עיתונאים קטנים וחלולים • אבא טורצקי לא מתרגש
אכן, האנטישמיות בתקשורת הישראלית לעתים חמורה מזו שבאירופה, ועדיין אני מסרב להתרגש - כי אני יודע את הסיבה
- הרב אבא טורצקי, בחדרי חרדים
- ח' אייר התשע"ד
- 30 תגובות
צילום: יעקב נחומי
הכותרות זעקו על עלבונם של החרדים ברדיו המשתייך לצה"ל, הלא הוא גלי צה"ל. הדברים הבוטים והמחרידים נאמרו בעיצומו של היום שסימנו הוא "עצמאות". היו אף עיתונאים זריזים ומהירים שהפכו את זה לאייטם תקשורתי, בכדי לגלות את שנאתם הנוטפת של אותם עיתונאים שלוחי רסן שמדברים כאחרוני האנטישמיים.
אמרה נאה שמעתי פעם "אני בוחר ממי להיעלב". אין יותר מתאים ממשפט זה להיאמר על אותן מילים הרסניות, המגלות בפעם המי יודע כמה - מי הם אותם שדרנים עלובי נפש המתחרים ביניהם בהטפת רפש ובוץ על הציבור החרדי.
כאדם שמקדיש חלק גדול מזמנו בפעילות ענפה במלחמה חסרת פשרות באנטישמיות באירופה, תחת הארגון החשוב "מרכז רבני אירופה", הנני תוהה אם האנטישמיות שאנו מייצרים בתוככי מדינתנו לא גדולה בארסיותה מהאנטישמיות בכל העולם כולו, לפרקים מתגנבת בלבי תפילה שהתקשורת הישראלית תלמד ולו מעט מהתקשורת באירופה - איך שומרים על טוהר עיתונאי בסיסי בכל הנוגע לאמירות גזעניות ומשפילות כלפי השונה והזר.
אומר את דעתי האישית, כי אני מתייחס לביטויים שכאלו בדרך כלל בשוויון נפש, אני די משתעשע כשאני נחשף למשפטים אומללים אלו - לא מפני שאינם חמורים ופוגעניים, ולא מפני שבחרתי אני ממי להיעלב, אלא מפני הרדידות המשפילה של אותם עיתונאים אומללי נפש וקצרי דעת.
אנו החרדים אין לנו מושג וחצי מושג על התרבות החלולה של חלק גדול מבני עמנו, כל כך אומללים אותם אנשים, שחייהם רגעיים, וחייבים הם להפיק מכל רגע חולף הנאה מירבית לבל יחמוק לו האויב הנורא ביותר מבחינתם הלא הוא "הזמן". חלק גדול מאתנו לא יבין לעומק את ההרגשה הקשה שיש בעולם "תרבותי" זה כביכול, את הפחד מההתבגרות שרודף אותם יום יום שעה שעה. ראשם ורובם מונח בהתעסקות אובססיבית בעורם המזדקן ובחרשי הקמטים העולים על פניהם. צר לי שאני מתבטא בצורה כזאת ישירה ונוקבת אך זהו האמת לאמיתה והיא חייבת להיאמר.
ההתעסקות האובססיבית הזאת גורמת להם חלל נפשי עמוק וקנאה נוראה באנשי אמונה שמתעסקים בחיי נצח אמיתיים ובזים להלך הרוח הרגעי. כשאני שומע ביטויי שנאה כאלו, מתחדדת בלבי דרך אבותינו היצוקה בהררי קדם, מתעוררת בקרבי גאוות יחידה אמיתית, שאנו בניו הסגוליים של הקב"ה שמקדשים את שם הבורא בעולמו.
זה לא אומר שאנו צריכים לשבת בפינתנו ולתת להם לדמם בתרבותם הנואלת. בשל כך הוקמו ארגונים או בתי חולים מיוחדים, שכל ייעודם הוא להציל עוד ועוד מאותו בור תרבותי חלול שסוחף אל באר שחת, והם עושים זאת באחוזי הצלחה מרשימים ביותר. אך עלינו לראות בביטויים אלו את פרפורי נשמת התרבות החלולה הזועקת מקרבה על ריקנותה ושממותה המציפה את כל ישותם ומאווי נפשם המרוקן מתוכן נפשי אמיתי ורוחני.
אל לנו להתרגש מאותם עיתונאים המקדשים את חיי הרגע ואכולי קנאה בחינוך ובתרבות היהודית השורשית, שקיומה היה לפניהם ויישאר אחריהם לנצח נצחים.
אמרה נאה שמעתי פעם "אני בוחר ממי להיעלב". אין יותר מתאים ממשפט זה להיאמר על אותן מילים הרסניות, המגלות בפעם המי יודע כמה - מי הם אותם שדרנים עלובי נפש המתחרים ביניהם בהטפת רפש ובוץ על הציבור החרדי.
כאדם שמקדיש חלק גדול מזמנו בפעילות ענפה במלחמה חסרת פשרות באנטישמיות באירופה, תחת הארגון החשוב "מרכז רבני אירופה", הנני תוהה אם האנטישמיות שאנו מייצרים בתוככי מדינתנו לא גדולה בארסיותה מהאנטישמיות בכל העולם כולו, לפרקים מתגנבת בלבי תפילה שהתקשורת הישראלית תלמד ולו מעט מהתקשורת באירופה - איך שומרים על טוהר עיתונאי בסיסי בכל הנוגע לאמירות גזעניות ומשפילות כלפי השונה והזר.
אומר את דעתי האישית, כי אני מתייחס לביטויים שכאלו בדרך כלל בשוויון נפש, אני די משתעשע כשאני נחשף למשפטים אומללים אלו - לא מפני שאינם חמורים ופוגעניים, ולא מפני שבחרתי אני ממי להיעלב, אלא מפני הרדידות המשפילה של אותם עיתונאים אומללי נפש וקצרי דעת.
אנו החרדים אין לנו מושג וחצי מושג על התרבות החלולה של חלק גדול מבני עמנו, כל כך אומללים אותם אנשים, שחייהם רגעיים, וחייבים הם להפיק מכל רגע חולף הנאה מירבית לבל יחמוק לו האויב הנורא ביותר מבחינתם הלא הוא "הזמן". חלק גדול מאתנו לא יבין לעומק את ההרגשה הקשה שיש בעולם "תרבותי" זה כביכול, את הפחד מההתבגרות שרודף אותם יום יום שעה שעה. ראשם ורובם מונח בהתעסקות אובססיבית בעורם המזדקן ובחרשי הקמטים העולים על פניהם. צר לי שאני מתבטא בצורה כזאת ישירה ונוקבת אך זהו האמת לאמיתה והיא חייבת להיאמר.
ההתעסקות האובססיבית הזאת גורמת להם חלל נפשי עמוק וקנאה נוראה באנשי אמונה שמתעסקים בחיי נצח אמיתיים ובזים להלך הרוח הרגעי. כשאני שומע ביטויי שנאה כאלו, מתחדדת בלבי דרך אבותינו היצוקה בהררי קדם, מתעוררת בקרבי גאוות יחידה אמיתית, שאנו בניו הסגוליים של הקב"ה שמקדשים את שם הבורא בעולמו.
זה לא אומר שאנו צריכים לשבת בפינתנו ולתת להם לדמם בתרבותם הנואלת. בשל כך הוקמו ארגונים או בתי חולים מיוחדים, שכל ייעודם הוא להציל עוד ועוד מאותו בור תרבותי חלול שסוחף אל באר שחת, והם עושים זאת באחוזי הצלחה מרשימים ביותר. אך עלינו לראות בביטויים אלו את פרפורי נשמת התרבות החלולה הזועקת מקרבה על ריקנותה ושממותה המציפה את כל ישותם ומאווי נפשם המרוקן מתוכן נפשי אמיתי ורוחני.
אל לנו להתרגש מאותם עיתונאים המקדשים את חיי הרגע ואכולי קנאה בחינוך ובתרבות היהודית השורשית, שקיומה היה לפניהם ויישאר אחריהם לנצח נצחים.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 30 תגובות