...ומדינה של גהינום

הבוקר חיפשנו בעיתונים מינוח קצר וקולע, המשקף בצורה מדויקת ונאמנה למקור את המסר המרכזי בנאום ראש הממשלה אמש. לא מצאנו משהו ראוי לציון, לא בנאום וגם לא בדיווחים עליו. העיקר שהנשיא אובמה מרוצה וגם בני בגין, לאחר שהקדים את סייגיו אמר שמצא בנאום דברים חשובים.

חיפשנו כותרת בנוסח: 'נאום הסחור-סחור' שיש לה משמעות כפולה לאור רעיון 'יתנו יקבלו' שעובר בו כחוט השני. לא מצאנו. חלק מ"מיטב המוחות וכשרונות הניסוח" להם מייחסים את אומנות כתיבת הנאום, מתפרנסים ביום-יום מעבודה ב'דסקים' של התקשורת. אחרי הנאום הם ככל הנראה כבר היו עייפים ונלאים מדי מכדי להבריק פעם נוספת.

את המסר המרכזי הם העדיפו להעביר, ממש כמו נתניהו, לאו דווקא באמצאות התוכן, אלא בעיקר על ידי הדגשת המסגרת:

– 'הארץ' עם כותרת שחורה, 'ידיעות אחרונות עם לבן-שקוף, 'מעריב' שילב שחור ולבן, 'ישראל היום' עם אדום לבן.

היומונים החרדים הפתיעו אף יותר: 'יתד' עם אדום בוער, 'המבשר' עם שחור-(וקצת) אדום, ו'המודיע' העדיף להעביר את תחושת הערך הסגולי של הדברים שאמר נתניהו עם כותרת ב...סגול.

במקרה הזה בהחלט יתכן שעורך הלילה לא חשב על זה, ומדובר ביוזמה עצמאית של פועל הדפוס.
אם היינו אנחנו נדרשים לכותרת בוקר היינו בוחרים בצמד המלים 'מלאכת מחשבת'.

למה דווקא זו?!

ראשית, משום שגם אם הנאום לא חידש הרבה, ואולי דווקא בשל כך, הוא אכן היה כזה. אבל יש גם סיבות נוספות – במושג 'מלאכת מחשבת' טמונה גם מחאה מתבקשת על שהנאום נכתב ולוטש בעיקר בשבת, לרבות חילולי השבת האחרים שהיו קשורים בהכנות לקראתו. הביקורת על כך לא הופיעה, ולו גם באופן מרומז, בכתבות ובפרשנויות המתפרסמות הבוקר ביומונים החרדים. בעבר נפלה ממשלה בישראל על דבר פעוט יותר.

'מלאכת מחשבת' גם כי נתניהו היטיב להעביר את המסר, בנאום שאינו עולה על 2000 מילה. הוא עוד עשוי לטעון ש-1920 המלים של הנאום הוא לא מספר מקרי, אלא נקצב במטרה שלא לעבור את המספר '2000' המזוהה עם 'תחום שבת'.

רוצים נימוקים נוספים? – 'מלאכת מחשבת' משום שרק נתניהו יכול לדרוש פעמים אין ספור מהפלשתינים להכיר בישראל כמדינה יהודית, כשכאן עדיין לא מכירים בה ככזו. 'מלאכת מחשבת' - משום שהמשכו הטבעי של המושג הזה הוא: 'אסרה תורה', מה שעשוי להזכיר לפייגלין וחוטובלי להמשיך ולעמוד על המשמר, שעל מנת שהמרכיבים ה'מימיים' של הנאום לא יתפתחו לוויתורים מופלגים שאותם 'אסרה התורה'...

זה היה נאום שיחרט בזכרוננו לאורך ימים. במונחים הסטוריים, אפילו לנצח - עד שיכון 'שלום' עם הפלשתינים. ועם זאת, כבר עכשיו אני מתקשה לזכור כיצד מאייתים את המילה שמופיעה בו לצד ה'מדינה פלשתינית'. האם נתניהו הסכים ל'מדינה פלשתינית מפוזרת', או שמא 'מדינה פלשתינית מופרזת'?

בעצם מה זה כבר משנה...

ב'ארזים' נפלה שלהבת

החיפושים אחר אוצר המליונים שנטמן במזרון שהושלך בטעות לזבל, הופסקו. בני המשפחה שבו מיואשים לחיים שבזבל ונאלצו לקבל עליהם את הדין.

בימים אלה, מדובר בצרת רבים. בני המשפחה יוכלו מצוא סוג של נחמה בכך שאת גורלם הם יחלקו - כך על פי הדיווחים בעתונים הכלכליים - עם מספר אילי הון, רובם חרדים.

דרוג המנהלים המוערכים של B.D.I. שזכה לחשיפה בכל שלושת העיתונים הכלכליים, 'כלכליסט' 'גלובס' ו'דה-מרקר', פלט מתוכו השנה לראשונה, את לב לבייב. מנכ"לית החברה הסבירה לשי ניב מ'גלובס' ש"אנשי הנדל"ן והיזמות שהציגו הצלחות עיסקיות גדולות מאוד בשנה הקודמת, היו הראשונים להיפגע מהמשבר הכלכלי שהביא אותם לירידות קיצוניות". נו מילא.

אם הפגיעה הזו מתבטאת רק ביציאה מרשימת המנהליים המוערכים, לבייב, שלזכותו יאמר שתאוות הכבוד אינה מסנוורת אותו, היה חותם עליה בשתי ידיו הימניות.

חמור הרבה יותר הוא מצבם של ר' שעיה בוימלגרין ואיש החסד ר' מאיר גורביץ. החגורה סביב החברות שבבעלותם הולכת ומתהדקת. בעלי אגרות החוב של חברת 'בוימלגרין קפיטל' דורשים את מימושם המידי עד לסוף חודש זה, כלומר בתוך שבועיים. אם זה אכן יקרה, שום לולינות ותרגילי אקרובטיקה כלכליים לא יעזרו לו; או אז כולנו עלולים להיפגע, גם אם אנחנו 'תפרנים'.

לא, לא מדובר דווקא בפגיעה כלכלית, אלא בעיקר בפגיעה תדמיתית קשה בציבור החרדי שבוימלגרין משוייך אליו. הכתבים והפרשנים הכלכליים מתכוונים לממש את 'אגרות החוב' שלנו בענין זה.

בינתיים זורקים עתוני הכלכלה 'אבן אחר הנופל' ומציפים מדי יום את מדורי החדשות בידיעות היוצרות אווירה של קריסה סביב בוימלגרין. האחרונה שבהן מספרת על קרן אמריקנית התובעת ממנו סכום של 3.2 מליון דולר שניתנו לו כהלוואה שלא נפרעה. מי שמכיר את כללי המשחק בכלכלה יודע מה עלולות ידיעות שכאלה לעשות, ואין זה משנה אם הן נכונות או לא.

'אזורים' בדמעה...

אם יתממשו התחזיות השחורות שאותם צופים האנליסטים גם למאיר גורביץ, בעל החברה הבורסאית 'ארזים', הפגיעה הישירה בציבור החרדי עלולה להיות אף קשה הרבה יותר.

גורביץ, איש נחבא אל הכלים הקשור בכל גדולי ישראל, ליטאים כחסידים, אשכנזים כספרדים, עומד מאחורי החזקת מוסדות תורה, מפעלי חסד ובניית מקוואות והכל בדרך של 'מתן בסתר'. אם יסגרו לו הבנקים את הברזים בקרוב, כפי שהם מאיימים לעשות, הרי שהקהילה כולה עלולה להיפגע. אם ב'ארזים' תיפול שלהבת איש לא ישמע את זעקתם של אזובי הקיר.

מה עושים? - הרבה עזרה אין בכוחו של הציבור להגיש, מלבד אולי תמיכה מוראלית ובקשה עבורם.

גורביץ ובוימלגרין יכולים אולי להתחזק מהאמונה ששופע איש עסקים חרדי אחר, הרב יוסף רייכמן, דור שני למשפחת רייכמן הקנדית, המעריך שהמשבר הכלכלי קרוב לסיומו. רייכמן, בן תורה של ממש, זוכה לפירגון בעיתונות הכלכלית, ועשוי לתקן בהצלחותיו את מה שחלילה עשויים לקלקל אחרים הנמצאים בימים אלה בתחתית הנדנדה.

רק לפני שבוע הגיעה לישראל אישיות פיננסית אמריקנית מוכרת, המקורבת לאחים רייכמן, וסיפרה שבמשפחה הוחלט להקפיא את כל הפעילות הכלכלית עד יעבור זעם. השמועה הזו לא מצאה את דרכה אל העיתונים הכלכליים בישראל.

בן המשפחה, הרב יוסף רייכמן מבעלי ipc, המקימה את פרויקט 'ולדורף אסטוריה' בירושלים, אינו מספק לה אישור ואפילו לא בעקיפין. בניגוד לאופיו המצטנע ולמרות שהוא נחבא אל הכלים, מעניק רייכמן ראיון נדיר לעתון 'דה מרקר' שבו הוא מעריך כי "עד סוף הקיץ תושבי החוץ יחזרו לכאן". בטוח שהוא אינו מתכוון רק ל...טלנסקי.

רייכמן משדר אופטימיות שקולה לאורך כל הראיון עמו, ולנו נותר רק לקוות שהיא תתגשם עוד לפני שהתחזיות השחורות המתפרסמות בעמודים האחרים של עתוני הכלכלה, יכו בכולנו.

בוימלגרין, רייכמן, גורביץ, לבייב, הם חלק מרשימת אילי ההון החרדים שמספקים את הכותרות החמות למדורי הכלכלה. בימים הקרובים יצטרף לרשימה גם היהלומן הצעיר והמצליח דן גרטלר. באופן שיכול להשמע תמוה רק למי שאינו מצוי בהתנהלות חדרי עריכה, מתעכבים הפרסומים בינתיים רק משום שהעיתונים הכלכליים מתקשים למצוא תמונה שלו.

'מהיר חימה' בשטח?

העולם מפגר אחרינו

במדינה 'מפגרת' זה לא היה קורה.

רק במדינה ישראל ה'מתקדמת', ששמה יצא בעולם כולו כמי שהלשון הנקיה שולטת בכבישיה, בתורי ההמתנה מורטי העצבים, במשרד הרישוי ובטריבונות של מגרשי הספורט, רק כאן יכול להגיע אזרח טוב אל ה'שען' ולגלות שאין לו אוצר מלים מספק לתאר את בקשתו הצנועה.

כוונתי היתה לומר שהשעון שלי 'מפגר', אלא שאז נזכרתי לפתע בידיעה בעיתון שדיווחה על הכוונה להוציא את המילה הזו מהלקסיקון. וכך משמילותי הולאמו, הפך השעון המקולל לשעון מ...קולקל.

ברוכים הבאים לתאומת חלם.

העיתון 'ידיעות אחרונות' מדווח ששר העבודה והרווחה, יצחק (בוז'י) הרצוג, מינה ועדה מיוחדת שמתפקידה למצוא תחליף למילה 'מפגר'. על-פי החוק, מי שעונה להגדרה זו זכאי לסיוע סוציאלי.

'מיהו מפגר'? - בנוסח החוק שנחקק בדיוק לפני 40 שנה, נאמר ש'מפגר' הוא מי שסובל מפיגור שכלי. אבל מאז, טוענים במשרד הרווחה, הפך המושג 'מפגר' למילת גנאי וקללה וחייבים להחליפו.
בעבר כבר נעשה נסיון להחליף את המילה 'מפגר' באחרת. המשימה הוטלה על האקדמיה ללשון וזו המליצה על 'לקוי בשכלו'.

אבל המילה המכובסת וה'אקדמית' הזו לא נקלטה כתחליף ראוי.

עכשיו מונתה ועדה מכובדת בראשותה של השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, וחברים בה הפרסומאי משה תאומים והעתונאית רותי סיני, ולאחר שאלה יתוגמלו ודאי על הישיבות הארוכות שיקיימו ועל 'טראנס המוחות', אמורים ה'מפגרים' להעלם מעולמנו.

אבא לבן מפגר, המצוטט באותה ידיעה חשובה, מתנגד לשינוי השם. "מפגר היא ההגדרה המדויקת ביותר שמסבירה את מצבו של בני" - הוא טוען בשום שכל, ומוסיף: "האם נשנה את המילה 'חירש' כי מקניטים בה לפעמים מישהו שלא שמע משהו?...המילה הזו מייחדת את בני ומתארת את מצבו. בני אמנם לוקה בפיגור, אך בדברים אחרים הוא יותר טוב ממני ואני מפגר אחריו"...

לא ברור אם הוועדה תשמע את טיעוניו של האב הזה או שתעדיף, מפני הבושה, לקיים את דיוניה בדלתיים סגורות.

במדינת חלם שכזו, נותר לנו רק לקוות אם כבר הוחלט ללכת על מהלך מיותר שכזה - אזי שלפחות לא תעוכב התמיכה ב'לקויי השכל' עד תום 120(!) הימים שהוקצבו לוועדה המשכילה, להוציא את הכינוי 'מפגר' מההגדרה בחוק.

• החוש השישי: סקירת עיתוני סוף השבוע

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!