מעצמאות לשורשים • בית התנ"ך בעיר העברית הראשונה

מי מאיתנו לא מתאווה בעת לימודיו לדעת את צורת סממני הקטורת, את דמות חלזונות הארגמן והתכלת בהן נצבעו יריעות המשכן, או את תיבת נח. מי לא סקרן לראות, מה הן המקלות 'ערמון, לוז ולבנה' בהם השתמש יעקב אבינו בשקתות המים, או דוגמת אבן צור באמצעותה מלה ציפורה אשת משה רבנו את בנה, דמיונו של כל עוסק בלימוד מלאכת המשכן, מוצת בעת הגייתו במקרא ובמפרשיו על מנת להבין כראוי את צורתו.

הפרטים האמורים ועוד רבים נוספים, שוכנים כבוד בבניין בית העצמאות (בית דיזנגוף) בשדרות רוטשילד 16 בתל אביב, בו הוכרזה הקמת המדינה, שהפך ברבות השנים למוזיאון בית התנ"ך, הפועל בו כיום.

לרגל יום העצמאות, יצאנו לסייר במבנה ההיסטורי, בו הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינה, שלא הושתתה על דיני התורה ועל יסודות היהדות, בו התכנסה הכנסת הראשונה וניהלה את ישיבותיה, ובצוק העיתים הפכה על ידו למרכז, בו התנ"ך ייחקר וילמד בין כתליו, ופריטים הממחישים את הנכתב בו בראי האמנות, יוצגו בו לתפארת.

כאן בבית התנ"ך, הצופה יתקל במגוון רחב ומרשים של מוצגים, אותם ראה רק בעיני רוחו. דגמים מרהיבים של המשכן וכליו ועוד, יצירות המיטיבות לתאר את המוטיבים הרבים הפרוסים לאורך הספרים המרכיבים את התנ"ך, וליצוק לידיעותיו- מוחשיות...

• כיצד הפך הבית ההיסטורי, למוזיאון התנ"ך?

את השתלשלות קורות המקום מגולל באזנינו אלחנן אבידור, יו"ר "יד מאיר וציונה דיזנגוף", המאגד מכוני מחקר ותיעוד מורשת העיר ת"א, ותחיית ישראל ותקומתה, וחבר הנהלת מוזיאון בית התנ"ך.

מאיר דיזנגוף ז"ל, ממקימי העיר תל אביב וראש העיר הראשון שלה, הקים בה את הבית הראשון בשדרות רוטשילד 16. דיזנגוף, נשלח לארץ בסוף המאה ה-19 על ידי הברון רוטשילד, על מנת להקים כאן בית חרושת ליצור בקבוקים, שישמשו את היקבים המפורסמים הקיימים בראשון לציון ובזיכרון יעקב.

עד אז, נאלצו לייבא בקבוקים ממדינות שונות בחו"ל, מה שייקר והקשה מטבע הדברים את הייצור השוטף. אך גרגירי החול המקומי היו עכורים ובקבוקי הזכוכית שיצאו את המפעל ששמו נקרא 'המזגגה', יצאו שחומים, ומי יחפוץ לרכוש יין, איכותי ככל שיהיה, הוכן בבקבוק שכזה...

משלא הצליח לייצר את הבקבוקים כנדרש נסגר המפעל ודיזנגוף שב לחו"ל. שם ייסד חברה לתובלה ימית על שמו ומשעשה חיל בעסקיו, פתח שני בנקים וחברה לגאולת קרקעות בישראל. הוא שב לתל אביב, והחל לגאול קרקעות מידי ערביי האזור כדי להקים את העיר העברית הראשונה. ההון שפיזר עבור המטרה הנכספת, רושש אותו והוא ירד מנכסיו, כשהוא נאלץ למכור את חברת התובלה שלו לחברת 'צים' הידועה.

בשנת 1906, הכריזו דיזנגוף וחבריו על הקמת העיר תל אביב, ושלוש שנים לאחר מכן, החלו בהקמתה. דיזנגוף עלה על הקרקע שנרכשה בסמוך לשכונת אחוזת בית, שהיוותה בהמשך את השכונה הראשונה לת"א, ותחם את המגרש באמצעות סנדות. (מוטות שנתקעו באדמה בארבעת זוויותיה וחבלים נמתחו ביניהם, לצורך תיחום השטח. ש.ח.) 'מכאן לא יזיזו אותנו' הצהיר באזני כל מי שרצה לשמוע... בכך היה החלוץ והנחשון להקמת העיר, שמציינת כבר מאה וחמש שנים להיווסדה.

בית זה נבנה בשלבים וקומותיו נוספו אליו במשך הזמן. מכיוון שלא התברך בפרי בטן, הועידו מאיר דיזנגוף ורעייתו את הבית למוזיאון לאומנות. בשל כך, מעת שהחלו לבנותו, קבעו את החלונות שבו, בסמוך לתקרה ולא במרכז הכתלים, כדי שיוכלו לעטר אותם בתמונות ובאומנויות שונות. לאחר פטירת אשתו, התמקם דיזנגוף בשני חדרים צנועים שבקומה העליונה, ואת שאר קומות הבית הסב למוזיאון.

דיזנגוף שימש כראש וועד השכונה, לאחר שקודמו, אדריכל בשם עקיבא ווייס מתכנן ערים ויוזם שכונת 'אחוזת בית' הגרעין ממנה התפתחה ת"א, עזב את התפקיד ולאחר תקופה קצרה, הפך הוועד למועצה. כאשר העיר התרחבה ורחובות רבים החלו לעטר אותה, המועצה החלה לכהן כעירייה כשבראשה דיזנגוף, עד לפטירתו בשנת 1963. כאן התגורר עד אחרית ימיו.

הבית הציוני הראשון..
• מדוע נבחר דווקא בית זה כמקום הכרזת המדינה?

"בשנת 1948 - שנת קום המדינה", מספר לנו מר אבידור, "עמד בן גוריון בראש הסוכנות היהודית. את כל הישיבות הסודיות ניהלו הוא וחבריו במקום זה. כשהחליט בן-גוריון על הכרזת המדינה, ב-14 במאי 1948, נבחר המקום כמתאים ביותר לארח את מועצת העם לטקס החגיגי, היות שנחשב כמוגן מפני הפצצות אפשריות של חילות האוויר הערביים. במקום היה מרתף ואי לכך בטוח היה לעומת מקומות אחרים, מפני סקרנים והאזנות מיותרות... האולם הוכן בזריזות לקראת ההכרזה, כשבתי הקפה הסמוכים מנדבים כיסאות. ראשי המדינה שבדרך הזמינו כ-100 איש, כדי להשתתף בטקס שנועד ליום שישי ה' באייר, בו יצהירו ויכריזו קבל עם ועולם, על הקמת בית לעם היהודי... בפועל הגיעו אליו כ-350 איש...

"בשעות אחר הצהריים, הקריא בן-גוריון מעל גבי הדוכן המאולתר את הכרזת העצמאות בפני המוזמנים. בשל הצפיפות הרבה, נאלצה התזמורת לנגן בקומה אחרת, למרות שהאירוע המרכזי היה בקומת המרתף..."

שמע האירוע שדלף והגיע לאוזני התושבים, הביאה למקום כ-8000 איש... ההמונים שהתגודדו באזור, ניסו לברר את אמיתות השמועה וגדשו את השדרה ברוטשילד בציפייה דרוכה. שמחה ועליצות רבה שטפה אותם, כאשר האזינו להכרזה ההיסטורית ולבשורה הציונית באמצעות רמקולים שהוצבו בחוץ. הערפל סביב השמועות נמוג...

• איזו פעילות פוליטית התרחשה במקום, בתקופה שלאחר ההכרזה?

"כאן הייתה 'מועצת העם' או כפי שקראו לה בהמשך 'הכנסת הראשונה'. כאשר בן גוריון הכריז על הקמתה, הוא הטעים כי 'אנו עם קטן, מדינה קטנה ופרלמנט קטן'... והחליט כי הוא יכהן, בתור ראש הממשלה, שר הביטחון ויו"ר הכנסת. המחוקק לא שלל באותה עת שלל תפקידים לאדם אחד... למרות שתפקיד יו"ר מועצת העם הוצע ליוסף שפרינצק, מראשי מפלגת 'הפועל הצעיר', הוא סרב לקחת על שכמו את התפקיד. שפרינצק שפקפק בעתיד המדינה שזה עתה נולדה, טען, שאינו רוצה להיות יו"ר כנסת של מדינה שאמורה להתפרק בתוך חודשיים... רק לאחר תקופה בה נוכח כי הפסימיות בה נקט, הפנתה את מקומה לטובת החלום שקרם עור וגידים, ניאות לקבל את התפקיד הרם. במקום זה נבחר נשיא המדינה הראשון, מר חיים וייצמן ז"ל.

"כאן הוכרז על הקמת צה"ל, סמל המדינה שהיא המנורה, התקבלה על דעת הנוכחים בעת ההתכנסות. וכך גם, אופיו ועיצובו של הדגל גובש כאן. כדאי לציין, כי מעצביו ביקשו שהמוטיב שלו יהיה בעל צביון יהודי שורשי והחליטו לשוות לו מראה של טלית באמצעות הפסים הכחולים על גבי הלובן ומגן דוד במרכזו כמובן...

"חלק נכבד מתוך הישיבות הללו, התקיימו כאן וחלקן בבית 'קרן קיימת לישראל'. גם באזור 'שרונה' (כיום, הקריה) התכנסו חברי המועצה לעיתים. אך ישיבות ועדות הכנסת השונות, התקיימו בבתים פרטיים. הממשלה עצמה התכנסה במקומות אחרים. לאחר הבחירות שהתקיימו בפברואר 1949, עברה הכנסת לבנין ששימש כבית הקולנוע הראשון בת"א 'קסם' שמו והיום משמש כ'בית האופרה'.

"ב-1936 הוריש דיזנגוף את המוזיאון לתושבי ת"א, דבר שלא הפריע לעיריית ת"א לנכס אותו לעצמה, כעבור כמה שנים. הבית המשיך לשמש כמוזיאון, עד שהוקמו בעיר שני מוזיאונים חדשים, מוזיאון תל אביב והמוזיאון ע"ש רובינשטיין. חפצי האמנות והציורים הרבים הועברו לשם והבית נזנח והחל להתפורר. בשנות ה- 60 התרוקן הבניין מיצירות האמנות שלו, העירייה איבדה בו עניין ולבסוף מכרה אותו למדינה במחיר של 800,000 לירות, סכום מכובד בימים ההם. זו העבירה אותו למינהל מקרקעי ישראל".

היוזם: בן גוריון
• מי יזם את מוזיאון התנ"ך וכיצד בעצם הוא הגיע לכאן?

"ובכן", ממשיך מר אבידור, "את הרעיון להקים 'בית תנ"ך' – מוזיאון שירכז פעילויות ומוצגים הקשורים בהוראת התנ"ך, הגה לראשונה דוד בן גוריון, שבמשך שנים שימש נשיא החברה לחקר המקרא. הוא יזם את חידון התנ"ך העולמי וחלם להקים מרכז לתנ"ך של העם היהודי, במקביל לבית התנ"ך הקתולי בוותיקן. בן גוריון שזיק של שורשים פעפע כנראה בקרבו, המשיך לפעול ללא לאות להעמקת נושא התנ"ך. לימים, הניח בן גוריון אבן פינה לבנין חדש שהיה אמור להיקרא בשם 'בית התנ"ך העולמי'. אך האבן נותרה על מקומה ובשל חוסר משאבים, לא זכה לראות את תכניתו מתגשמת.

"בד בבד, ייסד בן גוריון במעונו, ובמשרד רה"מ, חוג ללימודי התנ"ך. בו ישבו חוקרים שהגו ועיינו במשנת המקרא ובקורות אותן תקופות. החוג נסגר ברבות הזמן ושמעון פרס נשיא המדינה, מי שמתהדר כתלמידו של בן גוריון... שב ופתח את החוג הנ"ל, לפני שנים אחדות בטקס חגיגי בבית הנשיא.

"בן גוריון טען, שלכל עם יש מולדת אחת, אבל לעם היהודי יש שתיים: ארץ ישראל, שהיא הגוף וספר התנ"ך, שהוא הנשמה", מסביר אבידור. "הוא גם טען, שמדינת ישראל איננה קו ההתחלה, משום שההיסטוריה שלנו מתחילה בתקופת התנ"ך, ושם השורשים האמיתיים שלנו. היות שהתנ"ך הוא זה ששמר עלינו בשנות הגלות, חשוב להכיר אותו. שהרי בלעדיו אין לנו זכות קיום כאן".

בן גוריון שמצב המבנה ההיסטורי הנטוש נגע לליבו, החליט להטיל את כל כובד משקלו להצלת המבנה. הוא שכר אותו ממינהל מקרקעי ישראל והחליט לפתוח במקום מוזיאון ומכון לחקר התנ"ך.
הוא גייס מתנדבים להפעלת המוזיאון ואמר להם: "אתם תקימו את מוזיאון בית התנ"ך, על מנת שעם ישראל ידע, שמדינת ישראל לא קמה עם דוד בן גוריון, אלא עם דוד בן ישי".

בן גוריון רצה שהבית ישמש כגשר בין מה שהגדיר 'הגאולה של עם ישראל בארץ-ישראל' כפי שבאה לידי ביטוי בהכרזת המדינה, לבין 'ספר הספרים' שעל פיו רשומה ארץ ישראל בטאבו ולשם כך הקדיש את שארית חייו. למינהל, הועברו, דמי שכירות שנתיים שהסתכמו בלירה ישראלית אחת... יותר מאוחר דרשו לירה אחת לחודש, ובהמשך המבנה הושכר בתמורה לשקל אחד בלבד...

שלמה להט, המכונה 'צ'יץ', אחד מראשי העיר המיתולוגיים, הציע להנהלת המוזיאון למסור את מרתף העצמאות, בו התקיימה התערוכה, לידי מר רחבעם זאבי הי"ד, שהקים את מוזיאון הארץ בת"א, שהוסב אחר כך לשם 'מוזיאון ארץ ישראל'. (באחרית ימיו כיהן כח"כ מטעם מולדת וכשר מטעם האיחוד הלאומי עד שנרצח בידי פלסטינים ש.ח.) כדי לשחזרו ולהעביר אל קומותיו העליונות את התערוכה. בתמורה הוא הבטיח תקציבים ושימור המוזיאון.

שליחי צ'יץ, לא המתינו עד לקבלת תשובה חיובית. הם הגיעו למרתף, הוציאו את הפריטים הרבים שהיו שם והתנחלו בו. השליחים שיחזרו את אולם העצמאות וניסו להשיב למקום חלק מתוך הפריטים המקוריים שהיו בו בעת קום המדינה, שבחלקן נבזזו ונעלמו. כיום 'אולם העצמאות' שייך למוזיאון ארץ ישראל. אגב, מר זאבי עצמו שכונה בשם 'גנדי' היה חובב תנ"ך מושבע ואספן מוצהר, וברשותו היו מאות ספרי תנ"ך בשפות שונות שנאגרו על ידו מרחבי העולם.

למרות ההתנכלות: מגוון אוספים ופריטים
בהיות תל אביב בתנופת בניה, מגדלי דירות ומשרדים תופסים את מקומם של בנינים ישנים ומוזנחים, לא פסחה המגמה גם מעל המבנה ההיסטורי. העיריות שכיהנו בתל אביב במרוצת השנים, ביקשו 'לגלח' את מרבית קומותיו של הבית ולהותיר על כנו רק את המרתף, בו הוכרזה המדינה. הפעילות התנכי"ת שרחשה כאן, לא הייתה בראש מעייניהם וראשי העיר, שריח הכסף הנדל"ני עלה באפם, רצו במשך שנים לסלק את בית התנ"ך כדי לעשות בבניין שימושים מסחריים כחלק ממתיחת הפנים של שד' רוטשילד.

אלו לא ראו בעין יפה את המוזיאון המתחבר ליהדות, כראוי להתמקם ולהשתרש לנצח, במקום שבו ניתן לגרוף הון. בפרט באזור יוקרתי שמאות משרדים פרוסים כאן בבניינים רבי קומות. גם ממשלות ישראל, הרבו להתנכל למוזיאון, כשהם טוענים כי 'תם עידן התנ"ך' ואין צורך להחזיק במדינה הנאורה את המקום המיושן, המנציח את זהות העם והארץ... בשנים האחרונות הבניין מוזנח מפאת חוסר תקציב, אך נטען כי זו גם מדיניות מכוונת של העירייה לייבושו.

בעת חגיגות היובל למדינה למשל, קיבלה כל רשות תקציב לקידום נכס או דבר הקשור בעצמאות המדינה, עיריית ת"א החזירה את התקציב בטענה שאין לה נכס כזה בנמצא...

• מה יש לנו כיום במוזיאון ובמה הוא מתמקד?

"הבית, שנפתח למבקרים בתחילת שנות השבעים, מכיל עבודות אמנות רבות ומגוונות הקשורות לסיפורי התנ"ך, מוצגים ארכיאולוגיים מתקופת האבות והמלכים, מפות ושחזורים שונים, וכן אוספים ייחודיים, בהם אוסף ספרי תנ"ך ב-300 שפות מתקופות שונות, שהעתיקים שבהם בני 400 שנה. אנשים לא יודעים, אבל עד היום הודפס התנ"ך בכ-5 מיליארד עותקים, ב-400 שפות שונות, ככה שמה שיש פה זה רק חלק קטן", אומר אבידור. "רבים גם חושבים, שהתנ"ך שייך רק לעם היהודי, ואינם יודעים, שמדובר בספר הנפוץ ביותר בעולם, שהקוראים שלו הם בני כל הדתות". רק בהודו הגדולה, בה קיימות כמאה שפות שחלקן דומות זו לזו, הודפס התנ"ך בשלושים שפות. הספרים מוצגים כאן בתערוכה מתחלפת.

"קח למשל את החברה לחקר המקרא, שבעבר היו לה 40 סניפים וכולם נסגרו מסיבות שונות. הסניף היחידי נותר כאן. מגיעים לכאן, חוקרים וסטודנטים מכל העולם בכדי לשאוב מידע ונתונים בכל הכרוך בנושא התנ"ך. ספריה אדירה שמכילה ספרים בנושא התנ"ך ועוד".

ספר התנ"ך הראשון שנכתב הוא כידוע 'כתר ארם צובא'. 'כתר ארם צובא' הוא כינוי לכתב יד חשוב של התנ"ך, שנכתב על ידי הסופר שלמה בן-בויאעא והוגה על ידי אהרן בן אשר על פי כל כללי המסורה הטבריינית. חוקרי המקרא רואים בכתר זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בגלל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. משערים כי הכתר נכתב סביב שנת 920 לספירה ושהנוסח שלו הוא אשר קבע את נוסח התנ"ך מאז כתיבתו. הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחאלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חאלב בסוף 1947.

הכתר נמצא בסוף בגניזה הקהירית הידועה, כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. על כתב היד מופקד חבר נאמנים שבראשו עומד ראש מכון בן צבי, ומאז שנות השמונים הוא מוצג בהיכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים. מאז הגיעו לארץ פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא". במוזיאון ישנו כמובן, העתק של התנ"ך החשוב הזה. כך יש במקום את התנ"ך הקטן ביותר בעולם.

אגב, אחד האמנים המציירים את התנ"ך, ואשר תמונותיו מעטרות את קירות המוזיאון, הוא יליד ארם צובא. שאת ההשראה לאמנות קיבל בשל מקום הולדתו.

במקום נמצא ספר תורה, שנדד עם ניצול שואה במהלך כל תקופת מלחמת העולם השניה משנת 1939 ועד 1945, אותו יהודי ששמר על הספר כבבת עינו ובזכותו כנראה ניצול, תרם אותו למוזיאון. כך ישנה תערוכה מעניינת. אוסף מכתבים מבויילים מכ-700 ערים וכפרים שונים, ברחבי העולם, ששמם נובע מן התנ"ך. כך למשל ישנה עיירה בשם אברהם, יצחק יעקב, רבקה, 'בית לחם' ישנו בשוויץ, אוסטריה, דרום אפריקה ובכמה מדינות ברחבי ארה"ב. 'חברון' נמצאת גם בארה"ב, גרמניה ודרא"פ. 'אפרתה' שוכנת באיזור וושינגטון ופנסילבניה. 'בית אל' אינה רק בשומרון, אלא גם בניו יורק, גרמניה ודרא"פ וכך עוד רבים. כך גם 'כנען' נמצאת בכמה מקומות בארה"ב. את האוסף אגר עו"ד חיפאי, שכאשר נפטר, בניו לא מצאו עניין במאגר הזה ותרמו אותו למוזיאון. גם תערוכה זו מוצגת ברוטציה. האוסף הגדול ביותר של סרטים שהופקו בנושא התנ"ך, נמצא במקום וניתן לצפות בהם לפי הזמנה.

כאמור, התערוכה מציעה שלל דגמים ופריטי אמנות הקשורים בתנ"ך, שנתרמו למקום על ידי אספנים שונים.

חוויה מומלצת, למי שחפץ להיווכח כי עדיין יש שורשים בעיר העברית הראשונה למדינה המתנתקת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!