בין שתי הסעיפים • ש"ס בוחרת לה הנהגה

עשה לך מרן
ההמונים שנאספו בחול המועד פסח באולם רחב-ידיים בחולון, היוו צילום מצב של ש"ס העדתית-מסורתית ולא החרדית-ממסדית. לא ישבו שם אבות שמתלבטים האם לשלוח את ילדיהם להתייצבות בצו ראשון, אלא בעיקר בעלי-בתים שמתחבטים האם לשלוח את הבנים לגולני או לגבעתי. אלו גם אלו הצביעו עד היום ש"ס, אבל ההבדל בין שני הקהלים הוא כהבדל שבין קצין בסיירת מטכ"ל לש"ג בתל השומר.

בני הקהילה החולונית של הרב חיים רבי, התבשרו מבעוד מועד על הגעתו של הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף וגדשו את האולם מפה לפה. באווירת אירועי שבוע ההכתרה, ביקש יו"ר ש"ס אריה דרעי מראש ישיבת פורת יוסף הגר"ש כהן, לכבד את המשתתפים בנוכחותו. ראש הישיבה נענה להזמנה של הרגע האחרון, וכגדול במידות ולא רק בתורה, נמנע מלהיכנס לשאלה שמו של מי הוזכר רשמית על-גבי המודעה.

הקהל קיבל את נשיא מועצת החכמים הנכנס בשירה ובמחיאות כפיים, אבל תקרת האולם נותרה במקומה. אחרי נאום של כרבע שעה, סיים ראש הישיבה את השתתפותו באירוע ושב לירושלים. דרעי נותר באולם והמתין לבואו של הראשון-לציון הגר"י יוסף על גלימתו ומצנפתו.

והיה בהחלט למה לחכות. התשואות של הקהל בעת כניסת הראשון-לציון נשמעו עד כביש 1, אבל הייתה זו רק הקדמה לדרשה עצמה. במשך קרוב לשעתיים ריתק הראשון-לציון את המשתתפים בהלכה, באגדה ובעיקר בסיפורים על האב הגדול. הציבור הסתכל על הבן וראה את בבואת האב: במראה, בקול, בגלימה ובמצנפת.

חלף יותר משבוע ודרעי הגיע עם נשיא מועצת החכמים הנכנס לאירוע נוסף, הפעם עם מודעה רשמית המכריזה מראש על בואו - אך לא היה זה ההבדל היחיד בין שני האירועים. בכינוס שלאחר החג, שנערך באשדוד, נכח גם כן קהל יעד של בוחרי ש"ס, אך לא מהזן שקידם את פני הגר"ש כהן בחולון.

בעיר הדרומית קידמו את פני ראש הישיבה מאות בחורי ישיבות שעבורם, חופשת הפסח האמיתית, מתחילה ולא מסתיימת במימונה. אחרי שעמך ישראל מסיים למנגל בפארקים הלאומיים ולהיתקע בכבישי המדינה, אוגרים מיטב בחורינו כוחות לקראת זמן הקיץ הבא עלינו לטובה. בחדשות אנו שומעים בעיקר על אלו שנתקעים בוואדיות ובגבים, תחת שמש קופחת ובלי טיפת מים לרוויה, אבל רובא דרובא של בחורינו הטובים, יושבים גם בחופשת בין הזמנים בהיכלי התורה, במסגרת ישיבות בין הזמנים.

למקום הזה בדיוק הוזמן נשיא מועצת החכמים, בצוותא עם יו"ר ש"ס שנתבקש לשאת שיעור פתיחה. את ספרי המחשבה וההגות בכתבי המהר"ל, עליהם עמל דרעי מדי סוף-שבוע בחברותא עם ידידו הטוב, ראש ישיבת חברון הגר"ד כהן, החליפו בשבועות האחרונים סוגיות תלמודיות.

אבי אמסלם והחברים באשדוד סיפרו לדרעי שבאירוע ישתתפו מאות רבות. היו"ר שלמד לקחת הכל בערבון מוגבל פקפק. בהכירו את נפש בחוריו העריך שיגיעו עשרות. אלא שהנוכחות הפתיעה גם את המארגנים כאשר כאלף בחורי ישיבות גדשו את האולם מפה לפה וקיבלו את פני נשיא המועצת בהתלהבות. אנשים שנכחו בשני האירועים, בחולון ובאשדוד, לא התקשו למצוא את ההבדלים.

החזאי מהר נוף
הגאון רבי שלום כהן, 'חכם שלום' כפי שכונה תמיד על-ידי אלפי תלמידיו, נחשב במשך כל השנים לכהן הגדול מאחיו. גדלותו בתורה, אינה טעונה אישור מההמונים ובוודאי שלא מכותבי מדורים.

לפני שנתיים בדיוק, באחד מימי חול המועד פסח השמשיים, ישב החתום מעלה לשיחה ארוכה במרפסת ביתו של אריה דרעי, בתוארו אז כיו"ר ש"ס לשעבר. היו אלו הימים בהם שב דרעי והתקרב למרן הגר"ע יוסף זצ"ל, על רקע תיווכו בפרשת חוק הגיור - כפי שהעיד הבן הקרוב מכולם, הגר"מ יוסף בראיון שהעניק ל'קו עיתונות' בחג הפסח.

הצעת הפשרה של דרעי מנעה בשעתו קרע חמור בין חנן 10 להקבלן 45 – או בשם המפורש, עבור מי מהקוראים שהספיק לשכוח את משמעות שמות הרחובות: בין מרן הגרי"ש אלישיב למרן הגר"ע יוסף. דרעי היה המוציא לפועל, אך מי שהעניק גושפנקא לפשרה היה חבר מועצת החכמים דאז וכיום נשיאה.

דרעי הפליג אז בשבחו, בתורתו ובפקחותו של 'חכם שלום', וכששאלנו את השאלה שלעולם אין להעלותה על השפתיים בפומבי, העריך כי ביום שאחרי המאה ועשרים של מרן הגר"ע יוסף, הגר"ש כהן ינהיג את הציבור הספרדי. כשהועלתה בשעתו השאלה, האם ההערכה נגזרת מתמיכתו הבלתי מסויגת של 'חכם שלום' בהחזרתו של דרעי מהכפור והשבתו לראשות התנועה, שלל דרעי מכל וכל את ההנחה ותלה זאת אך ורק בישרותו ובגדלותו של ראש ישיבת פורת יוסף. כך נאה וכך יאה.

שנתיים חלפו ודרעי הפך לחזאי שניתנת לו ההזדמנות לעלות עם מטוס למרומים, לפזר עננים ולהוריד גשמים. ציבור בני התורה שנמנה על מצביעי התנועה, לא נזקק להכרזה הרשמית על הכתרתו של הגר"ש כהן לנשיא מועצת החכמים. אלא שש"ס, אינה יהדות התורה. אומנם כל נבחריה הם חובשי כיפות שחורות (אם כי, גם ביניהם יש כאלו שהמירו את כיפתם לרגל בחירתם), אבל בין בוחריה יש רבבות חובשי כיפת שמיים. סוד קסמה של ש"ס, מיום הקמתה, היה טמון ביכולת להניע לקלפי לא רק את בחורי הישיבות מקרב עדות המזרח אלא גם את יושבי היציע המזרחי.

כשמדברים על האוכלוסייה המסורתית בישראל שאינה מבינה מהי גדלות בתורה, כוח ההשפעה הרוחני נגזר בעיקר מהמיתוג שנתקבע בתודעה. בש"ס היה מי שנזכר השבוע בעבודה הקשה שנעשתה בימי ההקמה של התנועה כדי להנגיש את מרן הגר"ע יוסף להמונים. התיאור היבש כיום, אולי נשמע כמו פגיעה בקודש הקודשים, אבל זה בדיוק מה שאירע בימי ההקמה. צריך לזכור, שבניגוד להיום, דובר אז על מנהיג רוחני ששימש בתפקיד הראשון-לציון ומתוקף תפקידו היה מוכר בכל בית מסורתי בישראל.

ועדיין, נדרשה מלאכת מחשבת כדי להפוך את החילוני המסורתי, זה שאין לו שמץ הבנה מהי גדלות בתורה, למעריץ שרוף שילך אל מאחורי הפרגוד ויצביע ככל אשר יצווה מרן. רק סבב בלתי פוסק של עצרות מוטסות, ודרשות שהשמיע פה מפיק מרגליות, בשפה שכבשה את ההמון, קיבעו בתודעה הישראלית את מה שהיה מובן מאליו לכל מי שבקי בהווייה ההלכתית. כשהציבור המזרחי בישראל, התוודע למרן הגר"ע זה הפך לסיפור אהבה והערצה אשר מים רבים של שנאה אנטי-דתית לא הצליחו לכבותה במשך השנים.

שנות השלושים
שלושים שנה אחרי, דרעי חוזר לנקודת ההתחלה. לכאורה, תנאי הפתיחה דהיום עדיפים. בימי הבראשית, הייתה ש"ס מפלגה הנעה כעלה נידף ברוח, בלי שורשים בשטח, בלי צנרת השקיה של מאות פעילי מפלגה שמגיעים לכל פיסת דשא צחיחה, ללא קהל מצביעים מסורתי השומר אמונים לשם ולמותג במשך שנים.

ש"ס דהיום, שוב לכאורה, היא המפלגה הפוליטית היציבה במערכת הפוליטית. בשני העשורים האחרונים מספר ח"כיה לא פחת ממניין. אם בימי ההקמה, הייתה זו הוראתו של המרן הליטאי, הגראמ"מ שך זצ"ל, שהניעה לקלפי מצביעים בני תורה, כיום יש לה עולם תורה העומד בזכות עצמו, עם מרן ואינספור מוסדות משלו.

התיאור האמור לעיל אולי נכון עובדתית, אך פוליטיקה אינה לוגיקה מתמטית. לא העובדות חשובות אלא האווירה. רוח הנעורים ותחושת השינוי החברתי, שהקפיצה את ש"ס מארבעה לשישה, משישה לעשרה ומעשרה לשבעה עשר מנדטים, התפוגגה כבר מזמן. ולמרות זאת, הצליחה התנועה לשמר את כוחה, סביב ה- 11-12 מנדטים בארבע מערכות הבחירות האחרונות - אך ורק בעטיה של השפעת מרן.

דמותו של מרן הגר"ע יוסף הייתה הסיבה היחידה שאפשרה לש"ס להזדקן בכבוד. לשמור על שיניים פוליטיות מבלי להזדקק לשיניים תותבות. עם הסתלקותו נלקחה מעמנו הדמות היחידה בדור שהצליחה לפרוט על מיתרי הלב של הציבור הדתי-מסורתי, ולהנגיש את החרדיות לישראליות.

צריך לשוב ולסייג את הברור מאליו: לא בגדלות בתורה עסקינן בשורות אלו, אלא בהגדלת הכוח הפוליטי ותחזוקת המצביעים המסורתיים. אם דרעי היה מתבקש לסמן פוליטית, תקשורתית ותדמיתית את הדמות הממגנטת ביותר, סביר להניח שהיה מצביע על הראשל"צ לשעבר הגרש"מ עמאר. זו אינה רק הגלימה, אלא השפה. הרב עמאר מדבר עברית-ישראלית ולא ישיבתית. אבל קרה מה שידוע לכל בשנה שקדמה לפטירת מרן הגר"ע, וגם היתרון הזה, הפך לחסרון, בנסיבות שמפאת כבוד המעורבים בדבר, עדיף שלא לפרטן.

דרעי מאמין כיום שבחלל הגדול שנפער, בשבר שלאחר הסתלקות מרן, צריך, לפני הכל, לשמר את בסיס הכוח הפנים חרדי, לבצר את היסודות ורק לאחר מכן לחשוב על שיפוץ הקומות העליונות.

פסח בלי ברכה
בצמרת ש"ס, ספק מעריכים ספק מקווים, שאת הביצור הפנימי הם צלחו. אחוז החסימה האימתני, ממילא לא איפשר ליריבים מבית להתפצל ולהתמודד עצמאית. בש"ס מעריכים שקריאות התיגר נועדו לצורכי מיקוח פנים מפלגתי. "היה כאן ניסיון ליצור מחנאות כמו זו שהייתה בליכוד בתקופת שמיר", אומר בכיר בש"ס, "ניסו לבצע חלוקה של מחנה דרעי עם חלק ממועצת החכמים, מול מחנה ישי עם רבנים משלו כאשר כל אחד יהיה מחויב להתחשב בשני. זו הייתה המטרה שנבלמה בעקבות ההכתרה".

עם עשרה חברי-כנסת מלבדו שלא הוא מינה, דרעי חייב לחבק-לחבק-לחבק את חבריו למפלגה, בעיקר את אלו שנחשבו בעבר למקורבי ישי. לדרעי שהורגל להנחית פקודות ולהמתין לביצוע, לקח זמן להתרגל למציאות החדשה. לעיתים הוא גילה שהוא חי במציאות מדומה ומרומה. תשמעו סיפור: באחד הימים ניגש אחד מח"כי ש"ס והשיח לפי תומו לאחד ממקורבי היו"ר המכהן בהאי לישנא: "אנחנו מאוד מעריכים את היחס של דרעי לחברי-הכנסת, רואים שהוא מתאמץ, אבל איננו יכולים לשכוח את מה שהיה בליל סגירת הרשימות".

המקורב פשפש במעשי היו"ר ולא העלה דבר, ואז התברר, מפיו של הח"כ, כי רגע אחרי שהשלישייה, זכרה לא לברכה, סיכמה בישיבה עם מועצת החכמים על הותרת חברי הרשימה על כנם, ירד אלי ישי אל חברי הכנסת שהתקבצו בבית הכנסת שבקומת הכניסה לבית מרן והמתינו דרוכים לגזר דינם. ישי הסביר להם נרגשות כי למרות דרישתו של דרעי לרענן את הרשימה, הוא נלחם עד כלות הנשימה להותירם ברשימה.

רק אחרי שח"כ אריאל אטיאס נקרא להעיד, נתרצה אותו ח"כ לשמוע את הגרסה השנייה ולפיה המעשייה כלל לא התרחשה. דרעי שמע עוד כמה סיפורים דומים והפנים שהוא צריך לקרב את החברים.

דרעי מעריך שהקואליציה הזאת תחזיק מעמד למרות כל התלאות. בין בנט ללפיד אומנם פרצה מלחמת אחים אך לשני הצדדים אין משפחה אחרת לבד מהממשלה הנוכחית. לפיד שראה בברית עם בנט ערובה להשארתו בממשלה, מצא פרטנר חדש, בדמותו של איווט ליברמן. מיותר לדבר על השלכות הברית החדשה בין איווט ללפיד על החבר הטוב דרעי ובעקיפין על כולנו. מסורת של שיחת טלפון מסורתית בערב החג מאיווט לדרעי עם איחולי ברכה, הסתיימה בחג הפסח האחרון, בחוסר זמינות הדדית של שני החברים הטובים לשעבר.

אשר ללפיד, הוא היה ונותר מגיש אולפן שישי: מדי ליל שבת מתייצב באולפנים שר אחר מטעם יש עתיד ושופך אש וגופרית על הבית היהודי מבלי לאפשר להם את זכות התגובה בעשרים וארבע השעות שלאחר הטחת ההאשמות. בנט עשה את שלו, ומבחינתו של לפיד - בנט יכול ללכת. העניין הוא, שלבנט עצמו אין כל כוונה להשתחרר מהממשלה ולחפש לעצמו אזרחות אופוזיציונית זרה. רק השבוע פורסם כי 14,000 יחידות דיור בשטחים הוצאו למכרזי בנייה בתשעת החודשים האחרונים, כאשר למעלה משבעים אחוזים מהן בהתנחלויות מבודדות. מי שרואה את בנט והחברים הסרוגים מוותרים על משמני הארץ - שיקום.

צו פיוס
כדי לשמור על משקלו הסגולי, בנט שב לחזר לאחרונה על פתחיהם של הפוליטיקאים החרדים כשהוא מוכן להבטיח הרים ונוער גבעות, כולל בגזרת הדיינים והרבנים. בצד החרדי לא ממהרים להתפתות.

"זה בדיוק מה שהוא עשה לנו עם איילת שקד", אומר אחד מח"כי הוועדה הידועה, "חצי שנה הפכנו אותה לרבנית של המדינה ונמנענו מלתקוף את בנט על רקע הבטחתו הברורה להתנגד לסנקציות פליליות וברגע האמת, הוא מכר אותנו בשביל הישיבות הסרוגות. זה מה שיקרה גם בסיבוב הבא, הוא ייקח אותנו כבני ערובה, ויפקיר אותנו לגורלנו ברגע שתובטח לו המשך הבנייה בשטחים או השד יודע מה".

התובנה שהדרך לבחירות חדשות עוד רחוקה, מקרבת לבבות בין דרעי לח"כים בתנועה שנחשבו למקורבי היו"ר לשעבר. אל תתפלאו אם בקרוב תשמעו על מינוי רשמי של ח"כ יעקב מרגי לתפקיד מערכתי במפלגה. כאשר ח"כ ניסים זאב משמיע קול ברמה בעד המהלכים החדשים, זה נובע בעיקר מנאמנותו רבת השנים לחכם שלום, אך לא רק.

הצורך לחבק עד בלי די מהווה עבור דרעי, בעיה בפני עצמה. כדי להתרומם דרעי צריך להתחדש ולחדש את פניה של התנועה. אם להשתמש בהשאלה במטבע הלשון שניפק בשעתו ראש הממשלה, מה שהש"סניקים צריכים זה "להיות כחלונים".

אלא שבהיעדרן של פנים מוכרות בהנהגה הרוחנית ופנים חדשות בהנהגה הפוליטית, מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. דרעי מוצא עצמו בפוזיציה של מאמן עטור הישגים שמצפים ממנו לזכות בגביע עם קבוצה של שחקנים בינוניים, אך ורק בשל כישורי האימון.

עכשיו, שוו בנפשכם באיזו סיטואציה תתמודד ש"ס אם לכל האמור לעיל תתווסף קריאה של מועצת חכמי התורה שלא להתייצב לצו ראשון. עבור מסעודה משדרות ועוד רבבות מצביעים מסורתיים שלא מבדילים בין ספרא לסייפא, ושולחים בן אחד לישיבה ושני לצבא, קריאה מעין זו תהווה התנתקות סופית של ש"ס מהתדמית העממית שאפשרה במשך שלושים שנה להפוך מצביעים חילוניים למנדטים חרדים.

אי אפשר לתלות בכך בלבד את הסיבה להיחלצותו של דרעי בשבוע האחרון למערכה, אבל יש בכך כדי להאיר מזווית נוספת את מה שאירע. הפגישה בין חברי-הכנסת החרדים לשר הביטחון, הייתה אמורה להתקיים כבר בשבוע שעבר, על רקע היסדקות החזית האחידה בין החברים, וזאת כאשר מנגד, נשמע מכיוון שערי חסד קול אחיד ועקבי. אי אפשר לזלזל בחברים מהפלס, ששכחו את מה שאחרים עוד לא למדו. הם נצמדו לקו הסברה עקבי מתחילה, והציגו את הצד שכנגד כמגמגם ללא הפסקה.

בשבועות האחרונים הופעל מהכיוון ההוא מסע לחצים על רבנים וגדולים, כולל תיאורי זוועה - תמיד בעילום שם הבחורים המעורבים לכאורה - שהושמעו באוזני נשיא מועצת החכמים הנכנס. חכם שלום שמע, אך כשיצאו הרוטנים, הזכיר למקורביו כי המבקרים המתאוננים, הביאו להנצחת שלטון ברקת בבירה. בש"ס לא יאמרו מילה רעה על ראש העירייה המכהן עמו הם גונבים סוסים (על הפרק, טרי-טרי מהמאפייה: מינויו של ניסים דהן לסגן מנהל האגף לחינוך חרדי), אך לרגע לא שוכחים מי תקע טריז בתוך קהל החרדים לדבר ה' והפך את החרדים בירושלים לגלגל חמישי.

נחזור לסערת הגיוס: דרעי הבין לפני שבוע שהליכה לשר הביטחון בדעה חלוקה ולא מגובשת, היא מתכון לכישלון ולפיכך נכנס לעובי הקורה ובעצה אחת עם החברים ביקש משר הביטחון לדחות את הפגישה. על הדרך נוהלו מגעים חשאיים בסגנון מבצעי הפלמ"ח. החבר להתייעצויות תכופות, אריאל אטיאס נשלח לשיחה מקדימה עם גדי אגמון (אפרופו אטיאס. האיש התבטא השבוע כי השמועות על לכתו היו מוקדמות והבטיח שהוא כאן כדי להישאר. על סמך היותו הראשון שזיהה את מסקנות ועדת שקד צריך לקוות בשביל דרעי אך גם בשבילנו, שזה אכן מה שיקרה. כשמסתכלים על רשימת הכוכבים עימה נישאר בלכתו, מבינים כי כל יום של הישארות שלו במערכת הפוליטית, הוא יום שכולו רווח).

בערב שבת, התכנסו חברי הכנסת החרדים במבנה ברחוב הפלמ"ח המשמש את דרעי לפגישות של 'בל ייראה' וסיכמו על קו ברור, עד כמה שניתן, לקראת הפגישה: לא לשבירת כלים, כן להגעה לסיכומים ברורים. זה טוב לשימור תומתם של בחורי הישיבות, זה מועיל גם לשימור הצבעתה של מסעודה משדרות.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!