'קו פרשת המים': ש"ס בממשלת רבין • החרדים והליכוד

תקופת ממשלת רבין הייתה קשה ביותר עבור הציבור החרדי, בשל מאבקים רבים נגד מהלכיה של הממשלה, ובעיקר בשל המאבקים הפנים חרדיים המרים שהתחוללו בתוך הציבור החרדי.

מבחינת הציבור הליטאי, הצטרפות תנועת ש"ס לממשלת השמאל הייתה "קו פרשת המים" מבחינת היחסים בין מפלגות ש"ס ודגל התורה, בכדי להבין את עומק השבר חזרנו מעט לאחור, לימי הקמת תנועת ש"ס והקשר הגורדי שבין הציבור הליטאי לבין הציבור הספרדי, שעד לשנת תשנ"ב נדמה היה שלא יוכל להינתק.

הקמת תנועת ש"ס

בתחילת שנות השמונים, המצב הפנים אגודאי התערער, המחלוקות בין הסיעות השונות שהרכיבו את תנועת אגודת ישראל צפו ועלו בכל שאלה ועניין ציבורי, הסיעה המרכזית שמורכבת בעיקר מחסידות גור התעקשה לשמר את ההגמוניה בה זכתה בעקבות תוצאות הבחירות הפנימיות הראשונות ו...האחרונות שנערכו באגו"י, האדמו"ר ה"לב שמחה" מגור זצ"ל שלט ביד רמה בנעשה בפנים התנועה, הוא הוביל קו שונה ועצמאי מהקו שהוביל אחיו כ"ק האדמו"ר ה"בית ישראל" זצ"ל שהסתלק בשנת תשל"ז.

מן העבר השני ניצבה תנועת צא"י, או כשמה הרשמי בתוך התנועה: "ציות והגשמה" שנציגה ח"כ הרב שלמה לורנץ ז"ל כיהן בכנסת שנים ארוכות והוצב דרך כלל במקום השלישי ברשימת המפלגה.

הציבור החרדי ספרדי, למרות שהצביע באופן מסורתי לרשימת אגו"י לא זכה לייצוג ברשימה, הנציגים שכן הוצבו באופן סמלי ברשימה היו במקומות לא ריאליים, מלבד כהונה בחצי קדנציה של ח"כ ר' יעקב מזרחי ז"ל [אביו של הח"כ לשעבר אליעזר מזרחי, הזכור מפרשת התרגיל המסריח, מ.ב.], בכנסת השביעית וגם זה בעקבות פטירתו של יו"ר אגו"י המיתולוגי הרב יצחק מאיר לוין ז"ל, ולא כי מאן דהו באגודת ישראל חשב שהכהונה מגיעה לו...

לשיא הגיעו הדברים לקראת הבחירות לכנסת העשירית בשנת תשמ"א, בעקבות הדרישה החוזרת ונשנית של העסקנים מקרב יוצאי עדות המזרח הוצב במקום החמישי ברשימת אגו"י הרב יוסף מלמד, מי שכיהן כראש המועצה המקומית ראש העין, על פי ההסכם הפנימי התחייבו נציגי האגודה שאם יזכו בבחירות בארבעה מנדטים בלבד יתפטר אחד מנציגי אגו"י הר' אברהם שפירא ז"ל או יבדל"א הר' שמואל הלפרט כעבור שנתיים לטובת הרב מלמד.

ההסכם שנחתם על דעת הגראמ"מ שך והגרפ"מ אלתר, [ראש ישיבת שפת אמת ויו"ר אגו"י, ולימים האדמו"ר בעל ה"פני מנחם" מגור, מ.ב.] הופקד למשמרת בכספת של בנק דיסקונט בשכונת גאולה בירושלים, לאחר שנתיים איש מחברי הכנסת לא הראה נכונות לעמוד בהסכם ולהתפטר מחברותו בבית המחוקקים, הרב מלמד פנה אל הגרא"מ שך שהיה ערב להסכם, לאחר שגם פניותיו הושבו ריקם, הבין ראש הישיבה שעצם אי קיום ההסכם מציגה אותו כחסר אמינות כמי שערב אישית לקיומו.

הגרא"מ שך הסיק מהעניין כי עסקני האגודה אינם סרים למרותו יותר והיה מנוי וגמור איתו לפרוש מנשיאות מועצת גדולי התורה של אגו"י, הימים היו ערב הבחירות המקומיות ברחבי הארץ, והגראמ"מ שך חשש שאם יודיע כעת על פרישתו ייפגעו כלל הרשימות החרדיות שהתמודדו למועצות הערים במסגרת אגו"י, ולכן הוא החליט להשהות את הודעת הפרישה שלו עד לאחר מערכת הבחירות.

הבחירות המקומיות תשמ"ד

במקביל במערכת הבחירות המוניציפאלית התרחשה תופעה חדשה: בירושלים ובטבריה התמודדו לראשונה רשימות ספרדיות חרדיות שקראו תיגר על רשימות אגודת ישראל המקומיות, 2 הרשימות זכו לברכתו של הגר"ע יוסף שבדיוק פרש אז מתפקידו כראשון לציון והיה משוחרר מהתחייבות ממלכתית, בירושלים היה זה הרב ניסים זאב [כיום ח"כ ברשימת ש"ס, מ.ב.], שבמשך שנים טען לקיפוח ולאפליה מצד העסקנים האשכנזיים המקומיים והחליט שזה הזמן להקמת רשימה עצמאית, הרשימה זכתה להישג מכובד של 3 מנדטים כשאחותה הוותיקה ירדה ל-2 מנדטים בלבד...

ואילו בטבריה היה זה עסקן מקומי צעיר בשם צביקה כהן [כיום סגן ראש העיר ירושלים מטעם התנועה, מ.ב.], בנו של נציג אגו"י בעירייה במשך שנים הרב יוסף כהן ז"ל, שהריץ רשימה מקומית וזכה להצלחה מסחררת של 15% מכלל הקולות בעיר.

2 הרשימות מלכתחילה לא היו קשורות כלל אחת לשנייה והחיבור היחיד ביניהם היה תמיכתו וברכתו של הגר"ע יוסף, הוכיחו באופן וודאי שיש מקום להקמת רשימה חרדית ספרדית ארצית שתתמודד בבחירות הקרובות לכנסת.

הבחירות לכנסת תשמ"ה

שני התהליכים האמורים שהתנהלו במקביל: ההתעוררות הספרדית המקומית, והפיצול המוכרח באגו"י, הובילו את הגראמ"מ שך להכרה סופית בדבר הצורך להתנתק סופית מאגו"י ולהקים רשימה מתחרה ספרדית חרדית.

בבסיס ההבנה עמד שיקול נוסף וחשוב במיוחד, פילוח הקולות שהצביעו לרשימות המקומיות בירושלים ובטבריה הוכיח שציבור גדול שבעבר נמנע להצביע לאגו"י, בעיקר מפני שלא הרגיש מחובר לנציגים הוותיקים שסימלו בעיניו יותר אנשים גלותיים חברי הפרלמנט הפולני וכדו'... הרגיש משוחרר יותר להצביע לרשימה בעלת נציגים ספרדיים, כך שמאגר הקולות החרדי היה עשוי לגדול בהרבה מעבר לכוחו המסורתי אם תתמודד רשימה ספרדית בבחירות.

שיקול נוסף שכנראה היה המכריע ביותר, במשך שנים פעלו שלוחיו של הגראמ"מ שך בשביל לקרב את העם שבשדות לציבור בני התורה, שלא כציבור החילוני האשכנזי שהיה מנותק לגמרי, הציבור הספרדי היה ברובו קרוב למסורת וארגוני הפעילים השונים פעלו במשך שנים שמושבים ובעיירות הפיתוח על התושבים שישלחו את ילדיהם לחינוך תורני, כך הוקמה לה בהדרכתו של הגר"ח גריינימן רשת ענפה של מתיבתות לבני הנוער יוצאי עדות המזרח, וכך הוכוונו רבים מהתלמידים ללימוד בישיבות הקדושות.

מה שעמד בראש מעייניהם של הרבנים היה לקרב ככל שהתאפשר את הציבור המסורתי לציבור החרדי, זה גם מה שעמד ביסוד התמיכה המסורתית בליכוד על פני המערך וכמו שהרחבנו בכתבות הקודמות, כעת היה סבור הגראמ"מ שך שרשימה ספרדית חרדית שבראשה יעמדו רבנים ספרדים מוכרים לעם שבשדות יתרום יותר מכל לקירוב האמור ולהפרחת תנועת התשובה ברחבי הארץ.

כעת, משבשלו התנאים האמורים, יצאה לדרך הקמת תנועת ש"ס, למרות שבמשך שנים דרך ההנהגה ושיטות הלימוד והפסיקה של הגראמ"מ שך והגר"ע יוסף היו שונות בתכלית, הרי שבהקמת המפלגה החדשה שיתפו גדולי התורה פעולה ביניהם בצורה הדוקה ומעוררת כבוד, דווקא תלמידיו של הגראמ"מ שך מקרב ראשי הישיבות הספרדיות ניסו בתחילה להניאו משילובו של הגר"ע יוסף בהנהגת ש"ס, אך ראש הישיבה סבר שלמרות כל חילוקי הדעות חובה כעת לשתף פעולה וכפה על תלמידיו הסרים למרותו להצטרף למפלגה החדשה.

כחלק מהתפיסה האמורה נבחרו לנציגי הרשימה החדשה רבנים צעירים ומוכרים לציבור הישראלי, וכך בניגוד לאגו"י שהייתה מיוצגת כמעט אך ורק על ידי עסקנים, ברשימת ש"ס נראו פנים רבניות כדוגמת הרב יצחק פרץ רב העיר רעננה, הרב משה מאיה מרבני ת"א, הרב אריה גמליאל רב העיר שדרות, ולהבחל"ח הרב יוסף עזרן זצ"ל רב העיר ראשל"צ, הרב יעקב יוסף זצ"ל בנו של הגר"ע יוסף ועוד.

במערכות הבחירות תשמ"ה ותשמ"ט הייתה רשימת ש"ס להפתעת הבחירות, כשזכתה בארבעה ובשישה מנדטים בהתאמה, לנציגי המפלגה הותר להשתתף בממשלה, והנציגים הצעירים שהיו חדורי שליחות זכו להישגים מרשימים בתפקידיהם הרבים, בציבור הסתובבה אמירה שיוחסה להגראמ"מ שך שמה שלא עשו נציגי האגודה ב-40 שנה עשו נציגי ש"ס ב-4 שנים...

מלבד מעידה אחת בזמן התרגיל המסריח, הגראמ"מ שך היה הפוסק האחרון ומורה הדרך של התנועה, זכור לכולם בימי הקמת ממשלת האחדות ב-84 לאחר ששמעון פרס ישב שעות ארוכות עם הגר"ע יוסף וסוכמו עיקרי הדברים, ביקש פרס לברך על המוגמר, אלא שלהפתעתו אמר לו הגר"ע יוסף: "רגע, עכשיו צריך את אישורו של הרב שך"...

ממשלת רבין – ש"ס

כאמור, בשל כך הצטרפות ש"ס לממשלת רבין כאבה מאוד לגראמ"מ שך, השיקולים כפי שכבר הבאנו בכתבה הקודמת של הצלת רשת החינוך של ש"ס ושיקוליו האישיים של היו"ר החדש של המפלגה אריה דרעי - שהחליף את הרב יצחק פרץ שפרש בעקבות התרגיל המסריח, לא נראו כלל בעיניו של ראש הישיבה, והוא יצא למלחמה חזיתית במפלגה שהייתה עד אז בבת עיניו.

כבר למחרת השבעת הממשלה הופיעה מודעת מחאה בביטאון הבית של דגל התורה "יתד נאמן" כנגד ההצטרפות ונתינת יד של נציגים חרדים למינויה של שולמית אלוני לשרת החינוך, החידוש במודעה היה: הצטרפות הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבאך זצ"ל למחאה הקשה, הקרע בציבור החרדי היה לעובדה מוגמרת.

באי ביתו של הגרא"מ שך סיפרו משמו שהוא מתחרט על חלקו בהקמת ש"ס, לדבריהם מטרתו בהקמת ש"ס הייתה להעלות רוחנית ולחבר את העם שבשדות עם הציבור התורני, ומה שנעשה כעת היה ההיפך הגמור שהציבור התורני מתרחק לכיוון הציבור המסורתי... עוד טענו שמיום הקמת הממשלה הוא החל מתנזר מאכילת בשר, תלמידיו הרבים היו קרועים בין נאמנותם אליו לבין חברותם במפלגה, מעניין לציין שלמרות הכל לחלק מתלמידיו הורה להישאר במפלגה וכדבריהם "להשפיע מבפנים", ואילו לרבים אחרים הוא הורה לפרוש ממנה ולהתארגן מחדש עצמאית במסגרת "דגל התורה".

מנגד עמד הגר"ע יוסף על זכותו להביע את ה"דעת תורה" שלו, שהייתה בעד המהלך, הגר"ע טען להגנתו שבמשך שנים ישב בבית הדין יחד עם הגרי"ש אלישיב ולא תמיד ראו עין בעין את הדברים, כך ששבעים פנים לתורה ו-"נהרא נהרא ופשטיה".

אנקדוטה ראויה לציון הייתה פנייתו לחלק מחברי הכנסת של ש"ס בהוראה לפרוש מהתנועה, היחיד שציית לו היה סגן יו"ר הכנסת דאז הרב יוסף עזרן זצ"ל, הרב עזרן הציע שמכיוון שהוא חתום על התחייבות להישמע להוראות מועצת חכמי התורה אזי אין זה ראוי שרב בישראל יפר התחייבות חתומה [הוא כיהן במקביל כרב העיר ראשון לציון, מ.ב.], ולכן עדיף שיפרוש כליל מהכנסת,

הגראמ"מ שך סרב בתוקף לשמוע והוא עמד על כך שהרב עזרן יישאר בכנסת ויקים סיעת יחיד, מטרתו הייתה לדבריו "להביע ברבים את דעתו כנגד ההתחברות לשמאל" אשר להתחייבות פסק לו הגראמ"מ שך שאם יש כאן הפרת הבטחה אזי הוא לוקח אותה עליו, כמו כן הבטיח לו ראש הישיבה מחלקו בעולם הבא...

פרישת ש"ס והסכמי אוסלו

בפועל ישיבתה של ש"ס בממשלה הייתה קצרה והיא הסתיימה באוגוסט 1993 שנה וחודשיים בלבד לאחר הקמתה, פרישת ש"ס הייתה בעיקר על רקע התקדמות חקירותיו של אריה דרעי והחוות דעת המשפטית לפיה הוא לא יוכל לכהן בממשלה.

גם השרה אלוני תרמה את חלקה למשברים התכופים עם ש"ס, והפה הגדול שלה עשה לא מעט כאבי ראש לרבין שמצא את עצמו שוב ושוב בתפקיד הגננת המתווך בין ש"ס למרץ, בסיומו של אחד המשברים הוחלט על העברתה מתפקיד שרת החינוך ומינויו של השר אמנון רובינשטיין לתפקיד.

לציבור החרדי זכורה ממשלת רבין לרעה בעיקר בשל הכרסום הגדול שהחל אז ביחסי דת ומדינה ומספר חוקים אנטי דתיים שנחקקו בה, ואילו לציבור הכללי זכורה הממשלה בשל הסכמי אוסלו השנויים במחלוקת.

בהצבעה על הסכם אוסלו א' נמנעה ש"ס בשל היותה עדיין חברה בקואליציה, [למעשה היא פרשה מהקואליציה לאחר אישור ההסכם, מ.ב.] וההסכם עבר בתמיכת המפלגות הערביות מה שהוביל למתקפה אישית פרועה של ציבור המתנחלים כנגד הגר"ע יוסף זצ"ל שלקח את הפגיעה אישית דבר שגרם לו ולרעייתו נזק בריאותי, ואילו בהסכם אוסלו ב' כבר התנגדה ש"ס וההסכם עבר אודות לתמיכת 2 ח"כים שפרשו מ"צומת" והצטרפו לממשלה תמורת מינויים לתפקידים מיניסטריאליים, מה שקיבל את הכינוי מיצובושי לגולדפרב...

למעשה אולי בשל העובדה כי ממשלתו הייתה תלויה כל הזמן על כרעי תרנגולת בדברים מסוימים ניסה רבין ללכת לקראת נציגי החרדים, יו"ר סיעת יהדות התורה אברהם שפירא ז"ל מונה כחבר וועדת הכספים כמינוי אישי של רבין ועל חשבון מפלגת העבודה, אך הגישה הכללית שנקטו אז נציגי יהדות התורה הייתה של שתדלנות כמו שנהגו בכל שנות שלטון מפא"י, ולעיתים בתמורה להימנעות בהצבעה היו משיגים הטבה מסוימת לציבור החרדי.

אך בשל העובדה כי שוב ישבו להם באופוזיציה הליכוד ויהדות התורה, חיזק את הקשר ואת הברית ההיסטורית בין המפלגות, מה שהוביל שוב אחרי הבחירות הבאות ב-1996 להצטרפות טבעית של המפלגות החרדיות לממשלת נתניהו הראשונה.

אך קודם לכן עמדו גדולי התורה בפני דילמה לא פשוטה שעמדה מולם בשל החוק החדש לבחירות אישיות לראשות הממשלה, כיצד הכריעו גדולי התורה? מה היו השיקולים שעמדו בפניהם? והאם הייתה תמורה להצבעה בעד נציג זה או אחר?

על כל אלו ועוד פרטים נוספים ומרתקים בכתבה הבאה אי"ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!