במה טעו תלמידי רבי עקיבא? • לקראת שבת

פרשתנו נקראת 'אמור' ולא 'דבר', ומדוע?

חז"ל מציינים כי 'דבר' – זה לשון קשה, ואילו 'אמור' - לשון רכה, נעימה ונוחה לשומע.

כאשר אנו משוחחים עם האשה או עם החבר, עלינו לדבר בדרכי נועם, בלשון רכה, ולא להטיל פחד ומורא חלילה באופן של 'אמור'.

בנוסף, פרשת השבוע "אמור" נלמדת בימי ספירת העומר, בהם אנו מתאבלים על עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שמתו בימים אלו משום שלא נהגו כבוד איש לרעהו, ואולי דיברו לשון הרע, וסיפרו האחד בגנות חברו.

אל לנו לתמוה ולחשוב שתלמידים של רבי עקיבא לא קיימו את המצווה "ואהבת לרעך כמוך" חלילה, כי הרי רבי עקיבא עצמו לימד אותם, שזה כלל גדול בתורה.

אלא שהחיסרון היה, שלא נתנו כבוד זה לזה במיוחד, כי כל אחד חשב שהוא חשוב יותר מחברו, ולכן נענשו ונפטרו. לעיתים, דווקא הקרבה לזולת מביאה אותנו לנהוג בו בקלות ראש ובזלזול שלא לפי כבודו. לכן, הדיבור צריך שיהא בנחת ובמתינות ולא בזעף.

חד וחלק: יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטיפשים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!