זהירות: 'לשון הרע' בווטסאפ - גם כש'רק העתקתם'

אפליקציית ההודעות החינמית וואטספ נוסדה על ידי יאן קום, יהודי ממוצא אוקראיני שעשה את עסקת חייו כשמכר את הפיתוח שלו לפייסבוק, עוד רשת חברתית שנוסדה על ידי יהודי. אבל למעלה ממאתיים שנה לפני שיאן קום הפציע, נולד באוקראינה יהודי אחר, אותו אתם ודאי מכירים: רבי אלימלך מליז'ענסק. "תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם. ותשמרנו מן הכעס והרכילות", הוא כתב באותם ימים רחוקים, הרבה לפני שהוואטספ הסתובב בעולם.

אילו רבי אלימלך היה חי איתנו היום, ייתכן והיה מוסיף עוד איזה בית בשירו ומבהיר שניתן לפגוע ביהודי אחר בשנייה אחת, בהעתקה-הדבקה אחת, בלי מחשבה וללא אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה.

400 מיליון בני אדם משתמשים כיום בוואטספ, אבל דווקא אחד – שלא מחזיק בה במכשירו – הבין השבוע את עוצמת כוחה של האפליקציה המהפכנית הזו. לא נציין את שמו, אבל במשך כמה שעות חשבו רבים כי הוא כבר איננו בין החיים חלילה, רק כי מישהו בטעות סיפר שנהרג בתאונת הדרכים הטרגית בשומרון. טעויות קורות לפעמים, אבל ברגע שהן מועתקות-מודבקות קשה כבר לשלוט בהן וההיזק הולך ומתפשט כמו אש בשדה קוצים. וזהו בדיוק ההבדל עליו באנו לדבר כאן.

למרות הקלות בה ניתן לכתוב הודעה בקבוצה קטנה, או להעתיקה לקבוצה אחרת, חשבו פעמיים לפני שאתם עושים זאת. חשבו שלוש פעמים. וארבע. כאילו אתם כותבים טור לעיתון שיגיע להמוני קוראים. היום כל אחד הוא עיתונאי קטן, עם אפשרות לפרסם דברים בצורה פומבית, ולכן כולנו מחויבים גם לאתיקה עיתונאית. להיזהר, להיזהר, להיזהר.

הדברים הללו אינם תיאוריה באוויר, אלא הינם מעוגנים בחוק. הוואטספ, הפייסבוק, ושאר הרשתות החברתיות החדשות הנן יחסית תופעות חדשות. ספר החוקים – שבישראל עוד מבוסס על חוקי המנדט הבריטי – לא מספיק להתעדכן לנוכח מגוון האמצעים הטכנולוגיים החדשניים, ופה ושם עוד ניתן להשתמש בהם לרעה ולהתחמק מעונש. אבל מאה ועשרים ח"כינו נותנים עבודה ומוסיפים סעיפים לחוקים הרלוונטיים. על כל אפליקציה – סעיף נוסף שדואג שהרשתות החברתיות לא יהפכו לג'ונגל וחוקי המדינה יחולו גם עליהם.

אל תדאגו, זהו לא עומד להיות טור משפטי מעייף. אני בחרתי להיות עורך דין ואתם לא. לכן לא אלאה אתכם יתר על המידה בפרטים חוקיים ופסקי דין משפטיים. אך אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, ולכן חשוב להבהיר את העיקרון שעדיין לא ברור לכולם: נכון שאת פייסבוק והוואטספ ייסדו יהודים, אבל זה עדיין לא אומר שמדובר במקווה אחד גדול וניתן לזרוק נייעס נגד השכן ולמהר לקפוץ למים הרותחים. מלבד התפילה הקבועה שנוהגים לשאת לפני פרסום פוסט ("יהי רצון שזה הפוסט יצבור לייקים לרוב") כדאי לבצע פעולה נוספת: לבחון אם אין בפוסט משום פגיעה ועבירה על החוק.

מהו החוק? אז הנה, ממש בקצרה: החוק מגדיר "לשון הרע" ככל דבר אשר פרסומו עלול להשפיל אדם, בעיני הבריות, או שנעשה למטרת שנאה, בוז, או לעג מצדם. כמו כן, גם אם המטרה הינה לפגוע במשרתו של אדם, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. האם מעתה אסור כבר לרכל קצת? האמת, התורה אוסרת. אבל לא באתי לתת לכם שיחת מוסר. מבחינת החוק המדד הקובע האם הייתה כאן עבירה הינו - "פרסום". בין אם בעל פה ובין אם בכתב. כלומר, ניתן לראות בפרסום בגדר "לשון הרע" אם הפרסום היה מיועד לאדם נוסף, מלבד הנפגע והאם הוא הגיע לאותו אדם או לאדם אחר מלבד הנפגע. עצם העובדה שהפרסום הינו בכתב, משמעותו כי הוא עשוי להגיע לאדם נוסף מלבד הנפגע ועל כן יפול בהגדרת "לשון הרע".

עד לשנים האחרונות, בכדי ללכלך על השכן שהרחיב מעל המרפסת שלך ודפק לך את הסוכה היית צריך לקחת בריסטול ולכתוב עליו באותיות של קידוש לבנה: "מויישה, זה שאבא שלך בן דוד של סגן ראש העיר לא אומר שתעשה פה מה שאתה רוצה. ניפגש בשטיבל" (השמות בדויים). מרבית האנשים לא זכו בחייהם לכתוב כזה שלט נהדר, ואם כן, הרי תוך כדי איתור הבריסטול, הטוש, הכתיבה והתלייה – היה להם מספיק זמן להרהר האם הם באמת מעוניינים ללכת על המהלך הזה, שעלול לגרור עימו עונש פלילי. היום – מה טוב ומה נעים – יש לנו פייסבוק וואטספ, וכולנו כתבנו דברים בסגנון כזה למויישה כזה או אחר. אז זהו, יש לכם רשימת חברים מפוארת בפייסבוק, ולכן כתיבת פוסט היא פרסום לכל דבר ועניין. הוואטספ הוא בכלל צרה כפולה – לא רק הכותב עלול לחטוף, גם המעתיק-מדביק.

זהו לא איום חסר ביסוס, כבר היו דברים מעולם. הנה מקרה אחד: אחד כתב פוסט שהשמיץ את יריבו בשפה קשה. "כלב היית ונשארת. אתה עלוב נפש,קנאי וחולני. אני מרחם עליך. עשית מעצמך צחוק בכל העיר". אוח, איזו שפה נהדרת. הגאון מחבר הפוסט הנפלא הזה נקנס בסכום של 25,000 ₪, ופסק הדין נימק את העונש היטב: "הפרסום ברשת החברתית משותף לציבור בלתי מוגדר בגודלו של אנשים, שיכולים לקרוא מה שנרשם על גבי ה'קיר'. אדם יכול לעשות LIKE לפרסום שנתקל בו, או לעשות SHARE ובכך יגדיל בשבריר שנייה נוסף, את כמות המשתמשים הנחשפת לפרסום, במימדים בלתי נתפסים… בעידן הוירטואלי מועבר המסר למס' בלתי נתפס של בני אדם במאמץ מינימלי".

לרכל אסור בשום מקום. אבל עדיין יש הבדל בין לומר מילה בשקט בגינה השכונתית, בספסל האחורי בשטיבל או בתור לקופה במכולת. פייסבוק וואטספ הם לא פינת ריכולים, הם לוח מודעות עולמי שכל מה שנכתב בהם מפורסם קבל עם ועדה. אם תחשבו על זה רגע, גם בלי עונש תבינו שאתם לא באמת מעוניינים ללכת ליריב שלכם על הראש מול כל העולם.

אגב, את הטור הזה אני מתיר לכם להעתיק ולהדביק היכן שלבכם חפץ. למען יראו וייראו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!