לחזור הביתה בשלום: עשור לסרט המנצח של גרובייס

"היה חם בבוקר של יום חמישי לפני שבועיים בבני-ברק. חם ולח. בשעה תשע וחצי עמדה קבוצת אנשים קטנה בעיבורו של רחוב בר-אילן וסביבה התקהלות סקרנים. יהודה גרובייס, קולנוען חרדי, מצלם סצנה לסרט חדש.

גרובייס, עם כובע מצחייה ירוק לראשו, הזיע קשות למול המוניטור. ארגז קטן ממתכת לוהק לתפקיד כסא הבמאי, וגרובייס ישב עליו וניתר ממנו לסירוגין. שתי ילדות בגילאי העשרה ניגשו בצעדים מדודים לארגז. "איזה סרט אתה מצלם?" הן שואלות ביראה. "הצפירה". "ומתי הוא ייצא?" "לא יודע", עונה גרובייס קצר אבל חביב. עיני הנערות מזדגגות בהערצה והן פוסעות לאחור. מאיה המפיקה עצרה את התנועה, דניאל המאפר נתן עוד ליטוש אחרון של פודרה ללחיים המיוזעות ובועז, השחקן החילוני המגלם חילוני, ניסה למצוא את ההבעה המדויקת של כעס שקט, שתפיק שביעות רצון מהבמאי.

"תן לי", אומר גרובייס לבועז, "תן לי מבט כעוס. לא, לא כך, פחות כועס. אתה לא זז, כמו פסל, תנסה להראות שיחד עם הכעס אתה מבין אותו. יופי, מעולה, נהדר. קאט! בואו נצלם את זה עוד פעם". מאיה המפיקה עצבנית. כבר לפני חצי שעה, היא אומרת, הם היו צריכים להתקפל ולהמשיך לצלם במקום הבא. ניידת של משטרת התנועה מגיעה. השוטרת שואלת איפה האישור לצילומים ולחסימת הרחוב לתנועה, השוטר מתחמם כשנדמה לו שהצלם מנסה לצלם אותו והנהגים התקועים צופרים במרץ.

הוליווד מעולם לא נראתה רחוקה יותר, מישהו אמר ספילברג? אז זהו, שגרובייס אמר. "את ספילברג אני הכי אוהב", הוא מנתח בנינוחות כמה ימים לאחר מכן כשהוא כבר יושב בחדר ממוזג, "את היכולת שלו ללהטט בין מסחריות לאומנות בלי לגרוע משניהם. כל סרט שלו אני טוחן עשרות פעמים. אני גם מסוגל לבכות באותה סצנה בפעם החמישים".

פרויקט 'התקווה'

מאבק בלתי פוסק ורוב סורי
"הגענו ליום הצילומים", משחזר גרובייס, "היות והסרט שלי היה מורכב יותר, הפכתי להיות גם המפיק שלו. הייתי צריך 4-6 ימי צילום, אבל התקציב היה מוגבל והוקצה רק יום 1 לצילומים. דרשתי שיצלם את הסרט בועז יעקב, בחור חוזר בתשובה חסיד חב"ד, שזכה בעבר בתואר הצלם הטוב בארץ, ואפילו בפרס אופיר האחרון היה מועמד לזכיה על הצילום הטוב ביותר.

"בגלל מגבלות הזמן צילמנו לבסוף 18 שעות במקום 12 שעות. אך כשהסרט הגיע לחדר העריכה התחילה מלחמת עולם. כי קרן גשר חשבו שאני הולך לעשות קומדיה ולהוציא את הדמויות נלעגות, ואני עשיתי את זה כסרט דרמה שנוגע ללב. המחזה שהיה שם בלתי ניתן לתיאור, צעקות ומחאות - איך עשיתי על דעתי מה שאני רוצה. הציעו לי להוסיף קצת כסף ולתקן את הסצנות הקטנות לפחות לכיוון שלהם, אך אני עמדתי על דעתי שזו היצירה שלי.

"אחר כך התלוננו היוצרים האחרים שהמסגרת שלהם הייתה 5 דקות, ואני הגעתי עם סרט של קרוב לעשר דקות. בסופו של דבר חתכתי ל5 דקות. כך למשל, אביב גפן שהצטלם לסרט במקור - היה בקטע שנחתך".

ומה לבסוף?

"זה היה מועמד לבחירת צוות השופטים, והניצחון שלי היה ב'רוב סורי', משהו באזור התשעים אחוז. חלוקת הפרסים הייתה במוצאי שמחת תורה, וכאשר התקשרו אלי ואמרו שיש טקס חלוקת פרסים, אמרתי להם בתחילה שיש לי הקפות שניות ולא אגיע בשביל אחוזים בודדים לזכות, גם אם טיפה יותר גדולים מהאחרים. לא הבנתי למה התעקשו כל כך שאגיע..."

גרובייס מציין כי הזכיה כללה גם פרס של 10 אלף שקל, אבל הפרס הגדול שלו היה הכלי ההסברתי שהפיק, ואשר שודר כמה וכמה פעמים לאחר מכן בערוץ 2, וזכה לביקורות חיוביות במיוחד, אפילו במדור הטלוויזיה של 'הארץ', שנחשב לקטלני וקשוח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!