החוש השישי: סקירת עיתוני סוף השבוע

קופת חולים או קופות חולות?

את היום הארוך ביותר בשנה, עם 14 שעות האור, כפי שמדווח היום 'ידיעות אחרונות', פתח הבוקר 'המודיע' עם 'סקופ' ענק ובלעדי. במסגרת בולטת, במרכז העמוד הראשון, מדווח הכתב המדיני של העיתון: "נתניהו הוכנס להסגר בעקבות חשד לשפעת מקסיקו".

בגוף אותה הידיעה נאמר שראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוכנס בסוף השבוע להסגר בביתו, אחרי שמזכירו הצבאי האלוף מאיר כליפי, עמו נפגש נתניהו יום קודם לכן, דיווח על שפעת מקסיקו בביתו. ראש הממשלה נבדק על-ידי רופא השב"כ כדי לשלול אפשרות שנדבק בחיידקי השפעת, ולמרות שלא נמצאו סימנים מחשידים, הורה לו הרופא לבטל ביום ששי את כל פגישותיו מחוץ לביתו ולהישאר עם בני משפחתו.

איך זה שרק ב'המודיע' מופיעה הידיעה ולא בשום עיתון אחר? כנראה שרק לכתבי העיתון החרדי מקורות טובים ומהימנים במשרד הבריאות שיכלו להוביל אותו למידע. מעניין כיצד נרקמו קשרים כאלה ומה ל'המודיע' במשרד הבריאות?!

התקשורת, שעלתה על הידיעה רק מאוחר יותר, כאשר הודיע נתניהו כי לא ישתתף בישיבת הממשלה, ודאי תטען ל'הגנתה', כי מדובר בטעות, המבוססת על הידיעה שהופיעה בעיתוני סוף השבוע שבה נאמר שהאחריות לטיפול ב'שפעת מקסיקו' תועבר ממשרד הבריאות לקופות החולים. ראש הממשלה נתניהו הוא הרי שר העל במשרד האוצר המטפל בקופות החולות של המדינה ומכאן נובעת, כנראה, הטעות.

כך או כך העובדה שהידיעה מופיעה ב'המודיע' הסולידי ולא ב'ידיעות', 'מעריב', 'הארץ' או 'ישראל היום', חסכה מאיתנו את הספקולציות והקונספירציות שהיו יכולות למלא, בעקבותיה, עמודים שלמים. הם היו מעלים את ההשערה שמדובר בניסיון מכוון להדביק את ראש הממשלה בנגיפים מיובאים. מעורבותו של רופא השב"כ בבדיקת נתניהו היתה יכולה רק להעצים את השמועות.

שעון (ימי) החול של ברקת הולך ואוזל

כל העיתונים האחרים יאלצו גם השבוע להסתפק בעיסוק בנושאים ממש שוליים. מתוך קריאה בעיתוני סוף השבוע ניתן לדעת שבחירת יו"ר חדש לסוכנות היהודית תתפוס את הכותרות עד ליום רביעי, ובחמישי ייעשה מאמץ על, מצד התקשורת, לשלהב את הרוחות סביב 'מצעד התועבה' בירושלים. לא נראה שזה יצליח.

למחרת, לקראת השבת, יאזלו ימי החול של כולנו ולראש עירית ירושלים ניר ברקת יאזל גם 'שעון החול' שניתן לו לשבועיים כדי שימצא פתרון לבעיית החניה בשבת. 'שוביו' מהסיבוב הקודם כבר אורבים לו ליד חניון ספרא/ קרתא/ ממילא. חבל שיחכו.

העיתונים החרדיים משכילים שלא לשתף פעולה עם החילוניים שמאוד רוצים להשאיר את נושא החניה בירושלים במצב של רתיחה. בשקט המוחלט ששמרו עליו בכל עיתוני סוף השבוע, יצרו החרדים את הרושם שהעניין נסגר לגמרי והוציאו את עמיתיהם החילוניים מכליהם שעל האש.

בסוף השבוע הקפידו כל המקומונים הירושלמיים שלא לפספס ולו יום אחד בספירה לאחור. מוסף 'הארץ' היה מתוחכם עוד יותר. הוא סיפר לקוראיו כי החרדים מנצלים גם את ה'שבועיים' שניתנו, כביכול, למציאת פתרון, כדי להמשיך ולהשתלט על ירושלים ועכשיו הם מוחים נגד חילולי השבת גם במה שמכונה על ידם - "החלק החילוני של העיר".

נרי ליבנה יודעת לספר על פרויקט צילומים אומנותי שתלמידי מכללה לצילום ביקשו לעשות בשבת, עד שנתקלו במחאה של תושבי 'בתי מונקטש'. המשטרה הוזעקה והבהירה לצלמים שזכותם להמשיך ולצלם, אבל - לדברי הכתבת - השוטרים גם הוסיפו שתכל'ס אין להם מה לעשות נגד החרדים...

'הארץ' סומך כנראה יותר מדי על חוסר ההתמצאות של קוראיהם בעיר. מניין להם לדעת שאת ה'צילומים האומנותיים' ביקשו תלמידי המכללה לערוך דווקא בשבת, לא בשכונת אבו טור או ארמון הנציב שהנוף בהם מרהיב, אלא בלב ליבה של שכונה שבה גרים מזה עשרות שנים אנשי ירושלים של מעלה ויקיריה. אבל גם הניסיון הנאלח הזה ודומיו להצית את ירושלים שוב לקראת סוף השבוע נידון לכישלון. העיתונים החרדים, בכל אופן, לא עומדים לשתף פעולה ולא יוציאו את הציבור לפעולות מחאה יזומות.

ראש לאריות או זנב לשועלים

מצוקת הימים הביאה את 'ועד הרבנים לענייני צדקה' להכריז על ארבעה ימי 'מכירת חסד' באולם 'אפריון' בירושלים, המתחילים מהיום ויימשכו על פני ארבעה ימים. זוהי עוד יוזמה ברוכה של ה'וועד' והיא מתפרסמת לטובת הציבור, במודעות ענק מלוות בידיעות, המופיעות במקומות בולטים מאוד מעל גבי היומונים החרדים בערב שבת האחרון.

אלא שבהשוואה בין העיתונים גילינו ששלא כהרגלו של ה'וועד', המקפיד להיות 'של כולם', הפעם נעדרות המודעה והידיעה מגיליון ערב שבת של העיתון 'יתד נאמן'.

לא האמנו למראה עינינו. חיפשנו שוב ושוב אבל אין. לא סמכנו רק על עצמנו וביקשנו מעוד שניים מקוראי 'יתד נאמן' לחפש אותן עבורנו, וגם הם לא מצאו.

בשלב הזה כבר עברנו לשאלה מה יכולה להיות הסיבה?

עיון מעמיק במודעה הבהיר לנו שי' קטנה עשתה את כל ההבדל. לא מדובר סתם ב'מכירת חסד' כללית, אלא ב...'מכירת חסיד' - הלבשה חסידית בלבד.

מישהו ב'וועד הרבנים לענייני צדקה' היה סבור, משום מה, שמצבו הכלכלי של הציבור החסידי והירושלמי קשה יותר משל הציבור הליטאי שהוצא הפעם מ'רשימת הזכאים' לסיוע. אותו מישהו או אחר ב'וועד הרבנים לענייני צדקה', גם החליט שהציבור החסידי והירושלמי אינו נמנה על קוראי 'יתד נאמן'. זכותו.

במחשבה שניה לא יכול להיות שוועד צדקה חשוב שכזה יעדיף, סתם כך, את אלה על אלה. אז מה כן ? - יכול להיות שהוועד הושפע מהפרסומים הרבים שהופיעו בסוף השבוע בכל עיתוני ישראל, על הבעיה העלולה להיווצר ביצור ה'שטריימליים' מזנבות שועלים. הוא מיהר לערוך מכירה מוקדמת לחסידים דווקא כדי להיות ראש לאריות ולא זנב לשועלים...

ומה יהיה על תיקים מעור, נעלים ואפילו כריכות העור לסידורים ומחזורים, אם יתקבל החוק האוסר שימוש בבעלי חיים? חייבים לתת על כך את הדעת. לדעתנו אם ייפתחו הארנקים מעור, כל המולת השטריימלעך תהיה מאחורינו...

ב(ו)מבה של כתבה

הבצורת החדשותית מאלצת לא פעם את הכתבים ובעלי הטורים המחויבים במכסת עמודים ומילים, למלא אותה 'ביי הוק און ביי קרוק'. תתפלאו - לעיתים דווקא מניב ה'הכרח' הזה תוצאות טובות ומעניינות.

"לעיתים", אנו מסייגים, אבל לא תמיד.

זה לא קרה, למשל, במחלוקת הלעוסה על ברכת הבמבה, שגם בסוף שבוע זה הפכה שטחים נרחבים בעיתונות ובאתרי האינטרנט לסאטירה להנאת הקוראים, לסטירה לנו מברכי 100 הברכות - ואת הכותבים והמעתיקים שמה ללעג לעיני כל.

שם זה לא קרה. אבל זה כן קרה למדורו של ינון פלח ברשת 'קו עתונות דתית', ויתכן שזה קורה ממש ברגעים אלה גם לנו, כאן.

פלח, שבימים כתיקונם סוחט במדורו השבועי את הטיפות האחרונות שנשארו מהביצה הפוליטית ומהשלוליות שבסביבתה, נאלץ בסוף השבוע ה'יבש' הזה לשנות את הסדרים, והקדיש את חלקו הראשון והגדול של מדורו ל"כתבה צרחנית". 800 מילה על נושא שאם לא הוא, מעולם לא הייתם נדרשים אליו, למרות שעוד מעט תגלו עד כמה הוא חשוב.

עם או בלי קשר לפרשת ההלכתית המדוברת על ה'במבה', מיצר פלח על כך ששקיות ה'במבה' וה'צ'יפס' כבר אינן מה שהיו פעם. הן לא מכילות רק חטיפים, ואפילו הרשרוש שלהן כבר אינו טבעי. לא, לא הרכב חומרי הגלם הוא שמציק לו, לא צבע המאכל; הכותב מתרפק על הימים בהם יכול היה כילד לעצום עיניו ולשלוף בהנאה עוד במבה ועוד אחת, ולתת אל פיו. הימים האלו חלפו מן העולם. היום מסתתר לו בכל שקית עיגול מאויר ממתכת, פלסטיק, או קרטון, וגם אם חשקה נפשך בחטיף בטעם בר-בי-קיו, בצל, פיצה, פלאפל, תירס או בוטנים, אתה מגלה מהר מאוד שלחלק מתכולת השקית יש בכלל טעם של 'טריוויה'.

פלח לא נכנס לסבך הבעיה ההלכתית החמורה המתעוררת בהכנסתם של עיגולים זרים לשקיות. היא קשורה למחלוקת לשם שמאים, סביב השאלה עד כמה נגרע ממשקל הנטו המצוין על האריזה. להערכתו מדובר ב-30 גרם מתוך ה-100!

"לא יכול להיות שכל אריזת ממתקים תכיל עיגול מאויר, מצויר, מצולם או מה שזה לא יהיה, בתוספת פרטי מידע ששכחנו בכיתה ד'" - הוא כותב בשנינה. "אני קניתי צ'יפס וכנראה התכוונתי לאכול צ'יפס. כשארצה לאסוף קלפים אקנה קלפים. כשאתעניין בשיאי גינס, אקנה את ספר השיאים המעודכן. שאף אחד לא ילמד אותי היסטוריה עם חתיכת פופקורן".

האמת, צודק בכל מילה.

תביעתו של פלח שלא יכריחו איש ללמוד היסטוריה דרך חטיף ה'במבה' היא בהחלט הגיונית ולגיטימית. עם זאת, לנו נדמה שגם בעצם כתיבת המאמר המעניין, עשה הכותב היסטוריה. יתכן ובו טמון ההסבר לבסיס המחלוקת שפרצה בין שני האחים על ברכת ה'במבה', ואולי הכל בטעות יסודו.

האם לא יתכן שמי שפסק שברכת הבמבה היא 'בורא פרי האדמה' התכוון לעיקר, לחטיף עצמו, ואילו האח השני, התייחס לעיגול הפלסטיק הטפל, כשפסק בצדק על פי טעמו התפל, שברכתו 'שהכל'?
שאלת 'טריוויה' יפה שגם פלח עשוי להסכים כי יש מקום לפרסמה על גבי האיור המוכנס לתוך שקיות החטיפים.

כך או כך, חבל שבכל הקשור למחלוקת הבמבה, יש עדיין מי שמתעקשים בעקביות שלא להבחין בין העיקר לטפל...

קצרים בתקשורת: 8 הערות בשולי עיתוני סוף השבוע

1. ה'ציון' הטוב ביותר :
עד כה לא נתקלנו בעיתון המעניק בריש-גלי ציון לכתב שלו, ויותר מכך - ציון אשר מתנוסס בגאווה בכותרת הכתבה שעליה הוא חתום. טוב, תמיד יש פעם ראשונה.

בפלא הזה נתקלנו במסגרת כתבה שהופיעה השבוע ב'משפחה', המתארת מפגש בין הרב משה גרילק והרב מרדכי נויגרשל. השניים מתעמתים למראית עין, לרגל הופעת ספרו של הרב מרדכי נויגרשל 'והשבות אל לבבך'. את רישומי המפגש המרתק הזה מביא א. ארליך במוסף הכרומו של העיתון. על פי המתואר בכותרת הוא "ישב והקשיב, מפעם לפעם זרק שאלה לחלל האוויר ובעיקר תיעד בכישרון".

אז מה אנחנו כקוראים אמורים להבין מהניסוח הזה?! שהכתבים הוותיקים והטובים האחרים של 'משפחה', שליד הכתבות שלהם לא צוין דבר מעין זה, הם פחות כישרוניים?! זה פשוט לא נכון!


2. הידיעה המרגשת ביותר:

הידיעה המרגשת ביותר התפרסמה בסוף השבוע ב'חדשות משפחה' תחת הכותרת "השיעור האחרון של סבא". חתומה עליה רחל שפירא. חבל רק שמשיקולי עריכה ומקום, הוצנעה הידיעה ונדחקה לשוליים. הנה היא כלשונה:

"טרגדיה מחרידה אירעה למשפחת ליברמן, כאשר ראש המשפחה, הרב שלום בונים ליברמן זצ"ל, נפגע ונהרג מתאונת דרכים קטלנית ביום ששי האחרון. אך לצד זאת מספרים בני המשפחה סיפור נוסף ומדהים שהתרחש בתוך התאונה (לא בדיוק בתוך, אבל נעזוב י.נ.)

מסתבר שבבוקר שבו התרחש האסון היתה אמורה להתקיים ברית מילה לנינו של הרב ליברמן ז"ל (לאן נעלם הצ'? י.נ.) – נכד לבו הרב מרדכי ליברמן. הסבא רבה שכובד לשמש כסנדק בברית המילה, הפתיע בסירובו והודיע כי מכיוון שעליו למסור שיעור בדף היומי לקהל מתחזק בתל אביב, כפי שנוהג זה עשרות שנים, הוא לא יקיים את הסיפור ועל כן תתקיים הברית בלעדיו.

המשפחה ששמעה את הדברים החליטה, תיכף ומיד, לדחות את הברית לשעות הצהרים, כדי שלא לוותר על השתתפות הסב. אולם, באותו בוקר כאשר שב מהשיעור שעליו לא ויתר נפגע הרב ליברמן בתאונת דרכים והשיב את נשמתו ליוצרה. ברית המילה התקיימה בשעות הצהרים כשהאוירה בקהל מעורבת. שעה קלה לאחר מכן זכה הרך הנימול להקרא על שם סבו הגדול". מרגש.

רק חבל שהכתבת לא ציינה שלא נכחה באירוע, אלא לקחה את הפרטים מאתר 'חדרי חרדים'. לו הייתה עוקבת מספיק, הייתה מגלה כי שונו בידיעה כמה פרטים די חשובים...


3. הכתבה המפרגנת ביותר:

העתון הכלכלי 'דה מרקר' מפרסם במהדורת ערב שבת שלו כתבת שני עמודים, אשר לא חוסכת מחמאות מיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני. "גפני מכהן רק חדשיים וחצי כיו"ר ועדת הכספים, והוא כבר מנווט את דיוניה בנושאי התקציב והמקרו כאילו צבר קילומטרז' עשיר בכס היו"ר" - כותב צבי זרחיה, הכתב הכלכלי הוותיק של 'הארץ'. העובדה שאותו כתב היה מעורב גם במדורים כלכליים בעיתונות החרדית, לא אמורה לעלות ולא להוריד ממה שנכתב בכתבה עצמה. הפרגון המתפרץ של זרחיה לגפני מחייב אותנו לפרגן גם לדובר ועדת הכספים ירח טוקר, שגם בתפקיד זה עושה, ככל הנראה, עבודה טובה.


4. ה'פלגיאט' המושלם ביותר:

'המודיע' , 'בקהילה' ו'משפחה' חזרו בסוף השבוע 20 שנה לאחור, אל הפיגוע הנורא שבו דירדר ה'מחבל המתאבד' הראשון בישראל את אוטובוס מספר 405 לתהום מול טלז סטון. בכל אחד מהעיתונים ניכר המאמץ לחדש. חנוך קלוגמן מ'המודיע' מספר על הקשר שגילו האמריקנים בין משלחי המחבל בפיגוע האוטובוס, לבין האחראים לפיגוע ההתאבדות במגדלי התאומים. אהרן רובין 'בקהילה', חזר לוואדי וגילה ששם נוסד זק"א. 'משפחה' החזיר את נהג האוטובוס, חלק מהניצולים והמצילים "חזרה לגיא הצלמוות". אלא שמהכתבה ניכר שהוא החזיר גם את עצמו, ובצורה בולטת ומוגזמת, אל הכתבות הישנות שפורסמו בעבר על הפיגוע, עד לפרטי פרטים. כמה קטעים שנחרטו אז, היטב, בזיכרוננו, גרמו לנו להעדיף להישאר עם רשמי המקור ולהניח להעתק.
לא מתאים להם.


5. הציטוט המשמעותי ביותר:

את הידיעה על סגירת בית מפלגת העבודה בשכונת התקווה מצאנו רק בגליון ערב שבת של 'המבשר'. את הציטוט שנבלע בדיווח של אשר מדינה, הכתב המדיני והפוליטי של העיתון, בהחלט היה ראוי לעלות לכותרת. ויצמן שירי, המנכ"ל החדש של המפלגה, מודה בו ש"המפלגה הגיעה למצב של פשיטת רגל"... תחשבו כמה אומץ ויושר צריך תומכו הגדול ונאמנו של אהוד ברק, על מנת להוציא מפיו משפט טעון שכזה על מפלגתו שלו ולא על מפלגה יריבה.


6. הכתבה המשעממת ביותר:

'יתד נאמן' מפרסם בתוספת לשבת כתבה רדודה על הקיבוצים שעוברים הפרטה ונעלמים מן העולם. מהכתבה עולה שלא רק כל הכסף חוסל על ידי הקיבוצים, אלא שגם כל ה'שפנים' נאכלו לתאבון ולמ. חברוני, כותב המאמר, לא נותר אפילו 'שפן' אחד שיוכל לשלוף כדי לעשות את הכתבה מעניינת יותר. ובכל זאת, הוא יכול היה להזכיר, למשל, שאילו היו הקיבוצניקים יודעים מהיכן נלקח השם 'קיבוץ', שבקרבו חיו כל השנים, היו סוגרים אותם כבר מזמן. למי שאינו יודע, 'קיבוץ' הוא מונח יסוד במשנתו של רבי נחמן מברסלב ומשם שאבו אותו מקימי הקיבוצים הראשונים. השם 'קיבוץ' חזר מזמן למקום ממנו בא, באמצעות רבים מבני הקיבוצים שגם הם עשו הפרטה, אידיאולוגית, דבקו בתורת רבי נחמן ושבו בתשובה שלימה. אבל על מעין אלו לא שמעו ב'יתד' ולכן נאלצו לבסס את הכתבה רק על קטעי עיתונות ישנים שאינם מחדשים דבר. חבל.


7. המידע הקולע ביותר

בשעה לא טובה - המדוזות הגיעו לחופי ישראל. שלום פריינד מ'שעה טובה' שמע עליהן מפרופ' בלה גליל וחוקרים נוספים ופרסם בנושא כתבה צבעונית. גם העיתונים הכלליים דיווחו על הופעתם בטרם עת. במקרה הזה, מי שראוי לקרדיט על כך שצפה את התאריך המדויק שבו יופיעו המדוזות, אינו חוקר ימים וגם לא עתונאי, אלא דווקא רב. מסתבר שהידע של הרב מרדכי גנוט אינו מצטמצם רק לשבילי רקיע, כפי שנוכחנו כולנו לקראת 'ברכת החמה', אלא הוא כמים שאין להם סוף, ומהם שלה גם את נושא המדוזות, בעיתוי המדויק. ב'לוח דבר בעתו' שבעריכתו, שיצא לאור עוד בראשית השנה, בעמוד הנושא את תאריך השבת הקודמת, מזהיר הרב גנוט כי מדוזות ענק מסוג ה'חוטית הנודדת', שקוטר כיפתן בין 50 ל-70 ס"מ, נמצאות בדרך לחופי ישראל. המדוזות כאילו נשמעו לו בצייתנות, התייצבו בחופי ישראל בדיוק בתאריך שנקב, וגם העיתונאים קראו וידעו מתי לכתוב. צל"ש.

8. הפרסום הפרובקטיבי ביותר

העתון 'גלובס' פרסם בגיליון סוף השבוע שלו ידיעה על מסע פרסום פרובקטיבי במיוחד, אשר התסיס את העיר רעננה בה נשמרו עד כה יחסים טובים בין דתיים לחילוניים. תושבי העיר המעורבת קמו בבוקר וגילו כי עירם הוצפה בעשרות שלטי חוצות שעליהם פרסומי תועבה, אשר רוססו בספרי שחור. החרדים כעסו על פרסומי השחץ שלא היה להם תקדים בעיר הזו, והחילוניים, מצדם, על החרדים שלקחו את החוק לידיהם במקום לפעול אצל הרשויות להסיר את מודעות.

רק לאחר שכבר 'הוצתה' העיר, שמו חלק מהתושבים לב לכך שהתרסיסים אינם מכסים את המסגרות לפרסומים מבחוץ, ומרוססים רק על המודעות עצמן. איך הגיע לשם הספרי השחור? – לא על ידי מי שביקש למחות, אלא דווקא באמצעות חברת הפרסום עצמה וכחלק ממסע הפרסום שלה.

למי איכפת שציבור שלם מושמץ כך סתם בגימיק פרסומי? העיקר שבתחתית המודעה יצוין – "אמת בפרסום".

קישורים:
הסבא-רבא נהרג בתאונה לפני הברית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!