... ובכך תם הסיפור. אבל דיין היה איש שמאל, ולו מותר הכל...

ונתניהו העז! וזה היה בעוכריו.
בנאומו בפני וועידת הליכוד שכונסה שבועות ספורים לאחר הבחירות, התרברב נתניהו על כך שהוא הולך להפריט את המשק ואת כל החברות הגדולות, ראשי ההסתדרות ובעלי ההון רתחו מזעם על כך שיש מי שמנסה לגזול מהם את המונופול על המדינה, ואכן בתחום הכלכלי היו לנתניהו הצלחות לא מעטות, הוא פתח את התחרות בשוק הסלולרי בכך שהכניס מפעיל שלישי, גם בשרותי הכבלים והלווין בוצעה רפורמה, אך מה שהיה בהחלט טוב לעם לא בטוח שהיה טוב לבעלי הממון שזעמו על כך...

התקשורת אף היא תיעבה את נתניהו מתחילת כהונתו ואף קודם לכן, אנשי הימין לדורותיהם לא השכילו לשלוח את ילדיהם ללימודי תקשורת, כך שגם אם היו מחפשים בתקשורת כתבים או פרשנים שיאזנו את הסיקור המוטה ברובו לצד השמאלי של המפה היו אלו פרשנים מליגה ג' ומטה...

שרי הממשלה שהיו מתראיינים היו באים לאולפנים עם שכפ"צים תוך שהם מנסים לתקוף ללא הצלחה מרובה את המראיינים שלא עשו להם חיים קלים, אצל חלק מהם זה הפך לתחביב להכות ולהתעלל בתקשורת, כשזכורות לכולם את הופעותיהם בתקשורת של אהוד אולמרט [כשעוד היה בצד הימני, מ.ב.], ולימור ליבנת ודומיהם.

וכמובן, מערכת המשפט שבתפקידה להגן על החלשים המיעוטים והמותקפים, שכחה שיש עוד ציבורים כאלו במדינה, השמאל החליט שמה שהוא לא ישיג בבחירות הוא ישיג על ידי מערכות המשפט השונות שכמעט תמיד נטו לצד השמאלי והלאה, כשראש הממשלה שמיר הורה על גירוש 4 מחבלים - בג"ץ התעלל בו ובהחלטתו והפך אותה על פיה, ואילו שנתיים אחרי יצחק רבין גירש 400 מחבלים ללבנון והבג"ץ לא רק שלא עשה כלום בשביל להפוך את ההחלטה אלא אף גיבה אותה...

את מאמרו מסכם לפיד שנתניהו גם שנתיים אחרי כניסתו לתפקידו, לא מעכל שהוא ראש ממשלה ובמקום לשלוט באמת הוא מבזבז את זמנו בהתנצחות עם רודפיו ושונאיו, ברגע שיבין נתניהו את תפקידו אזי הוא יצליח באמת למגר ולהחליש את רודפיו.

אבל נתניהו לא הבין!!!
ללא הצלחה הוא ניסה לרדוף אחרי כותרות אוהדות בתקשורת, כל כותרת נגדו הייתה מביאה לו עצבים ודיונים קדחתניים - מה לא עשיתי בסדר שאני לא מוצא חן בעיניהם, וכך מרדיפה אחר ראיון מוצלח או כותרת מתחנפת, גילו חבריו לשלטון שבנימין נתניהו מאוד לחיץ ומאוד סחיט והם ניצלו זאת היטב...

במבט לאחור טען בעבר נתניהו שטעותו הייתה שלא השכיל להקים ממשלת אחדות לאומית, מה שהיה מקנה לו כן אהדה בחלקים נרחבים בציבור, אבל נתניהו היה בטוח אז ובטוח כנראה גם היום שאין יותר חכם ממנו... המעניין שגם שמעון פרס טוען בתוקף שאם היה מצטרף לממשלתו של נתניהו אזי מהר מאוד הוא היה מחליפו ומדיח אותו מהשלטון... אבל מציאות אחרת היא שהכתיבה את קצב המאורעות.

לאורך כל הקדנציה בלטה לה ההתרופפות במערכת, חברי כנסת לא דפקו חשבון לסיעתם כאשר באו להצביע בניגוד למשמעת הקואליציונית. שרים הצביעו לעיתים בניגוד להחלטת ממשלה ונתניהו לא העז לפטרם, החוסר אמון בין נתניהו לשריו גדל והלך לאורך כל הקדנציה, מה שגרם להחלפת שרים בקצב לא רגיל, כך בשלוש שנים כיהנו 3 שרי אוצר לא כולל נתניהו עצמו, 2 שרי חוץ, 2 שרי משפטים ו-2 שרי ביטחון.

כאשר ניסה נתניהו לתפוס מנהיגות ולמנות איש כלבבו למשרת היועץ המשפטי לממשלה, את עו"ד רוני בר-און, נחשפה בתקשורת הפרשה הידועה כפרשת "בראון – חברון" שעל פיה תמורת מינוי בראון שהיה חברו הטוב של יו"ר ש"ס אריה דרעי, הוא "ידאג" להקלה בתיק ההולך ונבנה נגדו, וחלף זאת תתמוך ש"ס בהסכם חברון שהיה אמור להשלים את הנסיגה האחרונה על פי הסכמי אוסלו ובימין התנגדו לה בחריפות, בעקבות חשיפה זו וחשיפות נוספות בדבר אישיותו המפוקפקת התפטר בראון לאחר יום! מתפקידו ולראשונה במדינת ישראל המליצה המשטרה להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן, מה שנגנז לבסוף על ידי היועמ"ש החדש אליקים רובינשטיין.

בעקבות המשברים התכופים וחוסר מנהיגותו של נתניהו הצביעה לבסוף הכנסת על פיזורה והקדמת הבחירות הבאות שבהם הודח לבסוף נתניהו מראשות הממשלה, אבל בל נקדים את המאוחר.

והחרדים...
מבחינת הציבור החרדי, דווקא בשל הדחייה שחש נתניהו מאותו "משולש מקודש" הוא מצא אהדה וסימפטיה ממנהיגי הציבור שכמוהו חש את אותה תחושה קשה של רדיפה ודחייה מכל מערכות השלטון במדינה, שוב התאחדו להם האינטרסים והתחדשה לה ברית הדחויים ההיסטורית בין הליכוד לחרדים, והחרדים ניצלו זאת היטב...

אלא שכמו תמיד כשהחרדים בשלטון מתחדשת לה השנאה והדחייה, תקופה זו זכורה לכולם בעיקר בשל האקטיביזם השיפוטי ומדיניות ה"הכל שפיט" שנהג בה נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ברק שכיהן זמן רב כנשיא ביהמ"ש ביקש בכל דרך להטביע את חותמו לאורך שנים ארוכות גם לאחר לכתו, חבריו השופטים יישרו קו בין אם מדעתם ובין אם מפחד, וכך שאלות שונות בנושאי דת ומדינה שבאו לפתחו של בית המשפט - קיבלו מענה ברוב המקרים כנגד דעת ההלכה ומנהיגי הציבור.

ההתקפות החוזרות ונשנות של נציגי הציבור החרדי על מערכת המשפט היו כבר לדבר שבשגרה, והיה נראה אף שהם מועילות לשני הצדדים... שיאן של ההתקפות היה בהפגנה הגדולה כנגד מערכת המשפט והבג"ץ שהתקיימה בחודש שבט תשנ"ט, מה שכונה אז: "הפגנת חצי המיליון". דווקא נתניהו הפחדן לא הגיב ולא ידע לעמוד לצד שותפיו שהעלו אותו לשלטון [כן, זה אותו נתניהו של היום, מ.ב.].

המשך אחיזתם בשלטון של הליכוד והחרדים גרמו לרבים אחרים לחשוב שהדרך לחזור לשלטון תהיה דרך מערכה אנטי חרדית, וכך מבלי שכיוונו לכך התפתח לו קמפיין שנאה אנטי חרדי ברחבי המדינה, יו"ר מפלגת העבודה דאז אהוד ברק רכב על גל השנאה הזה וניצל אותו היטב לצרכיו הפוליטיים, הוא ליבה את המערכה כנגד המשך הדיחוי לתלמידי הישיבות ועתר אישית לבג"ץ כנגד החוק, משום מקום צצו להם עוד שונאים חדשים שרצו להרוויח ולנצל את המצב לטובתם.

רבים מהוגי הדעות של הציבור החרדי טענו אז שאולי הייתה טעות אמיתית בעצם ההצטרפות החרדים לחלק מהשלטון בארץ, עצם העובדה שכיהנו אז שרים חרדים ונציגי הציבור ישבו אז על השיבר הגביר את השנאה וההסתה, וודאי שדעתם של מנהיגי הציבור הייתה שונה והם אלו שהורו לח"כים החרדים לקחת חלק פעיל בשלטון.

כך או כך, התוצאה בסופו של יום הייתה: מערכה אנטי חרדית, בג"ץ שדוחה את המשך דחיית גיוס תלמידי הישיבות, ומערכת בחירות שהוקדמה לקיץ תשנ"ט – מאי 99.

אך עוד לפני מערכה זו ארעו כמה וכמה שינויים מעניינים במפה הפוליטית שהשפיעו ישירות על מערכה זו ועל תוצאותיה, ועל כך ועל כהונתו הקצרה ביותר של ראש הממשלה אהוד ברק בכתבה הבאה אי"ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!