שם הרי גליל

את היין של יקב הרי גליל שתיתי כבר לפני הרבה שנים. נו טוב, היקב קיים פחות מעשור, אז כמה רחוק זה יכול להיות, ובכל זאת. המפגש הראשון היה בסופרמרקט בקניה השבועית לפני איזה שמונה שנים. משהו משך את תשומת ליבי על מדפי היין. היה זה בקבוק חדש בעל תווית לא מוכרת המשדרת רעננות כבר בעיצובה. כשהתקרבתי ראיתי כי מצוין שם קברנה סוביניון 2000 - יקב הרי גליל . מתוך סקרנות העמסתי אותו לתוך עגלת הקניות. בבית היה קשה לי להתאפק - ייעדתי אותו לשולחן שבת אבל היה זה רק ערבו של יום שלישי. איכשהו שרדתי את שלושת הימים ולאחר הגפילטע (או שמא היה זה דווקא חריימה באותה שבת?) נחלץ הפקק ונחלצתי גם אני. סיבוב קל בכוס, הסנפה לנחיר ימין - תשמעו, גם אני הופתעתי. אמנם ללא יישון בחביות עץ (באותה תקופה גם לא ידעתי להבחין כמעט...) אבל הוא פשוט היה טעים. בלי הרבה יומרה או התחכמויות, זה היה יין פירותי, קליל ומהנה, וכמדומני אפילו עם שמץ של מתקתקות שעזרה לחיכי הגס להפיק ממנו את המיטב. סוף סוף יין שולחני ראוי שלא צריך לקחת עבורו משכנתא.

מאז, בכל גיחת קניות חיפשתי יינות חדשים מהיקב הזה. יותר מכך - התחלתי לחקור ולדרוש על היקב החדש הזה שהפציע במחוזותינו ללא קמפיינים רועשים או יחסי ציבור בומבסטיים. הסתבר שזהו אח צעיר ליקבי רמת הגולן הגדולים והמפורסמים, שהחליטו להקים מעין שלוחה בגליל העליון. כיום, אחרי שמונה שנים, אבוי יהיה למי שיהין לקרוא להם 'שלוחה' (גם מבחינת הכמויות - הם מייצרים למעלה ממיליון בקבוקים מדי בציר!), ובאמת הם חולקים רק מערך הפצה משותף. כל יתר הפונקציות נעשות בנפרד - החל מכרמים בלעדיים, דרך מערך ייצור נפרד ועד להנהלה ואנשי מקצוע עצמאיים.

אך בל נקדים את המאוחר. תחילת היקב הייתה לפני כאחד עשרה שנים, עם נטיעת הכרם הראשון בקיבוץ יראון, על גבול הלבנון, שם גם נפלה ההחלטה על הקמתו. שלוש שנות ערלה ועוד אחת חלפו כהרף עין והיין הראשון נחנך. היה זה היין שתואר בשורות דלעיל. לא רק עבדכם התרשם, מסתבר, מהיין אלא גם כמה מקצוענים בחו ל שהחליטו להעניק לו מדליה בין-לאומית. תודו שזו פתיחה מבטיחה.

היין השני היה מרלו וכמה שנים מאוחר יותר הצטרף גם השיראז. הכינוי החביב שדבק בהם בקרב אנשי היקב הוא האחים האדומים , ובאמת הם חולקים תכונות דומות - תימחורם דומה (ומאוד ידידותי), עיצוב התויות זהה למעט צבע ייחודי לכל זן, והם פירותיים וקלילים ומיועדים לשתיה מיידית ולא ליישון. את השיראז 2007 פתחתי לאחרונה לבדוק האם האיכות נשמרת משנה לשנה - אח, איזה יין נתגלה! צבע סגול יפהפה, ניחוחות פטל וגרגרים אחרים משולבים בקקאו, ובחיך הוא מפגין איזון אלגנטי. אושר. הסיפורים שסיפרו לי על מבנה היקב, השוכן בינות גפני הגליל המוריקות רק דירבנו אותי לקחת יום חופש ולהצפין לבדוק הכצעקתה. אחרי שהחניתי את הרכב במגרש החניה ויצאתי מהמזגן שליווה אותי מאז הותנעה המכונית בת א, זה היכה בי. האוויר הזה.

וואוו! רק בשביל זה היה שווה להגיע, חשבתי. הכל צלול, רגוע וירוק. תמונה פסטורלית שכזו חוויתי לאחרונה רק בכרמי צפון איטליה. אבל השילוט היה בעברית, לצערי... התמתחנו קלות ופסענו מעדנות ליקב. כבר למרחוק בולטת העובדה כי היקב נבנה מתוך ראיה תיירותית מחד ואקולוגית מאידך. מה זה אומר? זה אומר שגובהו של המבנה אינו חורג מהנוף והוא אינו שובר את קו השמיים. זה אומר שחוות מיכלי הנירוסטה נמצאת בתוך המבנה, שאגב בנוי מחומרים ידידותיים ומקומיים, בקווים נקיים וישרים, ואינו בוהק ומסנוור למרחוק, ובעיקר זה אומר שכל מבקר יכול לערוך סיור מקיף ומלא ביקב ולראות את כל תהליך הייצור, החל בשבלול פריקת הענבים עם הגיעם מהכרמים, דרך מיכלי הנירוסטה הנ ל ואולם החביות, ועד לביקבוק היין ואריזתו בקרטונים, והכל במסדרונות שקופים שנבנו מעל לאולמות הייצור שתוכננו כך שלא יפריעו לענבים או ליין, ובטח שלא לאנשי המקצוע.

ההפרדה גם נוחה מאוד מבחינת הסדרי הכשרות הקפדניים במקום (כשרות היקב מתנהלת תחת השגחת רבה של טבריה, הרה ג אויערבך שליט א שכן בניגוד ליקבים ,(.O.K- וארגון ה אחרים בהם יש להזהיר ולגעור (ולחזור ולגעור) במבקרים בל יעיזו לגעת במיכל או בחבית השכם והערב , הרי שכאן הכל נמצא במפלס נפרד – ללא מגע יד מבקר. אגב, את המבנה המרשים של היקב תכנן האדריכל המוכשר גיל ועדיה, אחיו של היינן הראשי של היקב מיכה ועדיה . את מפעל היין המרהיב הזה מובילה ומנהלת בארבע השנים האחרונות רונית בדלר. אמנם לתפקיד היא הוצנחה ללא הרבה ידע מוקדם בענף, אך עם ניסיון עשיר בניהול. היא מתגוררת באורטל שבצפון רמת הגולן (המתהדר בכרמים איכותיים משלו) אבל במקור היא בכלל תל אביבית. את ניהול היקב היא רואה כשליחות.

איך בכלל הגעת לעסוק ביין?

בדלר: כבר לפני שניהלתי את היקב שימשתי כדירקטורית בו ובגלל הרקע הניהולי שלי החליט מי שהחליט שאני מתאימה לתפקיד. האמת היא שבכרמים התאהבתי כבר מזמן. אפילו החתונה שלי נערכה בינות הגפנים... .

למי אתם מוכרים את היין?

בדלר: ברוך השם היקב מצליח מאוד והביקוש ליין שלנו גובר מדי בציר. השנה אנו כבר בוצרים כמות שתספיק לכמיליון ומאה אלף בקבוקים, שרובם ייצאו לשוק בשנים הבאות. רוב היין משווק ונלגם בישראל אולם חלק לא מבוטל ממנו (כ 25%- ) נשלח אל מדינות הים, בעיקר ליהודי צפון אמריקה (ארה ב וקנדה), אך לא רק. גם בשוויץ ובפולין, למשל, אוהבים מאוד את היינות שלנו, ושם כידוע הקהילה היהודית קטנה ביותר .

מבחינה שיווקית יש לכם שתי סדרות - היראון וכל היתר..

בדלר: הרבה חושבים כך, אבל זה לא כל כך נכון. הקונספט שלנו הוא ללא סדרות כלל, אלא רצף של יינות ברצף של מחירים. יש לנו יינות זניים צעירים שלא התיישנו בחביות עץ כלל, שאנו מכנים אותם האחים האדומים (קברנה סוביניון, מרלו ושיראז– ר.פ.), אחרים כמו הפינו נואר, הברברה והבלנד קברנה-שיראז שנחו בחביות איכותיות תקופה קצרה או בינונית ועד יינות הפרימיום שכבר ספגו את תכונות האלון וטעמם מורכב ביותר - ה יראון וה אביבים הלבן. אני גם מתנגדת לדעה הרווחת שהיינות הזולים אינם איכותיים. זה פשוט לא נכון - הם איכותיים כמו היקרים, אלא שהם צעירים וללא חבית ומיועדים לשתיה מיידית.

רגע רגע - אמרתי לה - הצהרה שכזו מחייבת, את יודעת. עכשיו את צריכה להוכיח שאכן היינות שלכם כ כ טובים . ורונית לא נבהלה. יחד עם כרמית אהרנרייך, מנהלת השיווק, התיישבנו לשולחן הטעימה סביב כמה וכמה בקבוקים שחלצנו את פקקי השעם שלהם מבעוד מועד. התחלנו ביינות הקלים, הלבנים. הסוביניון בלנק הצעיר היה חמצמץ וחד, עם ארומות של דשא קצוץ ורמזים לפירות טרופיים. הויוניה, זן צרפתי שהולך ותופס תאוצה בארץ, היה חינני ומעניין, שונה לגמרי מבן דודו שבסדרת ירדן הרמת גולנית. הוא פרחוני וטרי (אפרסק ומשמש) ומלא חיוניות. גם האחים האדומים לא אכזבו. הקברנה סוביניון היה מלא בטעמי אוכמניות, פטל וקקאו ואילו השיראז ניחן בצבע משגע וארומות לא פחות (דובדבנים).

בהשוואה ליינות במחירים מקבילים - היינות הללו נמצאים בקצה האיכותי העליון של הסקאלה. הם פשוט טובים ומהנים. הלאה. עברנו בזהירות (בכל זאת היינו צריכים עוד לחזור למרכז) ליינות הביניים. הם מיוצרים בכמויות קטנות עדיין וזמינים בדרך כלל בחנויות היין ולא ברשתות השיווק. הפינו היה מוצלח. שונה אמנם מאוד מפינו טיפוסי מבורגון - אחרי לינה בת עשרה ירחים בחביות עץ, הוא הזכיר לנו קפה ומקלות וניל. כך המשכנו עוד ועוד, בקבוק אחר בקבוק, כבתצוגת תכלית צה לית, עד שהגענו ליינות הדגל. את היראון אני זוכר עוד מהשנה הראשונה שלו. זה מבציר 2001 היה מדהים, אחד היינות הישראלים הטובים ביותר שנגמעו אל קרבי. הוא היה כל כך עשיר וקטיפתי, עד שרכשתי ממנו עוד כמה עותקים, שחלקם חולקו לחברים ברי מזל (שלא תמיד יודעים מה טוב בשבילם...) ואחרים נשמרו היטב במקרר היין הפרטי שלי ונפתחו באירועים מיוחדים. גם אלו משנות הבציר שלאחריו 'לא קטלו קנים' ויכולים היו להתמודד בקלות עם כל ספיישל רזרב מתחרה.

אודה ולא אבוש - את היראון החדש ( 2005 ) טרם טעמתי. מה שאני יכול לומר הוא שאם הוא יהיה כמו זה של השנה הקודמת 2004 ), אנחנו יכולים לישון בשקט; ) אני את היין לקרבן הראשון שלי בבית המקדש כבר בחרתי. אגב, לפני שנתיים נוסף ליראון אח זני, יראון סירה , שלא מבייש את שם המשפחה שעל התוית. הוא עוצמתי ומאוזן, עשיר ומלטף, והצבע - אח הצבע... מן הון להון, וכשראשנו כבר היה סחרחר עלינו, שמנו לב פתאום שעם כל הכבוד למנכ לית ולאנשי השיווק, את האחראי העיקרי לפרזנטציה ששתינו טרם פגשנו, את מיכה. אמנם הוא לא נחבא אל הכלים (אלא רק מאחורי מיכלי הנירוסטה האימתניים), ובכל זאת הוא אינו מנסה לקשור לעצמו כתרים מזהב. את הקריירה בענף הוא התחיל עוד בתואר הראשון כשלמד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ובהמשך יצא לקליפורניה הרחוקה שם השלים לימודי תואר שני ביינות באוניבריטת דיוויס. את ההכשרה המעשית הוא מספר רכשתי בכמה יקבים בארה ב, בניו זילנד ובאוסטרליה וכמובן שבע השנים הטובות בהן עבדתי בצוות הייננים של יקבי רמת הגולן לפני שהגעתי לפה .

מה פתאום צעיר מהמרכז הולך ללמוד ייננות?

ועדיה: תשמע, זה מקצוע מדליק. הוא משלב כל כך הרבה דיסיפלינות; חקלאות וטבע, טכנולוגיה ומעבדה וכמובן הרבה רגש, יצירתיות ולב. השילוב הזה הוא מה שמצא חן בעיני. חוץ מזה - איפה תמצא מקום עבודה שאתה יכול ואפילו צריך לשתות בו כל כך הרבה יין?... .

היקב שלכם גדל מהר מאוד, ב ה. איך שומרים על האיכות הגבוהה?

ועדיה: יש לנו חמישה כרמים, כולם בגליל העליון בסביבות יראון והם מניבים יופי של ענבים. בזכות הטכנולוגיה, אנחנו משתדלים לשלוט עד כמה שניתן באיכות הכרמים. ע י השקיה נכונה, הדליה ושיטות עבודה נוספות מתאפשר לנו להגיע להישגים מרשימים מדי שנה. כיום אנחנו כבר עושים כשמונת אלפים קרטונים של הבלנד יראון וכמות קצת פחותה מזה של ה יראון סירה וה אביבים.

אתם אמנם יקב חדש ומודרני, אבל איך נראית תפיסת החדשנות שלך?

ועדיה: מבחינה פילוסופית, כל הזמן אנחנו חושבים מחדש ושואלים את עצמנו איך לעשות, כמה לעשות ומה לעשות, וכן - זני ענבים שלא היו פה נקלטים היטב ומניבים אצלנו יין מוצלח. אבל אם אתה שואל אותי - ארץ ישראל הצמיחה גפנים גם לפני אלפיים שנה ויין משובח עשו פה גם אבותינו, אז מהבחינה הזו החדשנות שלנו היא בסך הכל חזרה למקורות, לשורשים .

לפי דבריך, אתם ממש שותפים להחזיר עטרה ליושנה

ועדיה: ארכיאולוג שחפר כאן באזור מצא גתות עתיקות. הוא טען באזני כי בעת העתיקה הייתה בגליל תעשיה מפותחת וענפה של יין, לרבות האקססוריז שמסביב כמו מיכלים וציוד, והיין הארץ-ישראלי אף יוצא לארצות אירופה ונחשב למשובח ביותר. אז כן - אנחנו מנסים להחיות את התעשייה הזו ולשוב להיחשב כייצרני יין משובח בכל עולם . עכשיו כבר היינו מבסוטים לגמרי, ויכולים לחזור הביתה. גם יין טוב (בהכשר מהודר ומחיר מצוין), גם נוף משכר (בנוסף ליין) ואויר צלול, וגם תובנות על חזרה למקורות משולבות בחתירה לאחדות עם ישראל. אז עכשיו אין ספק שתסכימו איתי גם אתם שצריך להגיע לביקור ביראון או לכל הפחות לפתוח בקבוק יין של יקב הרי גליל.

יין לסעודת חג

אז מה כדאי לשתות בסעודת חג? מן הצד האחד, סעודות החג הדשנות מכתיבות יינות עשירים ואיכותיים, אך מאידך הטמפרטורות בתוך סוכה, איך נאמר, הרבה מעל לממוצע בעונה, וצריך משהו לצינון האוירה (טיפ חינם ליזמים - עדיין לא המציאו מזגן לשבעה ימים!).

אז הנה המלצה המשלבת בין העולמות ונותנת גם וגם:

ויוניה ירדן 2006 יקבי רמת הגולן– צבעו של היין זהוב ויוקרתי. שליש ממנו תסס ובילה בחביות עץ חדשות, שליש נוסף בחביות משומשות והיתרה נשארה במיכלי הנירוסטה. הוא ניחן בארומות אפרסק משמש ואגס, לצד רמזים לפרי הדר ותיבול מבושם. הוא עשיר וחמאתי, ארומאטי אך אלגנטי, וילווה היטב דגי ים בעשבי תיבול, רביולי בשמנת ופטריות או אפילו בפני עצמו. יין נפלא!

זינפנדל 2004 , יקבי ברון הרצוג, קליפורניה – את הנציג האמריקאי במקבץ שלפנינו טרם טעמנו, אך הוא הומלץ בכל פה ע י נסיינים בעלי שם. הזינפנדל הוא זן אדום הנפוץ במדינות היין המוגדרות כ עולם חדש , דהיינו ארה ב, אוסטרליה וניו זילנד, ובקרב האנגלו-סאקסים יוצאי מדינות אלו הוא חביב במיוחד. ליין זה ארומות של אוכמניות בשלות, וניל ומיני תבלין, והטאנינים שלו רכים. הוא בעל גוף בינוני-מלא והסיומת שלו נעימה. ניחוח של חו ל אצלכם בסוכה.

יער יתיר 2005 , יקב יתיר – מה כבר אפשר לומר על אחד היינות הגדולים ביותר שנעשו כאן בשנים האחרונות? פאר תוצרתו של ערן גולדווסר המוכשר, שמפליא מדי שנה (לפחות בשלושת הבצירים האחרונים) ליצור יינות מצוינים, מעשה ידי אומן. היין עשיר, דחוס ומורכב אך לא מתפרץ בהתלהמות. יש בו גודש של פירות (דובדבנים, פטל וריבת שזיפים מתקתקה), שוקולד מריר איכותי, פלפל שחור ועישון קל ברקע – וזו רק ההתחלה. הוא מדהים עכשיו, אך חכו איתו כמה שנים והוא יתעלה על עצמו אף יותר. אגב, מחירו הגבוה יחוויר מול המחיר שתידרשו לשלם עבורו בעוד שנה (אם בכלל יישאר עד אז). אין יותר יין מזה! –

ריזלינג לבן 2006 בציר מאוחר, יקבי טפרברג 1870 עשו לעצמכם טובה ובמקום הקומפוט של סוף הארוחה קנחו ביין המתוק הזה. ענביו נבצרו בכרם הבוסתן שבשפלת יהודה (איפה זה?) והם מוכיחים שאפשר לעשות יין מצוין לא רק מענבי הגליל והגולן. הוא זהוב בצבעו, ארומאטי ונעים בניחוחותיו. נודפים ממנו ריחות אננס, אפרסק ואגס, יחד עם וניל ומעט אלון. הוא מתוק ועשיר מחד, אך מרענן וכיפי מאידך. המחיר שלו מצחיק (במיוחד מול הטובים האחרים בקטגוריה) והוא משווק בבקבוק של 500 מ ל. עם היין הזה לא תרצו לסיים את הארוחה!

קישורים:
לכתבות נוספות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!