בדיחה שחורה: די להתעללות בשניידר!
יהודה שלזינגר התוודע גם הוא לתופעה הנקראת 'משפחת שניידר', ואף נסע לבני ברק כדי לוודא את אמיתותה - והזדעזע • איך יתכן שדווקא הציבור האמון ביותר על חסד ואהבת הזולת, משתמש באב ובבנו כבדיחה שחורה פרטית? • ולא, הוא לא מקבל את התירוצים על טובתם האישית • היזהרו: תלמידיו של רבי עקיבא כבר נכוו
- יהודה שלזינגר, בחדרי חרדים
- י"ז ניסן התשע"ד
- 46 תגובות
זה כבר לא סתם, אז הלכתי לבדוק. שם, עמוק בסמטאות בני ברק, באחת השכונות המלוכלכות בעיר, בקומת המרתף של אחד הבניינים הישנים, מתגוררת אחת המשפחות הידועות והמפורסמות בארץ ואפילו בכמה מוקדים בעולם - משפחת שניידר.
מפגש ראשון איתם מעלה שאלות מטרידות ובעיקר תהיות לגבי הצורך בשירותי הרווחה. ריח חריף ורע בדירה, ניקיון שגובל בהזנחה ושיח בעייתי בין בני המשפחה.
אם שירותי הרווחה היו מגיעים למקום הם בטח לא היו מאמינים שברחובות העיר האב ושני בניו מקבלים יחס של מגה-סלבס. ירחמיאל ובנו חיים לא מצליחים להשלים שלושה מטרים בלי שמישהו ניגש אליהם, עוצר אותם, לוחץ יד וזורק מילה טובה. אין רכב חולף שלא נשלפת ממנו מצלמה, אין אדם שלא מבקש תמונה ואין חנות שלא מבקשת שהוא יעצור בה.
נכון, ירחמיאל שניידר ובעיקר בנו, חיים, הפכו ללהיט החם ביותר במגזר החרדי, אך ביחד עם זאת אולי גם הבדיחה האכזרית ביותר שהציבור החרדי ידע אי פעם.
יותר מפעם יצא לי לתהות, איך דווקא הציבור הזה, שכל כולו אהבת האחר, גמילות חסדים ודאגה לזולת נגרר לזה. כבר מזמן לא מדובר בבדיחה פרטית של שלושה 'נושרים', רק לאחרונה שניידר ושני בניו התקבלו אחר כבוד במפעל מצות וזכו להסתודדות סביבם עם סגן ראש עיריית אלעד בשולחן עם עסקנים חסידים וליטאים שביחד עם משקה אנרגיה מעבירים ערב של צחוקים והומור, לא ביחד עם שניידר, אלא עליו.
מלבד התהייה איך חרף האיסור החד משמעי של הרבנים והאדמו"רים על אייפונים ודומיו כל אלה שישבו מסביב לשולחן באלעד (או כמעט כל אדם חרדי) מכירים את שניידר - שהרי הפעילות סביבו היא אך ורק ב'מוצאפ' ובפייסבוק (כל הכבוד לאתרים החרדיים שלא התדרדרו לשם), אך התהייה הראשית היא איך הציבור הזה מסוגל לגלגל בדיחה שחורה שכזו.
כן, אני מכיר את הטענה שהשניידרים מעוניינים בזה, וכל היחס הזה אפילו עושה להם טוב. נוגע ללב, ממש, כמה רבנים כבר חתמו על קריאת הקודש להמשיך ולהתעלל בהם?! מעניין כמה פסיכולוגים תומכים גם הם בטענה הזו, במיוחד לאור העובדה שכשהבדיחה תיגמר הם ייזרקו לאשפתות, אף לא אחד יקח אחריות עליהם וכל מה שיישאר זה 'חחחחחח', 'זה ענק', ו'תנו עוד מהסרטונים האלה ותתמקדו בחיים'.
זה היה אמור להיות טור חגיגי, משהו מלא פאתוס על יציאת מצרים, עבדים היינו וביעור חמץ פנימי, ויתרתי. מיד אחרי הפסח מגיעה ספירת העומר, שם אלפי תלמידים עברו לעולם שכולו טוב מסיבה אחת - הם לא כיבדו האחד את השני...הכותב משמש ככתב לענייני חרדים ב'ישראל היום'
מפגש ראשון איתם מעלה שאלות מטרידות ובעיקר תהיות לגבי הצורך בשירותי הרווחה. ריח חריף ורע בדירה, ניקיון שגובל בהזנחה ושיח בעייתי בין בני המשפחה.
אם שירותי הרווחה היו מגיעים למקום הם בטח לא היו מאמינים שברחובות העיר האב ושני בניו מקבלים יחס של מגה-סלבס. ירחמיאל ובנו חיים לא מצליחים להשלים שלושה מטרים בלי שמישהו ניגש אליהם, עוצר אותם, לוחץ יד וזורק מילה טובה. אין רכב חולף שלא נשלפת ממנו מצלמה, אין אדם שלא מבקש תמונה ואין חנות שלא מבקשת שהוא יעצור בה.
נכון, ירחמיאל שניידר ובעיקר בנו, חיים, הפכו ללהיט החם ביותר במגזר החרדי, אך ביחד עם זאת אולי גם הבדיחה האכזרית ביותר שהציבור החרדי ידע אי פעם.
יותר מפעם יצא לי לתהות, איך דווקא הציבור הזה, שכל כולו אהבת האחר, גמילות חסדים ודאגה לזולת נגרר לזה. כבר מזמן לא מדובר בבדיחה פרטית של שלושה 'נושרים', רק לאחרונה שניידר ושני בניו התקבלו אחר כבוד במפעל מצות וזכו להסתודדות סביבם עם סגן ראש עיריית אלעד בשולחן עם עסקנים חסידים וליטאים שביחד עם משקה אנרגיה מעבירים ערב של צחוקים והומור, לא ביחד עם שניידר, אלא עליו.
מלבד התהייה איך חרף האיסור החד משמעי של הרבנים והאדמו"רים על אייפונים ודומיו כל אלה שישבו מסביב לשולחן באלעד (או כמעט כל אדם חרדי) מכירים את שניידר - שהרי הפעילות סביבו היא אך ורק ב'מוצאפ' ובפייסבוק (כל הכבוד לאתרים החרדיים שלא התדרדרו לשם), אך התהייה הראשית היא איך הציבור הזה מסוגל לגלגל בדיחה שחורה שכזו.
כן, אני מכיר את הטענה שהשניידרים מעוניינים בזה, וכל היחס הזה אפילו עושה להם טוב. נוגע ללב, ממש, כמה רבנים כבר חתמו על קריאת הקודש להמשיך ולהתעלל בהם?! מעניין כמה פסיכולוגים תומכים גם הם בטענה הזו, במיוחד לאור העובדה שכשהבדיחה תיגמר הם ייזרקו לאשפתות, אף לא אחד יקח אחריות עליהם וכל מה שיישאר זה 'חחחחחח', 'זה ענק', ו'תנו עוד מהסרטונים האלה ותתמקדו בחיים'.
זה היה אמור להיות טור חגיגי, משהו מלא פאתוס על יציאת מצרים, עבדים היינו וביעור חמץ פנימי, ויתרתי. מיד אחרי הפסח מגיעה ספירת העומר, שם אלפי תלמידים עברו לעולם שכולו טוב מסיבה אחת - הם לא כיבדו האחד את השני...הכותב משמש ככתב לענייני חרדים ב'ישראל היום'
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 46 תגובות