"אנחנו ננצח, כי אין לנו מה להפסיד" • בלעדי

חשבתם שברקת מנהל את ירושלים? הצחקתם את יואלי, הקמב"צ הלא רשמי של העדה החרדית, ומי שאחראי על הצד הלוגיסטי במערכות "נטורא קרתא" אבל עזבו אתכם מרשמיות ותארים, במאה שערים הלא רשמי הוא הכי רשמי שיש.

רחוב חברת ש"ס ממוקם בתוך שוק מאה שערים, מרחק רחוב אחד מ"חברת משניות" שם ממוקמת המשחטה של קרויס. הוא מזהה אותי ומושיט יד ארוכה ללחיצה בפנים מחייכות. הוא עסוק. עסוק מאד אפילו. אבל נשאר רגוע, שליו, נחמד, ונעים הליכות. עד גיל שש עשרה הוא לא דיבר כלל עברית, אך מסתבר שהעברית שהוא כן מדבר מספיקה להפוך את ירושלים

הוא מזמין אותי למשרד, מין כוך ישן מעוטר בקשתות אבן, כמה מיטות מפוזרות, ארונות פח -סטיקרים וגזרי כתבות שמושלכים בכל פינה, המקום נראה כמו מוזיאון, מעל לדלת הכניסה תלוי שלט- אתר ארכיאולוגי סכנה- עדות מההפגנות בכביש 6. שם הצלחנו הוא דואג להזכיר לי. בטח שאני זוכר..

הוא מתיישב בניחוחות על כסא פלסטיק מעליו תלוי שלט תחנת אוטובוס, שבכל משב רוח דואג להזכיר את קיומו בקול השמור למתכות, פשפוש קטן בכיס הווסט, הוא שולף סיגריה ופורש את גרסתו לאירועי השבת: "עמדנו על יד החניון ההפגנה התנהלה במתינות, זאת לאחר שביקשנו מהציבור שלא ינהגו באלימות, מלבד בקבוק או שתיים שנזרקו, האנשים של פפה אללו ממרץ הם אילו שניסו להלהיט את הרוחות, המטרה שלנו הייתה אך ורק לזעוק את זעקת השבת שלא יהפכו את ירושלים לתל אביב.

"בשבע בערב", הוא מספר, "בלי שום סיבה החליטה המשטרה לפזר את ההפגנה, לטענתו הוחלט על פיזור רק בכדי ליצור הרתעה ולשחרר את השוטרים מהשיעמום שנכפה עליהם, שירגישו שהם עושים משהו, השוטרים מצידם לקחו את הפקודה לפיזור בעודף מוטיבציה והחלו להכות במפגינים ללא רחם, בזמן שמאנשי מרץ לא דרשו לזוז מטר".

אני קוטע אותו- מה עם הילדים הקטנים שנשרכים אחריכם, מי לוקח את האחריות על המכות שהם מקבלים? הוא מניף את ידו בביטול- הילדים פה מחונכים שלא נורא לקבל מכות בעבור כבוד השבת, בכלל, הוא אומר לי- הרעיון הוא לקבל מכות ולא להחזיר, אנשים רואים בתקשורת את הצד האלים ומגנים אותו, וכך אנחנו מסיטים את דעת הקהל לטובתינו. הוא לוקח הפסקה שניה משטף דיבורו מאפר על רצפת החדר בנון שלאנט וממשיך: האברכים שחטפו מכות ונעצרו גם הם לא נהגו באלימות, את האלימות אנחנו משאירים למשטרה.

מרגע לרגע יואל קרויס מתגלה כאיש שיחה מעניין, הוא מתחיל להרגיש בנוח ומפליג בסיפורים על הפגנות העדה החרדית אותם הוא מכנה לא פחות ולא יותר כ"מערכות", ל"מערכת" השבת הבאה הוא מתכנן להביא 650 מכוניות ולמלא את החניון עד אפס מקום עוד מיום שישי, את המכוניות הוא מספר תספק חברת השכרה במימון של יהודי שאת שמו אינו מרשה לפרסם, במקביל התכנית היא לערוך הפגנות בעוד צמתים בירושלים, גבעת שאול, הר הרצל, וקריית יובל, כשהמטרה היא לגרום למשטרה לפזר את הכוחות בין כל המוקדים.
לשאלתי -מה תפקידו הרשמי בעדה החרדית, הוא משיב קמב"ץ, ראשי תיבות: קם בצהריים.

בנוח רוחו עליו, הוא קם משלולית בדלי הסיגריות הסובבות את כסאו, ומסביר לי את מהות תרכובת האוספים במשרדו\המוזיאון, ביניהם, שק עשוי בד גס שתלוי בתקרת החדר המסמל את יום הנאכבה של אנשי מאה שערים אותו לובשים ביום העצמאות, הוא משתדל לאסוף פריטים מכל הפגנה, בתנאי שאלו יזוהו עם מהותה של המהומה. מעבר לזה עוד שלטים ומזכרות מארועים שונים בסדר גודל שלא היה מביש את הוותיקן, אני מתרשם ונפנה לשאלות אחרונות.

• לפוליאנסקי או ברקת?

"לפוליאנסקי היה חילוני עם כיפה, אך קשה היה להפגין נגדו היות והציבור הוטעה לחשוב כי הוא חרדי, לעומת זאת ברקת, אינו חובש כיפה ובכך מכשיר את המאבק כחילוני מוצהר,"

• מי אתה יואל קרויס?

"יהודי פשוט שמוכן לשמש ככולבויניק לצורך שמירה על ארץ ישראל וצביונה."

• שתי מדינות לשני עמים?

"מדינה אחת מצדי פלאסטינית העיקר לא ציונית"

לשאלה האחרונה "מה יהיה בסופן של ההפגנות?" הוא משיב בביטחון: "אנחנו ננצח אין לנו מה להפסיד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!