הפרוטוקולים של פקידי ציון • על תוכנית לפיד לדיור

משבר הדיור - כל כך הרבה נאמר, כל כך מעט נעשה. ראש הממשלה הבטיח, שר השיכון מנסה, והתוצאות - כלום, הביורוקרטיה חוגגת. הפתרון לדידם של הפקידים הוא גיוס כוח אדם נוסף, שיוסיף הכבדה ורגולציה, יאריך את מסלול היסורים שבו נאלץ לעבור כל יזם או בונה ביתו בישראל של המאה ה-21.

שר האוצר יאיר לפיד הדליק את האש, וטוב שכך עשה, מאז לא מפסיקים להזין ולכלכל אותה בהתבטאויות לא אחראיות, לא מקצועיות ולא רציניות. משבר הדיור בישראל 2014.

פתרונות קסם אין. חסרות קרקעות זמינות, פועלים אין בנמצא, חברות התשתית לא מספיקות, חסר תקציבי פיתוח, רק יזמים וקבלנים יש בשפע.

הרעיון של לפיד מבורך כשלעצמו, אין סיבה שהמדינה תרוויח מדירתם הראשונה של זוג צעיר בתחילת דרכם. אך כדרכו של האיש וכמסורת אביו, האג׳נדה התקשורתית מנחה אותו ומאפילה על מחויבותו הציבורית כשר בכיר ומוביל לכלל הציבור בישראל. כישלונותיו הבולטים בתחומי פעילותו ועיסוקו מחייבים אותו ליצור יש מאין ולצבור כותרות למען שרידות פוליטית.

״יפה כוח הבן מכוח האב״. האב נבח, הבן נשך! הצד השווה - שניהם שונאים.

מספר שבועות לאחר העימות הטלוויזיוני המפורסם ביני ובין טומי המנוח בנושא גיוס בחורי ישיבות, שבמהלכו קרע טומי את המיקרופון מדש חליפתו ונטש בזעם את האולפן בשידור חי, לאחר שהתרסתי בפניו כי שירת שנה בלבד כאיש אחזקה כושל בחיל אוויר והודח, ואילו בנו מחמל נפשו יאיר, שירת כלוחם קרבי במסגרת הביטאון הכושל 'במחנה' וחירף נפשו למות באולפני 'גלי צה״ל' בסמטאות יפו המסוכנת.

נפגשתי עם טומי המנוח בטיסה לחופשת קיץ בשוויץ. אני טסתי לעיירה שבמרכזה מלון יהודי, בית כנסת, מקווה ואוכל כשר. טומי ואשתו למלון המפורסם במאכלי השרצים ושאר טריפות בעיירה שכנה. כשהוא רגוע ומפויס הסביר לי טומי - שהיה בשלהי הקריירה - כי אינו שונא, זו האג׳נדה! את זה ורק את זה יש לי למכור! בבחינת ״מודה ועוזב ירוחם״. בנו יאיר לקח זאת מדרגה קדימה, הוא כן שונא! והרבה יותר גרוע, הוא רוצה גם לחנך את הציבור החרדי בעזרת 17 האילמים שנכנסו תחת כנפיו לכנסת ישראל.

למרות זאת, בגדול, כל עזרה תתקבל בברכה.

רק שבישראל של המאה ה-21 מחפשים את המטבע מתחת לפנס כשיטה וכדרך חיים.

הסיוט לפרוטוקול

כולם יודעים את הפתרון, לאף אחד אין אומץ ליישם אותו.

המדינה הינה ספסר הקרקעות מספר אחד בישראל מאז ומעולם. מנהל מקרקעי ישראל, ובשמו החדש ״רשות מקרקעי ישראל״, מספסרים בקרקעות המדינה כאחרון התגרנים בשוק של לייפציג המיתולוגית.

למדינה לא חסר קרקע, לא בבית שמש-מודיעין, לא באשדוד-אשקלון-קרית גת. לא בצפון הקרוב וודאי לא בצפון הרחוק. מכרזי הקרקע מוצאים בקמצנות, על מנת לשמר את מחיר הקרקע הגבוה ולהרוויח כסף, פשוטו כמשמעו.

קובעי המדיניות אומרים, והפקידים מחליטים! רק שאין סנכרון בין האמירות להחלטות. השר הממונה אומר, שר האוצר מצהיר, רוה״מ מחליט - והפקידים הם שקובעים. תמיד יש להם נימוקים רגולטורים להצדיק את ״אי החלטותיהם״, נימוקים ביורוקרטיים לנמק את מחדליהם, 'אי העשייה' זו העשייה הגדולה של הפקידות הקובעת, בעלי הבית האמיתיים. אלו העובדות וזו המציאות.

המשאב שנקרא ״קרקע״ הינו החלק היקר ביותר במחיר הדירה. באזורי הביקוש מחירו מגיע ל-50 אחוז מהעלות הסופית. בכדי להוריד את מחירי הדיור חובה להוזיל את מחיר הקרקע, וזאת על ידי מספר פרמטרים משתלבים.

1. שחרור לבנייה מיידית ומכירה מסיבית של קרקעות מדינה בכל האיזורים הזמינים. כולל ובפרט פינוי מחנות צבא מאזורי ביקוש כגון הקריה בת״א, בסיס השלישות ברמת גן, כפי שנעשה במחנה שנלר בי-ם. אין שום הצדקה כלכלית להחזקת מחנות צבא באזורי ביקוש בתל אביב, בחיפה, ביפו, בירושלים, באר שבע ועוד.

2. להציף את השוק ולשחרר מיידית 100.000 יח״ד באזורים בהם יש רזרבות קרקעיות, כשעבודות הפיתוח והתשתית יעשו על ידי הקבלנים שיזכו במכרזי הבניה ולא על ידי חברות ממשלתיות כושלות ויקרות. כיום, יכולת הביצוע האיטית של משרד השיכון מעכבת את שחרור הקרקעות המיידי.

3. שינוי דרמטי של חוקי הבניה והפיכת אזורים המוגדרים כיום כצמודי קרקע לבניה רוויה בקומות. אין שום הצדקה לבנות כיום במרכזי הערים בתים צמודי קרקע, קוטג׳ים ווילות. כמו בעולם הגדול, בכדי לגור בצמוד קרקע נוסעים שעה מהעבודה.

המחלה השניה והלא פחות הרסנית ומעכבת. הינה הרגולציה המטורפת בתכנון ופיקוח הבנייה בישראל. מדיניות הכסת״ח השתרשה ומכלה כל חלקה טובה בענף.

לכל ״היתר בנייה״ נזקקים לעשרות אישורים של גורמים שונים ומשונים. שלעיתים הוראותיהם סותרות, ובמקרה הטוב מיותרות. על 'פקיד היערות' שמעתם? 'מומחה נגישות' אתם מכירים? ב'רשות המים' - לא תאגיד המים העירוני - ביקרתם? אישור מ'רשות העתיקות' קיבלתם? את משה מהביוב כבר פגשתם? גב. בלומה כבר נתנה דף מידע (נגיש לכל אחד באינטרנט) בכדי שאדון ליאון יחתום לפקידה דבורה אישור לפתוח תיק? כדי שתאשר לטכנאית מלכה להוציא אישור לקופאית זהבה לגבות תשלום ראשוני, כל זאת כדי שהמהנדס ששון יתן מבט בתיק הבניין שהגשתם ויכין אותו לישיבת הטרום וועדה, כמובן לאחר שיכין 'נוסח פרסום', שלפני שישוחרר לידכם, ייבדק וייחתם על ידי [תספרו]: 1. הטכנאי שהכין 2. אדריכל העיר 3. מהנדס העיר 4. יו״ר הוועדה המקומית 5. ראש העיר.

חכו רגע, את הפרסום תפרסמו ב-3 עיתונים, תתלו בשטח הבנייה במקום בולט ותשלחו לכל השכנים הגובלים בדואר רשום. באם חלק מהמכתבים יחזור כי למר יוקיש וגב. יהופיץ לא היה חשק ללכת לבית הדואר ולהוציא מכתב רשום, הסתבכתם. חובת ההוכחה עליכם שה״ה יוקיש ויהופיץ קיבלו את ההודעה.

בשעה טובה אתם יושבים עם הגורמים המקצועים לבדיקת התכנית. יש להם מה להעיר ולשנות, התכנון לא מוצא חן בעיניהם. חדר האמבט קטן, המטבח יוצא מהסלון, וחדר השירותים לא מאוורר!

אין בעיה, הציור יתוקן בהתאם. בין כך, כל רוכש-קונה לוקח מעצבת או מתכנן את הדירה לפי צרכיו האינדיבידואלים, אין שום התאמה או קורולציה בין הציור בהגשה המקורית לבין המציאות הסופית. אף אחד גם לא בודק זאת וטוב שכך.

במציאות הישראלית, אתה יכול למקם אסלה במרכז הסלון, למקם את חבלי הכביסה בחדר השינה ואת מכונת הכביסה בחדר הילדים. אין חוק שאוסר זאת. למרות זאת, הגורמים המקצועים יושבים איתך על התכנון הפרטני ונותנים לך הערות 'מחכימות'...

על ״סאגת הפרוטוקול״ שמעתם? ב-8 שנות לימודי ביסודי, בחיידר גור בבני ברק וביסודי התורה בת״א למדתי, שפרוטוקול כותבים בזמן הישיבה ובמהלך הדיון. לעתיד השכלתי, שאת פרוטוקול הישיבה הקודמת מאשרים בישיבה הבאה. כך זה בכל דירקטוריון מתוקן ובכל חברה-מוסד נורמטיבי. אין מקצה שיפורים. לא כך בענף הבנייה ואישורי בנייה. בעיריות לוקח לאשר פרוטוקול, הא-ב של האפשרות לקידום התוכנית - מספר שבועות, ולעיתים 4 ישיבות! ולא כל שבוע יושבים.

זה מצב טוב יחסית לפרוטוקולים של הועדות המחוזיות-ממשלתיות, שם זה יכול לקחת חודשים! ובינתיים? הכול מוקפא.

זה לא חלם, זו ישראל 2014. זו לא קומדיה! זו טרגדיה. כך זה בכל עירייה ומועצה מקומית, זו המפלצת שהרגולטור הקים. כך מתנהלים הדברים, בכל עיר ועיר, מועצה ומועצה, אשר דבר המחוקק והרגולטור הגיע לידה. בירושלים, בית שמש, רמת גן, פתח תקווה, תל אביב, אשדוד, כפר סבא בכוללללם.

מה עושים באירופה?

מה קורה בעולם הגדול והלא מפותח? באירופה למשל.

החוקים אותם חוקים, הדרישות אותן דרישות, לכל בית יש כניסה נגישה לנכים. הבטיחות ותקנות מחלקת הכיבוי מעל לכל, החניה מתוכננת להפליא. האדריכל המומחה שבו בחרתם מתכנן את הבניין על כל פרטיו ופריטיו נכון ומתאים לכל הכללים הנדרשים, והוא האחראי לכך. כמו המומחים הישראלים המיוחדים לכל תחום, הוא יודע לתכנן כניסה נגישה לנכים, חניה למכוניות, לעמוד בסטנדרטים הנדרשים על ידי רשויות הכיבוי, פינוי פסולת, תכנון מים וחיבור לביוב ולחשמל.

הוא לא נזקק ל10 חתימות של יועצים שדורכים זה על בהונות זה. מה שהם למדו הוא כבר כמעט שכח. אדריכל אחד שלא עושה הכול, אך מרכז ואחראי על הכול במשרד אחד. זה יעיל, זול ומהיר. אחריותו המקצועית מנחה ומחייבת אותו בדיוק כמו את סוללת מומחי ההנגישות, ביוב, אינסטלציה, חשמל, בטיחות, כיבוי, תאורת חוץ, מעליות, חזיתות חוץ ועוד בישראל. לריבוי המומחים הנדרשים בישראל מעלה גדולה, זה מוריד את אחוזי האבטלה.

בחו״ל, האדריכל מגיע עם הלפטופ לפגישה במשרדי הרישוי. יושב עם האדריכל העירוני, משנה במקום מה שצריך. מתקן מה שנדרש, מתאים מה שמבוקש. ו...ב-30 יום יוצא היתר בנייה כדת וכדין. לא יאמן!

אלו מדינות ממש לא מתוקנות, גרמניה, אנגליה ואפילו בולגריה והונגריה ועוד.

הכל ברור, נהיר וידוע. שמו של ראש העיר לא מתנוסס בעיתונות המקומית חדשות לבקרים, כי התבעו״ת מעודכנות, פשוטות ויעילות. ״תוספות בנייה והקלות סטנדרטיות״ הניתנות לכולם מעשה שבשגרה, נכנסות לתב״ע התקפה ולא מחייבות פרסום לציבור ועיכוב הליכים. סמכות הוועדה המקומית מורחבת, היא זו שיודעת ומודעת לצרכי העיר והיא המחליטה. ככה זה באירופה! בארה״ב זה עוד יותר יעיל.

באם זה כל כך פשוט, למה אצלנו זה מסובך?

כי מדיניות הכסת״ח השתלטה עלינו. לכל פקיד, יועץ משפטי צמוד. הביורוקרטיה הפכה להיות חיה טורפת המשתלטת והורסת כל חלקה טובה. האמצעים הפכו למטרה. לאף אחד לא אכפת שיש כפל הליכים, הליכים מיותרים. חתימות מטומטמות, אישורים לא סבירים וזאת בלשון המעטה. המערכת לא בודקת את עצמה, אין לה שום עניין להתייעל. עוד פקיד ועוד פקידה, עוד חותם ועוד חתימה, וכמעט תמיד הכל מתנקז לאישורו של היועץ המשפטי. עבודה שפעם נעשתה על ידי עובד כחלק מעבודתו, היום נעשית על ידי פקיד שיש לו מזכירה ועוזרת. לא מאמינים? צאו לשטח ובדקו כמה כוח אדם נוסף באגפי התכנון והרישוי בעיריות בשנים האחרונות - מאות אחוזים. לא יאמן.

המסקנה! כל פעולה שתהפוך את חלום הדיור, לבר השגה מבורכת. לצערנו כל זמן שמישהו אחראי לא יקח לידיו את הרגולציה המטורפת ויעשה בה סדר - זה ישאר חלום.

עוד לא דיברנו על מדיניות המיסים. כ-50 אחוז ממחיר הדירה, על פי מחקר של ארגון הקבלנים והבונים, מגיע לכיסה העמוק של הממשלה! מיסים ישירים ומיסים עקיפים, אז פלא שהמחירים מטורפים?

מרבית זמנו של יזם נדל״ן ישראלי מוקדש להליכי רישוי ואישור, לשם כך הוא מעסיק מאכרים, עו״ד, ומומחים שונים- בדרך כלל בוגרי הגוף המאשר, כלומר סמי-שחיתות. בפועל הוצאות ומשכורות מיותרות. בנוסף, התמשכות ההליכים והתארכות זמן הנפקת האישורים, גורמים להוצאות ריבית מיותרת. הכול מגולגל על הקונים. יזם ישראלי שפונה לבנות בחו״ל - עומד נפעם. אפשר גם אחרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!