איך הוא מ...'עז'

שחור, לבן ואפור הם הצבעים שישלטו בישראל של סוף השבוע הארוך שנכון לנו מהיום ועד לנאומו של בנימין נתניהו ביום ראשון. לא, צילו של אובמה הוא לא האפור במשחק הצבעים הזה, אלא השחור. אל תמהרו להאשים אותנו בגזענות, הכוונה היא לא לצבע עורו של נשיא ארה"ב, עליו כבר נאמר "היהפוך כושי עורו?", אלא לעתיד השחור שהוא רוצה להביא על מדינת ישראל.

הימים והלילות הלבנים של דיונים והתייעצויות שראש הממשלה עומד לקיים, ללא ספק גם בשבת - שהרי מדובר בנאום הכרוך ב'פיקוח נפש' וחלילה לא רק נפש אחת - הם הלבנים היחידים שיהיו בהרכב הצבעים. את האפור יספקו הערפל והעשן שיפוזרו לקראת התייצבותו של נתניהו על במת ההופעות הגדולה והמסתובבת של אוניברסיטת בר אילן.

איך הגדיר את זה היום אבריימי רוזנטל, עורך עיתון 'משפחה', בכותרת שנתן לידיעה העוסקת בנאום ומתפרסמת ב'חדשות משפחה'?! - "עמימות".

הגדרה יפה עולה בקנה אחד גם עם: "שתי מדינות לשני עמים". 'שני עמים' ובקיצור - "עמימות".

נשיא ארה"ב ברק אובמה כבר ישן כמה ימים, כשנוסח הנאום שעוד לא נישא, מונח מתחת לכריתו. הוא רגוע. נשיא מצרים חוסני יודע, בעקבות שיחתו עם נתניהו, שישראל תסכים לפתרון של שתי מדינות לשני עמים.

עיתוני ישראל מדווחים הבוקר על מריבה שפרצה בין פרופ' עוזי ארד, יועצו של נתניהו לבטחון לאומי לבין מזכיר הממשלה צבי האוזר. השניים מאשימים זה את זה בהדלפה והם נדרשים להתייצב לבדיקת פוליגרף. נתניהו "ממשיך בהתייעצויות" "עדיין לא גיבש את הנאום" "מחפש עדיין את המינוחים".

יסלחו לי הכתבים המדיניים והפוליטיים, אבל לא ממש הבנתי - אם כל זה נכון, מה הדליפו היועצים? איזה נוסח נאום הגיע לאובמה והרגיע אותו? על מה מבסס מובארק את הכרזתו שנתניהו יסכים לרעיון 'שתי מדינות לשני עמים'? קטונתי. יש לי תחושה שלא רק אצלי הדברים לא ברורים, אלא בקרב מדינה שלימה, שבסוף השבוע עומד להחרץ גורלה לרזון טריטוריאלי.

העיתונים היומיים מתחרים ביניהם על הכותרות לקראת הנאום. כולם מדווחים על הפגישה הטעונה שקיים נתניהו עם עשרה מחברי הכנסת של הליכוד, ועל שמונה מתוכם שהצליחו להרגיז אותו. איפוק רב הוא יידרש להפגין גם אחה"צ, בפגישה שיקיים ב'מצודת זאב' עם פעילים מרכזיים במפלגתו.

בעבר חישק אריק שרון את ראש הממשלה יצחק שמיר. בפינוי גוש קטיף הפך שרון עצמו למחושק גם למיטה. עכשיו מחשקים את נתניהו האנשים הקרובים אליו ביותר, אלה שהוא דאג להכניסם לרשימה לכנסת, כמו, למשל, אופיר אוקינס.

מה לעשות- 'חישוק', יודעים כולם, תכונתו להתגלגל.

קחו, למשל, את חברת הכנסת הדתית ציפי חוטובלי, שגם אותה שילב נתניהו בפוליטיקה. בכתבת פרופיל משולבת בראיון, שתתפרסם עליה מחר במוסף 'סופשבוע' של 'מעריב' היא מוצגת כחוד החנית במערכה נגד ההסכמה שיביע נתניהו לרעיון 'שתי מדינות לשני עמים'.

הכתבת שרי מקובר – בליקוב שואלת אותה: נתניהו הביא אותך לכנסת ואת תוקעת לו מקלות בגלגלים?

והיא משיבה בלי היסוס: "הדימוי הציבורי שלי הוא סמן אידיאולוגי שנלחם על עמדותיו. זה מה שחשוב לי".

שאלה: גם אם הוא מפריע לביבי?

חוטובלי: "בטווח ארוך הציבור מעריך אנשי עקרונות שמוכנים ללכת רחוק עבור האידיאולוגיה שלהם. גם נתניהו כשכיהן כחבר כנסת היה מוכן ללכת רחוק מול אריק שרון".

ההשוואה הזאת חוסכת כל צורך נוסף בהסברים על מה שקורה ומה שיקרה ב'ליכוד'.

האם יוציאו האמריקנים את ה'עז' מההתנחלויות לאחר הנאום?! יש מי שטוען כי קיימת הסכמה שאינה כתובה בעניין זה, ובתנאי שנתניהו יצמד לנוסח הנאום המונח מתחת לכריתו של אובמה. מה שברור הוא שהפלשתינים לעולם לא יסכימו להכיר בישראל כמדינת היהודים. לכל היותר, אם תצא לפועל תוכנית "שתי מדינות לשני עמים", שביבי כבר הסכים עליה בטיוטת נאומו, ישקלו אלו בחיוב לאמץ כהמנון את שירו הידוע של זאב ז'בוטינסקי: "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן"...

וההכרה ב'שתי מדינות לשני עמים"? - זו, תתפלאו לשמוע, כלל לא צריכה להדאיג אותנו. אילו היה מדובר על מדינה לכל עם, זה היה נורא. אבל את "שתי מדינות לשני עמים" עוד ניתן כאילו מישהו עומד לתת לנו מדינה נוספת במתנה. מעניין מי זה...

אין כמו במבה

איזה כיבוד יוגש למשתתפים בכינוס בבר אילן, שבו יישא נתניהו את נאומו? צריך לקוות שהמארחים לא יכשלו, חלילה, בהגשת 'במבה'!

מקום נרחב הוקצה בכל עיתוני היום לשאלה איזו ברכה מברכים על החטיף - 'בורא פרי האדמה', כפי שפסק הגאון רבי יצחק יוסף, או ש'הכל' כפי שפסק הגאון רבי דוד יוסף.

עד שתנתן הכרעה הסופית וחד-משמעית בסוגיא המורחבת, כדאי להמנע מהגשת במבה כולל בטעם המשופר עם נוגט, באירועים ממלכתיים. זאת, כדי לא לעורר משבר מיותר עם ש"ס חמש דקות לפני נאומו המדיני של נתניהו.

המאבק על רבנות ירושלים, שעתון 'הארץ' השכיל לזהות היום בעמודו הראשון כי הוא צובר תאוצה, ירד לרמת תאוות ילדים. הצדדים המעורבים בו עברו מנסיונות למחטפים אל ה'חטיפים',והם מחטיפים זה לזה במחלוקות הלכתיות שפרסומן בראש הכותרות מביא עמו רק חילול ה' גדול.

אם אכן קיים ספק בשאלת הברכה על 'במבה', יש איפה לברר אותו. טוב היו עושים בניו של נשיא מועצת החכמים הגר"ע יוסף, שהוא רואה בהם "ממשיכי דרכו בהלכה", אם היו נכנסים אל הקודש ומבקשים לקבל את הכרעתו של הגדול שבגדולים. במת הברורים ההלכתית הזו אינה אצל קוראי 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב', שברובם גם אינם יודעים שעל המים מברכים 'שהכל' ועל תפוח אדמה - "בורא פרי האדמה".

אלא שמי שעשה זאת לא התכוון לערוך בירור אמיתי, אלא לגלגל גלגול נוסף את תפוח האדמה הלוהט של הקרב על רבנות ירושלים. כאילו מי שיזכה בהתערבות על נוסח ברכת הבמבה הוא שראוי לשבת על כס הרבנות. מי ששם ללעג את הברכות ואת כולנו בעיני הציבור הכללי אינו ראוי לתפקיד החשוב הזה.

מצויד באותו שיקול דעת, או חוסר שיקול דעת, יכל המדליף לעתונות לזכות בחשיפה עתונאית חזקה יותר אם רק היה פונה, מלווה בעתונאי, לאחד מעוזריו בעבר של גדול המקובלים הגר"י כדורי זצ"ל, שאהבתו לבמבה היתה מהמפורסמות, והיה שואל אותו איזו ברכה היה מברך על החטיף.

בושה.

... בגיא צלמוות לא איראן רע

הקהילה היהודית באיראן, המונה 25 אלף נפש, מתעוררת בכל יום אל מתח ואל הבלתי נודע. אבל מחר, יום ו', היא זקוקה לרחמי שמים מיוחדים.

46 מיליון איראנים יתייצבו בקלפי לבחור נשיא וכל טעות בהערכה של היהודים, מי יבחר ובמי כדאי לבחור, עלולה לעלות להם ביוקר. מינה צמח לא יכולה לעזור להם, שכן בטהרן הבירה ובאיספהן מתגוררים היהודים במרוכז וכמו באיזורים החרדים בירושלים כלי הסוקרים משתבשים שם. רק לאחר הבחירות יוכל הנבחר לנתח את התוצאות בקלפיות שבהם הצביעו היהודים וניתן יהיה לדעת למי באמת הצביעו.

אובייקטיבית, אין בעיני היהודים הבדל משמעותי אם הצורר אחמדניג'אד ימשיך למלא את תפקיד הנשיא או שיתגשמו ההערכות האומרות שהשונא מוסאווי עומד להביס אותו. הדר' סולי שאהוור, מומחה לאיראן, כותב היום ב'ידיעות אחרונות', כי האינטרס האסטרטגי של ישראל הוא שאחמדניג'אד יבחר. אם יחליף אותו מוסאווי בתפקיד הנשיא, עלולים פני ה'פוקר' שלו וה'מתינות' היחסית שהוא משדר כלפי חוץ, להטעות את ארה"ב ומדינות המערב, והם עלולים להאמין שהנה באה תמורה במדיניותה של איראן. כל 'תקופת חסד' שתנתן לו, תספיק להשלמת תוכניות החיסול הגרעיניות נגדנו כשהעולם יושב מנגד.

ליהודי טהרן, הניתוחים האלה בשיטת 'הפוך על הפוך' מסורבלים מדי. כל רצונם הוא למנוע מצב שיתהפך עליהם עולמם ושמי שיבחר, בסופו של דבר, לא יביא להם אותה ב'הפוכה' אם יתברר שלא תמכו בו. אם זקוקים יהודי איראן, לסיוע מישראל, זה לא בפרשנות של מומחים מכאן, אלא בעזרת היהודים המאמינים שיעמדו בתפילה לקב"ה שינחה אותם בדרך הנכונה לבחור בטוב ובחיים.

ואם ירצו יהודי איראן להפיג מעט מהמתח ולפזר ולו קמצוץ מה'מרה השחורה' שתוקפת אותם לקראת ההכרעה מי יהיה נשיאם הבא, יוכלו לעשות זאת אם יתבוננו ב'נשף המסכות' הכל כך מזוהה עם פרס ועם היהודים, ששני המתמודדים משתתפים בו לקראת הבחירות.

על פי דיווחי כלי התקשורת מאיראן הבוקר מוסאווי התחפש ל'אוהב יהודים' על אף שבעת כהונתו כראש ממשלת איראן נהג בנוקשות כלפיהם. ואחמדניג'אד? - מכחיש השואה הזה התחפש ל...קורבנו של היטלר. ידיעה המתפרסמת הבוקר ב'מעריב' אומרת שהוא האשים את יריביו בכך שהם משתמשים בשיטותיו של ה'פיהרר' כדי לחסלו...

אז היטלר חיסל או לא חיסל?

הנני 'מודיע' בזאת...

אז זהו. אתמול בצהרים, שעתיים אחרי שהמדור עלה לאוויר, התייצב אצלנו שליח מיוחד, והביא עמו את 'המודיע' של יום רביעי. האמת - היה מעניין. עד עכשיו לא נחשפתי למוסף המקומי החדש שמאז השינוי במפת התקשורת החרדית, או יותר נכון האגודאית, מצורף לעיתון אחת לשבוע. הוא עשוי טוב, קולח, ובהתחשב בעובדה שההחלטה על הוצאתו התקבלה מתוך אילוץ תחרותי, הוא ראוי בהחלט לכל שבח. 'קנאת סופרים תרבה חכמה'.

ובכל זאת, קצת חבל שהעניין סודר על הצד הטוב והגעת 'המודיע' נכנסה לרוטינה. לא בגלל שמחלק העתונים באיזור שלנו התקשה להאמין שביום חמישי יש עתון בישראל שהוא דק שכזה, וכדי 'לחפות' על משהו שהוא לא יכל לדעת ב-4 לפנות בוקר מי אשם בו, עיבה את העיתון ותקע אל תוכו את אחד המקומונים שאינם ראויים. עם זה נסתדר.

אבל אם נמשיך לקבל את העיתון כסדרו, ולא נצטרך להרים טלפון מדי בוקר למשרדי 'המודיע' בבני ברק, מי ידרבן אותנו לתפילה בזמן? מי ידאג להציק לנו בשאלה "מתי יצאת לתפילת שחרית היום"?

אגב, מהשליח שהביא את העיתון בצהרים, ניתן היה לדעת ש'המודיע' הוא עיתון החסידים ולא הליטאים. איך? הוא לא שאל מתי התפללנו מנחה. איזה חסיד מתפלל מנחה בשעה 2 בצהרים?!

קישורים:
טור קודם: שלא על פי הספר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!