בין מנגל למנגלה ובין זיכרון לעיקרון • טור אישי

זעקות השבר האינפנטיליות מגיחות מידי שנה, בכל פעם מכלי תקשורת כללי אחר, הראשון שמספיק לשלוח צלם זריז לגן סאקר ולצוד תמונת איכות של חרדים 'מנפנפים' במנגל. לו הייתי סטארט-אפיסט, הייתי מציע לחברות המשווקות בשר כשר לקדם את מוצריהן באמצעות חלוקה חינם בגן סאקר בלילה זה, שהלא מובטח להן ולמוצריהן סיקור מרכזי בלב הכותרות.

קודם שנדון האם המעשה לכשעצמו ראוי, עלינו להתייחס ליללת התנים ומקהלת הצבועים התקשורתית. עליכם להפנים, אין לנו שיג ושיח עם ההחלטה שלכם לגבי יום השואה, אנו לא רואים שום צורך להנציח את ששת מיליון הקדושים דווקא ביום זה, ובוודאי לא בכלי הנצחה ילדותיים כסגירת חנויות, צילומי פפראצי של חרדים אוכלים ונאומים פוליטיים לעוסים לעייפה.

אדרבה, השימוש הציני של נתניהו בשואה כתזכורת חוזרת למשנתו המדינית, הטעויות הפרוידיאניות של הנשיא הקשיש הקורא נאום מוכתב, והדם הנוטף בתקשורת הכללית בשמחה לאידו של החרדי האומלל - כל אלו הם ביזוי מוחלט של השואה ושל זכר קדושיה.

אני מכיר הרבה יותר ממשפחה חרדית אחת שבניה נכחדו בשואה. את ההנצחה לקדושים הם עושים 365 יום בשנה, בתפילות לעילוי נשמתם, בגמ"חים ומעשי חסד לזכרם ובפעילויות אחרות אשר אכן מטיבות עם נשמותיהם של הנרצחים על קידוש ה', ולא כאלה חסרות משמעות שאומצו ממנהגים בריטיים עתיקים ומאובקים.,

טעם לפגם והתרסה מיותרת,
ומכאן נשוב לאותם צעירים חרדים שחשקה נפשם בסיר הבשר דווקא בליל אמש.

למרות שאין שום מניעה לאכול בשר ביום זה, ולמרות שגן סאקר הוא לחלוטין מקום ציבורי כבשאר ימות השנה, מידי טעם לפגם לא יצאתם.

טעם לפגם שהרי התורה מחנכת אותנו בראש ובראשונה למידות ולמוסר, ואם ישנם [וישנם] כאלה אשר התמונות הללו פוגעים ברגשותיהם, אף לו יהיו הרגשות הללו נטולי הגיון ומשוללי הבנה - הרי שראוי ורצוי להתחשב בהם.

טעם לפגם שהרי ישנם אינספור פארקים ומדשאות בהם ניתן 'למנגל' מבלי לעורר את חמת הצלם, ואין ספק כי הנוכחות דווקא במקום כזה המועד לפורענות - מטרתה להתריס, והתרסה שכזו, בפרט בימים שטופי שנאה אלו, אינה מעידה על חכמה יתירה, בלשון המעטה.

טעם לפגם כי לא כך היא דרכה של תורה, לא כך דרכו של בן תורה. ואף אם חילול ה' אין כאן - קידוש ה' בוודאי ובוודאי שאין כאן.,

שביל הזהב,
ומה היא דרך המלך במקרים כגון דא?

סבי, ראש ישיבת 'קול תורה' הגרש"מ דיסקין זצ"ל, היה נוכח פעם בפגישה עם תורמים לתלמוד תורה שהיה בנשיאותו, ואשר התקיימה בבוקר יום הזיכרון, סמוך לשעת ה'צפירה'.

אותם תורמים הגיעו מרקע שאינו תורני, ובעיניהם היה ערך ל'צפירה'. ועל כן ניצבו המשתתפים החרדיים בפגישה בדילמה מורכבת: מחד גיסא, לא רצו לפגוע בכבודם של התורמים, ומאידך, אין זה ראוי להתייחס למנהגי האומות ולכבדם - אף למראית העין.

שעה קלה קודם זמן הצפירה, חבש סבי את כובעו, ונעמד לאמירת קדיש לזכר הקדושים... בכך מצא את שביל הזהב ואף המחיש כי לציבור החרדי דרכים משלו, נעלות ורוחניות, לשמר את זכרם של אלו שאינם עמנו.

להבא, מוטב היה לו יעסקו אותם 'ממנגלים' בתורה לעילוי נשמת הרוגי השואה הי"ד, שכן לימוד פרק 'העור והרוטב' עדיף עשרות מונים על היפוך נתחי הבשר ברוטב.,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!