קבר הישועות: תיקון הכללי בציון הרב הליטאי

סיפורו של הגאון רבי אלחנן יוסף הערצמאן זצ"ל יכול למלא ספר עב כרס. הוא שאב את תורתה של ליטא לצד הגותה של פולין. כתלמידיהם של מאורי הדור בדור הקודם וכמשפיע רוחני על יהדות אמריקה, הטביע הגר"י הערצמאן את חותמו על תלמידיו ומכריו.

הוא למד בישיבת ברנוביץ, אצל מרנן הגאונים הגדולים רבי אלחנן בונים וסרמן, רבי ישראל יעקב לובצאנסקי זצ"ל הי"ד ורבי שלמה היימן זצ"ל. בישיבת חכמי לובלין אצל הגאון רבי אריה פרומר זצ"ל אב"ד קוזיגלוב. ובהמשך גלה למקום תורה בישיבת קמניץ בראשה עמד הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל; משם עבר לישיבת מיר הגדולה, שם התחבר בעבותות של אהבה לרבותיו הגרא"י פינקל, רבי אברהם צבי קמאי, והמשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל.

בהיותו במיר גלה לשנחאי יחד עם כל בני הישיבה. אודות תקופת מלחמת העולם השניה בשנים ת"ש-תש"ה, כתב רבי אלחנן יוסף זצ"ל ספר שלם בשם "נס ההצלה של ישיבת מיר", בו הוא מתאר את השתלשלות ההצלה שהיתה בדרך נס ופלא, דרך מדינות ליטא - רוסיה - יפן - ושנחאי שבסין.

למעשה, בהיותו בשנחאי שבסין, ייסד רבי אלחנן יוסף הערצמאן את המוסד הראשון לבנות פליטות שואה, יחד עם ידידו ורעו הגאון הצדיק רבי יהושע לייב גודלבסקי זצ"ל, שלימים ייסד והמשיך להקים בתים של תורה בישראל במסגרת רשת מוסדות "קרן הילד" לבנים ולבנות שהקים בבני ברק.
לאחר המלחמה גלה הגרא"י הערצמאן זצ"ל לארה"ב מאחר שלא קיבל אישורי עלייה לארץ ישראל. בשנת תש"ט נשא בארה"ב את רעיתו תבלט"א, מרת מאטיל בת הרה"צ רבי ברוך לבית הלברשטאם, נינת הדברי חיים זצ"ל.

הוא היה מגיע רבות לאה"ק לבקר את מורו ורבו מרן המשגיח זצ"ל, ולקבל את השפעתו, והשפעת גדולי הדור באה"ק, לאחר פטירת מרן המשגיח קנה חלקת קבר באזור סמוך לציונו הקדוש.

לפני כחמש שנים, בי"א ניסן תשס"ט הלך הגרא"י הערצמן זצ"ל לעולמו כשהוא ערירי. הוא נקבר בבית העלמין נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק סמוך לקבר מורו ורבו המשגיח זצ"ל.

המעניין הוא כי על אף ששאב את תורתה של ליטא, נפשו הייתה מחוברת בעבותות של אהבה לתורת החסידות בשל שנות הלימוד בישיבת חכמי לובלין ושל הקירבה של הוריו לאדמו"רי בית טריסק.

בצוואתו המרגשת ביקש שילמדו בעד עילוי נשמתו מאחר ולא הותיר צאצאים. בין היתר כתב בה: "הנה אני הולך כדרך כל האדם אם לא יבוא משיח צדקינו במהרה בימינו. ומי שטרח בערך שבת יאכל בשבת – זהו עולם הבא. לדאבון, לא מלאתי תפקידי, אפילו אחוז קטן ממה שאני מחוייב לבוראי, במיוחד על החסדים הטובים שגמלני, שנשארתי בחיים מן השריפה הגדולה במלחמה, שכל יהודי מהדור הישן היה כמו בית מקדש מעט, והם קיימו "בלכתך בדרך" והיו חוזרים בעל פה כסדר [בכל מקום], ולית אתר פנוי מיניה, וזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בהם, וזה בכל דרכיך דעהו".

"ובשביל זה באתי לבקש מידידי היקרים, וכל שכן מאלו שנהנו מדרשותי בעל פה ובכתב לראות לפרסמם, על ידי זה שיהיו מזכירים אותי אזכה, לשפתותיו דובבות, וכמ"ש ביהודה שארבעים שנה היו מגלגלים עצמותיו בלא מנוחה, ורק כשאמר משה רבינו וזאת ליהודה, נפסק עליו לבא למנוחה.
והרי דוד המלך ביקש: "אגורה באהלך עולמים!" ואסתר בקשה: "כתבוני לדורות!" וכל שכן אני שלא זכיתי לבנות דורות, שח"ו לא אהיה כאבן דומם בארץ, על כן בבקשה שכל אחד יתן כפי יכולתו צדקה לזכר נשמתי, אלחנן יוסף בן שמואל וצפורה. [ומי שיכול בטבילת מקוה ועשרה קפיטלאך תהילים: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ]. וללמוד לע"נ. רחמו והצילו נפשי משאול נפש, וממלאכי חבלה וגיהנם וכו'. ואקווה לה' לגמול חסדים טובים לגומלי חסד עמי ועם כל הנפטרים ומי שיאמר את עשרה קפיטל תהילים על קברי, או בכ"מ או לימוד משניות, אשתדל לטובתו כמה שאפשר, ויוושעו בכל מה שצריכים".

מאז הסתלק לעולמו לפני חמש שנים, גילו רבים את הבטחתו וכל מי שמילא אחר צוואתו מעיד על ישועות שחזה. בשנה האחרונה גבר מספר הפוקדים את הציון ואף גדולי ישראל שולחים אל קברו אנשים קשי יום על מנת שיתפללו על ציונו ומובטח להם ישועות גדולות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!