הצ'אנס האחרון של בוגי: בלי ממ"חים ובלי שטיקים

החדר הספרטני משהו ב'בור' בתל אביב רגיל לאכלס בתוכו דיונים מסוג שונה לחלוטין. ביום שלישי השבוע התכנס בו פורום מרתק וחריג בנוף המקומי. כמו תמיד, היה הדיון הרה גורל - אך בנושא שאינו סובב מפות ותוכניות קרב. הפעם הוא עסק בתוכניות מסוג שונה.

סביב השולחן שררו תחושות קשות של חוסר אמון מוחלט במערכת הציבורית במדינת ישראל. זו איננה תחושה הנוצרת תוך יום אחד, והיושבים סביב השולחן היו ברובם וותיקים ועתירי נסיון בשדות הקרב הציבוריים בצבאותיה של היהדות החרדית, אך תחושת הכאב הפעם הייתה עמוקה וחריגה. הם באו כנציגי מגזר שאיבד לחלוטין את האמון בסובבים אותו, זאת לאחר תקופה ארוכה של הסתה ודה לגיטימציה.

בסיום הפגישה, במפתיע, יצאו המשתתפים בתחושה טובה, והגדירו את האווירה בה היא התנהלה כיעילה ומצוינת. לדבריהם, השר הבטיח להם תשובות מנוסחות בכתב, והם זכו להבהרות חדות בנושאים שהיו חשובים להם. אך החשוב מכל, הפגישה הזו הייתה בעצם הצ'אנס האחרון לאיחוי הקרע שהלך והתרחב בין נציגי הציבור החרדי ובין מערכת הביטחון. חברי הכנסת הגיעו לפגישה והותירו כשי ליעלון את הגישה לכפתור האדום של פיצוץ גרעיני בתהליך החברתי במדינת ישראל, כדי שיוכל לנטרל את הפצצה.

אלפי מילים נשפכו והררי פשקווילים נטחנו קודם ולאחר הפסח סביב מהותו ואופיו של החוק לשוויון בנטל שעבר במליאת הכנסת בסיום המושב הקודם. אלו טוענים בכה ואלו טוענים בכה. הצד השווה שבהם, שכולם מודים שהחוק נוסח ברשעות, ביהירות ומתוך חוסר הבנה מוחלט בתהליכים טבעיים ובדינמיקה אנושית.

אולם עתה הנושא היה שונה לחלוטין. את הדרג הפוליטי ושלבי החקיקה כבר עברנו מזמן. מי חשב שהצרות הגדולות יתעוררו דווקא מול הדרג המבצע? שהמשא ומתן הקריטי ביותר בנושא הגיוס יתקיים עם גורמים בצבא שיעמדו על שלהם?

חוסר האמון שבא לידי ביטוי בפגישה בלשכתו של יעלון - היה בעיקר תוצר התנהגותו של הדרג המדיני שהבטיח רבות ואכזב, אך הסאב-טקסט היה גם כנגד הדרג המקצועי. "איננו מאמינים להתחייבויות פיקודיך", אמרו החכי"ם ליעלון בלא מילים, "שיקרו אותנו מספיק בשנה האחרונה, נמאס לנו".

אגמון של בוקר ואגמון של ערב
ניצני חוסר האמון נזרעו מזמן, הרחק מעין רואים, לפני מספר חודשים - עמוק בתוך החורף הסוער - בוועדת שקד. בעוד בזירה הציבורית והפרלמנטרית התחוללה מלחמה קשה בשאלת ניסוחו של החוק החדש, והנושאים הבוערים אז היו למראית עין הסנקציות והמכסות. איש לא שת את לבו לתהליך שמתרחש מתחת לפני השטח.

עם בוקר היה מופיע תא"ל גדי אגמון בדיוני הוועדה ומשוחח עם עמיתיו החרדים בקול שקט ומדוד, ובצהריים הוא היה משתתף בדיונים אחרים לחלוטין. כך, בעוד המחוקקים עסקו בשאלות הנוגעות לעתיד, בצבא עסקו בשאלות קריטיות ומהותיות הנוגעות כבר להיום ולמחר.

מיותר לציין כי כיום התמונה שונה לחלוטין, התכניות עליהן עמלו במשך חודשים - נגנזו לאחר שעיתון הבית הדגלאי פירסם תחקיר מקיף אודותיהם, ובכך סיפק אמירה ברורה כי הציבור החרדי לא ישלים עימם. אך השאלות הקשות עדיין מרחפות בחלל האוויר. הניצנים שנזרעו בחורף בחדרי חדרים - פרחו באביב לכדי מאבק אלים ומתוקשר, המפרנס לא מעט יצרני רמזורים ופחי אשפה עירוניים בארץ ובעולם.

על פי פרסומים והדלפות, הסכומים שנשפכו על אותן תכניות יכלו להוות עילה נאה לחקירת מבקר. מי היה האיש שחשב שייעשה בהם שימוש, ומה היו המניעים שהובילו אותו להחלטה הבזבזנית הלזו. התמיהה גדלה שבעתיים כאשר מדברים עם אישים חרדים שהיו מודעים ואף שותפים לתכניות. "דפקתי על השולחן ואמרתי להם - אל תחשבו על זה בכלל. אין סיכוי שזה יעבור", אומר אחד מהאנשים המכונים במודעות הרחוב 'היועצים מתוככי המגזר החרדי', ואפרופו יועץ, זו הייתה העצה הטובה ביותר אותה יכל לספק.

למרות זאת, בצבא החליטו כי רק הם יודעים מה טוב לחרדים. הם ורק הם מבינים כיצד לשלב את הציבור העני והאומלל בתעסוקה. וההתנגדות החרדית? בקטנה, נעבוד עליהם, נמרח אותם ונבטיח להם - והכל יהיה בסדר. העיקר שלא ידלוף החוצה - הוזהרו כל השותפים לדבר עבירה. באירוניה ניתן לומר שזו הייתה הטעות הראשונה של מי שמתיימר להכיר את המגזר החרדי, בו הכלל הראשון הוא שסוד הוא דבר הידוע אך ורק לאדם אחד [ובתנאי שאין לו ווטסאפ, רח"ל]. לסוד הזה היו שותפים רבים, רבים מידי. בפרט שה'סוד' טמן בחובו תקציבים נאים, והיכן שיש דבש - מגיעות הדבורים.

מתכננים את הסקרים
כשמנסים ללכת אחורה ולהבין את שורשי הבעיה, קשה לשים את האצבע על הנקודה בה היא החלה. החלטת הממשלה ועקרונות החוק קבעו כיעד את הגדלת אחוזי הגיוס, אבל ניסוח הפרטים מעיד כי המחברים היו משוללי הבנה בכל הנוגע למגזר. דווקא גורמים צבאיים, שעד לאחרונה נחשבו כאלה שאפשר לנהל עמם דיאלוג, גילו חומה של אטימות. הזמירות האנטי חרדיות שנשמעו מפיותיהם, היו זהות להפליא לאמירות של העמיתים הפוליטיים בדיונים הסוערים סביב החוק עצמו. אך בעוד אישיות פוליטית מהותה הבעת דעות וקידומן בכל דרך אפשרית, גורם צבאי צריך להישאר נקי, ישר ומקצועי.

השאלה המנסרת בסאגה המיותרת המכונה 'פרשת הממ"חים' - האם בצבא התנהלו לאורך כל הדרך בצורה רגישה ומקצועית, או שהתנהלות גסה, פטרונית ומזלזלת מצידם - היא זו שהובילה למצב כה חמור של חוסר אמון. במסדרונות הכנסת משמיעים האשמות בוטות לגבי קצינים כאלו ואחרים הנושאים את עיניהם לקריירה פוליטית לאחר סבב המינויים הקרוב בצה"ל.

לא ברור האם יש אמת בשמועות הללו, אך לו הן נכונות, סביר להניח שפושט המדים התורן לא יתמודד בפריימריז הדמוקרטיים להפליא של יהדות התורה וש"ס, אלא במפלגה סטייל 'תביא מדים ומנדטים'. החרדים לא יעטפו אותו בחיבה בכל מקרה, הסקרים כן.

זו גם הנקודה שהמשיכה להציק לאחר קבלת ההבטחה כי בחורי ישיבה החפצים לקבל פטור לא יעברו כל הליך של שכנוע או הצגת אופציות נוספות. אם יש אמון - ניתן לסכם על דברים, אך בחסרונו - הסיכומים לא שווים את הנייר שעליו נכתבו.

כאן נכנס יעלון לתמונה. פגישה עם שר ממונה - שסיכומיה נשלחים בכתב - שווה לחזקה אינסופית של סיכומים שקטים מול קצינים בצבא, אף אם ניתנה קודם לכן הבטחה ברורה. בפרט מאחר ובנושא זה ישנם עוד פרטים רבים הנוגעים לציפור נפשה של היהדות החרדית, וללא אמון - לא יהיה ניתן לצאת לדרך ארוכה הכוללת מהמורות ומכשולים רבים.

הוראתו של הגראי"ל
"השאלה הגדולה ביותר שממשיכה לרחף בחלל האוויר היא שאלת הממ"ח", אומר גורם בכיר שהיה מעורב בגיבוש הנהלים החדשים, "הממ"ח כצורתו בוטל לחלוטין, והוסכם על דעת כולם שלא יהיו בו שום עמדות של שכנוע או תוכן כלשהוא. אבל באופן מתמיה הצבא התעקש להשאיר אותו כמתחם שאליו יאלץ את בני הישיבות להגיע בכדי לקבל את הפטור. הצבא ודובריו סיפקו שלל הסברים מדוע עליהם לרכז את בני הישיבות במתחם אחד, החל מהסברים טכניים ניהוליים, וכלה בכך שהם דואגים דווקא לתנאים המותאמים לבני הישיבות - שלא יאלצו לכתת את רגליהם בלשכות הגיוס הכלליות.

"ההסברים הללו יכולים להיות נכונים, ולהגיע באמת ממקום של רצון טוב, אבל באותה מידה הם יכולים להגיע בדיוק מהמקום השני. כיון שמתחם כזה המרכז בתוכו את בני הישיבות - יכול להוות כר פורה לנסיונות מסוגים שונים של השפעה על בני הישיבות המגיעים לקבל את הפטור. לא ניתן לסתום את כל הפרצות הללו בידיים. אבל אם היה אמון בכך שהצד השני מתחייב על רוח הדברים - היה הרבה יותר קל".

• מה הפתרונות לבעיות הללו?

"ישנן שתי דרישות בסיסיות, שלו ייענו בצורה כזו או אחרת - כל הנושא יקל מאוד עבור הציבור החרדי. כמובן שישנם נושאים נוספים אותם בקשו גדולי ישראל להסדיר, אך כספיח לנושא הממ"חים קיימות שתי דרישות קריטיות.

"הנושא הראשון הוא ההפרדה: גם בקרב הצעירים המוגדרים כבני ישיבות ברישומי הצבא, ישנם כאלה המחליטים להתגייס. ההליך שעובר בחור המגיע להתגייס שונה לחלוטין מרעהו המבקש פטור, וחשוב ביותר להפריד בין ההליכים הללו. משעותה של ההפרדה הזו היא שבן ישיבה המקבל פטור לא ייחשף בשום צורה שהיא לאפשרות של שכנוע או תעמולה.

"נושא נוסף הוא נושא הפיקוח: גם לאחר שהובטח כי לא יהיה שום שכנוע לבני הישיבות החפצים בפטור - עדיין ישנה דרישה מהצבא להציב במקום פיקוח שיוודא את זה. השאלה מי יציב את הפיקוח הזה, אבל ישנה דרישה ברורה מאוד, שנוגעת גם לנושאים נוספים עליהם דורשים גדולי ישראל מגננון מסודר של פיקוח.

"ההערכה היא שהצבא ילך על הגבול, וייענה בסופו של דבר לכל דרישה שתוגדר באופן ברור כקו אדום. הוא לא יספק לחרדים שום תירוץ להתחמק מההתייצבות - אלא ינסה לעמעם ולטשטש את הדברים. מנגד, הציבור החרדי הוכיח כבר שהוא לא פראייר והוא יודע לעמוד על שלו. והפגישה השבוע ביטאה זאת בצורה קשה ביותר".

• בתרחיש כזה, לו תתקבל ההחלטה להמשיך ולהתייצב, מה תהיה עמדת הצבא כלפי אלו שרבותיהם הורו להם לא להתייצב?

"הצבא מצידו, בכל תרחיש שהוא, יגיב בצורה דומה - כפי שהוא נוהג כלפי כל עריק. גם אם היו רוצים לנהוג אחרת - אין להם ברירה. הבג"ץ עומד מעבר לפינה ומאיים על כל נסיון ליצור אי שוויוניות. מבחינת הצבא כל בחור שלא מתייצב - יוצא נגדו צו מעצר, ולכשיתפס - הוא יעצר ויישפט. לא יוציאו שם משאיות לישיבות מכיון שגם נגד עריקים חילוניים לא מתנהל מצוד יומם וליל, אך הצבא גם לא יוותר לאלו שייעצרו [על שתיית אלכוהול בפומבי או פריצת מחסומים בכלי רכב...] וימצה עימם את הדין במלוא חומרתו".

ככל הנראה, ההחלטה תהיה להמשיך ולהתייצב, כך גם הורה הגראי"ל שטיינמן לאברך שעלה אליו הבוקר לשאול כיצד לנהוג בצו שקיבל. אך כאמור, חברי הכנסת עדיין ממתינים לתשובות משר הביטחון.

האם יעלון ינצל את הזדמנות הפז שקיבל השבוע לבנות לעצמו מקפצה לכס הנחשק של ראשות הממשלה בתמיכה חרדית, או שמא יאפשר לפיקודיו לתכנן קריירה עתידית ב'יש עתיד' - ימים יגידו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!