אגדה מוזיקלית • ראיון עם הרב בן-ציון שנקר

"הטוב, הטוב, הטוב, כי לא כלו רחמיך, והמרחם, כי לא תמו חסדיך..."

אין כיום חתונה, טיש בחצר חסידית, או סתם אירוע כמו דינר או התכנסות תורנית, שבו לא מפזזים ומכרכרים עם הלחן התוסס והמקפיץ הזה. סביר להניח, שאם תשאלו את הצעיר המשולהב, הרוקד לקול צלילי הלחן האמור, מי חיבר זאת, הוא ימשוך בכתפיו ויבהה בכם כאומר: "אני לא יודע, אבל מה זה משנה, זה שיר חזק..."

אין אדם שלא יצא לו לפזם אי פעם, בליל שבת, את הלחן העממי 'אשת חיל' או בעת הסעודה השלישית, את 'מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר', שהפכו לשלאגרים המושרים בבתים רבים כחלק מזמירות השבת, לעתים ללא ידיעת זהות יוצרם.

ובכן, הלחנים הפופולאריים האמורים, הם כולם מבית היוצר של בעל המנגן הוותיק ביותר בקרב קהיליית הזמרים החסידים, הר"ר בן ציון שנקר.

שנקר הוא מזקני חסידי מודז'יץ, משורר החצר מזה קרוב לשבעים שנה ומהיוצרים הבולטים במוזיקה החסידית, שכבר הספיק להוציא עד כה 15 אלבומים, חמשה מפרי לחניו והיתר עבור חצר מודז'יץ.

אבל גם ממרומי שנותיו, הנושקות לגיל התשעים לאורך ימים ושנים, לא נס לחו, לא פג טעמו ובעיקר אינו שוקט על השמרים. בימים אלו, רואה אור אלבום חדש של שנקר לקראת חג הפסח, בשם 'הלל וזמרה' ובו, מיטב השירים שהלחין במרוצת השנים. רובם הם שירי הלל והודיה, ורק מקצתם, מתוך הזמירות וההגדה של פסח. בשונה מאלבומים של זמרים אחרים, כאן, גם השירה וגם ההלחנה, בוצעו בכישרון ובחינניות, על ידי שנקר בעצמו, כפי שרק הוא יודע להפיק.

לרגל השקת האלבום השישי במספר, מעניק ר' בן ציון ראיון חג ל'בחדרי חרדים', שבו הוא מגולל את טיב הלחנים, כולם מפרי עטו, מהות הליווי המוזיקלי ומעט מאחורי הקלעים של כל שיר. שנקר גם שב לימי נעוריו ולתחנות שונות בחייו, שבהן המוזיקה, הייתה אבן דרך מרכזית, או כמו שהוא מגדיר זאת 'ההובי' שלי, גם אם לא בהכרח פרנסתו היחידה. ,

סיפורו של 'דיינו'
לדברי ר' בן ציון, הרפרטואר שלו מכיל 500 לחנים. מתוכם הוציא לאור עד כה קרוב למאה לחנים. עוד מאות שוכבים במגירה וממתינים לגאולתם. כל הלחנים מתועדים באמצעות תווים וחלקם גם הוקלטו על ידו, בהקלטה פרוביזורית, לשימוש אישי בלבד. כאשר בא להפיק את האלבום הנוכחי, נבר בין רשומותיו, ושלף מהן את הנבחרות. הבחירה לא הייתה קלה, אך כאשר יש להם מכנה משותף, סביב נושא ה'הלל', הוא התמקד בלחנים שלהם כבר חוברו אף מילים. הוא גם נעזר באחיו, ש'לו יד ורגל כמוני- בנגינה' ואף נועץ במספר ידידים חובבי מוזיקה מושבעים - 'מבינים'.

האזינו לקטע מהדיסק החדש:


לאורך השנים, שנקר חיבר לעיתים תכופות לחנים מתוך ההגדה, אך כעת, ליקט רק את האיכותיים שבהם והגישם על גבי המרבד המוזיקלי החדש.

• ר' בן ציון, כמה שירים באלבום החדש ומתי הם הולחנו?

"יש לנו עשרים לחנים באלבום שנקרא 'הלל וזמרה'. הקומפוזיציה של השירים הללו מתפרשת על פני יובל שנים. רק שבעה מתוך הלחנים נוגעים לחג הפסח, היתר מתאימים לכל עונות השנה. יש בו לחן, 'הא לחמא עניא' שכבר הולחן על ידי בשנת תשכ"א למשל, או 'אני ישנה וליבי ער' שהולחן בשנת תשכ"ג, ומאידך, יש גם לחנים שהולחנו לפני כשנה ומחצה. בעטיפת האלבום צוינה שנת הלחנתו של כל שיר. המכנה המשותף להם, שהם כשמו של הדיסק, פסוקים של הלל, זמרה והודיה.

"את הלחן 'מה אשיב לה' למשל, הלחנתי בתשמ"ז, כאשר הייתי בארץ ישראל בירושלים עיר הקודש, בחג השבועות. פסעתי אז מעדנות באשמורת הבוקר, לאחר הלימוד בליל שבועות אל הכותל המערבי- שריד בית מקדשנו. בדרכי, בצבץ הלחן במוחי. שיננתי אותו, כדי שלא אשכחהו עד מוצאי יום טוב שני ואז העליתי אותו על גבי תווים. כל שיר טומן בחובו סיפור או אפיזודה כזו או אחרת".

• באלבום יש גם שיר חדש שנקרא 'דיינו'. מה טיבו למשל של לחן זה?

"בשנת תשס"ה, שהיתי בפלורידה לצורך מנוחה בשלהי החורף. בשובי לנמל התעופה, בדרכי לטוס לניו יורק לקראת חג הפסח, הסיע אותי יהודי שנמנה על ה'חסידים' שלי, שכן כל האלבומים שהוצאתי שגורים בפיו. שוחחנו על עולם הנגינה ובין השיטין אמר לי, כי הגיעה השעה להלחין גם שיר חדש על 'דיינו'. בינתיים, עם ישראל על פלגיו, נוהג לשורר את השיר העתיק והמסורתי שטרם אבד עליו הכלח. משום מה, עד כה, אף אחד לא הרים את הכפפה. בעת שישבתי על המטוס, התחלתי לפזם את הלחן החדש שבצבץ במוחי על 'דיינו'. אני מסופק, אם אצליח לדחוק את רגלי ה'דיינו' הישן לטובת זה החדש, אבל לפחות תרמתי לרענון השורות והשירים... ותקוותי, שמי שיאזין לזה, יתלהב ויאמץ אותו".

את הליווי המוזיקלי, ערך מעבד חדש בשדה הזמר החסידי, זהו הר"ר חנוך – המכונה אנדי שטטמן. לדברי שנקר, מדובר במוזיקאי מוכשר ויוצא מהכלל, שהעניק ללחנים שלו טיפוח ותזמור מקצועיים ברמה גבוהה במיוחד. שטטמן, נחשב כאחד מגדולי המוזיקאים בארה"ב ואף קיבל תעודת עיטור כבוד מהמכון למוסיקה בוושינגטון. בעברו, נולד שטטמן למשפחה יהודית אך לא שומרת מצוות. הוא התקרב ליהדות לפני שנים רבות ונחשב כאחד מחשובי המתפללים בבית המדרש של חסידי מודז'יץ, בו מתפלל גם שנקר. כיום, שטטמן הינו אב וחותן לאברכים בני תורה, המתגוררים בעיר לייקווד.,

כך נולד 'המבדיל'
אנו מבקשים לחזור אחורנית אל שחר נעוריו ור' בן ציון נענה בשמחה.

את ראשית דרכו המוזיקלית, עשה ר' בן ציון עוד לפני שנות הארבעים של המאה ה-20, עת היה בחור צעיר לימים. הוא ניחן בחוש ובכישרון נגינה, שכללו קול ערב לצד כושר הלחנה קסום. את הלחן הראשון שלו, הלחין ר' בן ציון בשנת תש"א - כשהיה בן 16 שנים בלבד. לחן זה נמצא עדיין בארכיונו ומעולם לא זכה לפרסום. דווקא שירו השני, אותו הלחין שנתיים מאוחר יותר בשנת תש"ג, יצא לאור באחד מאלבומי מודז'יץ והתפרסם גם ב'מלווה מלכה', אחד האלבומים המונומנטליים של גדול הזמר החסידי ר' אברהם פריד. מדובר בשיר 'המבדיל' שלאחרונה גם יצא לאור במהדורה מחודשת, בביצועו של חזן הרבנות הצבאית ר' שי אברמסון ובהפקתו של ד"ר מרדכי סובול.

גם ללחן האמור, יש נסיבות ופרטים מאלפים. "הייתי תלמיד ישיבה בישיבת תורה ודעת, שאותה הקים מקים עולה של תורה בארה"ב, הגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל. הגרש"פ היה זה שיזם בין יתר מפעליו החשובים את רעיון 'תורה ומסורה'. בכל אופן, אחת מתכניותיו הייתה הקמת מרכז פדגוגי, שבו יוכשרו תלמידים מקרב הישיבה להיות מחנכים ופדגוגים. הוא לקח כשלושים בחורים, והפך זאת לחטיבה ישיבתית.

"הגיעו לשם לשאת שיעורים ושיחות השקפה, הגאון רבי מענדל זאקס זצ"ל חתנו של מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל, הגאון רבי שמחה ווסרמן זצ"ל, הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל ועוד. כל יום, הגיע אורח אחר למקום וגם הרב מנדלוביץ עצמו מסר לנו שיעורים. למדנו אז מסכת 'שבת' כאשר בכל יום הספקנו דף גמרא. זה בעצם היה, מחנה קיט עם אווירה ישיבתית מובהקת".

אחד התלמידים בישיבה באותה עת, היה המשגיח המפורסם הגה"צ רבי משה וולפסון. שנקר, הרב וולפסון ולהבחל"ח הזמר המפורסם ר' שלמה קרליבך ז"ל, למדו ב'תורה ודעת' בשנת ת"ש, היו מיודדים כשלישיה ויחדיו שקדו על התורה והעבודה. החוט המשולש נהג להסתופף יחד בצילו של הרבי ממודז'יץ ה'אמרי שאול' זצ"ל. ישנה תמונה נודעת, שבה רואים את הרב"צ ואת הגר"מ בצעירותם, כשהם ניצבים ליד רבם הרבי ממודז'יץ.

הרבה פעמים הלכו השלושה, או ר' בן ציון ורבי משה כצמד, לטייל עם הרבי בהרי הקטסקילס, שם שכן מחנה הקיט של 'תורה ודעת' וכאן בין הנופים המרהיבים, היה הרבי משוחח עימם בעניינים מרוממים והם היו שואבים הימנו תורה, יראת שמים וחסידות מופלגת. "זו הייתה שעה ששום הון לא ישווה בעדה", הוא מעיד.

"באחד הימים, יצאתי לטייל עם רעי וידידי רבי משה. תוך כדי שאנו צועדים במשעולי היער, התחלתי לפזם מלודיה ללא מילים. רבי משה פנה אלי ושואל אותי, מה פשר הלחן? השבתי לו, שהוא הבזיק הרגע בראשי... מכיוון שלא היה לי מכשיר הקלטה במקום, שיננתי את הקטע הראשון שוב ושוב ואחר עברתי להלחין את הקטע השני. תוך כדי הילוכנו, רבי משה שהסכית כל הזמן ללחן והתלהב ממנו, הציע לי להרכיב עליו את המילים 'המבדיל בין קודש לחול'. ראיתי שזה מתאים כמו כפפה ליד ואימצתי את הרעיון. שרנו ביחד, בדואט, את המבדיל, עד שהגענו בחזרה הביתה ואז מיהרתי לרשום את זה... מאוחר יותר, נתתי את ה'המבדיל' הזה כאמור למודז'יץ".,

המסע לארץ ישראל
הלחן המפורסם הבא, היה 'מזמור לדוד' והוא נוצר בארץ ישראל לאחר הימים הנוראים של שנת תש"ז. היה זה ביקורו הראשון של שנקר בארץ ישראל. לקראת ביקורו זה, הלחין ר' בן ציון, יצירה קלאסית מורכבת על המזמור 'שיר המעלות לדוד, שמחתי באומרים לי'.

הנה הסיפור המיוחד של הקומפוזיציה, המורכבת מקטעי חזנות, תנועות חסידיות ושלל נגיעות ליריות, שלא זכתה עדיין להתפרסם. "אבא שלי נסע לארה"ב כבר בשנת תרפ"א, עוד בטרם נולדתי. אחיו רבי שמואל שנקר ז"ל, נותר בפולין והגיע לארץ ישראל בשנת תרצ"ה. לאחר מלחמת העולם השנייה, השתוקק אבי – שהיה חובב ארץ ישראל כל השנים - לראות את אחיו, עמו לא נפגש כל כך הרבה שנים, והחליט לנסוע לארץ ישראל. ביקשתי מאבי להתלוות לנסיעה והוא נעתר לכך. שבועיים לפני ההפלגה, ליבי גאה בקרבי מהתרגשות וחיברתי אז את השיר 'שיר המעלות, שמחתי באומרים לי'. הוא מורכב מתשעה בתים, כמניין הפסוקים שבו.

"ההפלגה האמורה, הייתה הראשונה שיצאה לדרך, מאז תום המלחמה. רבים נצלו את ההזדמנות כדי לבקר בארץ, לאחר שנים שהדבר נבצר ממי שהתאווה לחונן את עפר הארץ הקדושה. כשעלינו על האנייה, פגשנו בה את הגאון רבי שמואל גריינמן זצ"ל, גיסו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל, הגאון רבי מנחם מענדל כשר זצ"ל, הגאון רבי הערשל כהן זצ"ל מחשובי מעניקי הכשרות למפעלים בארה"ב ועוד.

"היה זה בלילה בהיר אפוף ירח מלא, כאשר ישבנו על הסיפון. אבא שוחח עם הרב גריינמן ובין היתר שח לו כי הלחנתי שיר מיוחד לרגל הרגע הדרמטי – הביקור הראשון שלי בארץ. הרב גריינמן ביקש לשמוע את השיר ונעתרתי לבקשתו. הייתי אז כבן עשרים פלוס בסך הכל. הוא הביע את התפעלותו הרבה לאחר ששמע את הלחן. 'קשה להאמין שבחור צעיר, מוכשר ככל שיהיה, הוציא מתחת ידו שיר מורכב ומוצלח כזה', ציין באוזני אבי.

"גם הרבנים הנוספים שהאזינו לשיר, הביעו את השתאותם ממנו. אפשר, כי הוא הביע גם עבורם את ההתרפקות והכמיהה לציון וירושלים ובאמצעותו הצליחו להשקיט מעט את הנפש ההומה"... גם בלילות הבאים, 'נגזר' על ר' בן ציון לשוב ולשיר את ה'שמחתי באומרים לי' לדרישת הרבנים, שהספיקו בינתיים לקלוט חלקים מהשיר, גם אם לא את כולו.

שלושה שבועות נמשך המסע. היה זה בשלושת שבועות ימי בין המצרים. כאשר התקרבו לחוף הטריטוריאלי של ישראל, הגיעה לאוזנם השמועה כי אירע פיצוץ עז במלון המלך דוד בירושלים, לו היה אחראי כידוע ארגון האצ"ל בפיקודו של מנחם בגין ז"ל.

הקברניט התריע באוזני נוסעיו, כי אפשר והבריטים לא יניחו להם לרדת אל המזח בעקבות הפיגוע. בסופו של דבר, הם הגיעו לפנות ערב, יום לפני תשעה באב. ואכן, השוטרים הבריטים הבהירו לנוסעים, כי אין בכוונתם לשחררם לפני הפציע אור הבוקר. מרבית הנוסעים נטו להשלים עם הפקודה. אלא שרבי מרדכי שנקר, אביו של ר' בן ציון, ידע שאחיו ר' שמואל ממתין לו בנמל וכי אם יתמהמה לרדת מהספינה, עלול אחיו לעזוב את המקום בכאב.

כמו תמיד, השוחד והשלמונים ידועים בקורות ימי ההיסטוריה כמי שבדרך כלל לא אכזבו... חופן מצלצלים שתקע ר' מרדכי בידי הקצין הבריטי האחראי, הסיר את המשוכה שעמדה בדרכם וכל הנוסעים שוחררו לנפשם.

כאשר הגיעו לארץ ישראל, הגיע ר' בן ציון ואביו לתל אביב לבית מדרשו של הרבי ה'אמרי אש' ממודז'יץ זצ"ל, שטרם שימש כאדמו"ר באותה שעה. לכבודם התקיימה קבלת פנים מיוחדת, שערך הרבי, שאף זימן כעשרה חסידים לכבוד המאורע.

הרבי ידע כי שנקר ובנו אמורים להביא עמם מארה"ב, מספר לחנים חדשים שטרם הכיר מאביו הרבי ה'אמרי שאול' - שעדיין היה בחיים, ורצה ללמד זאת את החסידים. ר' בן ציון המשורר, פתח פיו והנעים בזמירות החדשות והנוכחים ספחו וקלטו זאת מהרה. לאחר מכן נשאל על ידם, האם יש לו גם לחן אישי, והוא שוב שר את ה'שמחתי אומרים לי'. גם כאן, יצאו הנוכחים מכליהם לרוב התפעלותם.

השיר האמור נותר 'מיותם' ולשימוש פנימי בלבד מחמת אורכו. ככלל, טוען שנקר, כי יש למודז'יץ שירים ארוכים רבים והוא השתדל שלא לשבץ באלבומים שהוציאה החסידות, יותר משיר אחד כזה, כדי לא להלאות את המאזינים.,

שולחן במלון בזכות 'אשת חיל'
ישנם סיפורים שנולדו מאחורי הקלעים של הלחנים, וישנם שנוצרו רק לאחר מכן. כזו היא הסצנה המעניינת שהייתה לו עם הלחן המפורסם 'אשת חיל'. שיר זה הוא רק אחד משיריו הרבים של ר' בן ציון, שהפכו ברבות השנים לנכסי צאן ברזל במוסיקה היהודית.

את השיר הלחין לכבוד רעייתו והוא זכה לפרסום רב, מיד עם הפצתו.

"עד אותו זמן", מספר ר' בן ציון, "לא היו כמעט לחנים על אותן מילים, ובשבת היו רבים אומרים את הפיוט ללא מנגינה. כאשר הרבי ממודז'יץ זצוק"ל, אומר בשבת את המלים הללו, היה 'מתבל' אותן בנוסח מיוחד. זו אפילו לא הייתה מנגינה שלמה, אלא נוסח יפה שהתאים בדיוק למלים של 'אשת חיל'. ואז עלה במוחי הרעיון לקחת את בסיס הנוסח של הרבי ולהפוך אותה ללחן שלם על כל מילות הפיוט. ב"ה זה הצליח, וכשהשמעתי את השיר המוגמר לאנשים, הם מאד התפעלו, והחלו לשיר זאת בליל שבת, עד שהוא הפך לנחלת כולם".

באותו עניין, מספר ר' בן ציון שנקר, כי מאז שהלחין את השיר, הוא מאד נהנה לעבור ליד בתים יהודיים בשכונת מגוריו בניו יורק, ובכל מקום אליו הוא מגיע, סיפוקו גובר בעת שהוא שומע את השיר בוקע מהחלונות החוצה, מפי הילדים והמבוגרים כאחד. "זה עושה לי ממש נחת רוח, ב"ה", הוא אומר.

ומכאן לאפיזודה המדוברת. "אמי ע"ה נפטרה בשנת תשמ"ג והובאה לקבורה בארץ ישראל. ישבנו אז 'שבעה' יחד עם אחי ר' אברהם ז"ל, בארץ ישראל. אגב, אחי היה חתנו של הרבי ה'אמרי שאול' ממודזי'ץ זצ"ל. כשקמנו מה'שבעה' ביום חמישי, החלטנו להתארח במלון 'פלאזה' בירושלים לצורך מנוחה. היה אז בעיצומו של הקיץ. במלון נפש אז ציבור גדול מאד. לאחר תפילת ליל שבת , התאספו כל האורחים בחדר האוכל לסעודת שבת ובכמה מהשולחנות גם החלו לשיר את 'אשת חיל' הידוע. כשנכנסתי לחדר האוכל עם אחי, היה המקום מלא מפה אל פה ולא היה לנו מקום לשבת".

"חיכינו וחיכינו, תוך כדי שאנו בולשים ומנסים לתור אחר מקום פנוי, אך לשווא. אף אחד לא בא לעזרתנו. הבחנתי, שמאחד השולחנות, בו שרו את ה'אשת חיל', אחד הסועדים בוהה ונועץ בי מבטים ממושכות. ראיתי כיצד הוא רוכן לעבר חבריו לשולחן ולוחש להם משהו. לא יכולתי כמובן לשמוע מהמרחק בו עמדנו... ככל הנראה, הוא זיהה אותי, שכן הוא ניגש לרב המלצרים וסיפר לו מי הוא ה'אישיות החשובה' הנצבת כאן בירכתי חדר האוכל וממתין עד בוש לעזרה..."

"ראש המלצרים נחפז אלי וחרד לקראתי. תוך שתי דקות כבר היה לנו שולחן ערוך ומוכן לכבוד השבת. כעת כאשר כבר זיהו אותי, כולם התאספו סביבי ושרו יחד עמי את השיר באווירה מיוחדת. אז הרווחתי משהו מהשיר הזה... אם לא ה'אשת חיל', אולי הייתי עומד שם עד עכשיו מחכה לשולחן...." מתלוצץ ר' בן ציון.

כשר' בן ציון מספר את הסיפור, הוא מחייך ומטעים כי העובדה שהשיר שלו הפך ל"שיר של כולם", מסבה לו קורת רוח רבה כמובן. ,

לשיר דואט עם הגר"ש אויערבאך
למרות שלחנים רבים שלו כבר יצאו לאור לפני זמן רב, הרי כדברי חכמנו ז"ל, הכל תלוי במזל וגם הלחנים צריכים לזכות למומנטום, שבהם יקבלו תהודה ותפוצה מתאימה. כזה הוא סיפורו של השיר 'הטוב כי לא כלו רחמיך', בו פתחנו את הכתבה.

מאחורי הלחנת השיר 'הטוב', עומד סיפור אישי שהחל באורח נוגה והסתיים בסייעתא דשמיא בטוב ובחסדי שמים. "אני סובל מעט ממיחושים בלב מזה שנים. לפני למעלה משני עשורים, קיבלתי גם שיתוק חלקי רח"ל שהשבית אותי לחלוטין ונבצר ממני גם לעבוד בגינו. היה זה כשבוע לפני פסח. זמן קצר לפני כן, הלחנתי שיר לקראת נישואי נכדתי, שהייתה אמורה להינשא בשבוע שלאחר הפסח, כפי שנהוג אצל רבים בארה"ב, המתחילים את מנהגי העומר רק בראש חודש אייר. היה זה לחן על המילים 'זה היום עשה ה'. אני נוהג להלחין בכל פעם שיש לנו שמחה במשפחה, שיר לכבוד המאורע.

"בעקבות מחלתי, הייתי בטוח שייבצר ממני להשתתף בשמחת החתונה וכבר השלמתי עם זה נפשית. אלא שהקב"ה בחמלתו עלי, השיב אותי לאיתני, ולקראת החתונה חשתי שכוחי במתני ואוכל להשתתף. בבוקר יום כלולותיה, בעת תפילת שחרית, כאשר חזר הש"ץ בתפילת העמידה על המילים, 'הטוב כי לא כלו רחמיך', הבריק במוחי הלחן האמור. פיזמתי אותו חרש לעצמי ולאחר התפילה, כשבאתי הביתה, רשמתי אותו. החלטתי על אתר, כי לחן זה משקף את תחושתי על הנס שעשה עמי ה' יתברך והחלטתי להמיר את הלחן שכבר הלחנתי בשיר הזה. אם חושב אתה שהשיר המקורי הלך לאיבוד, הרי שלא... הוא קיבל פיצוי, לקראת נישואי בתו של האחיין שלי... שרתי אז בחתונתו את השיר החדש- ישן, 'זה היום'".

ר' בן ציון נזכר עוד, כי באותה חתונה נכח הגר"ש אויערבך, שהיה רבו של החתן. כאשר הבחין בו הגר"ש, ניגש אליו וביקש ממנו לשיר את הלחנים הארוכים והמיוחדים של הרבי ה'אמרי שאול' זצ"ל. הגר"ש היה עד שמיעה לאותו לחן, כאשר ה'אמרי שאול' ערך שולחנותיו בירושלים. הגר"ש היה אז נער אך הלחן נקלט היטב באוזניו והוא דבק בו.

כעת, משנתקל בר' בן ציון, הפציר בו הגר"ש לשיר את הלחן האמור. לא נחה דעתו של הגר"ש והוא אף נטל את המיקרופון ותחבו בידי ר' בן ציון. "לא הייתה לי ברירה. שרתי את הלחן המבוקש כשרבי שמואל מצטרף אלי לשירה בלהט ודבקות".

את המנגינה 'הטוב' העלה ר' בן ציון על גבי אלבום כבר בשנת תשנ"ה. אלא שכאמור, לא התמזל מזלו. מי שגאל אותו ולזכותו נזקפת גם הרצתו לראש סולם הזמירות המוכרות בז'רגון החסידי, היה לא אחר מאשר רבו האדמו"ר הנוכחי ממודז'יץ:

"בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, שהתרחשה בתמוז-אב תשס"ו, חל השלושים להסתלקותו של הרבי ממודז'יץ בעל ה'נחלת דן' זצ"ל שנפטר בכ' בסיון תשס"ו. בנו האדמו"ר שיבלחט"א, הסב לשולחן 'לחיים' במלאות השלושים, והזכיר, כי עלינו לבקש ולהודות להשי"ת על הניסים שחולל באותם ימים עמנו. האדמו"ר החל לשיר את הלחן 'הטוב' והציבור שהכיר אותו מתוך האלבום, נסחף והתחבר לשיר ולקצב. אבל גם בכך עדיין לא היה סוף פסוק, כי עדיין השיר לא חלחל להמונים. איכשהו בתקופה האחרונה, החלו להריץ אותו בחתונות ובאירועים והוא הפך ללהיט, ברוך ה'".

לסיום, כששאלנו אותו, מתי הוא מתעתד להוציא את אלבומו הבא, מתחייך ר' בן ציון ומשיב: "קודם כל, אני מתפלל שהאלבום הזה ימצא חן בעיני הציבור. בתפילה ובתחינה לבורא העולם שיעניק לי עוד בריאות ואורך ימים ושנים טובות, אקווה שאוציא עוד אלבומים בעתיד. לשאלתך, כבר התחלתי לבחור את סדרת השירים לדיסק הבא...",

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!