הכי גרוע שאפשר? הכירו את ש"ס - חצי שנה אחרי מרן

השבוע מלאו שישה חודשים לפטירתו של הגר"ע יוסף, שפטירתו והלווייתו המדהימה היכו כמכת ברק בישראלים, שנחשפו לעוצמת הקשר העמוק של מאות אלפים לדמות עם הגלימה שעבור הציבור הספרדי אבל לא רק עבורו, ייצגה את גדולי הדורות.

עבור מיליוני יהודים היה הגר"ע "משה רבינו של הדור". לא היה ספק לאיש כי בזכותו – ועל גבו - התרחש הפלא שלא היה לו תקדים, של מפלגה חרדית שזוכה לתמיכת רבבות חילונים. על גבו נשא הרב עובדיה את המפלגה, כאשר ישא האומן את היונק. לא פלא שמיום הקמתה ש"ס התחבטה במסתרים עם השאלה הלא פשוטה: מה יהיה ביום בו מרן לא יוכל עוד לשאת את ש"ס. היום הזה הגיע לפני חצי שנה בדיוק, ומאז אכן ש"ס עומדת לגורלה. בלי מגן ובלי מחסה, לבדה, חשופה בצריח, מול הציבור. הנכס שהיא מחזיקה ביד הוא הרגלי ההצבעה והצמיחה - המרשימה מאד - של הציבור הספרדי החרדי.

לש"ס של היום יש כ-8-9 מנדטים בלי לקבל טובות מהציבור החילוני-מסורתי, אבל זה מספר שמבשר ירידה, וזה גם מספר לא בטוח, כי גם הקולות של החרדים בש"ס אינם ניתנים אוטומטית, והעיניים צופיות לנעשה בש"ס. בעוד הסקרים חלוקים, יש הנותנים לש"ס 10-11 מנדטים שזה מספר נסבל, גם אם מבשר אובדן הקולות המסורתיים, ויש, כמו למשל ערוץ הכנסת, שהסקר שלו (מ. צמח) טוען כי ש"ס כבר איבדה כמחצית כוחה, והיא מתייצבת על שישה מנדטים (תלוי אם או בלי כחלון ועוד כמה שאלות).

הסקרים, טובים כטובים פחות, הם רק חלק מהסיפור. השאלה איזו ש"ס תהיה, ועוד יותר האם תוכל להציג מנהיגות שמדברת לציבור. כאשר אתה לוקח דברים עם אנשים בתוך ש"ס, אתה מזהה מועקה, חשש לעתיד, חוסר בטחון. חבר כנסת לשעבר בש"ס, שעד עתה לא לקח צד בעימות בצמרת שמשסע את המפלגה, אומר כי במצב שנוצר בש"ס, כאשר אין לה את הכתפיים הרחבות של מרן והיא קרועה ושסועה – ש"סועה – ועם כל הכבוד בראשה לא עומד גדול בתורה שהעיניים נשואות אליו, הוא לגמרי לא משוכנע שש"ס עוברת בבטחון את אחוז החסימה, שכזכור הוגבה עד 4 מנדטים.

"השטח", שזה הדבר שהיה היותר פעיל בש"ס, משדר גם הוא ספקנות. מה שקרה לפני כמה ימים בירוחם, שם כונס גוף בוחר כדי למנות רב במקומו של הרב מלול שנפטר, ש"ס כשלה, על אף שזו עיירה קלאסית של ש"ס, ספרדית, עם כעשרים אחוזי הצבעה לש"ס (המפלגה השניה בגודלה בעיירה הדרומית, מיד אחרי הליכוד) בבחירות לכנסת ועוד 10 אחוז ליהדות התורה. המועמד של ש"ס הוא הבן של הרב הקודם, שרבים בעיירה רצו שימשיך לשבת על כסא אביו. אבל לא. מועמד ש"ס היה אחרון, עם 3 קולות בלבד, אחד פחות מהתוצאות שליקט מועמד יהדות התורה, 4. מועמד הבית היהודי זכה בנצחון מכריע, עם 9 קולות, וש"ס מפסידה עיר שאסור לה להפסיד בה, וברבנותה שלטה.

הכישלון הגדול של ש"ס, אפשר לומר הקולוסאלי, נחת בתחילת החורף, כאשר זכר מרן שנפטר שבוע קודם לכן עדיין באוויר ומשפיע, עיר ש– 60 אחוז מתושביה ש"סניקים, ואחרי קמפיין רב עוצמה, ובכל זאת ש"ס איבדה אותה.

חשיפה ראשונה: כך הפסידה ש"ס במו ידיה את אלעד
הגיעה השעה לספר את הסיפור הבלתי אפשרי של הכישלון. ש"ס הייתה אמורה לזכות באלעד בלי תחרות. זה אכן היה המצב כמה חודשים לפני הבחירות. מאיר פרוש – איש שקול וזהיר - הבהיר בשיחות שקיים עם בכירים בש"ס כי אינו נושא עיניים לאלעד, על אף שבנו, ישראל פרוש, הוא סגן ראש עיר מצליח בה. להיפך, הוא הציג שת"פ טבעי: ביתר לנו – אלעד לכם. זה היה המתווה המנצח.

כאשר נפוצו שמועות כי פרוש הבן הולך על אלעד, התקיימה שיחה בין פרוש האב ליו"ר ש"ס הנוכחי, אריה דרעי, ובה פרוש הבהיר כי אין לו כוונה ללכת על ראשות עיריית אלעד, והוא בסך הכל רוצה הסדר על זהות ראש העיר הבא, שיהיה איש ש"ס. דרעי הגיב בזלזול. אחר כך נשמעו עוד אמירות מזלזלות מצד ש"ס שטרחה להבהיר כי אינה מתרגשת מהנכונות של אגודת ישראל להעניק לה את ראשות העיר, ואת זהות המועמד תקבע היא עצמה. הזלזול הזה עלה לש"ס בראשות העיר. פרוש שהבין שאין לו עם מי לדבר, החליט להסיר את הווטו שהטיל על ריצת בנו לראשות העיר.

הסוף ידוע, אבל מה שלא ידוע, זה התרגיל שעשו מי שהריצו את פרוש הבן לראשות העיר; שמועה על "סקר סודי" שהזמינו עורכי הקמפיין של פרוש ממנו עלה כי פרוש גובר על צביקה כהן, אז המועמד המדובר של ש"ס וראש עיר לשעבר, אבל אם בראש יהיה צוריאל קריספל, גם הוא ראש עיר לשעבר, פרוש אבוד. צמרת ש"ס קנתה את הסיפור, כנראה בלי לבדוק.

ומה האמת?

צביקה כהן היה לוקח את העיר בהליכה, וזוכה בתמיכה רחבה, כולל של לא מעט אשכנזים שזוכרים אותו לטוב, אבל הנהגת ש"ס שהתגלתה שוב כלא מקצועית, בלעה את הפתיון, והתוצאה שראש עיריית אלעד הוא ישראל פרוש (על אף שדרעי עשה בעיר קמפיין רב עוצמה, כשהוא פורט באומנות על הנושא העדתי ועל המיתר הרגיש של אהבה למרן שנפטר שבוע קודם לכן, ומצליח להדליק חלק מהעיר) בניגוד למסורת, בניגוד לדמוגרפיה, בניגוד לנכונות של פרוש ושלומי אמונים להמשיך ולהכיר באלעד כעיר ש"סית.

הסאגה נמשכה אחרי הבחירות. בעוד כל העיר רצתה לסיים את הסיפור, הנהגת ש"ס הארצית שהייתה מושפלת, סירבה לכל ההצעות וניסתה להכתיב כניעה של ראש העיר הנבחר. התוצאה שש"ס הגאה נאלצה להיכנע בצורה לא מכובדת.

באלעד ניסו לעשות שריר, אבל השטח ניצח, אחד האנשים, אבי דיין, שהייתה לו תנועה עצמאית לפני שחבר לש"ס, הגיע להבנות עם פרוש, וש"ס נאלצה לקבל בדרך הקשה פחות ממה שהייתה מקבלת בכבוד גדול בדרך הראשית.

כך גלגלה עצמה ש"ס מדיוטה לדיוטה.

הסיפור האמיתי של בית שמש
גם בבית שמש, הקרב הגדול שנערך לפני מספר שבועות, בעוד היהדות החרדית כולה – כולל חלק מהקנאים - מתגייסת להשאיר את אבוטבול על הכסא, ש"ס הייתה היחידה מכל ארבע המפלגות החרדיות שירדה, מ– 3 מנדטים ל- 2. זאת כאשר הפעילים של ש"ס משוכנעים כי יקבלו שישה מנדטים, ודיברו בוודאות על "מכפילים את הכוח". כל זה בעקבות העבודה הבאמת קשה שהשקיעו בעיר. אבל מה לעשות, הציבור עשה חלוקת הצבעה, בעד משה אבוטבול ונגד ש"ס. תוצאה שלא תאמן. פעילי ש"ס עלצו על נצחון אבוטבול אבל כאבו את תבוסת ש"ס.

זה לא רק ההפסד הצורב. היינו שם. מי שראה מה התרחש כאשר התברר סופית כי אבוטבול ימשיך להיות ראש עיריית בית שמש על אף כל הקמפיין האכזרי נגדו, אז יצא אלי ישי - שבכל עת המערכה נתן את הבכורה לדרעי - עם חברי הכנסת מיכאלי וניסים זאב למטה האישי של אבוטבול אותו ניהל איציק רבר, אשכנזי שהצליח להחיות ולנווט היטב את המטה האישי, להבדיל ממטה ש"ס שהיה דומם, כי דרעי היה פסימיסט ובטוח בכישלון, עד שלא ארגן מסיבה. במקום כבר הייתה צהלה גדולה. כאשר אלי ישי נכנס עטו עליו עשרות פעילים, הניפו אותו על הידיים ורקדו איתו בעוז, והתקשורת ביקשה את תגובת ישי. כל זה כאשר אריה דרעי שכבר נכנס ניצב בצד, ועוזר שלו נצפה מפציר: "תרימו גם אריה (שהיה ימים ארוכים בבית שמש) על הידיים".

כל זה הניב את התצלום המיתולוגי, של ישי ודרעי מונפים, "כמו חתנים" על כתפי הפעילים, שהתנוסס בכל כלי התקשורת, והיה אחד מסמלי הנצחון בבית שמש.

ואז החל לרדת גשם, והמשך ה"הילולא" כבר היה תחת זרזיפי מטר, כאשר במרכז החגיגה אלי ישי, ובמסיבת הנצחון מדברים שניים, אלי ישי ומאיר פרוש, הניצבים ליד אבוטבול. דרעי יוק.

מפלוס 7.8 למינוס 13 מיליון
גם בתוככי ש"ס בוקה ומבולקה. המפלגה מתמודדת עם גרעון כספי מתעצם והולך, שכבר הגיע ל– 13 מיליון שקל. לשם השוואה כאשר אלי ישי עזב לפני הבחירות מצב חשבון הבנק של ש"ס עמד 7.8 מיליון פלוס. ספקים שעובדים עם ש"ס טוענים כי יש קשיים לתשלומים. אחד העסקנים הבולטים אומר במרירות ל'שעה טובה' כי המפלגה מחכה לתאריך שבו משרד הפנים מכניס את הכסף לקופה "כמו זקנים שמחכים ל– 28 בחודש".

מי שמסיק מסקנות מהמצב הלא מרנין (אבל לא מוכן לחשוב על אלטרנטיבה של ש"ס בהנהגה אחרת) הוא אריאל אטיאס. שר השיכון לשעבר היה אדריכל המלכת דרעי ועשה זאת בתרגיל אופייני. אבל הוא מאס בש"ס. בעיקר כי אינו רואה עצמו כאדם שקורץ מחומר של עסקן. מילא להיות שר עם השפעה, זה דבר אחד, אבל לשבת בכנסת, במעמקי האופוזיציה, כשהאור לא נראה בקצה המנהרה, זה דבר אחר.

ההערכה בש"ס היא כי אטיאס עומד לפרוש. במסדרונות מלחשים כי אטיאס ניהל כמה מו"מים על עיסוקו העתידי, בין השאר היו מגיעים עם אחד הטייקונים, ולאחרונה מדובר על הקמת חברת נדל"ן – נושא שקרוב לתחום התמחותו כשר הבינוי והשיכון לשעבר. בחברה אמורה להיות מעורבת חצר של דמות רבנית. בש"ס אומרים כי נחה דעתו של אטיאס והוא בשל להתפטרות מהכנסת לטובת פתיחת דף חדש.

מי שמונע את המהלך של אטיאס הוא אריה דרעי, שביקש את שותפו לדחות את ההחלטה (השניים אגב מצליחים לעבוד יחסית טוב ביניהם – לעומת זאת היחסים של אטיאס עם ישי כמעט ואינם קיימים, והשניים אינם נצפים כשהם משוחחים). הנימוק: אם אטיאס מתפטר לאריה דרעי לא יהיה עם מי לדבר בסיעה. אבל זה לא רק דיבור. שכן יחסיו של דרעי עם חברי הסיעה אינם מן המשופרים, ולא אחת הוא מטפל בסיעה דרך אטיאס, יו"ר הסיעה, שעושה את העבודה במקצועיות.

בעיה נוספת, אם אטיאס מתפטר יהיה צורך לבחור יו"ר חדש לסיעה, ואז עשוי להיבחר מועמד שדרעי אינו חפץ ביקרו. כאשר דרעי היה מעדיף את איציק כהן. עוד בעיה: אם אטיאס פורש מהכנסת ייכנס במקומו יואב בן צור, המשמש כמנכ"ל רשת 'מעיין החינוך'. בן צור היה מוגדר כ"איש של אריה", והיה מקורב מאד לרב משה יוסף, ובין חכמי התורה לרב בעדני. אבל לא זו הסיבה שדרעי אינו משתגע שבן צור ייכנס, אלא חשש מביקורת משרד החינוך ומבקר המדינה על הנעשה במעיין החינוך, מה שעשוי להביך את ש"ס.

בינתיים נראה כי ש"ס מתפוצצת לרסיסים. אחד הקטעים הכואבים הוא הקרע בין היו"ר הרשמי של המפלגה, אריה דרעי, לרוב בני משפחת מרן הרב עובדיה, שחשים כי על אף שחלפו רק ששה חודשים מהסתלקותו, משליכים אותם ככלי אין חפץ בו.

הבן היותר גדול, הרב אברהם יוסף, רבה של חולון נדהם לגלות כי כבר בהצבעה על חברות במועצת הרבנות הראשית, דרעי עשה ככל יכולתו כדי שהרב אברהם יוסף לא ייבחר אלא גיסו, הרב אל חרר, אחד הרבנים במודיעין. הרב אברהם יוסף היה שאנן, סבר כי "הכל בסדר", כאשר אחותו, הרבנית צ'יקוטאי, שבעלה גם הוא משמש כרב במודיעין (בגלל הצירוף של מכבים – רעות היו במודיעין שלשה רבנים, אחד מהם הרב דוד לאו), אמרה לאחיה: "עובדים עליך", והוא לא האמין בתחילה. כשהתעורר זה היה כמעט מאוחר מדי, ונדהם לגלות כי על אף שהצליח לזכות במינוי שהיה בידו עוד מקדנציה קודמת, זה ברוב קטן, 71 קולות, לעומת 68 קולות לאל חרר, "הגיס של".

לאחרונה, כמובן אחרי פטירת מרן, פתחה אשתו של דרעי מכללה, ובש"ס אומרים כי בכך היא "הולכת על הראש" של הגב' בר שלום, בתו הבכורה של הרב, שכידוע מחזיקה מזה שנים מכללה משלה, עליה זכתה לאחרונה ב'פרס ישראל', והדהימה את הציבור כאשר ניצלה את הראיונות בעקבות הזכיה כדי לקרוא לציבור לרדת מנושא גיוס בחורי הישיבה. דרעי לא שעה לפניות אליו כיצד הוא עושה מהלך כזה של פגיעה בפרנסת בתו של מרן
.
בעוד החתן המבוגר של מרן, הרב צ'יקוטאי, שבימים אלה מתמודד על תפקיד הרב של מודיעין – רעות – מכבים, אך דרעי, כן, מעדיף את גיסו, אל חרר, וזאת בניגוד לצוואת מרן.

זה ממשיך עם חתן נוסף של מרן, הרב טולידאנו, שהוא מועמד לדיין בבית הדין הגדול, וגם כאן נקרא לזה בעדינות, "אין סיוע".

בימים אלה מתנהלת מלחמה שקטה על רבנות ירושלים. דרעי מנסה ככל יכולתו לגרום שהרב עמאר יתמנה כרב ובכך להרחיקו מהשפעה ציבורית ולגרום לו לפתח תלות בממסד. זאת כי הוא רואה ברב עמאר אחד משני האיומים העיקריים על סיכויו לשרוד בראשות ש"ס. בינתיים הרב עמאר – שהוא קונצנזוס שנתמך גם על ידי הדתיים לאומיים וגם על ידי ראש העיר ברקת - דחה את כל הפניות אליו על הסף. על כן מתנהלת מלחמה על התפקיד. מועמד אחד הוא הרב דוד יוסף, שהוא נאמנו של דרעי עוד מימי לימודי השניים בישיבת חברון (הוא שהביא את דרעי לאביו). אבל הנאמנות אינה מספקת, כי אריה דרעי רוצה את התפקיד לאחיו, הרב יהודה דרעי, המשמש עתה כרבה של באר שבע.

אבל הפגיעה הקשה ביותר היא ברב משה יוסף, שכידוע חי עם הרב עשרים שנה והוא ובני ביתו שימשו אותו, ועתה הוא חש כמי שנמצא תחת התקפה. עד כדי כך, שכאשר לפני שלושה שבועות התקיים כנס זיכרון למרן ביד אליהו עבור ציבור הנשים, הגב' י. יוסף שכאמור שירתה את הרב במהלך שנים ארוכות (וככל הנראה יש לה גם מה לספר) לא הייתה בכנס. הכל התפלאו, ולכשנשאלה על כך אמרה כי לא הזמינו אותה לכנס והיא כלל לא ידעה עליו.. המציאות היא שלא נותנים לה לדבר בשום מקום. כל זה על אף שרק הפניה של הרב משה יוסף (על פי בקשת מקורבו אז שהיום התרחק גם הוא, אריאל אטיאס) לאביו לקבל בחזרה את דרעי הביאה להחזרתו לש"ס. כל זאת למה? כי דרעי זוכר למשפחת יוסף את העובדה שבעבר היו נגדו, וכשהוא חש כי עתה הם בבחינת סר צילם מעליהם, הוא יכול לפגוע בהם. אחד מבני המשפחה היצר השבוע על כך שהם התפתו להכנסת אריה דרעי בחזרה לש"ס.

הוא סיפר כי מרן אמר להם כשבאו אליו עם הרעיון: "תחשבו טוב אם אתם באמת רוצים אותו, יבוא יום שהוא יתהפך נגדכם". התשובה על כך הייתה שהוא למד להתנהג והכל בסדר. עתה התברר כי המהלך שהובילו אריאל אטיאס ויעקב סיני, החתן של הרב משה יוסף, לא היה הרעיון המוצלח ביותר עבור המשפחה.

בהקשר זה נרשמה פעולה גם נגד גני הילדים של ש"ס שאינם חלק ממעיין החינוך (כפי שגני אגודת ישראל אינם חלק מאגו"י), אבל נמצאים בהשפעת הרב משה יוסף, ועתה מנסים להוציא את גני הילדים ממרחב ההשפעה שלו. בכיר בש"ס מסכם בצער: "רק חצי שנה חלפה וכבר רוצים למחוק כל סממן של הרב.

אמירה זו חלה גם על פיטורי הרב צבי חקק שהיה כידוע נאמן ביתו של מרן. שלא לדבר על פיטורי הנהג. יש להניח שביום בו המשפחה תדבר תתחולל רעידת אדמה ואולי בעקבותיה ייווצרו כמה גלי צונאמי ארוכים.

דרעי נמצא היום במצב של ידו בכל אבל גם יד כל בו, ויש התארגנויות שונות, ברמה שהוא לא מתאר לעצמו. אבל אין ספק שהעובדה שבני משפחתו של הרב עובדיה, שבזכותו קיימת ש"ס, נרדפים ומושפלים אינה מתקבלת על הדעת.

מה מתכננים הח"כים?
כדברים האלה שמענו לקראת הכנת כתבה זו מכמה מחברי הכנסת ומבכירים אחרים בש"ס שעומדים נדהמים על עצם העוז לפגוע ברמה כזו בבני משפחתו של מרן. אבל דרעי מאמין כי הרב משה יוסף לא יעיז לצאת נגדו, כשם שהראשון לציון הרב יצחק יוסף מקיים עימו שיתוף פעולה שמגיע עד לרזולוציות גבוהות, כולל החרמת אירועים שבהם משתתף אלי ישי, שיש מכנים אותו המלך הלא מוכתר של ש"ס, וזאת על פי תגובות הציבור והעמדות האמיתיות של בכירי התנועה והרבנים כאחד. לדרעי גם עין רואה בלשכת הראשון לציון, באמצעות דודו עמאר, שעובד בשתי הלשכות.

חברי הכנסת עצמם גם הם עושים "חושבים". אחד מחברי הכנסת שדיבר עם כתב 'שעה טובה' בגילוי לב, אם כי בהתניה שהדברים יהיו "שלא לייחוס" (להבדיל מ"לא לציטוט"), אומר כי דרעי איבד את התמיכה בין חברי הכנסת, שהם גם המחזיקים החוקיים במותג ש"ס. להערכתו נוצר כבר עתה רוב שיעדיף מועמד אחר, שאין לטעות בזהותו. לדבריו, בשלב זה, כאשר אין בכך טעם, בחירות לא הוכרזו, ואיש אינו מתכנן להתקוטט שלא לצורך עם דרעי שמקורביו מפעילים לחצים, שלא לומר טרור.

כך מספר לנו עוזר אחד הח"כים שלא היסס לצאת נגד דרעי, כי סבל ממתקפת טרור, שכללה איומים, כולל בנוסח: "נשרוף לך את הבית, תמות, נחסל אותך". הוא לא יודע מי המאיימים בפועל, אבל הם לא הותירו מקום לספיקות מה ביקשו להשיג. כי הזהירו את האיש שלא להשמיע קולו שוב נגד דרעי.

הבעיה של אריה דרעי שיש אנשים שעובדים איתו, אך זאת לא בגלל שמרוב קירוב הצליח לחבר אותם אליו, אלא כי במצב הנוכחי, כאשר הוא חולש על התפקידים, אין להם ברירה אחרת ,אבל יש אנשים שרשמית נחשבים כתומכים של דרעי, אבל מדברים עליו קשות, ומתייחסים אליו באיבה שקשה לשמוע אצל אנשי אלי ישי מובהקים.

אלה מעבירים כל מידע על כל "פיפס" וכל אוושה שמתרחשת אצל דרעי, לצד שכנגד שמעודכן בזמן אמת על כל התפתחות וכל תנועה. כולל צילומים. אחדים מהם גם העבירו מֵדעים שהם חומר נפץ אמיתי גם לכתב 'שעה טובה'. כאשר דרעי לא יודע באיזו רמת קירבה אליו יש "חפרפרות".

מה שחבל שדרעי, שהוא אדם מוכשר, רהוט, כריזמטי ויכול להיות מסבירן טוב (הוא הופיע יפה מאד בתוכנית התקשורת 'מצב האומה' בה הופיע שבוע קודם לכן ראש הממשלה נתניהו), יכול היה להיות איש פוליטיקה מצליח. עתה הוא נאלץ להתגונן מול אלי ישי. כל כך נאלץ להתגונן, עד שבאירוע הפורים המסורתי שלו, לקראתו קיבלו רבים מאנשי ש"ס זימונים באס.אם.אסים. שבישרו היכן דרעי עורך את המסיבה שלו, נאלץ לא אחת לגעור באנשים שהגיעו אליו, על פי הקריאה: "קודם היית אצל "הנאמן" ועכשיו אתה בא אלי?".

מיהו 'הנאמן'?
מה זה "הנאמן"? כנראה לא ניחשתם, אבל זה כינוי לאלי ישי, שבנוי, איך לא, על מרן, שהיה מכנה את ישי: "הנאמן", פשוטו כמדרשו.

דרעי מוצא סיבות להתאכזב, על אף שהוא "לא סופר", והוא ואטיאס היו משוכנעים שיוכלו לדרוך על ישי כמו על 'תיקן'. זה לא קרה, ישי חי וקיים, ולא רק חי גם זוכה לתהילה ואהוד על חברי ש"ס ברמות שספק אם היה ב– 13 השנים בהם שימש "רבי אליהו" בתפקיד היו"ר.

בשלב מסוים מצא עצמו דרעי נאלץ לבקש פגישה עם ישי ולהבטיח אחריה כי השניים יעבדו במשותף, אבל זה לא מציאותי, כי דרעי מטבעו צנטראליסט, ומתקשה להיות אחד מתוך כמה. אין בזה רע שאדם מנהיגותי, אבל מה לעשות שבמפלגה פוליטית זה לא עובד, וצריכים לדעת להתחלק, כאשר מי שאינו יודע לחלוק את ההשפעה עם אחרים מוצא עצמו בדרך כלל בחוץ.

על רקע כל זה, 'יום ליום' (שלפי ההסכם עם המשקיע, המיליארדר קובי מיימון, התכנים יהיו בידי ש"ס ובסמכותה המלאה), כמעט מחק את אלי ישי. זאת בשונה מ'קול ברמה' שאינו נמצא סטטוטורית תחת ש"ס.

בהקשר העיתונאי, לדרעי היה רעיון מעניין להגברת השפעתו, להפוך את 'יום ליום' לעיתון יומי, ואז אחרי שיקנה אותו כליל מידי מיימון. התוכנית הייתה לפתוח עיתון יומי עד פסח אבל בפועל מתברר כי זה לא פשוט, ודבר אחד הוא לדבר ודבר שני לבצע. עיתון יומי לא נפתח באין משקיעים (גם משקיע ממוצא גרוזיני עימו התנהל מו"מ נתן תשובה שלילית). מתברר כי בעלי הממון אינם ממהרים לשים את כספם על קרן הצבי כאשר התנועה בהתרסקות, וגם זהות מי שיהיה יו"ר ש"ס בעתיד אינה ידועה.

המתח הזה של מפלגה שמיטלטלת בין המנהיג הרשמי למנהיג הפופולארי, קורע את ש"ס. ראשי הסניפים החוששים לפעול בגלוי, מוצאים את עצמם במצב בו הם קובעים פגישות עם אלי ישי מחוץ לכנסת, למשל בבתי מלון. זאת מפחד אנשי דרעי שמנסים בקביעות להתעדכן מי הם הבאים לאלי ישי, כאשר ההתייעצויות נעשות "במורא גדול", בדרך כלל בדלתיים סגורות כדי שלא ייתפסו "על חם".

בכיר בש"ס שמונה לאחרונה לתפקיד נכבד על ידי אריה דרעי חמק מפגישה עם אלי ישי אליו היה מקורב בעבר. מקורב לישי התקשר אליו ושאל למה אינו חוזר. האיש לא היסס לגלות את האמת ככל שתהיה מביכה: "אסור לי לדבר איתו, אבוא אליו הביתה".

בפעילות בנושא שלוש המועצות היה ווטו להכניס את עוזרי אלי ישי לישיבת 'יקירי ירושלים', שם ישבו רבני ש"ס ובכיריה, כמו מרגי, מיכאלי, נהרי, אבל העוזרים הצליחו להיכנס. כשיצאו להתפלל תפילת מנחה במרפסת שוב לא נתנו לעוזרי ישי לצאת איתו. אחד העוזרים של ישי אף ספג מכת אגרוף, מאחד מאנשי היושב ראש. גם בישיבת מועצות גדולי התורה נכנסו עוזרי אלי ישי עם מרן הרב שטיינמן...

אנשי דרעי שמכחישים כי מתנהלת מערכה מאורגנת, אומרים כי אריה הוא אריה, מנהיג ללא חת ואלה התוצאות. לעומתו טוענים אחרים כי הדרך הנוטה לאלימות אינה מבטאת אומץ אלא דווקא פחד וחולשה, כפי שתמיד קורה בחיים, החלשים יותר הם אלה שאינם מהססים להפעיל כוח, וכאשר מתברר כי זה לא עובד, הם מוצאים את הפתרון: "מה שלא הולך בכוח, ילך ביותר כוח".

במצב הדברים הנוכחי ש"ס נאכלת מבפנים, וההפסד הוא של כל הציבור החרדי. בפנים תחושה של הרס וחורבן, ובעיקר אין מלך בישראל - איש הישר בעיניו יעשה. מי שרוצה לפתוח הכשר, פותח, מי שרוצה לעשות שבת לעצמו, עושה. הטרגדיה של ש"ס כפולה. לא רק הרב עובדיה איננו, אלא גם ההנהגה הנוכחית לא מחוברת. היה ברור לכל שאחרי הרב יקרה משהו, אבל אילו הייתה עבודה משותפת ניתן היה לפחות למזער נזקים.

הרב בעדני התבטא בגלוי: "הוא אינו שומע לי"
זה לא מעודד, אבל הקרע של ההנהגה הרשמית של ש"ס אינו פוסח על הרבנים. הרב בעדני התבטא בצורה גלויה ומפורשת: "הוא איננו שומע לי" (מי זה "הוא" לא היו שאלות). הוא אמר זאת בשיעור וגם לכמה מחברי הכנסת, ורמז כי מתייחסים אליו כאל חותמת גומי, ואילו הרב מאיה, גם הוא חבר מועצת החכמים, מרוחק מהיו"ר.

דרעי קנה לעצמו 'מפטיר' אצל הרבנים בפרשת ההסכם עם משרד החינוך על הכנסת לימודי ליב"ה. אחד האנשים שנואשו אז מדרעי היה אשר נהרי, שפנה אל הרב בעדני - שגם הוא נהרי נמנה על בני העדה התימנית - ודיבר קשות על הנעשה. במועצת החכמים שכונסה כדי לאשר את ההסכם ביקשו מדרעי לראות את החוזה והוא אמר כי עדיין אין חוזה ואין טיוטה, פשוט אין דבר כזה. זאת בעוד החוזה פורסם קודם לכן בשער חדשות 'שעה טובה'.

ומה קורה בפועל?

אף רב במועצת החכמים לא נתן תמיכה להסכם שכולל הכנסת לימודי ליב"ה לתוך הרשת וההסכם עורר זעזוע, ואכן גם עתה עדיין לא הצליחו להגיע להבנות בגלל כל התנאים שהציבו הרבנים. אם כי כסף יש ל'מעיין החינוך' בגלל עצם המו"מ, אבל גם כך המצב קשה, גם באל המעיין וגם ברשת.

הקצר אינו רק עם רבנים רשמיים בש"ס אלא גם עם רבנים שנמנים על תומכיה. אחד הקרבות הגדולים בתקופה שקדמה לבחירות המקומיות שבתחילת החורף התנהל בנתיבות. הרב יורם אברג'ל תמך באלי זוהר שאכן נבחר, ואילו דרעי תמך בתחילה באיש של 'הרנטגן' ושל הבאבא ברוך. אך כאשר נודע הדבר יצאו מאות אברכים מתומכיו המשולהבים של הרב אברג'ל, להפגנה נזעמת ליד משרדו של אריה דרעי בהר חוצבים, וצעקו: "יש דעת תורה והיא קודמת לדעתך". דרעי רצה בתחילה את מקורבו, ניסים דהן – ששימש בשעתו כשר הבריאות מטעם ש"ס ואח"כ כראש מועצה ממונה בחריש. דרעי אמר אז כי יילחם עד הסוף נגד "הרב יורם" עד הסוף, אבל זה נכשל.

מאין זה נובע? דרעי מאמין כי הוא פשוט מבין טוב יותר מהרבנים. מי שראה את פניו כאשר הגיע עם הרבנים לישיבת שלושת המועצות מבין בדיוק במה מדובר. הוא משוכנע כי גם אם הרבנים יותר תלמידי חכמים ממנו (גם לא בטוח שהוא אכן חושב כך), הוא יותר חכם מהם. על פי התנהלותו עם מרן הרב עובדיה לא ברור מה הוא חשב עליו. הוא ידע כי מרן ענק בתורה, אבל היה משוכנע שבהוויות העולם הוא מבין טוב יותר. הדבר בא לביטוי כאשר ניצפה ליד אוזנו של מרן בעת נאומים פומביים. אבל בעוד מול הרב עובדיה נאלץ להתבטל במידה מסוימת (אם כי אחרי שדרעי נאלץ לעזוב את הנהגת ש"ס הרב עובדיה הוא שנשם לרווחה והתרפק בחיבה על "רבי אליהו"), הרי את שאר הרבנים הוא כלל אינו סופר, ורואה בהם את חותמת הגומי המלכותית שלו. אגב, בשעתו סיפרו בש"ס כי דרעי אמר במרי רוחו כי לא מחזירים אותו בגלל שמקנאים בו...

לא פלא שהיום דרעי רואה בש"ס נחלה פרטית שלו, ומציאותו של אלי ישי – ובעיקר היוקרה שהוא אוסף - היא לקוץ בעיניו. בש"ס אומרים כי לצד פתיחת מכללה עבור הגב' דרעי, הרי הבן, ינקי דרעי, מקבל משכורת בש"ס כולל החזקת רכב (רכב מנהלים פורד מונדיאו). על אף שמי שקדם לו באחריות על פניות הציבור, מאיר לוגאסי, והודח הוא וכל הצוות שלו לטובת דרעי הבן, לא זכו לזה.

הבת של דרעי מזכירה בעיריית ירושלים, אצל צביקה כהן. אלה דברים שאצל אלי ישי לא תוכל למצוא. ב-13 השנים בהן היה היו"ר לא הכניס אדם ממשפחתו הקרובה לתפקיד בתנועה, על אף שמרן שטוב ליבו ידוע היה מאפשר לו זאת בנקל. גם אבי אמסלם, מנאמניו והנהג לשעבר, שהיום חבר עירייה באשדוד זכה לתגמולים נאים.

בש"ס מתהלכים סיפורים על פעילים ברשת בתשלום, עליהם מוטל להגדיל תורה ולהאדיר (את היו"ר). מי מממן אותם ואיך משלמים להם אם הדבר אכן נכון, לא ידוע. אבל השאלה שנותרה היא אם אכן עד כדי כך המצב נואש?

זה בדיוק מה שאומרים הח"כים בש"ס, בהם כאלה שבעקרון היו תומכים בדרעי מתוך שהם רואים בו איש מוכשר. הם יודעים בוודאות כי "ביום שידובר", ערב הבחירות – כאשר יהיה צורך לקבוע את הרשימה החדשה, הם ימצאו את עצמם בוודאות בחוץ. אומר לנו אחד הח"כים: "גם אם דרעי יבטיח לי בנקיטת חפץ שאני בפנים, אני יודע שאני בחוץ, בשביל אנשי התנזים שלו. הם יהיו ברשימה. כי דרעי אינו אדם שסובל צייתנות של פחות ממאה אחוז.

הדבר נראה היטב לעין בשעות המתח הגדול כאשר ספרו את הקולות בבית שמש. יואב בן צור מ'מעיין החינוך' שהיה שם קיבל אס.אם.אס. מפעיל שסיים לספור קלפי שנחשבה מכרעת. האיש, שנמנה על מקורבי דרעי, הכריז את התוצאות. דרעי הרעים עליו בקולו: "רק אני אביא נתונים מקלפיות". אולי זה היה המתח הגדול בו היה שרוי, אבל הכיוון ברור תמיד. דרעי אינו מסוגל שלמישהו יש קיום לידו, ובוודאי שאינו מסוגל שמישהו - גם אם הוא מנאמניו - יביע דעה. אחד יגיד מנהיגות, שני דיקטטורה ברמה קשה, אחר יגיד צנטראליזם, רביעי יגיד חולשה ופחד. אבל במצב דברים זה לא פלא שגם אנשים שעובדים איתו ובעיקרון איתו – שבוודאי מקטלג אותם בין נאמניו - מדברים מאחורי גבו, גם בעת הכנת כתבה זו.

גם בישיבות סיעה מי שמדבר הוא נותן עליו בקולו, אומר לנו אחד מחברי הסיעה, ומטיח: "אחר כך הוא שואל למה אנשים לא מגיעים לישיבות סיעה?".

פולחן האישיות עובד שעות נוספות. בכל מקום יש התניות על הצגת דרעי כרב ולא כפוליטיקאי. כך זה גם היה בהספדים על מרן. באירועים יש התעקשות של "המקורבים" כי דרעי יישב על הבמה כאחד הרבנים. בקמפיין הבחירות 90 אחוז תמונות שלו ואחוזים בודדים של אלי ישי. דרעי יזם לעצמו סרט יח"צנות.

אבל צריך לומר את האמת; דרעי חושב שזו לא השתלטות לא הוגנת, אלא מהלך טבעי. הוא משוכנע באמת ובתמים כי הוא נעלה על כל היתר, מבריק יותר, מבין יותר, אינטליגנטי יותר.

זאת אולי הנקודה הפנימית, דרעי שב אחרי גלות בת 13 שנה, וחושב שהעולם נעצר בנקודה שהוא ירד ממנו. אבל זה לא כך. בשלוש עשרה השנים האלה העולם השתנה, מן הקצה אל הקצה.

גם אז היה בעולם משלו ולא הבין, ואילו היה שועה לעצות שקיבל לגלות זהירות ולא לבטל את אויביו שמצפים לו בפינה לכל מעידה, לא היה נפתחים בפניו שערי אותו גיהינום אכזרי של אבני אלגביש שהמטיר עליו הממסד.

אילו היה נוהג ברגישות היה היום מלך
דרעי לא מבין שאנחנו בעולם חדש בו אין חסינות לאיש, אחת ההוכחות לכך היא מה שעושים היום לאולמרט. עולם של 'בוס' ופקודות נמצא בצבא, אולי בעסקים פרטיים (גם לא). בוודאי לא במפלגה בה הוא תלוי באחרים, גם אם הוא מתנהל כאילו כולם אריסיו, שלא לומר עבדיו. אילו היה נוהג בנחישות, אבל גם ברגישות, היו מרבית הח"כים שלו, גם מי שבתחילה פקפקו, והוא היה היום מלך אמיתי. היום מרבית הח"כים אינם שלו, גם מי שבתחילה נטו לקבל עליהם את עול מלכותו, ומשחקים גם היו כמעריציו המושבעים.

הח"כים גם רואים את התוצאות המרות ברשויות המקומיות, שבש"ס – בשונה מלמשל הליכוד - תופסים מקום, כי הם בסיס השליטה האמיתי, "השטח" שהוא שחקן מרכזי בפוליטיקה הש"סית.

אחת הדוגמאות היא בת ים. אריה דרעי ניסה להוביל להסכם בלי לחיאני, ביקש לייצר לראש העיר הנבחר קואליציה לעומתית יחד עם ליברמן (שהיום יחסיו עימו לא ברורים), והטיח כי היה זה דווקא אלי ישי שעשה טעות כשהלך איתו. דרעי אמר: עם אורי בוסקילה (איש המפד"ל הוותיק) בקואליציה אני לא נכנס. התוצאה הייתה שבוסקילה בפנים, בקואליציה של לחיאני וש"ס בחוץ, עם ארבעת המנדטים בה זכתה בבחירות שהיום שווים כמו כפיסי עץ. כל זה כאשר לחיאני היה ראש העיר הטוב ביותר שנתן לחרדים הכל, בתי כנסת, מקוואות, כיתות, הכל. היום אין בבת ים עם מי לדבר והמצב שווה קטסטרופה. הרבנים זועמים, העסקנים מאוכזבים, הציבור לא מבין מה התרחש לנגד עיניו. הכל פרי מהלך כושל אחד, אבל אחד מיני רבים.

זה המצב גם ברשויות אחרות, ש"ס לא על הגובה. על אלעד כבר סופר. בנתיבות, עיר ש"סית קלאסית, ש"ס חצויה לשניים, חצי בקואליציה חצי באופוזיציה – בגבעת זאב דרעי הלך ראש בראש, וש"ס נשארה באופוזיציה, והרשימה עוד ארוכה. איך עשה לנו מישהו את גיליון הציונים של השנה האחרונה, מאז חזר? "הבעיה שאחרי שנה 'בשלטון' יש אפס הצלחות, מהממשלה גורשנו, בכנסת לא סופרים אותנו, את אלעד הפסדנו, רכסים לא שלנו, ובעוד רשויות איבדנו את הכוח שהיה". אבל מה נלאה בבעיות מוניציפליות כאשר המרכז לוהט.

דרעי גם עשה טעויות פנימיות. כך למשל בעיריית ירושלים הוא השליך את חבר העירייה ברסקה החוצה, על אף שהוא הנציג של הרב אלבז בעיריית ירושלים, ולרב אלבז כידוע יש כוח בעיר. כך סילק את אשר מישאלי, איש של ישי, שעתה אולי ייכנס, לאחר ששמחיוף, איש של דרעי ספג הרשעה לא צודקת. במקומם מינה את חבריו, כמו נתי לסרי, שהיה איש של אלי ישי, וכשאריה דרעי חזר עבר צד. אבל דרעי לא טיפש, ומבין כי מי שבגד יבגוד פעם שניה, ולא מכבר הדיח אותו מתפקיד מנכ"ל ש"ס.

אחת התוצאות, שהרב אלבז – שנמצא בהליך פתיחת הכשר - הוריד פרופיל. בבית שמש סייע, כי אבוטבול הוא למעשה נאמנו ורץ מטעמו מתחילת הדרך (בבית שמש יש לרב אלבז מוקד כוח חזק שייסד הרב דוד בניזרי, אחיו של הרב שלמה בניזרי). אבל בערים אחרות שמר על נוכחות נמוכה. על אף שבדרך כלל הוא מוציא את הבחורים שלו לעבודה, ומגלה דומיננטיות.

אגב בית שמש. מרן הרב עובדיה הבטיח לאבוטבול הצבה במקום בטוח ברשימה. דרעי התנגד, הפשרה הייתה שאבוטבול יישאר ראש העיר לקדנציה שניה. דרעי התנגד גם לזה אבל לבסוף נאלץ להסכים כי לאף אחד אחר לא היה סיכוי. אבל צריך לומר שבמקרה של בית שמש זה היה מהלך נכון להשאיר את אבוטבול בבית שמש, כי כאמור בלעדיו העיר הייתה נופלת לידי החילונים.

בתנאים כאלה כל אירוע הופך לפרשה. למשל האירוע לפני שבוע אצל ח"כ ועקנין שגר בצפון הרחוק, בשלומי. ועקנין עורך כל שנה חלוקה של סלי מזון במסגרת קמחא דפסחא. כל שנה מגיעים ח"כים מש"ס לסייע. השנה אריאל אטיאס זרק לו: "שמור כמה מנות", ודרעי התערב: למה כמה מנות, כולנו נבוא. דרעי קבע כי כל הח"כים יגיעו להצטלם עוזרים לנזקקים, על פי מתכונת "ש"ס לטובת מי שאין להם", ולא משנה איך זה הסתדר לוועקנין הייתה תחושה שעשו עליו סיבוב..

ואלי ממשיך לחרוך את השטח
מהעבר השני של המתרס, אלי ישי ממשיך לחרוך את השטח. במקום לעסוק במלחמות הוא עם האנשים, והשטח מקבל אותו ברמות שלא קיבל בעבר. לא מדובר רק על מתפללי בתי הכנסת שם הוא זוכה לתהילה, והדבר נראה בכל שמחה אליה הוא מגיע או בכל אירוע ציבורי. גם במעגל היותר רחב. היה מעניין לעקוב אחרי אלי ישי המגיע לשוק מחנה יהודה בירושלים, האיש פשוט התקבל שם כמו מלך. אנשים, כולל חילונים הריעו לו בהתרגשות ובירכו אותו. יש מי שמסיק מכל זה מסקנות, גם מהתנהלותו של ישי, ואומר על סמך ידע אישי: ישי הולך בכל מקרה לבחירות.

בינתיים המתח גואה, ואיש לא צריך לקנא בדרעי. הוא סובל קשות, הוא עומד מול הר של חובות, מול קשיים, שום דבר לא מצליח, ש"ס מאופסנת עמוק באופוזיציה, כאשר בבסיס – ועל פי הצרכים - היא מפלגה סופר קואליציונית. התחושה היא שאיפה שדרעי שם יד מישהו כאילו שם רגל.

הדבר האחרון שאפשר להגיד על דרעי שהוא טיפש, והוא מבין – ומרגיש - שאנשים מדברים מאחורי גבו. הדבר מגביר את המתח שלו, אבל הוא לא ממש יכול לעשות משהו. אם היה הדבר תלוי בו היה מדיח את אלי ישי. אבל במקרה שהיה מנסה לעשות זאת בסיעה, התוצאה עשויה להיות הפוכה, שדרעי יודח. הוא אשר אמרנו לא צריך לקנא בו. האוצר שתפס הוא אוצר של קשיים.

הטרגדיה היא של כל הציבור החרדי. כי חברי הכנסת של יהדות התורה ברובם אינם נלהבים לשתף פעולה עם דרעי, אם כי שומרים על נימוס מתחייב ולא רצים לעשות קרע. שלא לדבר על כך שהמפלגות החרדיות אינן מצליחות להתאחד, וזאת בשונה מימי שנת האופוזיציה של ימי טומי לפיד. אז הקשיבו אחד לשני. עתה כאשר גפני יציע רעיון, דרעי יבוז לו. איך אומר אחד הח"כים ביהדות התורה: יגיד דרעי או לא יגיד, ההתנהגות שלו משדרת: רק אני קובע. בבתי גדולי התורה יש נימוס אבל לא יותר, וח"כ בש"ס שהוא לפחות לא בעד אלי ישי, בוכה: "העסק לא דופק, מעולם לא היינו במצב כה גרוע". כל זה כאשר הסימנים מראים שהדרך לקואליציה חסומה.

אחרים מבכים את החצר הביזנטית. ואילו אחד מחברי הכנסת שנמנה בפירוש על מתנגדיו נשמע הרבה יותר בוטה: "גאוות אדם תשפילנו".. תראה את שני האהודים ברק ואולמרט, שניהם מוכשרים, שניהם יהירים, ותראה איפה שניהם נמצאים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!