רבני יצהר, קחו דוגמא מסוגיית 'עגלה ערופה'

השבוע בוצע פוגרום - ואין מילה אחרת לתאר את התנהלות "נוער הגבעות", אשר תקפו באלימות והשמידו מוצב של חיילים ליד יצהר. עוד קודם לאירוע זה, נוקבו גלגלי רכבו (המבצעי) של מח"ט נגזרה, בעת שהגיע לביקור בישוב יצהר.

התנהלות שכזאת הפכה לעניין שבשגרה, קווים אדומים נחצו, ויש לפעול בצעדים נדרשים ומיידים להפסיק אותה.

יצוין כי הסכסוך בין נוער הגבעות לפלסטינים ברור, אין להאשים את נוער הגבעות, אשר מבקשים להגן על חבלי מולדת, והפלסטינים מנסים בכל כוחם לקבוע עובדות בשטח, אך בין פעילות לגיטימית לבין פגיעה בחיילי צה"ל המרחק עצום.

כאנלוגיה לעניין זה ראוי לציין את הגמ' במסכת סוטה פרק תשיעי דף מ"ה בה מתואר בפרוטרוט עניין "עגלה ערופה", כאשר אחד מהדברים התמוהים לכאורה היא העובדה שזקני העיר מצטדקים על מעשה רצח נתעב שבוצע בתחום העיר שעל הנהגתה הם אמונים.

נשאלת השאלה מדוע על אותם זקנים להתנצל על מעשה שלא עשו?

התשובה ברורה, כאשר נעשה מעשה נבלה, התירוץ שמדובר ב"עשבים שוטים" איננו מתקבל והמנהיגות חייבת לקחת אחריות על מעשה זה.

בראיון שערך רב הישוב יצהר, הרב דוד דודקביץ', לאחד מאמצעי התקשורת, הוא הבהיר כי אין לו שליטה על אותם פורעים ובכך הוא ניסה להצטדק על מעשה זה. ראוי כי כל רב או מנהיג ביצהר ילמד ממעשה "עגלה ערופה" ולא יחפש צידוקים, אלא ייקח אחריות אישית לנושא, תוך טיפול שורשי באותם פורעי חוק והוצאתם מהישוב.

לא יעלה על הדעת שחיילי צה"ל המגיעים למילואים, שכל מטרתם להגן על הישוב יצהר, תוך הקרבה אישית של משפחה ועבודה, ימצאו עצמם מותקפים על ידי נערים חסרי רסן.

חייל המילואים המגיע לשירות מילואים פעיל, עושה כן לאור צו המתקבל ברשותו, פרק הזמן הממוצע במסגרתו שוהה חייל קרבי במילואים הוא כ-30 ימים לשנה לערך, במהלך ימי המילואים, נדרש חייל המילואים, לעצור את חייו, להיפרד ממשפחתו, לעזוב את מקום עבודתו, ולמעשה חוזר אותו חייל לתקופת השירות הסדיר בחייו, ומבצע את הפקודות שנמסרות לו.

בעת התייצבותו לשירות מילואים פעיל, מוצב החייל במקום שנקבע על ידי הפיקוד הצה"לי, כאשר כלל חיילי המילואים, אינם עוסקים במהות המשימה ובזהות אלו אשר עליהם הם מגנים. חיילי צה"ל המילואים שהם אנשים בוגרים (בשנות 20-40 לחייהם) אשר אוחזים מטבע הדברים בדעות כאלו ואחרות, אינם עושים איפה ואיפה, ומבצעים את המוטל עליהם, למרות ועל אף אי הנוחות הכרוכה בכך בהיבט חייהם הפרטיים.

אך לשם הדוגמה אציין, כי אף בחג הפסח הבא עלינו לטובה, בה בשעה שאנשי היישוב יצהר יסבו לשולחן הסדר, באותה השעה ישמרו חיילי המילואים המוצבים ביצהר על גבולות היישוב על מנת לאפשר לאנשי היישוב לחגוג את ערב ליל הסדר בשלווה ובביטחון עם הקרובים להם.

אך ברור הוא, כי כל אחד ואחד מאותם חיילי מילואים, הנמצאים בשמירה או בכוננות במהלך ליל הסדר, היה יותר מחפץ לחגוג את החג במחיצת הקרובים לו, אולם אותם חיילים מקיימים את המוטל עליהם ומבצעים את חובתם.

משכך מקוממת התנהלות אותם "עשבים שוטים" ביישוב יצהר, אני סמוך ובטוח כי למקרא מאמרי זה, יקומו אותם מתי מעט אשר יטענו כי אנשי היישוב יצהר אינם "זקוקים" להגנת החיילים, אולם, ברור הדבר כי מדובר באילו אשר אינם רואים נכוחה את תרומתם הרבה של חיילי המילואים להגנת היישובים.

אין ולא יכולה להיות כל מציאות במסגרתה ייעשה מעשה הפוגע בחיילי צה"ל (כן, השחתת מוצב וניקוב גלגלי רכבו של המח"ט - הם פגיעה לכל דבר ועניין) יש לעשות הכל על מנת לעצור סחף זה, כאשר, יש להפגין אפס סובלנות וסבלנות לאלו אשר רואים בצה"ל "מטרה לגיטימית".

במידה ומעשים אילו יישנו, אין ספק כי גם הצבא צריך לעשות חשיבה מחודשת, תוך הצגת אולטימטום, בו יובהר לתושבי יצהר כי באם הם מחפים על אותם אלה אשר עשו את הפוגרום, הרי שהצבא לא אמור להגן על כאלה התוקפים אותם.

אולי כדאי כי תושבי יצהר יתחילו להגן על עצמם - או אז יבינו כי חיילי צה"ל אינם נמצאים במשוואה במאבקם בפלסטינים, אחרת צה"ל לא יהיה להגן עליהם כפי שעושה הוא כיום.

חג פסח כשר ושמח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!