בלי כבוד ובלי תפארת • התפוח שנפל רחוק מהעץ

"עזוב אותך השקפה", אומר לי המארח, שדרן ערוצי הקודש המיתולוגי שמואל בן עטר, וחיוכו לא מש משפתיו, "תעשה נטילת ידים ותקשיב. אנחנו לא חוגגים בגלל המדינה, לא בגלל השלטון היהודי או 'ראשית צמיחת גאולתנו', אנחנו עורכים סעודת הודיה להשי"ת. בינינו, מה היה מצבם של היהודים קודם לכן? היינו נרדפים, מוכים, פגועים. כעת ב"ה זכינו להתגורר בארץ הקודש, בתנאים טובים, עם כזו פריחה ושגשוג לעולם התורה, וכי לא צריך להודות לבורא עולם שגלגל את כל זה?"

ישבנו במרפסת ביתו של הרב שמואל, "והוא עומד עליהם לשרתם", האיש שהפך לאגדה בזכות מסירותו לחזק ולקרב את העם שבשדות, ואין כמעט מי שלא מכיר את קולו. ברקע נשמעו הדי הזיקוקים, ואנחנו מתענגים על דברי תורה, סיפורים מרתקים מגדולי ישראל וחוויות אישיות בהן נזכר המארח.

אנקדוטה אחת תפסה אותי במיוחד. "נכנסתי בזמנו למרן הגר"ע זצ"ל", נזכר רבי שמואל בערגה, "רציתי לשאול אותו אם מותר לי להשמיע מוזיקה בימי הספירה, כיוון שהמוזיקה גורמת להרבה מאזינים שאינם בני תורה להקשיב לנו, ואגב כך להתחזק בתורה ובמצוות ולהימנע מלהאזין לשחוק והוללות. הבן, רבי משה, הכניס אותי, הוא ניגש לאביו הגדול ואמר לו 'אבא, הוא צריך שתתיר לו להשמיע מוזיקה', זה הצלת נפשות".

• ומה הכריע הגר"ע?

"הוא שקל בדעתו, ולבסוף התיר לי".

התפוח נפל רחוק מהעץ
כזה היה הגר"ע יוסף, איש שקול ומדוד, גדול פוסקי ההלכה בדור האחרון, שהשפיע על חייהם של רבבות, ידע להלך בין הטיפות ולדבר לאיש איש בשפתו. ידע מתי להתיר והיכן לאסור, במה להילחם ואיפה לשתוק. למרות הכול, על דבר אחד לא התפשר, לא וויתר במאום, לימוד התורה והרבצתה ברבים.

כמה רחוק נפל התפוח מהעץ...

שעה קלה קודם לכן, הדליקה בתו של הגר"ע, הרבנית עדינה בר שלום, משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל. אין ספק, עדינה עשתה זאת... ובגדול. ככה בדיוק החילונים אוהבים לראות את החרדי על המסך שלהם, מתרפס, מתנצל, מנסה להתחנחן ולהודות ב'טעותו' - תוך השלכת כל עקרונותיו ככלי אין חפץ בו. פרס ישראל החזיר את ההשקעה בריבית.

קיוויתי כי את הבמה המרכזית שקיבלה, תנצל מי שספגה את חינוכו של מחזיר עטרת יהדות ספרד להציג את גאוות בית אבא, לשבח בראש ובראשונה את לומדי התורה, וכמובן את נשות החיל התומכות בבעליהן היגעים בלימודם. נאדה. עדינה בחרה להתמקד באלו שיצאו לעבוד ולהתפרנס, עד שהיה נדמה כאילו 'הצליחו' להיחלץ מהמלכודת שטמנו להם חלילה ספסלי בית המדרש.

צריך לומר זאת באופן בוטה וברור, על אף שרבות זכויותיה של עדינה בסיוע להשגת כלים לפרנסה עבור הזקוקים לכך, דבריה טועים ומטעים, אינם מייצגים את עמה, משפחתה או בית אביה. אכן, מי שצריך לפרנס משפחה - עליו לעבוד ולפתח קריירה, אך משאת חייו של היהודי החרדי לעולם הייתה ותהיה בתורה. כל חפציך לא ישוו בה.

ובכלל, לאור התבטאויותיה בתקופה האחרונה והראיונות שהעניקה, רצוי להעמיד דברים על דיוקם. עדינה, רבנית או מחנכת דגולה ככל שתהא, אינה הוגת דעות חרדית או מסמלת 'מרד' ושינוי. את תחום הדעות אנו מותירים לגדולי ישראל. הודעתה על ריצה אפשרית במפלגה נפרדת, לבטח העלתה גיחוך על שפתיו של יו"ר ש"ס, לכל היותר תגרוף את קולותיהם של מעט מצביעי שמאל שהעניקו תמיכה בבחירות עברו לרב חיים אמסלם, טרם תצטרף אליו בתהום הנשיה ההיסטורי של הפוליטיקה הישראלית כאפיזודה חולפת.

השיקולים של הגר"ע
ואם בדאגותיו של אריה דרעי עסקינן, רצוי שישים אל ליבו היטב את כוחו המתגבש של היו"ר לשעבר אלי ישי. ישי מתנהל בחכמה רבה, ולאחר שזכה בתמיכה דה פקטו של הגרש"מ עמאר, הוא נוחל בזה אחר זה 'נצחונות' קטנים בחצרות הרבנים הספרדים. רצוי שדרעי יזכור, הציבור הצביע לש"ס לא בגללו ולא בגלל ישי, אלא בגלל הגר"ע יוסף, הגאווה הספרדית ואהבת הדת. לפיכך, הרבנים הם אלו שיכריעו בסופו של דבר מי יזכה בכתר.

רצוי שדרעי ייזכר באותה החלטה כואבת - לאחר שרשם את ההישג הגדול בתולדות ש"ס, והביא 17 מנדטים קדושים - כאשר הזיז אותו הגר"ע ממעמדו מבלי להניד עפעף כדי להיכנס לקואליציה.

גם המהפך החוזר אשתקד וגם ההחלטה ההיא, לא הגיעו כתוצאה מ'לחץ' של בני בית, או משיקולים צרים כאלה ואחרים. לגר"ע יוסף היה אכפת מתנועת ש"ס כשלג דאשתקד ומעט פחות מזה. כל רצונו היה להשיג באמצעותה תמיכה וחיזוק לכוללים, למקוואות, לרבני ערים, לישיבות ולחיזוק העם שבשדות. הא ותו לא.

על בסיס חשיבה זו קיבל הגר"ע את כל החלטותיו הפוליטיות, תוך שקלול חישובים הלכתיים כהצלת נפשות, משום כך מחק את היו"ר רגע טרם כניסתו למעשיהו, ומשום כך גם השיבו לראשות התנועה. מתוך תקווה שיצליח לאחד ולהגביר את כח המפלגה - ודרך זה לבצר את עולם התורה.

גם רבני התנועה, כאשר יעשו את שיקוליהם בתמיכה בבחירות הבאות, לא יתחשבו ב'נאמנויות' פוליטיות, חישובי מקורבים או כל גורם אחר, מה שיעמוד לנגד עיניהם יהיה עתיד עולם התורה. במערכה הזו, דרעי טרם רשם הישגים של ממש, והמצב בשנה האחרונה הוא הגרוע מכול.

לתפארת מדינת ישראל ...ועדינה בר שלום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!