לפעמים צריך לבנות בית חולים מתחת לגשר

כולם מכירים את הבדיחה הידועה על חכמי חלם שבנו בית חולים מתחת לגשר, במקום לתקן את הגשר שקרס. אבל לפעמים אין ברירה וחייבים לבנות בית חולים מתחת לגשר, בעיקר כאשר התיקון של הגשר עומד לקחת שנים במקרה הטוב, ולמען האמת לא בטוח שהוא יסתיים אי פעם.

גם אנחנו בחברה החרדית צריכים בית חולים אחד (לפחות) מתחת לגשר. ככל שהדבר נוגע לבעיית הצפיה בתכנים לא נאותים - לא נראה שהגשר הזה הולך להיות מתוקן בעתיד הקרוב, אז עבור אלו שכבר נפלו, ועבור אלו שעתידים ליפול, אנחנו צריכים שם בית חולים שידאג לרפא אותם. וכך, בזמן שהעסקנים והועדות השונות לעניני תקשורת מנסות לתקן את הגשר ההרוס ולספק תקשורת נקיה ובטוחה לנו ולילדינו, ארגונים אחרים צריכים לטפל בפצועים.

בזמן שמיטב המהנדסים והקבלנים מנסים להתגבר על הפעם בגשר בין הרצוי לבין המצוי, בין הצורך הדחוף ליצירת פתרונות טכנולוגיים בטוחים, לבין החובה שלנו כלפי עצמנו וכלפי ילדינו שלא להיחשף לתכנים שליליים - בנתיים ידיהם של הרופאים מלאות עבודה.

את מקומם של המהנדסים והבונים תפסו כאמור ועדות התקשורת השונות, שבין ריב מתוקשר אחד למשנהו עושות באמת עבודת קודש, אך על תפקידה של הנהלת בית החולים אין הרבה קופצים. מה לעשות, ככה זה כשמשרד הבריאות כבר לא בידיים שלנו. מי שנותר במערכה הוא בעיקר ארגון "שמור עיניך", ולצידו מספר גופים נוספים שעוסקים במחלה הזאת שנקראת בשם המכובס "תאווה באינטרנט".

כמובן שבחברה שלנו שבה הנושא הזה הוא טאבו מוחלט, עבודתם של הרופאים קשה אפילו יותר, כי רוב החולים מעדיפים להמשיך לשכב פצועים מתחת לגשר, מאשר להיכנס לבית חולים שכזה. מי יודע מה יקרה אם מישהו יראה אותי נכנס פנימה? הרי השידוכים לנינים של הנכדים שלי יעמדו בסכנה. אז עדיף להמשיך לסבול ולהמתין שיתקנו את הגשר.

כאחד שהתגבר על הפחד ונכנס לבית החולים של שמור עיניך, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולומר לאלו שנמצאים במצב שלי: אל חשש. הרווח גדול מן ההפסד, וכדאי לקחת את הסיכון כדי לזכות בחיים שפויים. גם אם יום אחד יתקנו את הגשר - אנחנו נמשיך לסבול, והפצעים שלנו לא יגלידו על ידי כך.

כמי שמכיר מעצמי את פיצול האישיות, הכאב של הנפילות, התחושות הקשות של התסכול והאכזבה מעצמי, אני יכול לכתוב בביטחון גמור שאין דבר שישווה לכאב הזה, ואין מחיר בעולם שלא שווה את השחרור מכך. בשמור עיניך זכיתי וקיבלתי דרך חיים חדשה. כאן מצאתי רבים כמוני שהגיעו מרקע דומה לשלי, ובאנונימיות מוחלטת יכולתי להתחיל את המסע של הסרת המשא הכבד מכתפיי. כאן מצאתי שותפים לדרך, חברים מלווים, ובעיקר המון תקווה.

אני מזמין גם אתכם להצטרף. מקום טוב להתחיל הוא בפורום של שמור עיניך (www.gye.org.il), ומשם תוכלו להמשיך בעצמכם.
לכניסה לפורום לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!