שלא על פי הספר

לקראת 'שבוע הספר' נכנסים היום העיתונים, שלנחשבים שבהם יש הוצאות ספרים פרטיות, ל'אטרף'. 'הארץ' לקח את ה'חגיגה' הכי רחוק שאפשר, ומפקיד את עמודי החדשות שלו בידי סופרים.

עורכיו מוציאים ממכבש הדפוס, הישר לתיבת הדואר של המנויים, עתון הכתוב כיד הדמיון הטובה, רווי מתח בלשי, פרוזה-חדשותית ואפילו פרקי שירה, מהסוג שלא אומרים אותם ארבעים יום.

רוב הכותבים אינם מוכרים אפילו לעתונאים ותיקים. הנה, בכותרת הראשית דואג שר הבטחון ברק להפקיד 'סקופ' בידיו של הסופר אתגר קרת כשמכריז ש..."הממשלה הזאת עוד תפתיע".

איזה מזל ששבוע הספר הגיע. ברק 'משכיב' את 'קדימה' על דוכני הספרים ומאשים אותה, בעקיפין, באחריות למתח עם ארה"ב: "כל הוויכוח הזה על שתי מדינות לשני עמים התחיל ממאבק בתוך מערכת הבחירות. 'קדימה' דרשה מהליכוד להגיד את זה והליכוד לא רצה להגיד את זה ואני חושב שהדבר יצא מפרופורציה"...

מהכתבה עצמה נראה שגם ברק עוד יקבל חשק לכתוב ספר עד ל'שבוע הספר' הבא. אם יחליט לעשות כן, יוכל שר הבטחון להשתמש כהקדמה במשפט המחץ שכתב עליו הסופר, כשתיאר אותו בתיאור 'הרב משמעי':"להיות איש ימין פסימי זו קריירה (נחשו למי הוא מתכוון? י.נ.), אבל להיות מנהיג מפלגת שמאל (?) כזה כמו אהוד ברק זו לא חוויה נעימה".

את המשפט הזה כדאי שתקראו שוב, שכן הפעם מדובר ב'יצירה ספרותית' של ממש ולא בסתם פרשנות פוליטית של פובלציסט. לשם שינוי, אנחנו, שכבר שיננו לעצמנו את ה'יציאה', מסכימים איתה.

הנה הציטוט שוב, הכל כדי להקל עליכם בהבנת הנקרא: "להיות איש ימין פסימי זו קריירה (נחשו למי הוא מתכוון?) אבל להיות מנהיג מפלגת שמאל (?) כזה כמו אהוד ברק זו לא חוויה נעימה". "איך יקראו לספר? אולי "ברק או במה"... כמה פיוטי.

גם הנשיא שמעון פרס מפקיד את לשונו הבוקר בידי 'סופרת' ובזה אין חדש, וגם את קצב, ליברמן וחיים ולדר זיהינו בין הדפים. ספרים רבותי, ספרים.

את הוצאות הספרים וחברות ההפצה הגדולות מצאנו היום בחוברות עבות הכרס המצורפות לעיתונים, בהן הגבול בין כתבה עתונאית לבין פרסומת מטושטש לחלוטין. כולם משתפים פעולה במאמץ העל להזכיר לעם ישראל שכבר מזמן אינו יודע ספר, שהוא בכל זאת נשאר עם התואר 'עם הספר'. אם במקרה יביא הדבר גם למילוי ספרי החשבונות שלהם, יהיה זה מבחינתם גם סוף טוב לסיפור...

ב'יום הגדול' הזה לספר העברי עומדים לכרוך עצמם שוחרי הספרים והמספרים, גם עם חברי הכנסת.

וכאן מתחילה הבעיה.

ח"כ ניצן הורוביץ ממר"צ עומד להניח היום על שולחן הכנסת הצעת חוק שיובאה מצרפת, הקובעת מחיר מינימום למשך שנתיים לכל ספר, ללא יכולת לרדת ממנו ביותר מ-10%. מערכת הפיקוח על המחירים הקבועים בחוק בישראל היא שתפקח, על פי הצעת החוק המשונה הזו, גם על מחירי סל הספרים.

אבי שומר, מנכ"ל 'צומת ספרים', טוען שהחוק המוצע ימוטט את ענף הספרים. דווקא בגלל ההתנגדות שלו, יש לכאורה מקום שהנציגות החרדית תברך על הצעת החוק ואפילו תתמוך בה. אחרי הכל מי צריך למעלה מ-7000 ספרי הבל חדשים מדי שנה בישראל?!

אלא שאליה וקוץ בה - נראה שהח"כים החרדים כלל אינם מודעים לחוק הנרקם או שהם אינם מבינים את סכנותיו וסבורים שהוא כלל אינו נוגע להם. בהצעת החוק אין הפרדה בין סוגי הספרים.

הציבור התורני, שהוא הצרכן הגדול ביותר של ספרים בישראל, ואולי בעולם כולו, מתוקף היותו שומר גחלת 'עם הספר', עלול למצוא עצמו מול גזירה חדשה שאינה עולה על הדעת - פיקוח על מחירי הספרים התורניים והקפאת מחירי כל ספר חדש או מהדורה חדשה למשך שנתיים. אז זהו שלא. אסור לתת להם להעביר דף עד שנהיה בטוחים שהסכנה חלפה.

על סכנה אחרת האורבת לציבור החרדי וקשורה בספרים מדווח הבוקר העיתון 'ידיעות אחרונות' גם זאת במסגרת בולמוס 'שבוע הספר', וגם בה אסור להקל ראש. העיתון מגלה כי בהוראת ד"ר שמעון שושני, המנכ"ל החדש-ישן של משרד החינוך, יורדו בתוך שלוש שנים 60% מספרי הלימוד מן המדפים ויימצאו רק ב...אינטרנט.

הרעיון הזה עשוי אמנם להקל פיזית על כיסי ההורים וגבם של הילדים, אך מאידך עלול להעמיס על גבינו את העימות הבא עם ראשי משרד החינוך. לידיעת סגני השרים פרוש ונהרי.

נאכל למינויו

ממה פוחדים בעתון 'המודיע' יותר - מאובדן מינויים לטובת 'המבשר', או מסקירת העיתונות היומית שמדור זה אמור לעשות?!

בהחלט יתכן שהחשש מצבירת כח של 'המבשר' קיים, אבל כשמעמידים אותו מול השאיפה להתחמק מביקורת, הרי שלפחות על פי ההתנהלות בסניף העיתון באיזור המרכז, נראה שהסיקור מטריד יותר.

שכן, קשה לתת הסבר אחר לעובדות: לפני מספר ימים, לקראת הופעת ה'חוש הששי', פנינו לכל מערכות העיתונים, הכלליים והחרדים, וביקשנו לחתום על מנוי, בתשלום מלא, כדי שלא להיות משוחדים וכבולי ידים.

'יתד נאמן' ו'גלובס' העניקו את השירות הטוב ביותר. ל'המבשר' לקח מספר ימים להתארגן, אבל בינתיים הציע לשגר אלינו את העיתון באימייל. 'מקור ראשון', שעבר למהדורה הדיגיטלית, שלח אותה בדואר אלקטרוני ורק 'המודיע' מתבושש.

בעבר עסקו הפורומים של אתר 'בחדרי חרדים' במצוקת המינויים של 'המודיע'. אחרי הנסיון הקצר שיש למדור הזה עם העיתון, אני נוטה להאמין שמישהו 'שתל' את המידע הזה בפורום. כך לא מתנהג מי שאמור להלחם על כל מנוי, ישן וחדש, אלא אם כן יש לו עניין מיוחד לנהוג בסחבת.

במקרה שלנו כנראה שיש שם מי שחושב שזה כך.

תחילה ביקשה הפקידה במחלקת ההפצה של העיתון בירושלים 95 שקלים לחודש עבור מנוי על העיתון. כשהתמקחנו, וגם שמו של 'המבשר' נזרק שם, ירד המחיר ב-20 שקלים. ב'המודיע' רשמו את שם המזמין, בקשו את הכתובת ומספר התיבה, לקחו פרטי כרטיס אשראי - אבל עיתון לא קיבלנו.

ביום ראשון התנצלו והבטיחו - מחר תקבלו. ביום שני אמרו - קיבלתם. כשהכחשנו, התעניינו מתי ירדנו לתפילת שחרית. כשהבהרנו שכשפתחנו את התיבה כל העיתונים נפלו משם לידינו כפרי בשל מלבד 'המודיע', אמרו שמחר נקבל, וגם יתקשרו לוודא שקיבלנו.

העיתון עדיין לא הגיע, הטלפון לא צילצל ועכשיו כבר מחרתיים.

גם 'מעריב' נמצא במצוקת מנויים. למרות זאת, גם הוא זייף בחלוקה באחד הימים וכמובן לא מאותה סיבה. למחרת כבר קיבלנו... שני עיתונים.

אז אם מישהו סבור שהמנעות מלצרף אותנו לרשימת המנויים ובתשלום מלא תפטור אותו מכיסוי וה'מבקר' שלנו יסתפק ב'המבשר', הוא אינו אלא טועה. העיתון נמצא בידינו מדי בוקר רק ששירות כזה מרחיב את הביקורת של המדור, גם לפרטים הטכניים. חבל.

צחוק הגורילה

לייבל'ה ויספיש ז"ל, מי שהיה שר החוץ של 'נטורי קרתא' בתקופת הזוהר שלה, והנהיג אותה לצדם של הרב עמרם בלוי והרב אהרן קצנלבויגן המיתולוגיים, מתקשה למצוא את מנוחתו בימים אלה.

כל-כך למה? מאז שנות ה-70 ועד להסתלקותו לפני כ-15 שנה, הוא עמד והסביר לכל מי שאזניו היו כרויות לשמוע וגם למי שלא, כי ללא התורה הפילוסופית של 'ניטשה', "ניטשאייך" - לא שייך, להבין את עיקרי היהדות. רבים מאלה ששמעו אותו לגלגו ופרצו בצחוק והוא בשלו, עד ליומו האחרון.

את האמת הוא כבר יודע - בין הפלוסופיה הנבובה של 'ניטשה' ובין היהדות אין ולא כלום. אבל למה צריך לבוא עכשיו עיתון 'הארץ' ולטעון שגם בפרטים הקטנים והזניחים ניטשה טעה? איזה עניין יש לעיתון לאנשים חושבים לנפץ את הכל ולומר שאפילו ה'צחוק' שניטשה טען שהוא המצאת האדם, ושעמו ליוו מתנגדיו של ויספיש את עיסוקו המשונה, אינו אלא המצאה של ...הקוף.

למה הם עושים את זה לקוף, לניטשה ולהבדיל לויספיש?

לקרוא ולא להאמין במה ממלאת העתונות של היום את השטחים הריקים שהתפנו לה כתוצאה מירידת הזמנות הפרסום בשל המצב הכלכלי והמעבר לתקשורת האלקטרונית ולאינטרנט. ליחד את מרכזו של העמוד האחרון של עיתון 'הארץ' לכתבת ענק העוסקת בשאלה ה'בוערת' וה'קריטית' של מי היה ה'ראשון בבידור' - האדם או הקוף? זה באמת מצחיק.

הכתבה 'המלומדת' יודעת לספר על מחקר שנערך באוניברסיטת פורטסמות שבאנגליה (פורטסמות, למי שאינו יודע, היא העיירה שבה מקיימת אגודת ישראל באנגליה בקביעות את ועידותיה. ברצינות לא בצחוק). 3 תינוקות ו-21 גורילות, שימפנזים וקופי בונבו דוגדגו עד ש... נמצא קשר בין קולות הצחוק שהשמיעו. מכאן מגיעה המסקנה שניטשה טעה כשכתב שרק האדם שסבלו כה עמוק יכל להמציא את הצחוק.

בכתבה מסופר שחוקר בכיר באוניברסיטת ואשינגטון שצפה בתוצאות המחקר יצא מגדרו והגדיר את תוצאות המחקר כ'מרגשות'.

סביר להניח שאם העורכים בעיתון 'הארץ' היו יודעים שיש בכוחה של הכתבה המצחיקה הזו לחזק את היהודי באמונתו, היא לא היתה מתפרסמת והם היו מעדיפים להשאיר אפילו שטח 'מת'.

אותי היא שכנעה שגם דארווין, אבי כל הכופרים, ביסס את תורתו על 'מחקר' היתולי דומה ויש סיבה טובה להניח שגם הוא צחק כקוף על כל מי שהאמין לו .

קישורים:
לטור קודם: כבוד השופטת ויין נישט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!