החוש השישי: סקירת עיתוני סוף השבוע

ספרא טבא ירושלים

הספרא והסייפא אמנם ירדו כרוכים לעולם, אבל משטרת ירושלים הוכיחה בסוף השבוע שכאשר מגיעה העת לעשות לה', ניתן לשים חיץ גם בין הדבקים החזקים הללו.

מספר שעות אחרי שמפקד משטרת ירושלים, ניצב אהרן פרנקו, הגיש סולם לראש העיר, ניר ברקת, וסייע לו לרדת מהעמדה שבה התבצר, קמה ירושלים ויצאה מתוך ההפיכה ושבת שקטה ירדה על העיר.

באותה שעה ממש הפכו גם הכותרות הראשיות של השבועונים החרדים לבלתי רלוונטיות. פסיקת הגר"ע יוסף שאין לפתוח חניונים בשבת אפילו על-ידי גוי שהובלטה בשער 'יום ליום', והוראת האדמו"ר מגור לקיים תפילת 'קבלת שבת' ברוב עם בצומת בר אילן, שבה פתח 'קול העיר' של 'קו עתונות דתית' את גליונו, הוחזרו למגירות. מחכים לנתניהו בצומת, לקראת הנאום שהוא עומד לשאת היום 'בבר אילן'.

'המחנה החרדי' של בעלז היה היחיד ששמר בעקביות על 'פאסון' עד לסיומו של המאבק, וגם השבוע לא אוזכרה השבת בעמוד הראשון שלו. טוב, שבת ועיתונים הרי אסור שילכו יחד, במיוחד כאשר ה'עדה החרדית' עומדת בתווך.

'המודיע' ו'יתד נאמן', לעומת זאת, סומכים, כנראה, מאוד על קוראיהם ומאמינים כי הם מסוגלים לעשות בעצמם את ההיקשים הנדרשים, לחבר קצוות ולהתוודע לכל העלילה על פי השורה האחרונה שלה. שני היומונים היו ראשונים לדווח ביום ששי על ההסדר שהושג לסגירת חניון ספרא בשבת. זאת, חרף העובדה שבגיליון ערב שבת הקודם לא טרחו כלל לספר לקוראיהם על הכוונה לפתוח את החניון וההפגנה המתוכננת בעקבותיה.

אם מבחינתם לא אמור היה החניון להפתח, כיצד יכלו להציג השבוע את סגירתו כ'הישג'? כנראה שבמערכות היומונים נתנו בכל זאת פחות קרדיט לקוראים, וסברו שכדי להפקיע את ההישג של סגירת החניון מידי ה'עדה החרדית' ולהעבירו ל'ועדה למען השבת', ניתן לעשות שימוש בכל דרך, גם אם היא לא סבירה ולא הגיונית.

'המבשר', שגם הוא אינו חשוד יותר ממקביליו בפירגון ל'עדה החרדית', היה היומון החרדי היחיד שהעריך לאן מתחריו מובילים והעדיף להיצמד בכל כוחו לאמת. לא בטוח שמאהבת מרדכי...

מול הנסיונות של שנים מבטאוני 'יהדות התורה' להשמיט מידי ה'עדה החרדית' את הקרדיט על נסיגת ברקת מתוכניותיו, השיב בטאון ה'עדה' בהתקפה בוטה, ממוקדת ובלתי מאוזנת, שהוטחה הפעם על ראשו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. "הגדיל לעשות אותו נציג הסיעה המרכזית במפלגת 'יהדות התורה והשבת'" – נכתב בבטאון - "המכהן היום כסגן שר ציוני, שיצא לכלי התקשורת החילוניים ללא שום חשש לחילול ש"ש ודיבר בשצף נגד ההפגנות והאלימות של עדתנו עפ"ל, וכדי בזיון וקצב".

חניון ספרא נסגר והציבור החרדי שוב מצא עצמו שלא בטובתו, כשהוא 'מדמם' מנוע על כל המשתמע מכך.

יועצי התקשורת של ראש עירית ירושלים הצליחו להרדים חלק מהעיתונות החילונית ב'תרגיל הסחה' מתוכנן. כדי שעיתוני השבת לא יספיקו להציג אותו כ'לוזר' שהתקפל, עוכב פרסום ההודעה הרשמית על סגירת החניון, עד לאחר מועד סגירת המערכות - וזה עבד.

כל העתונים פרסמו את הידיעה בהסתייגות והציגו אותה כאפשרות בלבד. רק ב-6:40 בבוקר דווח על הסגירה הסופית ביומן הבוקר של 'קול ישראל'. אך אבוי - המגיש, אריה גולן, הודיע בפאתוס בפתיח לכתבה שהחרדים ביטלו את תפילת 'קבלת שבת' ההמונית שתיכננו ל..."מחר". מי שאינו מקבל את קדושתה של השבת, מניין ידע מתי היא תפילת 'קבלת שבת'?

ספרא טבא תושבי ירושלים, שבוע חדש מתחיל היום.

רק כמה חבל שמאחורי השערים של החניון שנותרו מוגפים נבלמה גם חידה שנונה אחת שבסוף השבוע דווקא החלה תופסת תאוצה.

הנה היא בהזדמנות אחרונה, לכל מי שעדיין לא נחשף אליה: במה שונים צפרדעי מצרים מהצפרדעים של ירושלים? תשובה: הצפרדעים של מצרים נכנסו, כידוע, לתוך האש. בירושלים של הפגנות על חילולי השבת נכנסת האש לתוך ה'צפרדעים'.

טוב לסיים מערכה עגומה שכזו בחיוך.

לא ראו את הנולד

שמחה גדולה אפפה השבוע את כפר חב"ד והיא עדיין נמשכת, לקראת הכנסתו בברית של מי שיד ה' נתגלתה בעצם לידתו. כותרות כל העתונים, גם אלה שבדרך-כלל נזהרים שלא לעשות שימוש עודף במילה 'נס', כדי שלא ייחשדו חלילה כמאמינים, בישרו הפעם על הנס הגלוי שאירע בכפר כשאם בת 60 ילדה בן זכר ראשון, אחרי שנים רבות שבהן היא ובעלה היו 'חשוכי ילדים'.

מזל טוב.

גם בשבועון 'משפחה' הופיעה הידיעה המשמחת. רק שכאן העצים מנסח הכותרת את גודל הנס למימדים שאף עיתון אחר לא הצליח להעביר לקוראיו. הכותרת נוסחה כך: "כפר חב"ד: בן 60 לבן בכור".

אנו, כמו בוודאי רבים מהקוראים, יכולנו להבין מיד שלא מדובר בסתם מקרה של בת 60 שילדה, אלא בבן 60 שילד. זהו הרי נס גדול לעין ערוך, הרבה יותר מלידה של האם המבוגרת ביותר בישראל, שעליה דיווחו כל העיתונים האחרים.

נכון, בן שנולד לבן 60 אינו מקרה נדיר כל-כך. גם האבא לתינוק שנולד בכפר חב"ד אינו בן 60 אלא רק בן 59...אבל למה להיתפס לקטנות, כשמנסח הכותרת חושף בפני הקוראים את ה'סקופ' הגדול, לפיו בלידה הניסית שכולם מדברים עליה לא מעורבת כלל אימא, רק בן בכור ובן 60. עכשיו גם מובן איך זה שאף עתונאי לא הצליח להשיג ראיון עם האימא. פשוט אין אחת כזו...

לא צריך להתאמץ במיוחד כדי לשער מה היו שיקוליו המוטעים של מנסח הכותרת מעתון 'משפחה'. אלא שלהבנתנו אותם השיקולים היו צריכים להביא גם להשמטת שמה של שרה מלידת יצחק. אם ההשערה שלנו נכונה, והיא אכן זו שהנחתה את מנסת הכותרת המוזרה, אזי ודאי שלא היה מקום לפרסם מעל לידיעה הזו את שמה המלא של הכתבת שכתבה אותה.

מחוץ לדרך ה'טבע'

עיתון 'העיר' הוא כלי הביטוי של ה'יאפים' וה'שיקנאים' התל-אביביים. משום כך הופתענו מידיעה שהתפרסמה בעיתון זה בשבת האחרונה, וסיפרה בצורה יבשה ואפילו לא בקורתית, על החלטה יוצאת דופן שקיבלו כל חברי מועצת עירית תל-אביב לשמור על הסטטוס-קוו בעיר. הם אסרו לפתוח חנות בגדים בשבת ברחוב נווה שאנן שבתחנה המרכזית הישנה. מברוק.

בשבוע שעבר דיווח אותו עיתון על החלטה אחרת של עיריית תל אביב להלאים בית-כנסת מיתולוגי שמזדקר ביופיו ובתפארתו באותו איזור ממש, ושימיו כמעט כימה של העיר תל-אביב. למרות התנגדות השכנים, בית הכנסת יהפוך לבית מחסה, ורק חדר קטן בו יוקצה לתפילה. קשה לומר שגם בהחלטה המקוממת הזו נשמר ה'סטטוס קוו', אבל יחד עם זאת אסור שבגללה תיפגע החובה להודות על החלטה טובה אחרת. החלטת מועצת העיר שלא לפתוח חנות בגדים בשבת, שהתקבלה פה אחד, היא בהחלט צעד בכיוון הנכון.

המשכנו לקרוא בגוף הידיעה והופתענו אפילו יותר. מי שביקש לפתוח את החנות בשבת לא היה יהודי כלל, אלא פליט סודני, גוי שאפילו על פי ה'פסיקה המחמירה' של עיריית ירושלים, מותר לו להפעיל חניונים בשבת ובודאי שמותר לו למכור בגדים בלב איזור שבו מתרכזים 'עובדים זרים' . אבל עיריית תל אביב, כך על פי הדיווח, התעקשה שלא להתיר כל צעד שעלול להביא לפריצת ה'סטטוס קוו' ולפתיחת חנויות בשבת גם מחוץ לאיזור 'נוה שאנן'. כל הכבוד.

ואז, כשכבר היתה בידינו עוד הוכחה שהנה הנה משיח בפתח, התנפצה לנו האשליה שעיריית תל אביב שותפה להחשת בואו. בתחתית אותו עמוד שבו התפרסמה הידיעה על האיסור שהוצא לסודאני, הופיעה ידיעה נוספת היודעת לספר שרשת 'טבע קסטל', שגם היא בתל-אביב, ולא באיזור התחנה המרכזית הישנה, תפתח בשבת. "הלחץ הדתי שמנע את הפתיחה התחלף בלחץ חילוני חזק יותר שהצליח לשנות את הגזירה" - נכתב בידיעה ב'העיר'.

למה עיריית תל-אביב ה'נאורה' וה'מתקדמת' נוהגת במידה רבה של אפליה כשעל פליט סודאני היא כופה את השבת מחוץ לדרך הטבע, וליהודים היא נותנת לפתוח רשת חנויות טבע בשבת.

רק לה פתרונים.

'רימון' רסס

'מעייני הישועה' הוא אחד מהעלונים הרבים המחולקים לקראת שבת, בעיקר בבתי הכנסת של הציבור הדתי-לאומי. רבנים רבים, גם מהמגזר הזה, רואים בדפים אלה 'עלון בכות' בשל פגיעתם בתפילה ובמשמעות המקובלת של 'שנים מקרא' הקשורה רק לקריאה בתורה.

בבתי הכנסת של הציבור החרדי מכת העלונים מופחתת. ברבים מהם אסור להכניסם לאולם התפילה כלל, ועל אלה שבכל זאת מצליחים ל'הסתנן' לא נמנה 'מעייני הישועה', המוגדר על-ידי מוציאיו לאור כ'שבועון למשפחה הישראלית'. הציבור החרדי אינו עונה להגדרה הזו.

כל זה לא מנע מעורכי העלון שהופיע לקראת פרשת 'שלח' להתיימר ולהציג את אורחות חייו של הציבור החרדי והסכנות שהוא גולש לתוכן, כביכול, והכל לצרכי מסחר.

מאמר בעלון, שעליו חתום אחד בשם יחזקאל דבורי, עוסק בחשיפת הציבור החרדי לאינטרנט. במאמר שניכר בעליל שחברת 'אינטרנט רימון' היא בעלת עניין בו, משולבים נתונים שאינם מבוססים, ראיון אנונימי עם מאן דהו שמאוד רוצה לתקן את הציבור החרדי, אך יודע לעשות זאת רק ב...אנגלית, ומצוטטים שניים מגדולי האדמו"רים ו'ועד רבנים' אחד, שעד כמה שידוע לי לא מינו את 'מעייני הישועה' ואפילו לא את מפעילי 'אינטרנט רימון' להיות דובריהם.

אם כוונת המאמר אכן היתה להביא תיקון לעולם החרדי, ניחא. אבל יסבירו לי עורכי 'מעייני הישועה' כיצד ניתן לעשות זאת כאשר הציבור הזה, שעל פי הכתבה כל-כך נחשף לסכנות האינטרנט, אינו נחשף לעלון המבקש להגיש לו עזרה?

מבחינת הציבור החרדי, גם אלו מתוכם הגולשים באינטרנט, 'מעייני הישועה' הוא בדיוק כמו אותו מתראיין 'אנונימי' שמציע להם 'ארגז כלים' להתמודד עם בעיית האינטרנט, אבל קוד הפתיחה שלו קיים רק באנגלית, שפה שהם אינם יודעים אותה.

אין במאמר שפורסם ב'מעייני הישועה' יותר מסתם יצר התעסקות בציבור שלם. אם הצד המסחרי חשוב לעומדים מאחורי פרסום המאמר הזה עד כדי שהם סבורים שצריך לעשות זאת גם בעלון הנקרא בעיקר בשבת, טוב יעשו אם יתרכזו בציבור שקורא את העלונים האלה בשבת, וימנעו מלגלוש, לפחות ביום זה, אל תוך הציבור החרדי.

המכין מצעדי גבר

על פי כיוון הרוח, מלבד נאום נתניהו, עשוי השבוע הקרוב להיות, במידה מסוימת, דליל מ'אייטמים'. משום כך אני מבקש להשיא כאן עצה טובה לקולגות בתקשורת החרדית - אל תתפתו לחפש את הכותרות ב'מצעד התועבה', שאמור להתקיים בירושלים. תנו לצועדים להתבוסס בזוהמה שהם עצמם מייצרים. תנו להם להיות מוטרדים ממצוקת המשאבים והכסף לפרסום שאינו מצוי בידם וגם לא מתחת... גם הפעם הם בונים על פלטפורמת הפרסום חינם אין כסף, שאנו נספק להם, ואסור שנשחק לידם.

אם בוערת בכם מידת ה'קנאות', כך שאינכם יכולים להמשיך ולהתעלם עוד, הנה רעיון לשחרור הקיטור בדרך אלטרנטיבית ובלי להשתמש בעט: קבלו על עצמכם מהבוקר ועד לאחר מצעד התועבה לברך בכוונה רבה את ברכת ... המכין מצעדי 'גבר', ותוך שימת דגש מיוחד על הפירוש האמיתי של המלים. אז תבינו עד כמה גדולה היא קללתם והברכה תעשה את שלה ותפעל את פעולתה...

קצרים בתקשורת: 9 הערות קצרות בשולי עיתוני סוף השבוע

1. המדור הנקרא ביותר:

המדור 'סיכומו של שבוע' של א. פאר בתוספת לשבת של 'המודיע' הוא תמיד טוב ומעניין. השבוע קראו אותו קוראי העיתון, או לפחות את העמוד הראשון שלו, יותר מפעם אחת. הוא הודפס עבורם פעמיים. ל'המודיע' אסור שדבר כזה יקרה, ודאי לא כשבמרכז העמוד הזה בדיוק מופיעה תמונה של...דגל ישראל! בפעם הבאה כדאי להוריד אותו לפחות לחצי התורן...


2. הראיון המפתיע ביותר:

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שבעת כניסתו לתפקיד כמעט ולא ידע עברית, למד מהר מאוד להכיר את כוחן של 'מטבעות הלשון' הצבריות לא פחות טוב מאשר את מצבן של המטבעות הישראליים. בראיון שהעניק למהדורה השבועית והמסכמת של 'דה מרקר' - העיתון הכלכלי של 'הארץ' - הוא משיב על השאלה: "מדוע הדחת את דני דנקנר יו"ר בנק הפועלים"? בתשובה דוגרית ובצברית חוצפנית אופיינית הוא עונה: "לא, הציבור לא צריך לדעת".

הוא לא יגיד נגיד...


3. הכותרת הקולעת ביותר:

מבין כל הכותרות של עיתוני סוף השבוע החרדים הקצרה והקולעת ביותר היתה "מחרחר השלום מושינגטון" שניתנה ב'המבשר' לכתבה על אובמה. עד שסיימנו לקרוא את כותרת המשנה, גם אנחנו חירחרנו. היא היתה כבדה ומסורבלת.


4. הח"כ המסוקר ביותר:

ח"כ דוד (דודו) רותם מ'ישראל ביתנו' סוקר בשבועונים של השבוע האחרון יותר מכל נבחר חרדי. בתוך שלל הכתבות המפרגנות עליו 'נחשף' גם פרט אישי אחד - ח"כ רותם אינו שומע באוזן אחת. לטיפולו המיידי של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.


5. הסיפור המעניין ביותר:

זלמן רודרמן הוא עורך מוסף השבת של 'המבשר'. אז איך זה שאת הסיפורים פרי עטו הוא מפרסם במוסף 'קולות' של 'בקהילה' ולא במוסף שהוא עצמו עורך? זה בהחלט נושא טוב לסיפור הבא.


6. ה'סקופ' הבולט ביותר:

השבועון 'יום ליום" מגלה בגליונו כי שר הפנים אלי ישי שיגר, בהסכמת ראש הממשלה ושר האוצר, משלחת מיוחדת לאתיופיה לבדוק אפשרות לחדש עלית היהודים משם לישראל. בכתבה אין כל התייחסות לשאלה אם המירוצים ליעד זה דוקא, הם מפני שנמצא שכל העולים שהגיעו עד עכשיו מאתיופיה לישראל "מאד מרוצים"?!


7. התחקיר הטוב ביותר:

משה ליכטמן מפרסם במוסף השבועי של 'גלובס' כתבת תחקיר על השימוש הלא חוקי שעושים אישים ידועים בתואר 'פרופסור'. בין השמות שנזכרים בכתבה מצאנו את משה ארנס, השר יעקב נאמן, הנגיד סטנלי פישר, ח"כ אבישי ברוורמן והרשימה עוד ארוכה. ואנו סברנו לתומנו שהשימוש הפרוץ הוא רק בתואר 'רב'.

באמת יפי תואר.


8. הסקר ה'מדויק' ביותר:

לקראת נאומו של נתניהו פירסם 'מקור ראשון' תוצאות סקר ממנו עולה שרק 30% מהציבור סבורים שאימוץ נוסחת שתי מדינות לשני עמים לא ישפיע כלל על הפלשתינים. 38% סבורים שהדבר ימנע את החרפת הסכסוך לפחות לזמן קצר. איזה מזל שנתניהו היה שקוע בשבת בליטוש נאומו ולא קרא את 'מקור ראשון'.


9. הידיעה הכואבת ביותר

'שעה טובה' מדווח על שתי ישיבות גדולות שנסגרות בשל קשיים כלכליים. לישיבה הירושלמית המוגדרת על-ידי כתב העיתון שלמה ברזל כ"משוייכת לחסידות ירושלמית מושרשת" הוא נותן 'חסיון עתונאי' מלא ולא מפרסם את שמה. עם הבני-ברקית הוא מתנהג בדרך העיתונאית יותר, ומגלה כי מדובר בישיבה הכלל חסידית 'נועם התורה'. אפילו על פרסום שמות ראשי הישיבה ומגידי השעורים הוא אינו מוותר. ברור שאלה אינם דרכי נועם ולא נתיבות שלום, אבל הרי בעתונות הכל מותר...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!