העיתונאים נחשפים: יתד נאמן והמודיע • חלק ראשון

פתח דבר: בכל תחום, קשה לבחור רשימת אנשים מצומצמת ולכתוב אודותיה אוסף פרופילים מדויקים, קשה הדבר שבעתיים כאשר מדובר בעיתונאים ואנשי עט, הן משום היותם קולגות, והן משום הבנתם הדקה בניסוח וכתיבה, וידיעתם את משמעותו והשלכותיו של כל משפט.

למרות זאת, החליטה מערכת 'בחדרי חרדים' להרים את הכפפה ולעשות את הבלתי אפשרי. הכתב משה ויסברג, שידיו רב לו בפרויקטים מסוג זה, נשלח למלאכה, וחזר - כתמיד - ומוצר מוגמר בידיו.

במסגרת זו, נסקור בכל יום 5-6 עיתונאים בכירים במיוחד, בדגש על עורכים ופרשנים פוליטיים, לפי חלוקה לעיתונים. יודגש כי לא נכללו ברשימה זו אנשים העוסקים בתקשורת אך אינם עיתונאים מטבעם, כגון מגישי תוכניות ברדיו, בנוסף, הרשימה אינה עוסקת בכתבים חרדים העובדים בתקשורת הכללית, והיא מתמקדת בתקשורת החרדית נטו.

השתדלנו לגעת בפן האישי של כל אחד ואחד, קשריו ופעלו מחוץ לתחום העיתונות, התפתחות קריירת הכתיבה שלו, מאפיינים בולטים בטקסטים שהוא מייצר ונושאים בהם קנה את פרסומו.

קריאה מהנה!

מקצוען ובורח מפרסום
יצחק רוט

עורך ראשי: יתד נאמן.
גיל: 59.
נולד ב: רמת גן.
למד ב: איתרי ופוניבז'.
מגורים: בני ברק.

יצחק רוט נלקח ל'יתד נאמן' היישר מכולל בית דוד בבני ברק - כחצי שנה לאחר הקמת העיתון, שם החל כמבקר בוועדה הרוחנית ומאוחר יותר ככותב מאמרים תחת שמות עט שונים.

לאחר שנים ספורות, באופן מפתיע, התפטרו העורכים הראשונים משה גרילק ושמואל חסידה, ובמקומם מונו נתי גרוסמן, ישראל וורצל ויצחק רוט לשמש כעורכים, לאחר שביקרו אצל הגראמ"מ שך זצ"ל וקיבלו על עצמם את עול העריכה.

רוט הוא אישיות נחבאת אל הכלים ואיש צללים, וכמעט שהוא לא נמצא בפרונט, עד שנדמה שהוא בורח מפרסום ומחשיפה כמו מאש. הוא מסרב לראיונות בכלי התקשורת, כמו גם לעשרות קעמפים וישיבות שהזמינו אותו להשתתף בסימפוזיונים מרתקים, כאשר הוא מעדיף להישאר אנונימי. גם במאבקים שהתנהלו נגד העיתון במשך כל השנים - שמו כמעט ולא הוזכר בהקשרי המאבקים השונים. בתוקף תפקידו הוא הלך בין הטיפות, והשקיע בעיצוב הקו של העיתון - לאור אמירתו של הגראמ"מ שך זצ"ל שעיתון זה עיתון ולא 'לחושבי שמו'.

על דרך זה, לפני מספר שנים אף היו מי שביקשו שלא להזכיר שמות של נשים בעיתון - כמו בהמודיע. רוט שאל את הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שביטל את הדברים. באותה פגישה אצל הגרי"ש לפני חמש שנים אף הותר לכתוב את השם 'צה"ל', ולא צבא כפי שהיה נהוג עד אז.

בגלל שליטתו בשפת היידיש, היה כותב את הדרשות שנשא הגראמ"מ שך זצ"ל בפתיחת ה'ירחי כלה' בפוניבז'. הרב שך התבטא אז בפניו "היטבת להסביר את הדברים יותר טוב ממה שאני אמרתי".

לפני 14 שנים, במסגרת המאבק על חוק טל ולמרות נתק שנוצר בין מערכת 'יתד נאמן' לבית הגראי"ל שטיינמן - הזמין רוט את הגראי"ל לשמש בסנדקאות לבנו. עם זאת, וחרף בריחתו ממעורבות במחלוקת, רבים התוודעו להיותו עורך בעיתון דווקא במסגרת מאבקי השליטה ב'יתד' לפני שנתיים.

שלש פעמים בשבוע כותב רוט את מאמרי המערכת, בכל שבוע הוא כותב את המאמר 'עוד שבוע' במוסף השבוע, כאשר המאמרים השבועיים מתובלים בסיפורי תנ"ך והיסטוריה - המתאימים למאורעות התקופה ומשלבים מבט אקטואלי. המאמרים של רוט נקראים מידי שבוע בשקיקה רבה, והם זכו לפרסום גם ב'יתד באנגלית', כפי הנכתב במקור בשפה העברית.

לרוט פן תורני רחב: מידי יום הוא מוסר שיעור בבית הכנסת 'בית דוד' בבני ברק, ומידי שבוע שיעור בבית כנסת 'מנחת חובב' ברמת גן, זאת לצד עריכת ספרים תורניים, ובין השאר - ספרו של מורו ורבו הגר"י רוט זצ"ל, 'שיח יוסף' על מסכת נדה.

פעם בחודש לפחות תוכלו לראות את רוט עובר את מפתן הבית ברחוב חזון איש 5, לשם הוא מגיע להתייעץ בכל ענייניו וענייני העיתון, זאת לצד התייעצות וברכת הדרך שהוא נוטל בבית הגר"ח קנייבסקי ברחוב רשב"ם.

למרות מאבקי השליטה ב'יתד נאמן' המשיך רוט להתפלל בחגים בישיבת פוניבז' בבני ברק, לצד הקשר הידידותי שלו עם ראש הישיבה הגר"ש מרקוביץ. ,

עמקן ומקושר בעולם
ישראל פרידמן

סגן עורך ראשי: יתד נאמן.
גיל: 55.
נולד ב: בבני ברק
למד ב: 'איתרי חדרה'
מקום מגורים: פתח תקוה

אם נרצה להתמקד בעבודתו רבת השנים של ישראל פרידמן, המכהן כיום כסגן העורך הראשי של 'יתד נאמן', הרי שהוא אינו רואה בעיתונות מקצוע או אידיאולוגיה, אלא שליחות של גדולי ישראל, אליהם זכה להתקרב, ובמיוחד למורו ורבו הגראי"ל שטיינמן. בביתו של הגראי"ל הוא נמנה על המעגל הקרוב ביותר של מקורבים ונאמנים, ובכל ענינייו, כולל אלו הקשורים בעבודתו בעיתון, הוא מתייעץ תדיר.

בחטא הכתיבה חטא עוד לפני הקמת 'יתד נאמן', והגיגיו פורסמו מידי פעם בעיתון 'המודיע'. עורכיו הראשונים של 'יתד', הרב שמואל חסידה והרב משה גרילק, קראו לו אל הדגל עם הקמת העיתון, וכך הוא נכנס לעניינים עוד בתקופת הוצאת גליונות הדמי - להם ימלאו בקרוב 30 שנה. מבין כל צוות העורכים והכותבים בעיתון, הוא הוותיק ביותר והיחיד שהיה בצוות ההקמה.

סגנון כתיבתו חריף ושנון. אוצר המילים והמשפטים ייחודי לו. קל מאוד לזהות טקסט שכתב. מאמריו הנוקבים נלמדים גם בבתי הספר בשיעורי ספרות. סגנון כתיבתו מתאים גם לעיתונות הישראלית הכללית, אבל התכנים הם 'פראבדה', והוא מגוייס לחלוטין לגישה שמייצגת את עולם התורה.

פרידמן אינו נמנה עם זן העיתונאים רודפי הסקופים, ובתפקידו כעורך, הוא חותר כל הזמן לכתבות עומק יסודיות ולא שטחיות. הוא אינו מציב את עצמו למבחן הפופולאריות, אלא רואה במקצוע העיתונות גורם מלמד ומחנך. בעבר נמנה עם מקימי מוסף האקטואליה השבועי 'יתד השבוע' אותו אף ערך במשך תקופה, זאת במקביל לעבודתו רבת השנים כעורך 'מוסף שבת קודש', אשר עולה תמידין כסידרן על שולחנם של גדולי ישראל ומרביצי התורה בימי שבת ומועד, כיום משמש פרידמן גם כסגן העורך הראשי של העיתון כולו.

לצד, וליתר דיוק במקביל, לעבודתו העיתונאית רבת השנים, הרב פרידמן הוא בעל קשרים איתנים בעולם היהודי כולו ובארגונים יהודיים רבים ברחבי העולם, זאת גם בזכות הצטרפותו למסעותיו של הגראי"ל שטיינמן לקהילות יהודיות רבות בתבל. כמו כן הוא קשור מאוד לארגוני הקירוב הגדולים, ועושה ככל שבידו לסייע להם, לאו דווקא בכובעו העיתונאי.

הישגו הגדול הוא המהלך ההיסטורי בו היה שותף עם ארגון 'ערכים' ו'שבי ישראל' להביא לבקשת סליחה של ממשלת האיים הבליארים שבפאלמה דה מיורקה, על הפשעים נגד העם היהודי, מה שזירז את הדרך לאנוסי מיורקה לשוב אל היהדות. ,

העיתונאי ו'דובר הבית'
בנימין יצחק (בני) רבינוביץ'

כתב ועורך: יתד נאמן
גיל: 54
נולד ב: ירושלים
למד ב: באר יעקב ותפרח
מגורים: בני ברק.

את טבילת האש הציבורית הראשונה שלו, עשה בנימין י. רבינוביץ ב'יתד נאמן' דווקא במערכת הבחירות המקומית הראשונה של הקהילה החרדית באופקים, אז ניהל את מטה הבחירות שבסיומן נבחר משה גפני לחבר המועצה המקומית, כך שעבודתו העיתונאית היתה משולבת כל העת בפעילות ציבורית נרחבת. כן שימש כמחנך הכיתות הגבוהות בבית הספר 'בית יעקב' בעיר העתיקה בבאר שבע, בניהולו של הרב צבי זלצר.

לקראת הקמת 'יתד נאמן', התבקש להיות אחראי על הפצת העיתון בדרום הארץ ולסקר את הנעשה בדרום לעיתון החדש. כעבור חמש שנים, עם הקמת תנועת 'דגל התורה', שימש כעוזרו הפרלמנטרי הראשון של ח"כ משה גפני וכדובר התנועה מרגעי הקמתה הראשונים, ואין ספק, שרגע השיא בקריירה הציבורית של רבינוביץ, הוא היותו דובר המעמד ההיסטורי ב'יד אליהו', בו נישא נאומו המכונן של הרב שך זצ"ל "במה אתם יהודים?"

מאז, זכה לקירבה יתירה מצדו של הרב שך זצ"ל. בכל המאבקים הגדולים שניהל, אם היה זה בנושא מכת הגיורים המזוייפים, ההגירה הנכרית העצומה מברית המועצות לשעבר, מאבקים בנושאי כשרות ועוד, על כל צעד ושעל נהג להיכנס אל הקודש פנימה, כדי לשמוע כיצד לנהוג, ולכתוב ולהגיב בהתאם.

כך גם נקרא לחדרו של הרב שך זצ"ל לכנס מצומצם מאוד שביקש לקיים בענין ההגירה הנכרית הגדולה, שגרמה להתבוללות עצומה בכרם בית ישראל. היה זה בט' אייר תשנ"ד. באסיפה מצומצמת זו ישבו גם אברהם רביץ ז"ל ונאמן ביתו יחזקאל אסחייק. במשך שעה ארוכה האזין הרב שך לתיאור מפורט אודות המצב החמור השורר בנושא זה. רבינוביץ שאל את הרב שך, האם עתה הוא הזמן המתאים לפתיחת מאבק, והגראמ"מ השיב לו כהאי לישנא: "זהו נושא שהוא אחד מהעיקרים, ולכן יש לצאת במאבק בכל הדרכים האפשריות".

גם בענייני ציבור שונים היה שליח של הרב שך. באחד הימים כאשר שהה בחדרו, נכנס אחד העסקנים לחדר וסיפר, כי באותה שעה מתקיימת ישיבה של צוות עסקנים נכבד, ועל הפרק עולה בין השאר חלוקת תפקידים מסויימת, ושמו של עסקן נכבד נשמט מחלוקת התפקידים. הרב שך פנה אל אותו עסקן ואמר: "לך לאסיפה שם ותאמר להם, כי אנו חייבים לר'... הכרת הטוב גדולה על כל העזרה הגדולה שלו במערכת הבחירות של 'דגל התורה', ומדין הכרת הטוב, אסור לפגוע בו בשום פנים ואופן".

כאמור, לצד עבודתו ככתב איזור הדרום מאז הקמת 'יתד', הרי שאת עיקר מאמציו וכוחותיו השקיע כתחקירן העיתון, ולאור פעילותו הציבורית, הוטלה על כתפיו עבודה רבת אחריות של ביצוע תחקירים בענייני גיור, כשרות, פגיעה בקברים וכיוצא בזה. רבינוסיץ' זכה להיות מקורב עד מאוד לגדולי ישראל ולשמש כשלוחם הנאמן בכל אותם נושאים מרכזיים בהם עסק העיתון מאז היווסדו. גם לאחר פטירת הגראמ"מ שך זצ"ל, נהג להיכנס בכל שבוע אל הגרי"ש אלישיב זצ"ל, כדי להיוועץ עמו בכל הנושאים הרגישים בהם עסק בעבודתו, וכמובן יבלחט"א הגראי"ל שטיינמן - אליו זכה להתקרב מאוד, ואף לשמש כדובר הרשמי והמוסמך של דעתו ודבריו.

במשך כל שנות עבודתו ב'יתד נאמן', רשם שורה ארוכה של חשיפות בלעדיות, אם בתחום עבודתו ככתב באזור הדרום או במסגרת כובעו כתחקירן, בו למעשה היה התחקירן הראשון בתקשורת החרדית. כן שימש במהלך השנים ככתב כלכלי ומדיני, ובמשך שנים לא מעטות גם כעורך לילה.,

השמרן ומוביל הקו
ישראל אברהם שניידר

עורך: המודיע
גיל: 57
נולד ב: ירושלים
למד ב: ישיבות גור
מגורים: ירושלים

שניידר מעולם לא הופיע בשמו בהמודיע, ורוב קוראי העיתון כלל לא מודעים לפעילותו. בפועל, הוא נחשב לאיש החזק בהמודיע, וכתוצאה מכך השפעתו על הנעשה בציבור החרדי מאגית. בצמתים מרכזיים בציבור החרדי, גדולי ישראל מתחשבים בשיקול דעתו המתון – והקו שהוא מוביל גורר אחריו את שאר היומונים.

את כתיבתו החל שניידר בגיל צעיר, עת למד בישיבת חידושי הרי"ם בתל אביב. תחילה כתב בקבצים ובספרים, ולאחר מכן בהוראת רבו המשגיח המיתולוגי רבי גדליה אייזנר זצ"ל, החל לכתוב גם ב'המודיע'. בראשית דרכו סקר אירועים תורניים וחתם בשם הפסבדון: י. בן אברהם.

במשך שנים רבות שימש כעורך לילה, ובשנת תשמ"ט עם עזיבת הרב ישראל שפיגל ז"ל את העיתון - נטל שניידר את המושכות והפך לאיש הדומיננטי ביותר. עם השנים גבר מעמדו גם בקרב גדולי ישראל שראו בו איש נאמן השומר ומשמר את רוח העיתון, ולא נותן לרוחות זרות להיכנס פנימה. עם זאת, וחרף שמרנותו, שניידר הוא האיש שאחראי על שדרוג העיתון בשנים האחרונות, בעידן בו העימוד והגרפיקה בעיתונים החרדיים האחרים מזכירים לא פעם עיתון חילוני, נותר המודיע בצביון 'חרדי' גם לאחר השדרוג.

שניידר מוכר כאיש סבלן, שרוח הבריות נוחה הימנו, אינו מרים את קולו כמעט והוא מרגיש כשליח צבור המחזיק את שופר היהדות החרדית בידיו. במאמרי המערכת המושקעים שלו הוא מטיף אמונה וביטחון, הכתובים בסגנון קמאי וארכאי שכבר לא נראה כיום בעיתונות החרדית. מאמר המערכת היא מעין שמורת טבע אחרונה.

את הקפיצה הגדולה עשה שניידר בחנוכה תשנ"א, אז הוחלט להוציא מוסף לשבת (או ליתר דיוק: 'תוספת' כי מוסף זה מושג קדוש) והוא קיבל לידיו את עריכת המוסף יחד עם עמיתו לעט, הרב מתתיהו טננבוים, במה שכלל את כל המוספים שמחולקים כיום בנפרד.

את המוסף התורני הוא סוגר ביום רביעי ואת מוסף החדשות של שבת בחמישי. בעיתון היומי הוא לא עורך בפועל, אבל בכל מקרה של שאלה, הנוצרת מידי יום ביומו, הוא המכריע. כיום כותב שניידר את המאמר הראשי - 'הד היום' המיתולוגי.

"יש לו קור רוח ושיקול דעת שלא נמצא בעיתונות החרדית", אומרים מכריו. לפעמים בויכוחים לפני הבחירות כגון נושאים הקשורים ב'קול קורא' וכדומה, מגיע שניידר למערכת והוא מסוגל אף לעכב את ה‏דפסת העיתון עד השעה 2:00 בלילה - למרות ההפסדים, עד שהוא מוודא שסדר החתימות ורוח הדברים מקובלים על כל הצדדים.

שניידר גם מכריע בעניינים הבוערים על סדר יומה של היהדות החרדית. בבחירות הקודמות בעיר ביתר עילי‏ת, כאשר 'המודיע' כזכור לא סיקר את המערכה, שניידר היה זה שפעל מאחורי הקלעים. האדמו"ר מבאיאן אמר לשניידר כי אם המודיע יסקר את הבחירות בביתר - הוא מעוניין לפרסם מכתב תמיכה ביצחק פינדרוס, שניידר פרס את הדברים בפני חבר מועצת גדולי התורה, האדמו"ר מערלוי, ושמע ממנו שאם זו תמונת המצב אזי עדיף שלא יכתבו כלום, וכך היה. כמובן שכל זה לא מנע מאישים שונים להתקיף את המודיע, אך שניידר נאמן לקו שלא להסגיר מאומה משיחותיו עם גדולי ישראל, הבליג ולא ענה מאומה על כך בעיתון.

כמו עמיתו הליטאי פרידמן, גם שניידר הצטרך למסעם של האדמו"ר מגור והגראי"ל שטיינמן לארה"ב. שניידר בשיקול דעתו תמיד ‏חוזר ואומר שלא קרה כלום ואם לא פרסמתי - לא הפסדתי. עוד נזקפת לזכותו העובדה שהעיתון מוכן להפסיד עשרות אלפי שקלים על אי פרסום מודעות שאינן תואמות את הקו הרוחני שהוא הוביל בעיתון.,

מעצמה של איש אחד
מנחם גשייד

עיתון: המודיע
גיל: 39
נולד ב: קרית אתא.
למד ב: ישיבות גור
מגורים: בני ברק.

מנחם גשייד החל את דרכו בעיתון 'המודיע' והוא אברך צעיר יחסית. ככתב לענייני צפון, בתפקיד זה עשה שורה של תחקירים ולאחר מכן הפך לכתב פוליטי.

בואו בישר על שינוי מגמה ב'המודיע', עד אז היה המודיע נחשב לעיתון זקן, גשייד הצעיר הפיח רוח רעננה בעיתון. כתבותיו הופיעו לעתים תכופות, וטורו 'דיווחים פוליטיים' שהתפרסם תחת השם מ. כרמלי הפך ללהיט בקרב הקוראים.

אט אט הפך גשייד למעין גשר ונציג הציבור החרדי בתקשורת החילונית, שגילתה אדם רהוט ושכלתן. הוא מופיע מעת לעת בתקשורת האלקטרונית בתוכניות שונות, ומפרסם טורים בידיעות, גלובוס וסופהשבוע. את הקשרים הללו מינף גשייד תוך שהואה הופך לאחד ממקורביו האישים ואף נהגו פעם בשבוע של איש החסד הרב אלימלך פירר, יו"ר עזרא למרפא. לימים גם הפך לאחד מאנשי סודו הבודדים של סגן שר הבריאות לשעבר, חבר הכנסת יענקל ליצמן.

מבקריו - כמו ידידיו, רואים בו את אחד האנשים החזקים ביותר בציבור החרדי. בשמחת בר מצוה שערך באחרונה לבנו הגיעו גדולי תורה ואדמו"רים, לצד השתתפות כל צמרת המדינה, המשק, ובכירי הרפואה ועסקני הציבור החרדי. הכינוי 'רני רהב של הציבור החרדי' שדבק בו - מתאים לו ככפפה ליד.

גשייד, כשהוא רק רוצה, יודע להגיע לליבותיהם של אנשים ובדרך זו ליצור קשרים אישיים חזקים, שעומדים גם בשעת רוח סערה שאינה מצויה. בשנים האחרונות אף ביסס את קשריו עם כמה מדינות חשובות, והוא מבצע שליחויות 'מעניינות' אליהן ומהן. ,

הרוח הצעירה
יעקב רייניץ

כתב: המודיע.
גיל: 32
נולד ב: ירושלים.
למד ב: ישיבות רחמסטריווקא וצאנז.
מגורים: בני ברק.

לעיתונות הכתובה הגיע רייניץ היישר מספסלי כולל צאנז, כשחיפש אחר מקום עבודה. בבחרותו למד בישיבות רחמסטריווקא וצאנז, ולאחר נישואיו עבר לגור בבני ברק.

את תחילת דרכו עשה בעיתון שעה טובה, כמו רבים אחרים בעיתונות החרדית, שהחלו את דרכם אצל העורך המיתולוגי אשר צוקרמן. לא היה לו כל נסיון מוקדם בכתיבה עיתונאית, והוא נכנס לעיתון בכלל על תקן מגיה.

באחד החגים, רגע לפני הירידה לדפוס, החליט אחד הכתבים בעיתון להתפטר מתפקידו והשאיר 'חור' במגזין. צוקרמן היה לחוץ וביקש מרייניץ להכין כתבה, האחרון קפץ למים הקרים, ומאז לא יצא מהם, כשהוא כותב תחת הפסבדון ח. שיף.

במקביל לסיקור התחום הפוליטי, ערך רייניץ את עיתון החדשות של שעה טובה – ולאחר שלוש שנים עבר לבקהילה, שהיה אז בהנהלה משותפת של זילברשלג, הירשמן ודרקסלר. למעשה, עוד לפני שעבר רשמית לבקהילה, כתב להם רייניץ מוסף שלם לחג 'שלא שינו את לבושם', כשבתפקיד הדוגמן החסידי היה הזמר ליפא שמעלצר.

ב'בקהילה' סיקר רייניץ את תחום הנעשה והנשמע בציבור החרדי ובנושא מצוקת הדיור תחת הכותרת 'מלחמה על הבית', בכך היה הראשון שעסק בסיקור הבעיה שהפכה עם השנים למצוקה המרכזית של הציבור החרדי.

לפני כחמש שנים עבר רייניץ לעיתון המודיע בו הוא עובד כיום, ובעיקר עוסק בסיקור שוטף מהנעשה ברשויות המקומיות החרדיות (כולל סיקורי בחירות) ותחום הדיור, שהוא הנושא היותר מזוהה איתו בעיתון.

כך למשל, בשתי מערכות הבחירות שנערכו בחצי שנה האחרונה בבית שמש, היה רייניץ הראשון להעיר את השטח הרדום והשאנן באמצעות כתבות ענק במוסף, שהבהירו את הסכנה באיבוד ראשות העיר, בכך הצליח לגרור אחריו את שאר העיתונות החרדית עד לנצחון המושלם.

בנושא הדיור נחשב רייניץ לאחד הכתבים המומחים בתחום, ויחד עם אנשי דסק הכלכלה בעיתון, אברהם גרובייס ושי רוזן, הוא מוביל את נושא סיקור מצוקת הדיור יחד עם פתרונות מעשיים.

במשך השנים, בעיקר מאז כניסתו להמודיע, הצליח רייניץ להתברג בפוליטיקה הארצית והמקומית והוא מייעץ מאחורי הקלעים לאישי ציבור בתחומים שונים. רייניץ מזוהה עם הסיעה המרכזית באגודת ישראל, ומקיים קשרים קרובים עם ראשי הסיעה. במקביל הוא מחזיק בקשר קרוב עם ראשי החצרות החסידיות, ואף מתווך בינם ובין המודיע במקרים שונים. ,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!