והמרפסת? היא תיבנה לתפארת

"ביבי לא הזכיר את ההתנחלויות", צהלו המתנחלים מחד. אך שמחתם לא שלמה. הם לא יכולים לעמוד לצידו של מי שקבע במסמרות את המדינה הפלשתינית. אמנם עשה זאת באומץ, תוך עמידה על הסתייגויות מהותיות, אבל בכל זאת, מדינה פלשתינית לא מוקמת כאן כל יום.

וכך ראינו את ועד מתיישבי בנימין מוציא הודעה לעיתונות, בה הם כותבים: "מדובר בנאום חסר מעוף שכל כולו בגידה בבוחריו. במקום להתייצב באומץ מאחורי הצהרותיו הלאומיות מלפני הבחירות, מעדיף נתניהו ניסוחים מעורפלים המשתלבים היטב עם המצע הפוליטי של מרצ. עצוב לראות את נציג המשפחה הלוחמת מאמץ את הטרמינולוגיה של יוסי ביילין ושמעון פרס".

גם בליכוד נשמעו קולות המוחים על הנאום. יריבו של נתניהו בליכוד, משה פייגלין, אמר: "כפי שנתניהו צירף 14 הסתייגויות לתמיכה בהתנתקות, כך הוא מנסה גם כעת לסובב את בוחריו ולהקים מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל. על הליכוד לבחור לעצמו מיד יו"ר חדש הנאמן לחוקתו, להחלטת המרכז ולעקרונות המחנה הלאומי".

סגן השר לפיתוח הנגב והגליל, איוב קרא, הצטרף למבקרים: "אני בהלם. אין לי מילים לבטא את ההרגשה. אני מאוד מודאג מתוכן הנאום. הוא ינוצל לרעה נגד נתניהו, למרות שזה יעשה פתח של תקווה ליחסים עם האמריקנים. נתייעץ עם חברים בסיעה ונבחן כיצד נפעל. יש לבדוק את משמעות הדברים".

כפי שזה נראה, זהו יום חגם של הפוליטיקאים האלמונים. אלו שמתחבאים כל השנה תחת מעטה אפור עמוק, זורחים באור יקרות בימים מעין אלו.

קודם לנאום הם שיננו את המסרים אותם הם יגידו, המהירות בה הם הוציאו את ההודעות, מראה כי התוכן של נאום נתניהו כלל אינו משנה. התקשורת שוחרת לאמירותיהם, וככל שהן יותר מוקצנות – כן ייטב. וכך אנחנו יכולים למצוא את ח"כ דני דנון (יש אחד כזה, מבטיח לכם) אומר בתקיפות: "בכוונתי לפעול לעצור בכל דרך פוליטית ופרלמנטרית את רעיון הקמת מדינת פלסטין".

הסיעות החרדיות יצאו מרוצות מהנאום. ש"ס הוציאה הודעה לאקונית, בה נאמר: "ראש-הממשלה הבהיר הערב את רצונו בשלום בר קיימא ובבטחון. עם ישראל לדורותיו שוחר שלום. יש לקוות שהעם הפלסטיני יזנח את דרך המלחמה והטרור וידבק בדרך השלום".

קשה לדעת אם העם הפלשתיני ידבק בדרך השלום, אך בטוח ששרי ש"ס דבוקים היום לכיסאות מדבק שייקרא מהיום: דבק שלום פלשתיני. קופריטר זריז עוד יכול להציע את זה למפעל דבקים הסמוך למקום מגוריו. דבק אמין מזה – הוא לא ימצא. באחריות.

השר אריאל אטיאס, שידוע בעמדותיו היוניות, הוציא הודעה תומכת בנאום. לדבריו: "אנחנו חפצים בשלום שלום כן, שלום אמת ומתפללים שידינו המושטת לשלום לא תוּשב ריקם".

יהדות התורה אינה נוהגת בימים כתיקונם להתערב במהלכים מדיניים. שם מעדיפים למנוע חילול שבת, להוסיף תקציב לישיבות או לכל הפחות להתקוטט בשאלה מי יהיה היועץ החרדי של ראש הממשלה. זוטות כמו מדינה פלשתינית? שיישאר לחילונים. "אנחנו מתעסקים עם העיקר לא עם הטפל" – יאמרו שם ללא להניד עפעף. את הלך הרוח ניתן היה לראות מהנוכחות הדלה בנאומו של נתניהו. היחיד שהגיע להשתתף בנאום היה ח"כ מנחם לייזר מוזס הבלתי נלאה. לעיתים נראה שמוזס נמצא בשבע מקומות בו-זמנית. האיש לא מפספס שום אירוע מהותי, ועל אחת כמה וכמה נאום מדיני חשוב, שבצידו מזנונים עם כיבוד קל.

החשש הגדול בסיעת 'יהדות התורה', היה מהתקפלות בנושא ההתנחלויות. רבים מקהל הבוחרים הפוטנציאלי של יהדות התורה, גרים מעבר לקו הירוק: מודיעין עלית, ביתר עלית, עמנואל ועוד. לאחר ששמעו שנושא ההתנחלויות לא עלה לדיון, וביבי הקשיח עמדות, חזר ליצמן לעסוק במקסיקו, וגפני באיחוד הצלה, ובא לציון גואל.

היחיד שהוציא תגובה רשמית לתקשורת היה דווקא סגן שר החינוך מאיר פרוש. פרוש, שמזוהה לא מהיום עם ציבור המתנחלים, כואב את האמירה על מדינה פלשתינית. אדמו"רים איתם מתייעץ פרוש ידועים בעמדותיהם החד-משמעיות כלפי שלמות ארץ-ישראל. האדמו"ר מערלוי, לדוגמא, נחשב כאבי ההתיישבים, ומתנגד נחרצות למסירת שטחים מארץ-ישראל. וכך גם אדמו"רים נוספים המנחים את דרכה של סעת 'שלומי אמונים'.

פרוש אמר כי הדבר היחיד שיזכר מנאום נתניהו הוא ההכרה הישראלית במדינה פלשתינית. לדבריו, התנאים יישכחו, אבל המדינה קום תקום. ללא כל תמורה לצד הישראלי.

סיעת 'הבית היהודי' גמגמה אחר הנאום – גמגום שנועד לצאת ידי חובה. מחאה מחד, והתחפרות במושבי עור הצבי, מאידך. להיות עם ולהריש בלי. מין תרגיל ד"לי ותיק. ניקח, לדוגמה, את תגובתו של ח"כ אורי אורבך. הלה, איש תקשורת משופשף שיודע להתנסח, מקמץ לפתע במילותיו ואומר: "הסיעה חייבת לשקול את מהלכיה הפוליטיים". ממש מרגש. חייבת לשקול, אוי, אוי, אוי.

גם זבולון אורלב לא יצא מגידרו: "לצערי נתניהו שילם מס שפתיים בהסכמתו למדינה פלשתינית מפורזת ובכך אכזב את מרבית סיעות הקואליציה בכלל והבית היהודי-מפד"ל החדשה בפרט, נאום נתניהו מחייב דיון רציני בקואליציה על מנת להבטיח שההכרעה הדמוקרטית בבחירות תבוא לידי ביטוי במדיניות הלאומית של הממשלה". נסיון העבר מוכיח כי מדיונים מעמיקים של אורלב יוצאת סיעת 'הבית היהודי' על שלושת מנדטיה, עם תגובות מגומגמות. כך שאם הקואליציה תלויה בקולות הבית היהודי, ביבי יכול לישון טוב בלילה.

כצפוי, המתקפה החריפה הגיעה מכיוון סיעת 'האיחוד הלאומי'. גם שם יש מספר דרגות. מי שמוביל את הקו המילטנטי הוא ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי שאמר: "נתניהו, שבגד ברצון הבוחר, צריך לפנות את מקומו. נאום הכניעה של נתניהו לתכתיבי אובאמה מלמד שהבחירות בישראל מיותרות, ההחלטות מתקבלות בוושינגטון ואין ערך לעמדת הבוחר הישראלי".

לסיכומו של יום, יוצא נתניהו עם בשורה חדשה. אובהמה התקשר לברך, השמאל בעל כורחו עונה אמן, והימין, ממנו כנראה כבר לא נשאר הרבה.

והמרפסת בביתר מה יהיה עליה? ייקח קצת זמן, והיא תיבנה לתפארת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!