הרעלה מאיראן מול הציצית מצומת ראנטיס

תשעה עתונים מונחים לפנינו היום, עם תשע כותרות ראשיות שונות - וזה בהחלט מבלבל. ברוב העתונים, מפנה איראן את מקומה לטובת עניינים אחרים, ובעתונים החרדיים לרעת תאונת הדרכים המחרידה, שבה נהרג הרב ישראל וינטר זצ"ל, בשובו מחתונת בנו.

• הבן החתן: "מקבל את זה באהבה"
• "אל תגזרו לי את הציצית"
• טרגדיה: חזר מחתונת בנו - ונהרג


בכל שלושת העתונים - 'יתד', 'המבשר' ו'המודיע' - ניכר המאמץ להעביר את תחושת הכאב לקוראים ו'המבשר' אף גייס לכך גם את מאמר המערכת.

העתונות הכללית לא מצאה לנכון לדווח לקוראים על התאונה הטראגית בקדמת עמודי החדשות. הרי לא מדובר על רוכבי אופנוע משתוללים ולא אחראים או על צעירים ששבו שתויים מבילוי בליל שבת. 'סך הכל' אבא שעזב את חתונת בנו, לאחר ריקודי המצווה והציע להסיע את ילדי משפחת הכלה חזרה לביתם - ובדרך נהרג בידי נהג כבאית עבריין.

למה שיפרסמו סיפור מצמרר של ילד פצוע שהתחנן לאיש כוחות ההצלה שלא יסיר מעליו את הציצית?
איזו אטימות רגשית מצד העתונות החילונית המתעלמת.

'המודיע' ראוי הבוקר להערכה מיוחדת על הדיווח וצורתו החדשנית. כאילו ידעו עורכיו שהעתונות הכללית לא תתייחס לאסון הנורא ולקורבנותיו בצורה הראויה והמכובדת, הם פעלו במתכונת המוכרת מנושאים 'חשובים' המפורסמים שם - תקיפת הנושא מזויות שונות בידי הכתבים המובילים של העתון.

במקום ברנע, פלוצקר, אזולאי או קדמון, מתפרסמים ב'המודיע' ארבע מסגרות של משה מיכאל צורן מהשטח, תחת הכותרת "הכביש האדום", יעקב רייניץ במונולוג "ראינו רחמי שמים", בנימין חינקיס על ההלוויה "נהפך לאבל מחולנו", ומשה גוטמן בקינה "חופת השמים".

כל הכבוד.

רק בעבודה מקצועית שכזו נוכיח שאין לנו צורך בתקשורת האחרת ושהכתבים והפרשנים החרדים יודעים היטב את העבודה.

שליט, שליט"א ומאבקי השליטה

עד היום הצליחו אלו שהדבר נוגע לו להעמיד פנים, כאילו הורדת אות ה'קלון' המשפטית מאריה דרעי בעוד שבועיים בדיוק, אינה מכניסה אותם לשום תזזית. הידיעות על מיגוון התפקידים שאליהם מיועד דרעי, אשר כללו בין היתר את תיק החוץ, תיק ללא תיק, ראש עיריית ירושלים, שר לענייני ירושלים, יו"ר תנועה א-פוליטית ורבים אחרים, התגלו כ'ספינים' שדווקא הרגיעו את השטח.

עד שבא שלום ירושלמי, הפרשן המדיני של 'מעריב', ופרסם בעתונו מאמר הקורא למדינה "להפיק תועלת מהכישורים המיוחדים שעומדים לפתחה ללא שימוש" - כישוריו של דרעי.

בהחלט מפתיע. ירושלמי אינו ידוע בנדיבותו לעדויות אופי מחמיאות מדי. במשפטו של הנשיא לשעבר קצב, למשל, הוא משמש כעד מטעם התביעה, עד דופי ולא אופי. את דרעי, כנראה, הוא באמת מעריך.

אז איזה תפקיד הוא מיעד לו שעוד לא הוצע והוכחש או נפסל? לא תאמינו! - "אילו זה היה תלוי בי", הוא כותב ברשימתו ב'מעריב', "הייתי ממנה אותו לשליח המיוחד בעניין גלעד שליט. דרעי יכול לעבוד עם חגי הדס מהמוסד ולהוסיף את הדמיון והיצירתיות שכל כך חסרים בתיק הזה".

למי שההצעה נשמעת מופרכת, אפילו יותר מן האפשרות שדרעי יהיה מפכ"ל המשטרה הבא, נציב מס הכנסה או נשיא סומאליה (בעצם, למה לא?) אני מציע שלא לזלזל. זוהי ההצעה הראשונה שאלי ישי מתייחס אליה ברצינות.

לא עברו אלא מספר שעות מהרגע שבו עלה הרעיון לדפוס, ובפגישה שקיים הגר"ע יוסף עם נעם, אביו של החייל גלעד שליט, במלאת שלוש שנים לחטיפה ושבע שנים למשפט דרעי, הודיע שר הפנים: "אני מוכן לנסוע לעזה לדבר עם החמאס".

איפה היה ישי במשך 3 שנים עד היום שבו ירושלמי ייעד את התפקיד הזה בדיוק לאריה דרעי?

"מדובר פה בפדיון שבויים" - הסביר ישי את הצעתו לנעם שליט. "שבויים", בלשון רבים? יכול להיות שיש כאן עוד מישהו שחש במילכוד?

השיבוט הראשון בעולם לעתון חרדי

הוא לא מתאים לשום הגדרה. הוא לא עתון יומי, לא מוסף סוף שבוע, לא עומד במרכז התקשורת, אבל שם עצמו כל שבוע מחדש ב'מרכז העניינים'. אני אוהב עופות מוזרים כאלה. אם הם כשרים, כמובן.

מזל טוב לדבראל שטאובר הבעלים, שעמד בעצמו השבוע ב'מרכז העניינים' כשנשא אשה. לא היינו שם, כמו שלא יכלנו להיות בעצמנו במרבית האירועים המרכזיים עליהם מדווח המקומון שבבעלותו. אבל כצרכני האות הכתובה הורגלנו להבין שאם דוחקים יחד את שמות כל המוזמנים לחתונה, בהם 'סלבס' כמו השר אלי ישי, יהודה גרובייס, נתי נחום, שיקה קרליץ ומאות נוספים, לשני העמודים המרכזים שאמורים לספר לנו על הדבר החשוב ביותר שעמד ב'מרכז העניינים' השבוע - זה אומר שלא היה דבר חשוב ממנו.

בעצם לא בטוח. 'מרכז העניינים' מרשה לעצמו לקבוע סטנדרטים חדשים ולא ללכת בתלם גם במגוון נושאים אחרים שהוא מביא אל תיבות הדואר שלנו.

קחו, למשל, את עמוד השער של המוסף שלו, הנקרא בשם התאום - 'ענין מרכזי'. השבוע הופיעה בו תמונת ענק של יהודי התופס בשופר ומכווץ שפתיו בתנועה האומרת כי או-טו-טו הוא ובעלי התקיעה כולם עומדים לתקוע בו.

קרבתי את המוסף לעיני, בדקתי את התאריך וגיליתי שאמנם לא טעיתי - ראש חודש תמוז היום ולא אלול.

אז מה עושה ה'שופר' בכתבת השער?

עיון בכותרת המוטבעת בתמונה גילה לנו כי השבוע מצויינת "תחילת עונת המסחר בשוק השופרות לקראת השנה הבאה עלינו לטובה". כבר למדנו משהו. לדעת העורכים "זהו הזמן המתאים לבדוק, פעם אחת ולתמיד, מי אתם השופרות המרוקאיים"?

להבנתנו, זוהי יוזמה עתונאית באמת יפה, שראויה להופיע תחת המינוח 'תחקיר', בעיקר כאשר היא מקדימה את כל העתונים החרדיים הנחשבים לרציניים יותר בחודשים-שלושה.

ואז, כשהסקרנות בוערת בנו ואנחנו מצליחים בקושי להרטיב את קצה האצבעות, כדי להגיע כמה שיותר מהר לעמוד 8 שבו מתפרסמת 'כתבת השער', אנו נדהמים לגלות שיהושע זיו, החתום על הכתבה, הצליח לעבוד עלינו ולהוציא אותנו קטנים ואפילו אידיוטים. כל-כך התרגזנו שמזל שהרטבנו את האצבעות...

וזה מה שנכתב ב'תחקיר' שהוצג ב'תרועה' והתגלה כ'שברים', וכ'תקיעה' לאינטליגנציה של הקוראים : "אולי אתם לא יודעים, אולם אם בבית כנסת שלכם בעל התוקע מהדר לתקוע רק בשופר מרוקאי ארוך, גדול ומהודר - ייתכן שלא יצאתם במצוות תקיעת שופר בשני ימי ראש השנה האחרונים". ועד שאנחנו מהרהרים בתשובה ומתמלאים בכעס אנו מוצאים: "בתחקיר מיוחד שערך ב. י. רבינוביץ כתב עיתון "יתד נאמן" מתברר...".

'מרכז העניינים' המפרסם בראשית תמוז 'תחקיר' על שופרות, לא הקדים אף עיתון בכמה חודשים, אלא העלה באוב את מה שכתב 'יתד נאמן' על השופרות המרוקאים לפניו. הוא שאמרנו "סטנדרטים חדשים ושאינם מקובלים".

יש לנו גם מילה טובה לומר עליהם. 'מרכז העניינים' נתן לפחות 'קרדיט' ל'יתד נאמן' שטיפל בנושא השופרות. את 'גבורת הנפש' הזו לא תוכלו למצוא אפילו אצל חשובי 'מעתיקי השמועות' שבעתונות החרדית.

בעמוד אחר של 'מרכז העניינים' מצאנו עוד תכונת יושרה, שאם היתה נשמרת גם בעתונים אחרים, הם לא היו קיימים כלל. אצלו אין מקורות חסויים, וה'מדליפים' מפורסמים באותיות ענק מתחת לכותרת, במקום השמור בדרך כלל לשמות הכתבים. המזל הוא ש'ההדלפות' המתפרסמות ב'מרכז העניינים', לא אמורות לזעזע את אמות הסיפים הפוליטיים או המדיניים. הן דומות, פחות או יותר, לידיעה המיוחצנת על 'קופת חולים כללית' שאנחנו עומדים להתייחס אליה. חשיפת ה'מקורות' אולי אינה מכובדת, אבל גם אינה שורפת אותם. אתם תראו שהם יחזרו לשם גם בשבוע הבא.

הידיעה מספרת על כך שקופת חולים כללית ומרכז שניידר לרפואת ילדים, גם היא מקבוצת כללית (7 פעמים מוזכר שמה של קופת חולים בידיעה הקצרה) אירחו סיור מיוחד בו הוצגה ההשקעה העצומה ורבת השנים בתחום שמירת השבת והכשרות. מי השתתף בסיור ובמפגש עם העיתונאים? הנה לפניכם הרשימה: סגן השר ר' יעקב ליצמן, מנכ"ל כללית אלי רפס, ראש חטיבת שירות עופר חברוני, מנהל שיווק ארצי במגזר החרדי אברהם קונסקי, ורב קופת החולים הרב מנחם רוזנברג.

ומיהו הכתב ששמו מתנוסס על הידיעה המרעישה? – מנחם רוזנברג...

אופס, רגע, זה לא שמו של רב קופת חולים? אז אם כבר למה לא הוסיפו לידו את התואר 'רב'?
לא באנו בקטע זה להקניט, לזלזל או סתם להעביר בקורת. באנו לאחל מזל טוב כפול – על השמחה האישית ועל הסטנדרטים החדשים שעם קצת מעוף ניתן להשתמש בהם כדי לקבוע קו יחודי בתקשורת החרדית.

תודת ה'מדיום' ל 'הרב אליהו עוזרד'

הסקרנות העתונאית עיכבה אותנו עוד יום נוסף בנבירה בהבלי (תבחרו באיזה מובן של המילה שתרצו) המסרים שהגיעו משמים אל ה'מדיום' שרי אריסון. בתום מסיבת העתונאים ולאחר קריאת כל הדיווחים ממנה, הציקה לנו מאוד השאלה איך קיבלה אריסון את המסרים. איך שמעה את הקולות ולמה דומים הקולות שהיא שומעת?

יגעת ומצאת תאמין.

בין השורה הארוכה מאוד, למעלה מ-150 שמות של "חברים לדרך ואנשי העסקים" שהיא מונה בסוף ספרה החדש 'לידה', כמי שמהם היא שאבה את ההשראה לחוויות הנפשיות העמוקות שגילתה - בינהם ידוענים כמו נחום אדמוני ראש השב"כ לשעבר, עורכת הדין פנינה דבורין, שלמה נחמה היו"ר הקודם של בנק הפועלים, פרופ' אוריאל ריכמן ועוד, שוודאי מתביישים במה שעוללה להם - מצאנו גם אחד שהתואר 'הרב' מופיע לצד שמו - הרב אליהו עוזרד.

מיד הבנו שהוא, ולא פרופ' אוריאל ריכמן שאינו נמנה על אוהבי שמים, משמש כאיש הקשר המעביר אליה את הקולות והמסרים משמים, עליהם ספרה במסיבת העתונאים.

מיהו אותו 'הרב אליהו עוזרד'? חיפשנו ומצאנו. הלה עומד בראש גוף שנקרא 'מכללת אחלמה' העוסקת בטרנד של רפואה קבלית. באתר המכללה נכתב שהוא מוכר, ולא חלילה על ידי עצמו, כ'בכיר' בתחום הקבלה. לא יהי.

איזה קולות הוא השמיע באוזניה של הגב' אריסון? כנראה את 'קולות השופר'. וצריך רק לקוות שלא מדובר ב'שופר המרוקאי' מהקטע הקודם...

מהו אותו 'שופר' עבורו? זה מה שמצוטט בשמו באחד מהמאמרים: "תקיעה בשופר היא אמצעי נוסף שהמקובלים משתמשים בו למטרות ניקוי אנרגטי, התקיעה בראש השנה מנקה את האנרגיה השלילית המצטברת בקוסמוס בעקבות מעשים ורגשות שליליים. ביומיום משתמש המקובל בשופר על מנת לנקות אנשים מאנרגיות שליליות - בין אם מדובר בעין הרע, בקליפות שמלכלכות את ההילה או בישויות שליליות. כל אלה גורמים מחלות פיזיות ונפשיות, ותהליך הניקוי מוביל להחלמה ולהתחדשות ברמה הארגטית"...

לנו נראה, משום מה, שהוא עדיין לא מיצה את תקיעות השופר. נקוה שימשיך ואז תהיה לכולם 'אחלמה' מהירה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!