חיים מחייב את התלמידי חכמים • טור פרידה

כשביקשו ממני לכתוב על בן דודי היקר הבחה"ח חיים מרדכי לוין זצ"ל, בתחילה מיד סירבתי, אני זכיתי להכיר אותו עשור שנים וידעתי עד כמה השתדל שלא יידעו על כל הקשיים שחווה, על כל מה שעבר עליו, תמיד הראה לכולם את מאור פניו ולא את מה שבליבו, אבל לאחר מחשבה שניה חשבתי שאין זה נכון, כי כשראו אותו, לא ראו עד כמה קשה לו ללמוד ובכל זאת הוא שקוע בתורה, כמה הוא מתאמץ בשביל זה, ולכן אני מעלה על הכתב מעט ממה שראיתי, על "אדם" שחי בינינו אבל הנהגותיו היו כמלאך. ייסורים של איוב שעבר ובלי לשאול שאלות ניסה כל הזמן להמשיך הלאה.

למי שלא זכה להכיר, אקדים, בערב פסח הלך לבית עולמו אחד המיוחדים שבין בחורי הישיבות, אשר סבל במשך כל ימי חייו מכאובים, ועם זאת, זכה לשבת וללמוד באיכות, בכמות ובזמן בתורה, באופן שלא מבייש אף בחור ישיבה ואף עולה בהרבה על הרגיל.

אני נזכר שלפני מספר חודשים מתקשר אלי חיימקה ומבקש ממני בדחיפות להכנס אל הגר"ש וואזנר, בני ביתו של מרן סדרו את הפגישה תוך ימים ספורים, וכשהוא נכנס אל הקודש פנימה הוא מבקש מכולם לצאת. הייתי בטוח שהוא רוצה לבקש משהו נדיר, איזה ברכה לרפואה או בקשה לגזירת צדיק.

אבל מבעד הדלת הסגורה שמעתי את חיימקה בוכה בפני מרן על זה שאין לו חברותא כבר תקופה ארוכה, ואם אין חברותא למה לו חיים, כי בגלל גילו המבוגר קשה למצוא חברותא, ו"בגלל זה אני לא מצליח ללמוד כדבעי בעומק הלימוד", והתחנן ממש בבכי לקבל ברכה למצוא חברותא טובה. אתם מבינים? בחור במצב שלו עם ייסורים נוראים, שלא מבקש ברכה להקלת הייסורים או לרפואה שלמה, אלא רק דבר אחד - שיוכל ללמוד כדבעי עם חברותא.

ראינו אותו עולה ללמוד בישיבה מידי יום, או בישיבת בין הזמנים. בכל מקרה היה עליו לעלות לפחות קומה אחת או שתים. ובהתחלה היה אומר לנו שבטוח שלא יוכל לעלות את כל המדרגות. אבל לפתע היה מקבל כח ועולה את הכל ברגע אחד. פעם כשהגיע למעלה אמר לי שכל מדרגה ומדרגה הוא לא ידע איך יעלה, אבל הוא פשוט לא חושב ומתחיל לעלות וה' כבר מעלה אותו למעלה בלי שום כח. אחרי המאמץ הזה, היה צריך לפחות חצי שעה בשביל להתאושש. אבל אם חשבתם שמנוחה היא על חשבון הסדר, אז לא. חיימקה היה מגיע לפחות חצי שעה לפני כולם כדי שעד שיתחיל הסדר הוא כבר יוכל ללמוד כמו כולם.

וכשחיימקה היה מתחיל ללמוד כבר לא היה עם מי לדבר, הוא היה בתענית דיבור מתחילת הסדר ועד סופו, כשלמד בישיבת בין הזמנים ראו את כל מי שהיה במקום. הוא היה לומד 6-8 שעות ברציפות ללא דיבורי חול, רק ללמוד ולכתוב חידושי תורה.

כשבחור אמר לי שקשה לו ללמוד שעתיים ברציפות ללא דיבורי חול, הייתי שולח אותו לראות את הבחור חיים לוין, הייתי אומר לו תסתכל עליו ותגיד לי למי יותר קשה ללמוד, וחיימקה לא היה עושה לעצמו הנחות, הלימוד לא היה שטחי אלא עמוק - עד שהוא הבין. כשהייתה לו שאלה הוא היה מברר זאת אצל הלומדים, עד שכל הסוגיא תהיה אצלו כמונחת בקופסא.

גם בחידושי התורה היה יושב וכותב שוב ושוב (ולא היה לו קל לכתוב), עד שהיה ברור החידוש שהתחדש לו. פעם ראיתי אותו יוצא מהבית ללימוד חלש כולו, שאלתי אותו אולי יש לך חום? וחייימקה הסכים לומר לי בלחש שיש לו כעת 40 מעלות חום, אבל אם אמא שתחי' תשמע, אז היא לא תתן לי ללכת ללמוד, אבל אני רוצה מאוד ללמוד! רוצה מאוד ללמוד! ולכן אני הולך.

ואם תחשבו שהיינו רואים אותו מיוסר פעם, אז ממש לא, ר' חיים מרדכי בעל היסורים ז"ל היה שרוי תמיד בשמחה. אנשים מהרחוב שלא הכירוהו, זוכרים את דמותו בכסא גלגלים בדרך מהישיבה לביתו כשהוא מובל בידי חברים בעלי חסד, ותמיד ראו חיוכים זורחים מפניו וכן על החברים שסביבו, ניכר היה על פניהם כי היו באמצע שיחה של דברים משמחים!

כמידת הקושי והמאמץ שנזקק להשקיע בשביל להגיע לכל דבר ולכל מקום, כך ניכר היה על פניו האושר והעונג כשהצליח במשימות ששם לעצמו כמטרה. ובעצם כל יום הוא נע ממטרה למטרה שסימן לנגדו ונאבק נגד מוגבלותו לנצח ולכבוש עוד פיסגה.

אותו תוס' או 'קצות' שבחור אחר לומד 'מלומדה' ולא מרגיש את העונג בהבנתו, אותו רשב"א, אותם סברא ו'קנייטש' למדני בשיעור-כללי שבחורים עוברים לידם באדישות – שימחו אותו, ונהרה רוחנית שרתה על פניו. ברגע שהבין הרגיש שזכה לנס קריעת ים-סוף! ואיך לא ישמח?! ר' חיים מרדכי בעל היסורים ז"ל נלחם במאמצים נפלאים מדי יום נגד קשיים ומכשולות שנראו מלכתחילה כהר גבוה ובלתי עביר, וכל התגברות שלו נגד טבעו ונגד העולם הוציאה אותו מכליו מאושר ושמחה.

היה זה לפני שלושה חודשים, כאשר הגר"ח קנייבסקי הגיע לבקרו במיטת חליו, בסיום הביקור נגש הגר"ח לאביו של חיימקה, הגאון רבי אברהם דב לוין, ואמר לו בהתלהבות ובהתרגשות שהחפץ חיים אומר שיש בעולם הזה בעלי מום שסובלים ולא מבינים למה, אבל הם נשמות של צדיקים מהדורות הקודמים שהיו צריכים לרדת לתקן עוד משהו בעולם הזה, והם ביקשו והתחננו מהקב"ה שיוריד אותם בגוף בעל מום כדי שלא יחטאו בירידתם. המום הזה הוא טובה בשבילם, והם בעצמם ביקשו את זה. וסיים רבינו הגר"ח ואמר: כזה הוא ר' חיים מרדכי שסובל ומוגבל בלי שאנחנו מבינים למה, שהרי לא טעם טעם חטא, כנראה שהוא נשמה גבוהה של צדיק מהדורות הקודמים שביקש את זה בעצמו כמו שכותב החפץ חיים. אין מה לבקש שירפא רפואה שלימה, הרי הוא זכה במוגבלות הזו לטובתו...

והדברים היו מזעזעים ומחרידים את כל השומעים.

כעת, שחיימק'ה איננו איתנו, נשאר לנו רק להודות להשי"ת על כל רגע שנתן לנו בחיים, שאנחנו יכולים ללמוד בלי הקשיים, לחייך מבלי להסתיר ייסורים, ולנצל כל רגע בחיים לעמול בתורה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!