שום, ביצה ובצל - ולינת לילה

שום קלוף, בצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה - סכנה לאכלם.

אמר רבי שמעון בר יוחאי, חמישה דברים העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו. האוכל שום קלוף, בצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, רוח רעה שורה עליהם. עם זאת, הסכנה קיימת רק באם לא נותר בהן שרשם וקליפתם, אך אם נותר שרשם וקליפתם אין סכנה באכילתן (נידה י"ז.)

הראשון, ואולי אף היחיד, מבין הפוסקים ה'ראשונים' שהכליל בספרו את האיסור של אכילת בצל שום וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה, הוא רבי יצחק מקורביל [חי בתקופת בעלי התוספות] בספרו: ספר מצוות קטן ( סמ"ק קס"ח) אשר הכליל סכנה זו תחת מצות "ולא תשים דמים בביתך", המצווה המורה לאדם, בין היתר, לעשות מעקה לגג, לשמור עצמו מסכנות כמו כלב רע, סולם רעוע, וכדומה.

הרמב"ם לא הביא איסור-סכנה זו בספרו. הפוסק שהביא איסור זה להלכה, הוא הפרי חדש (יו"ד קט"ז) שאף מפרש את הכוונה באמירת התלמוד "ואם שייר עיקרן - דהיינו השערות שבראש השום והבצל, או קליפתן".

אף רבנו יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, נמנע מלהורות על כך, ואף הרמ"א לא העיר על כך. הסיבה לכך היא אולי כי סברו שהרוח הרעה כבר אינה שורה, כפי שישנם עוד כמה סכנות שנעלמו עם השנים.

מי שפסק זאת להלכה הוא רבי שניאור זלמן מליאדי ב'שולחן ערוך הרב', הלכות שמירת הגוף והנפש. וכך כותב: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן עצמי ומה לאחרים עלי או איני מקפיד בכך חייב מכות מרדות... לא יאכל שום קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, מפני שרוח רעה שורה עליהם אפילו הם צרורים בבגד וחתומים, ואם שייר בהם עיקרם והוא השער שבראש השום והבצל או מעט קליפתם מותרים".

כלומר, אין לאכול שום ביצה ובצל קלופים שעבר עליהם הלילה מפני רוח רעה השורה עליהם והעלולה לסכן את האדם האוכלם, אלא אם לא קולפו לחלוטין ונשאר עליהם מעט קליפה, או מעט מהשערות כלומר השורש (עיין גם בכף החיים, דברי יציב, ומנח"י).

בבית - ובתעשיית המזון

כאשר מדובר במטבח הביתי הבעיה אינה גדולה: מקלפים את הכמות הנצרכת ואת הנותר משליכים לאשפה. לחילופין, חותכים חצי בצל ואת החצי הנותר משאירים בקליפתו (במקרה זה, יש לזכור שאם הבצל נחתך בסכין בשרי, הבצל הופך לבשרי, וקיים חשש שישתמשו בו בארוחה חלבית, וכן להיפך. לכן, באם מתכוננים להותיר חצי בצל, כדאי לחותכו בסכין פרווה או חד פעמי).

בקונדיטוריות ומאפיות בהם יש שימוש בטונות רבות של ביצים, אין את הזמן, ולא משתלם כלכלית לרכוש ביצים ולהעמיד עובד או משגיח, אשר ישברם אחד-אחד. לשם כך קמו מפעלי ענק, עם מחזור מכירות עצום, המייצרים ביצים לתעשייה. במפעל ישנה מכונה מיוחדת השוברת את קליפות הביצים, לאחר מכן מפסטרת את הביצים, וכך הן נמכרות לבתי המאפה, בגלונים, בבקבוקים, או כאבקת ביצים מיובשות (על דם הביצים נרחיב במאמר אחר) .

הבעיה קיימת בעיקר בבתי מאפה. אלו משתמשים עם הביצים גם לאחר שעברו עליהם כמה לילות...
הפיתרון: סוכר ומלח

בביצים המיועדות לעוגות מתוקות מערבבים סוכר, בכמות שתיתן טעם. אצל הרב לנדא 4% ואצל בד"צ אחר הוחלט שמספיק 2%. ובביצים המיועדים לבורקסים מלוחים וכדומה, מוסף מלח. אצל הרב לנדא 2% ואצל בד"צ אחר 1%. בביצה מבושלת ומקולפת המיועדת למכירה למפעלי סלטים, נותנים לביצים לשחות בשמן. כמו כן ניתן לתבל את הביצה בצל ושום עם תבלינים אחרים, על אף שיש אומרים שה "מנהג" הוא דווקא סוכר או מלח ולא תבלינים אחרים.

ישנם שהתירו במקום סוכר ומלח, לערב קליפות ביצה בנוזל הביצים, פתרון זה דחוק, אך יש לו מקום.

איך מתגברים על דמעות

ניסיתם לקלף יותר משנים-שלשה בצלים? תארו לעצמכם מפעל סלטים או קייטרינג האמור לקלף טונות רבות של בצל. ישבו הפועלים ויבכו בכל שעות העבודה... לשם כך הוקמו מספר מפעלים, החוסכים ליצרני המזון את הטרחה והדמעות שבקילוף הבצל. שם מתגברים על בעיית הדמעות על-ידי קילוף במכונה סגורה, או שלאחר זמן עיני הפועלים מתרגלות ופוסקות מלדמוע.

לאחר שבמפעל קולפו הבצל, ביצה ושום, משווקים הם למפעלי המזון כשהם קלופים ומוכנים לאכילה. חלק מהמפעלים עומד תחת השגחת מהודרת, כשעל אריזותיהם הכיתוב 'ללא חשש לינת לילה'. גם במפעלים אלו הפתרון הינו תוספת מלח סוכר או שמן.

פיתרון נוסף המונהג אצל חלק מהבד"צים והוא המומלץ ביותר: להשאיר בבצל המקולף את שורשו-שערותיו, וכך לשווקו לעסקים. כך בטוחים שאין את החשש של לינת לילה. פיתרון זה הוא היעיל ביותר, כיוון שבבצל לא תמיד ניתן לוודא שלא "שכחו" לערב מלח, או שהמלח אכן מגיע לכל חלקי הבצל.

דבר מבהיל

שמעתי בשם האדמו"ר הקודם מקלויזנבורג זצ"ל, דבר מבהיל: חלק מהמחלות הנוראות של הדורות האחרונים, וביניהן המחלה הידועה, הן בגלל רוח רעה זו, ואי ההקפדה על זה.

יש מחסידיו וכן יהודים נוספים, המקפידים בכל מקרה לא לאכול שום, בצל וביצה מקולפים לאחר לינת לילה, גם אם עורבב בהם שמן או סוכר ומלח. אך כשסיפרתי להם על מפעלי שבירת הביצים התחוור להם, לתדהמתם, שאמנם בביתם מקפידים הם על כך, אך אינם נמנעים מלאכול חלה או בורקס (אפילו ליין מכניסים ביצה...) אשר נרכשים ממפעלים, הנמצאים גם תחת כשרויות מהודרות, ובאכלם מכל תוצר תעשייתי, בהכרח אינם יכולים להימנע מלסמוך על היתר ערבוב המלח וסוכר.

בדידי הווה עובדא

ביקרתי לפני מספר שנים בתורכיה, לצורך השגחה על ייצור של תבשיל המורכב מאורז ובצל. לפני צאתי מהארץ נתתי הוראות כשרות שונות, לצורך הייצור הכשר, כגון השבתת המפעל 24 שעות לפני ההכשרה כדין, רכישת חומרי גלם כשרים, וכן הוראות נוספות, כמו ניקיון המפעל וכדומה.

כשהגעתי למפעל התברר שהכינו מלאי עצום של בצל מקולף עבור כל התקופה של הייצור, שייערך כשבוע. לצורך קילוף הבצל השקיעו עשרות עובדים כמה ימי עבודה. בעלי המפעל לא הצליחו בשום אופן להבין מה רע בבצל שעבר עליו הלילה, שלשם כך הם נאלצים לספוג הפסד זה.

אך כיוון שהייצור היה עבור צרכני מהדרין, נאלצתי לפסול את כל הבצל עד שקולף בצל חדש בכל בוקר...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!