לפיד מציג: מגדלים פורחים באוויר • טור פוליטי

יורים ומוחים

ח"כ צעיר ונמרץ, שר שיכון לשעבר, תושב ירושלים, שמכיר כל יחידת דיור שנבנית בין גדרה לחדרה, ישב השבוע בלשכתו בכנסת ונהנה מכל רגע. הוא ראה את לפיד מתרוצץ בין האולפנים, מזיע, מותקף, מנכס לעצמו עבר שאינו שלו (שיא של התחלות בנייה ב-2013, תוצאה ישירה של שיווקים ומכרזים מהקדנציה הקודמת) ומפזר הבטחות, מילים וסיסמאות על עתיד שלא יהיה, על בניינים ומגדלים שיפרחו באוויר.

"לו רק היה לי שר אוצר כמו לפיד שמוכן להכניס את היד לכיס", נאנח השבוע אטיאס שהעביר קדנציה שלמה עם שר אוצר שמציית לפקידי משרדו, כפי שראש-ממשלתנו ממלא את רצון רעייתו. אלא שאפילו אטיאס הופתע השבוע. לא מהנכונות של שר האוצר לפיד להכניס את היד לכיס (שלנו), אלא מהמתקפה הבלתי פוסקת נגד תוכניתו, הן מצד בכירי האוצר והשיכון והן מצד בכירי הכלכלנים בישראל. אטיאס תולה זאת בכך שכל מומחה ומנחה בן יומו מבחין בכך ששר האוצר החוזר לכור מחצבתו ומתרוצץ מאולפן לאולפן, לא מגלה בקיאות מרשימה ב'חומר הלימוד', ונתפס כמי שמדקלם סיסמאות.

לפיד מוצא עצמו שנה לאחר הבחירות, כמי שמזוהה בעל כורחו עם הבטחה מרכזית להוריד את מחירי הדירות. "הוא נכנס לתוך הקוראלס" (נתיב הפרים בדרכם לשחיטה), הדביק לו השבוע בכיר במשרד השיכון, את הדימוי האריק-שרוני המפורסם: "הרי חצי שנה הוא דיבר רק על דירות להשכרה. על מאה וחמישים אלף דירות עם חדרי כושר וחדרי כביסה, כמו בברלין. כשהוא הבין שזה לא ישים, בעיקר בגלל שאין קרקע די זמינה לבנייה, הוא נכנס לסחרחורת שהגיעה לשיאה ביוזמה האחרונה".

הנה לכם קצת נתונים, באדיבות פקידי מדינה בכירים השמחים לאידו של השר. כל שר, בכל קדנציה, מכל מפלגה, אלו החיים במדינת שלטון הפקידים: כ- 160 אלף זוגות צעירים בישראל שאין בבעלותם דירה, עומדים בקריטריונים החדשים לרכישת דירה ב-0 אחוזי מע"מ. מרביתם מתגוררים במרכז של המרכז, בין גדרה לחדרה עם עדיפות ברורה לכיוון תל-אביב. בכל האזור הזה, יש רק 9,000 יחידות דיור לבנייה מקבלנים יד ראשונה, וזה כולל את דירות היוקרה במגדלי תל-אביב. רק הרכישה האחרונה של אהוד ברק, מורידה חמש דירות מהרשימה.

במשרד השיכון מיפו השבוע את הנתונים וזיהו רק כ-3,000 יחידות דיור, מתוך ה-9,000 האמורות שעומדות בקריטריון מחיר הגג של 1.6 מיליוני שקלים. גם הדירות הללו לא ממוקמות באזורי הביקוש הנחשקים של תל-אביב והמרכז. זה אומר, שעל כל דירה יהיו המון קופצים פוטנציאליים. רבבות זוגות צעירים יעמדו בקריטריונים, ורק אלפים בודדים של דירות למכירה יהיו בנמצא. מחיר מבצע יהיה, אבל לא היצע.

"לא צריך להיות כלכלן מבריק כדי להבין מה יקרה כאן. בשלב הקרוב תהיה האטה בקצב מכירת הדירות. יעברו כמה חודשים עד שהרפורמה תאושר. אחר כך תתחיל ההסתערות. על כל דירה שתעמוד בקריטריון, יקפצו עשרות זוגות. קרקעות זמינות למכירה לא יהיו. אם היו, הרי לפיד היה נשאר עם היוזמה הברלינאית של דירות להשכרה. יתחיל שוק שחור מטורף של קבלנים שיספסרו בדירות. המחירים יעלו. היוזמה של לפיד תחזור אליו כבומרנג. כמו קפיץ שמכווץ - היא תביא אולי לירידת מחירים בטווח הקצרצר, אבל בעוד שנה מהיום כשהקפיץ ישתחרר, המחירים יזנקו לגובה המגדלים בתל אביב".

מבצע בלי היצע

על יאיר לפיד, שלא קרא ולא שנה (ולאו דווקא דברי תורה), אין לבכירי המשרדים כל שאלה: "אתה רואה אותו עולה לשידור בלי בקיאות במספרים, ללא הבנה וניתוח עומק של הנתונים. הוא מדקלם סיסמאות שירדפו אותו לנצח, אבל יש בסביבתו אדם מנוסה, אורי שני, שאלנו אותו איך הוא נותן ללפיד לבצע מהלך כזה והוא הסביר שאין להם ברירה. ציבור המצביעים רוצה לראות שמשהו קורה. אורי שני אמר לנו: 'אנחנו יודעים שלקחנו הימור גדול, אבל זה שוק של תיאום ציפיות. אם אנשים יגידו, אנחנו לא קונים דירות, הקבלנים לא יעמדו בזה ויורידו מחירים'".

כמו מרפסת של גינדי הנבנית על בניין רעוע ממילא, התווספה להחלטת קבינט הדיור יוזמת 'מחיר מטרה'. מי שמעיין באותיות הקטנות מבין שמדובר במעין 'מחיר למשתכן' לייט. בלי חמישים אחוזי הנחה על הקרקע הממשלתית שהיו בפרויקט מחיר למשתכן, ועם קריטריונים מגבילים במיוחד – דוגמת הגבלת המימוש בפרויקט של 500 דירות ומעלה.

כל הבאזז הזה מעביר אותנו היישר למיודענו, שר הבינוי והשטחים במדינת אריאל (יהודה ושומרון. רצוי מחוץ לגדר). גם השבוע הוא הפעיל את 'נוהל חרדים', שכבר הפך לשגרה בסיעת הבית היהודי. מעין דפוס פעולה קבוע כל אימת שמוטלת גזירה על החרדים: בדיור, בגיור, בתקציב הישיבות, בקצבאות, באזורי עדיפות לאומית. אין תחום שבו לא עלתה יד הכורת. אין נושא שבו לא אומץ הנוהל.

ברגע שהגזירה האנטי-חרדית מתפרסמת, הח"כ/שר התורן מהבית היהודי רץ להתראיין ולהבטיח שהָיוֹ לא תהיה. הוא לא ייתן לפגוע בציבור החרדי אותו הם אוהב, מוקיר, מעריך, מחבק, מרסק, דופק, רומס (מחק את המיותר בחלק הראשון והוסף את החסר בחלק האחרון). אחר כך מגיע רגע ההכרעה, ומתברר שהחברים מהבית היהודי מצביעים נגדנו, כמו טאטל'ך, בכל החלטה. ואז, אחרי שהסכין נתקעת בגב, מגיע שלב הבכיינות, תוך כדי סיבוב: "אני מקווה שחברי הכנסת החרדים יעזרו לי וביחד נשנה את הקריטריונים בוועדות הכנסת", אמר השבוע אורי אריאל, רגע אחרי שהתוכנית האנטי-חרדית אושרה בקבינט הדיור בתמיכתו. איילת שקד לא הייתה מנסחת זאת טוב יותר.

התוכנית של לפיד ממילא לא ממש רלוונטית עבור החרדים. דירות חדשות כמעט ולא נבנות. על דירות יד שנייה ודירות במחירים של למעלה מ-1.6 מיליון שקלים, ההטבה ממילא לא חלה. נשארנו, בגדול, עם בית שמש כאופציה החרדית הכמעט יחידה לקבלת ההטבה, אם וכאשר תאושר גם לחרדים, בכפיה (על שר האוצר. לא עלינו).

אם יש אדם בישראל שמסוגל להפוך את ההחלטה, זהו היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. יהודים טובים שמכירים את האיש וניסו לגשש מה תהא הכרעתו, יצאו עם המסקנה שהאיש יספק את הסחורה. הלוואי. אצל וינשטיין המזגזג לעולם אין לדעת. לא אחרי שהוכרזה ההחלטה, ובוודאי שלא לפני. נחיה ואולי גם נבנה וניבנה.

דבר אחד בטוח, האחרונים שניתן לבנות עליהם, אלו החברים מהבית היהודי שיורים ומוחים. במעשיהם, הם שותפים מלאים למסע הציד נגדנו. במילותיהם, הם משמיעים קולות מחאה נגד מעשיהם שלהם. איך אמר מוטי יוגב? "הצבעתי בעד חוק הגיוס, אבל ביד שמאל". שימשיכו כך, וגם אנחנו עוד נצביע שמאל ובגדול.

צחי לא כשלג

שני חברי-כנסת, מהליכוד ומהבית היהודי, נשלחו בימים האחרונים, כמו היונה מהתיבה, כדי לשגר לחרדים עלה של זית ולבדוק הכלו המים. צחי הנגבי מהליכוד, שהתראיין בין השאר בגיליון 'קו עיתונות' בשבוע שעבר, ואיילת שקד מהבית היהודי.

בראיון שהעניק האשים הנגבי את כל העולם ואשתו (לא של ביבי, כמובן) בכך שבחוק הגיוס הוכללו סנקציות פליליות. הנגבי נשלח מטעם לשכת נתניהו בהנחה שהחברות רבת השנים שנרקמה בינו לבין הח"כים החרדים, החזיקה מעמד במבחן חוק הגיוס, וגם אם נפגעה קלות – נשמרה בבסיסה.

אם לשפוט על-פי התגובות, מדובר בהנחה שגויה שמלמדת כי בלשכת ראש-הממשלה לא מבינים את גודל השבר ועוצמת הפגיעה. אם הנגבי היה שומע את ה"מחמאות" שהחברים החרדים מרעיפים על ראשו הוא היה מבין כי האמינות שהתרסקה היא לא רק של המשלח ביבי, אלא גם של השליח צחי, ויתר החברים בתנועת הליכוד ובמחנה הלאומי כולו.

הטרמינולוגיה שפורסמה בשם איווט ליברמן כלפי יענק'ל ליצמן, אומצה השבוע, בלי הכחשות בדיעבד, על-ידי חברי הכנסת החרדים כלפי חברי הליכוד והבית היהודי - מקודקוד ועד שרוך נעל. "נוכלים", כינה אותם השבוע ח"כ מאיר פרוש, ומדובר בח"כ החרדי האחרון שניתן לחשוד בו בשמאלניות יתירה.

כמו הלומי קרב (נכון. לא הדוגמה הכי טובה), שמשחזרים אט-אט בחלוף הזמן את החוויות הקשות שעברו, מגוללים חברי הכנסת החרדים שישבו בוועדת שקד את מאורעות הימים האחרונים שהובילו להכרעה בוועדה ומגלים כי כולם מסביבם היו שותפים לאותה קנוניה.

"צחי הנגבי עוד מעז לדבר?", שאלו השבוע החברים וסיפרו: "יומיים לפני שהובאה להצבעה הסנקציה הפלילית הגיעו אלינו השמועות שביבי מוכר אותנו כדי לסגור דיל עם בנט ולפיד. באנו לצחי שהבטיח כל הזמן שלא תהיה סנקציה פלילית. הסתכלנו לו בלבן של העיניים ושאלנו: אם ביבי ימכור אותנו ויאמר לך לתמוך בסנקציה פלילית, מה תעשה?

"התגובה שלו הייתה ישירה ופשוטה: 'אם ביבי יאמר לי להצביע בעד סנקציה פלילית, אומר לו שיחפש מישהו אחר. אני, צחי הנגבי, לא אצביע בעד סנקציה פלילית, יהיה מה שיהיה". ועכשיו, אותו צחי לא כשלג, נשלח להלבין את חטאיו של ביבי כשני, להפוך זדון לשגגה, לספסר בעובדות. העובדה שבטרם יבש הדיו, מנסים שלוחי ראש-הממשלה לשכתב את ההיסטוריה, מלמדת שהנקמה צריכה להיחרט ולהיכתב בדברי הימים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

מילה של טייסת מלזית

השנייה שנשלחה השבוע לתור את הארץ, היא ח"כ איילת - מילה של טייסים - שקד. אחרי שהוליכה את חברי הכנסת בכחש בסוגיית הסנקציות הפליליות והתגלתה כמי שטייסים מלזיים אמינים לידה, היא שבה והפציעה השבוע לחיינו עם הצהרה דרמטית. שקד הודיעה - תחזיקו חזק - על הצלחתה לבטל את מרכז המיון החרדי (הממ"ח). איך אומרת מירי רגב (עוד שותפה טבעית מהליכוד אותה פגשנו מולנו בבית שמש)? כפיים!

מי ששמעו וכמעט קפצו ממקומם מרוב תסכול וכעס, הם חברי-הכנסת מלומדי ההבטחות של איילת. "אין גבול לזלזול של החבורה הזאת בציבור החרדי כולו", אמרו השבוע גפני, אטיאס ופרוש, איש-איש בסגנונו, "לא די בכך שהיא שיקרה לנו לכל אורך הדרך, כעת גם אין לה את מעט הצניעות לשבת בשקט ולהניח לנו לנפשנו".

"שיהיה ברור", אומר ח"כ מאיר פרוש, "אף אחד בבית היהודי לא נקף אצבע כדי לעצור את הממ"ח. הסיפור האמיתי הוא שבצבא הבינו שאם הם ינסו לכפות על הבחורים החרדים להגיע לבקו"ם מיוחד ולהיחשף לשטיפת מוח צה"לית אנחנו נורה חד משמעית לכל הבחורים שלא להתייצב.

"תא"ל גדי אגמון אמר לנו בשבוע שעבר: השקענו שישה עשר מיליון שקלים בהקמת מרכז מיון חרדי, אבל אנחנו מבינים שזה יגרום לרבנים לקרוע את החבל ולהורות לבחורים לא להתייצב ולכן נוותר על ההשקעה ולא נגיע לעימות". חברי הכנסת החרדים קיבלו את מילתו, והבינו כי גם אם יוקצה אגף נפרד לבחורים החרדים, לא יהיו בו מצגות תעמולה והצגות ראווה.

בניגוד לחברי הכנסת של המחנה הלאומי שמקפידים לעמוד במילתם ולבצע ההיפך מהבטחתם, הרי שלגדי אגמון החברים החרדים מאמינים. מסתבר שבצה"ל ראו את הכתבות, שמעו את הקולות והבינו שאם יתעקשו להעביר את הצעירים החרדיים בכור ההיתוך הממ"חי, הם יביאו במו ידיהם לעימות חזיתי, שלוש וחצי שנים לפני מועד בחינת העמידה ביעדים.

אם יש מסקנה שניתן להסיק מפרשת הממ"ח - זוהי התובנה, כי ברגע האמת, כאשר בצד השני יבינו שהחרדים הולכים עד הסוף, הצבא ימצמץ ראשון. האם זה אומר שצריך ללכת ולהוציא לשון? ממש לא: "ההבנות שלנו עם אגמון היו שהדברים ייסגרו בתוך החדר. היציאה של איילת שקד לתקשורת עלולה לגרום נזק ולטרפד את ההבנה שהושגה", אומרים חברי הכנסת.

החשש הגדול הינו כי אחרי שאיילת רצה לספר לחבר'ה על ההישג הגדול, יאיר לפיד עוד יבוא ויהפוך את הממ"ח לחזית ולחזות הכל והצבא לא יוכל להצטייר כמי שהכריז על כניעה לחרדים. נכון לעכשיו נראה שהצבא עומד במילתו לחברי-הכנסת, אבל אם ההבנות השקטות תימוגנה ברגע האחרון בעשן, כי אז, לא לצה"ל נשלח את הפרחים הקוצניים, אלא לאיילת שקד, שכל מילה שלה בסלע - שמושלך על ראשנו. נזקיה לחרדים שווים - ברע וגם בטוב.

אדרבה

אם חפצה נפשכם בחוויה חסידית מיוחדת במינה, סמנו את התאריך כ"א אדר ביומן, ובשנה הבאה עלו על טיסה לליז'ענסק בשבת היארצייט של הרב'ה רֶבּ מיילך, כפי שמכונה רבי אלימלך מליז'ענסק על ידי חסידים בקיאים, בעלי מבטא ושורשים.

קטנים כגדולים, בעלי ממון כבעלי חוב, מגיעים לכאן, ונהנים מאותם תנאים גשמיים בסיסיים, שרק דרך אחת - של אדרבה תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו - מאפשרת להסתגל אליהם בנקל, בשמחה ובטוב לבב.

מי שלא ראה ריקוד דבקה יהודי על גבי שולחן ערוך בסעודת ליל שבת בליז'ענסק לא ראה שמחה חסידית מימיו. כשבע מאות איש מכונסים באוהל ענק ומסובים לשולחנות ערוכים כיד המלך, טרי-טרי מבית התבשיל המקומי. מי שלא נמנה על אוהבי המטבח הפולני של גפילטע-פיש ורגל קרושה, כדאי שידלג ליעד הבא. השתייה כדת, יש מוזג. במולדת הוודקה פולין, לא מקפידים על משקה שורשים. גם ויסקי, בכל הסוגים והצבעים - מבלאק ועד בלו - נשפך כמים, והכל לשם שמים. את הלב כידוע, מעוררים דרך המעיים.

הדגים והמרק, הבשרים והמשקאות, הם רק הקדימון לקינוח שמגיע בסוף הסעודה, כאשר הזימון ברוב עם נמכר בששת אלפים (לא זלוטי. דולר!) ו'בעל השמחה', ר׳ שמחה קרקובסקי מבית התבשיל בבני ברק עולה על השולחן ופוצח בריקוד חסידי. אלף וארבע מאות רגליים נעמדות ומטופפות על פרקט העץ. השירה הסוחפת בוקעת רקיעים ומחיצות אוהלים, ומעירה את השכנים הפולניים.

עשרות מקומיים, קשישים שהכירו צורת יהודי, לצד נערים אשר לא ידעו את הדור ההוא, מגיעים למתחם עם מצלמות כדי לתעד את הפלא הגדול בהיסטוריה האנושית: עם שנשחט, נשרף ונעקד, קם לתחייה, באותו לבוש ובאותה צורה, אצלם בחצר האחורית של העיירה.

'ג׳ואיש קרנבל', מכנים המקומיים את מה שקורה כאן ביום הזיכרון של הצדיק היהודי. הטלוויזיה הפולנית מסקרת יום וליל את הפלישה הרוסית לאוקראינה. חרדות נשכחות מתעוררות ונראה שהפולנים נהנים לצאת להפוגה קצרה ולסקר את הפלישה היהודית לארץ גולת אבות. זר לא יבין זאת. נוכרי לא יוכל לחוש בנשמה היתירה, שרק נפש יהודי-חסידי הומיה בפאתי מזרח אירופה, תוכל להכילה.

ההשתטחות על קברי צדיקים הפכה לאופנה שמפרנסת תעשיה שלמה. 'אומן-אומן ראש השנה' היא המוּכרת והמוֹכרת מכולן, אבל לצידה עוד עיירות מזרח אירופאיות רבות שמארחות לשבתות וימים טובים מאות ואלפי תיירי קברי צדיקים. המקומיים הם המרוויחים הגדולים. כל חדרון הופך למלון, וכל מיטה מכניסה עוד כמה זלוטי לקופה.

כאן בליז'ענסק, אפילו בית המרזח המקומי, מוחכר ליהודים - כמו אז, בסיפורי הצדיקים לפני מאות בשנים. ברחבת הריקודים הוצבו מיטות, בר המשקאות הפך למתקן מגבעות ושטריימל'ך. מעל לבית המרזח נתלה שלט ענק: 'בית המוזמנים', אבל המארגנים כיוונו בעיקר למזומנים. על קירות המתחם הודבקו כרזות עם פירוט ההוצאות הנלוות: 27,000 לחמניות משביעות נפש; 21,000 מנות מרק מחממות לב; 18,000 מנות קוגל אטריות; 90,000 צלחות חד פעמיות וכו' וכו'. בית התבשיל זה כאן.

במדד הפופולריות ניצבת ליז'ענסק במקום השני אחרי אומן, אבל ההבדל בין השניים זועק לשמיים ולא כמטפורה. את הזעקות בבליל ססגוני של הברות שנשמעות ברחובות אומן לא תשמעו בליז'ענסק - אשר בניגוד לאומן, אינה מסבירת פנים להמונים. מה לעשות, פולנים. ההבדל בין אומן לליז'ענסק הוא כהבדל שבין ביתר עילית לאלעד: בשתיהן השליטה חסידית, אבל את הרב-גוניות שתראו באומן כמעט ולא תמצאו בליז'ענסק.

הפרעות באוקראינה שהפכו את אומן למקום סכנה נטול שמירה (התימהוניים היהודים מפחידים לא פחות מהאנטישמים המקומיים), אומנם הביאו בשוליים לזליגה של דמויות אוּמניות טיפוסיות גם לכאן. לטיפוסים הללו, שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה אפלה, אין כל בעיה להשתטח בשק שינה בתוככי בית העלמין לשנת לילה נטולת חלומות מסויטים.

ועדיין, רובם ככולם של העולים לליז'ענסק הם חסידים אותנטיים מכל קצוות תבל. האדמו”ר ממאקאווא הצדיק רֶבּ שימען למברגר, יושב בשולחן המזרח ומרגיש בבית, בין יהודים חסידיים בצלמו ובדמותו. אם באומן יש חסידות בלי אדמו״ר חי וקיים, בליז'ענסק אין לא אדמו״ר ולא חסידות, אבל חסידים מגיעים אליה בהמונים.

בני חסידויות קטנות כגדולות, עולים לרגל לשטוח תפילה, אם כי, גם כאן כמו בבית שמש יש יתרון לחסידויות הקטנות. ח״כ מאיר פרוש שמגיע למקום מדי שנה היה זוכה בנקל בפריימריז המקומי, גם בלי קולות הקנאים - חסידי תולדות אהרון שהגיעו לאתר רק במוצאי שבת, היישר מהעיירה דינוב הסמוכה.

אין חובב שירה חסידית שלא מכיר את מילות התפילה שתלויה מעל ציונו של הרב'ה רֶבּ מיילך, 'אדרבה תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו'. בליז'ענסק, מסתבר, קל הרבה יותר ליישם את המילים מאשר בישראל. בעלי-הפלוגתא מבית שמש, ח"כ מאיר פרוש והאחים בריסק לבית בעלזא, הסבו יחד לסעודת מרעים שלאחריה התקיים 'טיש פירות' שהשתבחה בהם מזרח אירופה. אומרים שיענק'ל ליצמן שמע על המאורע וכמעט ועלה על הטיסה הראשונה שמצא.

על הציון של רבי אלימלך, קיבלתי שיחת טלפון מישראל עם בקשה מאמו של בן משפחה, חובש כיפה סרוגה, שמשרת כקצין בסיירת גבעתי ומחרף את נפשו. "תתפלל עליו שישוב הביתה בשלום", היא ביקשה.

מהמחלוקות בין קהל המאמינים בישראל לא ניתן להתעלם (כולל בשורות שמחוץ למסגרת הזאת). זה כואב, פוצע ואפילו מביש לגלות איך אנשים מאמינים חובשי כיפה, מפקירים את אחיהם החרדים ומשימים אותם למשיסה. אבל בצד ולמרות כל זאת, לפעמים צריך להתנתק מאוויר ארץ הקודש המורעל באדי מלחמת אחים, לעלות לרקיע ולנחות על אדמת גולה נידחת, כדי לזכות לכמה רגעים זכים של אהבת אחים, בהם לא תעלה שום שנאה מאחד על חבירו חלילה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!