"לא חשבתי לרגע שחרדים יראו את הטקס" • ראיון

ימים אחדים לאחר שהדליקה משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל, זכתה להכרה ולהוקרה על פעילותה, אך ספגה גם ביקורת נוקבת בתקשורת החרדית בשל אי אלו דברים שאמרה, הרבנית עדינה בר שלום, בתו של הגר"ע יוסף זצ"ל ומייסדת המכללה החרדית הראשונה, משתפת את גולשי 'בחדרי חרדים' בתחושות ובפעילות הברוכה, ומבהירה - התורה מעל הכול.

"כל חיי עסקתי במציאת דרכים לפרנס את ציבור בני התורה. לא עשיתי זאת בשביל עצמי, עשיתי זאת למען התורה. ועתה, לאחר שנים ארוכות של עמל למענם, מציגים אותי בתקשורת כאילו אני נגד לומדי התורה. כיצד ניתן להציג כך את הדברים? האם יתכן שאני, בת לאבי שהיה גדול בתורה, ורעיה ואם לתלמידי חכמים, יכולה להתבטאות כנגד לימוד התורה?"

"ואגב", מציינת הרבנית, "נשמעה אמירה כאילו טענותיי הם טענותיהם של חברי כנסת חילונים. אני רוצה לומר לך, חברי הכנסת החילונים אינם עוסקים בהשמצת תלמידי הישיבות על כך שאינם לומדים. האמירות הללו נשמעות דווקא מתוך מחננו. יש אצלנו אנשים שמגדילים ומעצימים את האמירות הללו. האם בשביל פיסת רייטינג מותר לקחת קטע מדבריי ולהציג כאילו זו הייתה כוונתי? האם ראוי להציג אותי כאילו אני נגד לומדי התורה ועל הדרך להציג באופן מעוות שכזה את לומדי התורה?"

"אין ספק", היא חוזרת ומדגישה, "כי מטרתו ויעודו של כל ילד הינו לימוד התורה. וכך גם אצלי במכללה לא מתקבלים רווקים - מבלי שיש בידם אישור חתום מהוריהם וממשגיח הישיבה בה הם לומדים. אינני מפקפקת לרגע בחשיבות לימוד התורה, זהו הערך העליון ביותר עבורנו. גם בטקס המשואות כאשר הזכרתי את הנשים שלכבודן אני מדליקה את המשואה, הבהרתי כי נשים אלו זוכות על ידי המקצוע אותו הן רוכשות אצלי, לסייע בידי בעליהן בלימוד התורה. אילולי הסיוע הזה, כיצד הם היו יכולים להמשיך וללמוד?"

לא חשבתי שחרדים יראו את הטקס
"אנו נמצאים בתקופה לא קלה. תקופה שלא היתה כמותה מבחינת היחס בין הציבור החרדי והחילוני. אינני יודעת כיצד ניתן לפתור את המצב הזה ואת ההסתה הנוראית המתנהלת סביבנו", מתייחסת הרבנית למצב המתוח ולהסתה הגוברת לאחרונה.

• נשמעה ביקורת ציבורית על כך שבטקס הדלקת המשואות הזכרת את אביך ואת הנשים הלומדות אצלך. אך את לומדי התורה לא הזכרת כלל. כיצד את מסבירה זאת?

"לו הייתי יודעת שאדם אחד המגדיר את עצמו כחרדי צופה בטקס, הייתי מזכירה את לומדי התורה. לא העליתי על קצה דעתי שחרדים צופים בטלוויזיה ומצפים לשמוע מה אומר. מבחינתי היה מדובר בערב נשים בלבד. ידעתי שתלמידותיי צופות בי ואמרתי זאת לכבודן. ולמרות החילונים שצפו אף הם בטקס - ניצלתי את הבמה בכדי לעודד את התלמידות, מבחינתי מדובר היה בערב נשים".

• למרות הכל, התחושה שהציבור החרדי קיבל הייתה כי בעצם הלכת לשרת את הפריץ. הצגת את החרדים בדיוק כפי שיאיר לפיד היה רוצה להציגם. האם יתכן ששימשת בעצם ככלי בידיהם של שונאי הדת?

"האמירה הזו נובעת מכל כך הרבה בורות וחוסר פרגון. אנשים לא מכירים כלל את השיקולים העומדים מאחורי ההחלטה להעניק לי פרס ישראל והדלקת המשואה. ומה עושים כשלא יודעים? משמיצים!"

הסיפור האמיתי
"הסיפור האמיתי מאחורי ההחלטה על הענקת הפרס הוא מאבק שהתנהל נגדי ונגד המכללה שבראשותי בשנים האחרונות. לא רבים הם האנשים שיודעים", חושפת הרבנית בסערת רוחה וקולה נשנק, "איזה מאבק התנהל כנגדי. לפני כשנתיים, לא היה לי יום ולא לילה, מפני שבמועצה להשכלה גבוהה סירבו לאשר את המשך קיומה של המכללה החרדית. נאבקתי בהחלטה זו בכל כוחי, והאנשים הקרובים אלי יודעים כמה הדבר היה בנפשי. שמרתי על המאבק בחשאיות מפני שהייתי צריכה לדאוג לכך ששמו של המוסד לא יפגע.

"אך במל"ג נאבקו עימי, היו אנשים שלא האמינו בכך שיש זכות קיום למוסד אקדמי חרדי. מבחינתם, זה היה קוריוז נאה למספר שנים, אך המטרה הסופית הייתה שילובם של החרדים במוסדות הכלליים הקיימים. ואני הייתי צריכה לעמוד בפרץ בכדי לאפשר את המשך קיומה של המכללה למען לימוד התורה שלא ייפגע.

"היו גורמים חילונים שאמרו מפורשות כי החרדים צריכים להיות כולם חוטבי עצים ושואבי מים, היו גם כאלו שהעלו את הרעיון שהחרדים יחליפו את הפיליפינים בטיפול בקשישים. היינו צריכים להאבק בכל כוחנו ללא כל סיוע כנגד רעיונות אלו.

"בחודשים האחרונים, לאחר סדרת מאבקים קשה, הצלחתי לשכנע את האחראים במל"ג ומאבקי הסתיים בהצלחה. ואז הוחלט - דווקא על ידי אותם גורמים שנלחמו בי ובמכללה - להעניק לי את פרס ישראל בכדי להעביר לי מסר של פיוס ורצון טוב. כל הסבר או הקשר אחר לנתינת הפרס הוא בבחינת הוצאת דבר מהקשרו. ואני תמהה, עד להיכן מגיע חוסר הפרגון? האם גם לכדי סילוף העובדות על ידי אנשים שאינם מכירים כלל את המציאות?"

• כיצד באמת התייחס אביך מרן זצ"ל לטקסים מעין אלו? האם דעתו הייתה נוחה מהם?

"קודם כל, בנוגע לפרס ישראל, אבי קיבל גם הוא את הפרס. בנוגע להדלקת המשואה - אני מניחה כי הוא היה מחייך על כך. לגבי הטקסים והמנהגים השונים שאימצו אנשים ליום העצמאות, כיצד לשמוח ולחגוג את היום הזה, לא שמעתי ממנו מעולם התייחסות כלשהיא על כך. אני משערת שהוא גם היה שמח על הניסים הגדולים שעשה עמנו הקב"ה, אך מעולם לא שמעתי ממנו התייחסות על כך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!