שחור כחול לבן: ד"ר חיים זיכרמן והחברה החרדית

בימים אלו רואה אור ספר חדש: 'שחור- כחול לבן', העוסק בטיב ומהות החברה החרדית בישראל. שחור הוא כמובן כינוי לחרדים, ואילו כחול לבן הם הישראלים. לראשונה, מוצגת באופן שיטתי החברה החרדית על כל גווניה וזהויותיה, השקפותיה ומנהגיה. מחברו של הספר הוא הד"ר חיים זיכרמן, בנו של הרב דוד זיכרמן, בעליה של רשת הצרכניות 'ברכת רחל' לשעבר שכיום עוסק בהרבצת תורה ובעסקנות חרדית לענפיה השונים.

בשיחה מיוחדת ל'בחדרי חרדים', מספר זיכרמן על הספר החדש והמשובים שכבר הספיק לקבל, וגם מתייחס לסוגיות אקטואליות כמו חוק הגיוס שהתגבש וכיצד להתמודד עמו - בכפוף כמובן להסכמת גדולי ישראל.

תחילה לספר.

• מה בעצם בא הספר לחדש לנו?

"מדובר בספר עדכני, המקיף את החברה החרדית בישראל כיחידה אתנית מוגדרת ולא רק כקבוצה בעלת מכנה משותף השקפתי. כל חרדי נתקל בסיטואציה המוכרת, כשלא חולפים כמה רגעים מפגישתו עם החילוני והוא כבר שומע את השאלה הרטורית: 'אבל אתה לא כמו כולם, נכון?' החרדי ששמע את המשפט הזה, אין ספור פעמים, או כמספר הפעמים שנפגש לראשונה עם חילונים, מבליע חיוך וממשיך בשיחה.

"המחשבה שלפיה כל פרט חרדי שונה מהקולקטיב, נובעת מהתפיסות הסטיגמטיות על הציבור החרדי, שמקורן בהיעדר היכרות בלתי אמצעית. רוב החילונים מכירים את הציבור החרדי מהתקשורת בלבד. זו לא מפספסת הזדמנות, כדי להשחיר פניו ולעוות את דיוקנו של כל חרדי מצוי. מטרתו של הספר הוא, להכיר לקורא את החברה החרדית, תוך התבוננות אינטימית אך אובייקטיבית, ככל הניתן".

• למי נועד הספר בעצם, לחרדים או לחילונים?

"לשני המגזרים. החרדי צריך להכיר היטב את מה שקורה אצלנו, כדי שכאשר ייתקל באדם חילוני שיציג בפניו שאלות מתריסות או ענייניות, יוכל לקיים 'ודע מה שתשיב' ולא יבלע את לשונו, כפי שקורה לרבים מאתנו. הספר מיועד גם לציבור החילוני, שכפי שציינתי, יוכל לקבל פרספקטיבה וזווית ראיה אחרת על מה שבאמת קורה אצלנו, ולא כפי שאנו משתקפים בתקשורת המסיתה והסטראוטיפית.

בין הזמנים, שידוכים והבית החרדי

"התקשר אלי ראש ישיבה חשובה שהספיק לקרוא את הספר ואמר לי: 'תשמע, הייתי ממליץ לכל תלמיד בישיבה שלנו לקרוא את זה, כדי שהם יעמיקו קצת את האופקים שלהם ויבינו אל נכון, מה פשר כל צעד ומנהג באורח החיים שלנו... מאידך, קיבלתי משובים רבים, מאישי ציבור חילונים שהיו מופתעים לנוכח מה שקורה במחוזותינו, כאשר לראשונה נחשפו אל האמת בשונה מהתדמית שאליה הורגלו".

• תן לנו דוגמאות של נושאים המובאים בספרך, והם רבים מן הסתם.

"קח למשל את המונח 'בין הזמנים', שאנו עומדים כעת לפניו. כשנצטרך להסביר לזולתנו, מה פשר ההגדרה הזו, נאמר, כי עם סיומו של חג הפורים, צופות עיני בן הישיבה, אל בין הזמנים של חודש ניסן הבא מיד לאחר מכן. תקופה זו הנקראת בעגה הישיבתית, 'סוף זמן', והיא דומה לאווירת 'סוף קורס' הצה"לית. בה, מתפשטת אווירה של בשירת המתח ורפיון, המתחיל להתפתח לקראת החופשה הקרבה. זו העת שעקרות הבית מתחילות כידוע, את מלאכת הניקיון לפסח.

"נושא השידוכים למשל. הרבה חילונים מנסים לתהות על קנקננו ולהבין, האם ניתן לקשור קשר רציני של אהבה בתוך מספר מועט של פגישות? כיצד יודעים בני הזוג כל כך מהר, כי הם מתאימים זה לזו? התגובה לשאלות הללו, נעוצה בהשקפה חרדית ייחודית על אודות הקשר הזוגי. אחד מגדולי הרבנים תיאר זאת בעבר: 'למה שהחילונים קוראים אהבה, אנחנו קוראים תאווה'... כלומר ה'התאהבות' איננה אלא ביטוי להשתלטות זמנית של דחף תשוקתי על האדם. אהבה לעומת זאת, איננה נרכשת בן לילה ואף איננה מסתלקת בפתאומיות.

"הבית החרדי, אמור להיבנות על אהבה, שהיא תוצר ארוך טווח של נתינה והשקעה, תולדה של מחויבות הלכתית של הבעל לאשתו. בשל כך, בין כל בני זוג בעלי נתוני פתיחה דומים, קיים פוטנציאל חיובי לקשר נכון, אילו רק ישקיעו ויתמידו בהשקעתם".

"החוק לא יצר שום דפוס פעולה חדש"

• אתה מתייחס גם לסוגית גיוס תלמידי הישיבות?

"בוודאי ובהרחבה. כתבתי בספרי, שבמהלך הדיונים על גיוס בחורי הישיבות שהחלו בשנת 2012, הסכימו רבים כי יש לתת פטור לקבוצת לומדים. היו שטענו כי יש לפטור את המתמידים, כלומר את אלו הלומדים שעות ללא הפסקה, אחרים כנגדם סברו שיש לפטור את העילויים, אלו החריפים שעתידים לגדולות. אחד מראשי הישיבות התבטא באוזני אז, כשאמר שהנכון ביותר הוא לפטור את המונחים בלימוד', קרי אלו השקועים באוהלה של תורה עד שלא ניתן להפריד בינם לבין התורה. הגדרה היא ככל הנראה הקולעת ביותר לבן העלייה האולטימטיבי.

"התפיסה הפוליטית, החברתית והמשפטית, הדוחקת בשילובם של החרדים תוך פגיעה בלימוד התורה ובעולם הישיבות, מעלה בקרב החרדים חשש כן ואמתי לגורלה של המדינה. שכן בהיעדר השמירה התורנית, נחלש כוחה הפיזי של המדינה. אין פלא אפוא שבמדד הדמוקרטיה משנת 2012, שיעור החרדים המפקפקים בכך שישראל תצליח בעתיד לשמור על בטחונה, גבוה בהרבה משאר הקבוצות, כ 30% מול אחוזים בודדים בלבד בשאר הקבוצות.

"בשל כך, הציטוט הרווח כנגד הגישה החרדית, בסוגיה זו, 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה', איננו רלוונטי, משום שבעוד שתוכחת משה מכוונת נגד המשתמטים מהמערכה, הרי שהחרדים רואים עצמם כחלק אינטגרלי במערך המלחמתי, תוך שהם ממלאים תפקידם בחוזה החברתי שבין המדינה לאזרחיה, בהגנה על הארץ. כשם שמפעיל המזל"טים יושב בחדר ממוזג ואף אחד איננו טוען, כי הוא איננו מחרף את נפשו או לא משתתף במאמץ המלחמתי, כך מפעילים תלמידי הישיבות מזל"טים רוחניים, שהשפעתם על המלחמה ועל ההגנה מכרעת את המערכה".

• מה קורה לדעתך במישור הפרקטי, לאחר שחוק הגיוס כבר נחקק ואמור לצאת לדרך?

"ניתן לפצל זאת לשני היבטים. ראשית, החוק לא יצר שום שינוי ושום דפוס פעולה חדש. מי שירצה ילמד, מי שירצה יתגייס ובמובן הזה מדובר בכישלון מוחלט של יוזמי החוק. שנית, במישור התודעתי, החוק יצר פה שינוי בסטאטוס קוו. החוק קובע בעצם שמדינת ישראל לא רואה בתורה כערך שווה, מגבילה את לומדי התורה, שלימוד התורה הוא פסול. וכאן, יש בעיה מבחינה זו ולכן בעצם יצאו ששים הריבוא להפגין, כנגד ההצהרה החמורה הזו.

"לחוק הזה יש הרבה מנגונני בלימה ושסתומי בטחון, שתפקידם לוודא שהקהילה החרדית תעמוד ביעדי הגיוס. ההרחבה של 'מי נקרא חרדי', המכסות שאותם תקבע הממשלה ולא החוק, ועוד. לכן, סביר להניח שתהיה עמידה ביעדים, אבל המנגנון הפלילי, לא יופעל. אבל יוזמי החוק הפסידו, כי הם איימו בדבר שאינם יכולים לבצע בפועל, אך הם גרמו נזק בעצם האיום שאיננו בר מימוש".

"חשוב ליצור חזית אחידה ומלוכדת"

• איך אתה רואה את מה שקורה כאן בין השלטון והמגזר החרדי בסוגיה האמורה?

"יש כאן שני ויכוחים. הראשון, מה קורה בין המדינה והחרדים. יש כאלו שרואים במה שמתרחש כאן, כניסיון לשנות את אורח החיים החרדי ולכן מדובר במלחמה על כל הקופה. הם מתנגדים לכל סוג ניסיון כזה או אחר להתערב לנו בתפיסת החיים שלנו. למרות שאת התפיסה שלהם, לעזור לחרדים להשתלב במעגל העבודה עוד אפשר איכשהו לקבל.

"הוויכוח השני הוא, איך לפעול מול הממשלה. במלחמה או בשתדלנות. בנושא הזה, אינני מכניס ראשי בין ההרים. גדולי ישראל נחלקו בעניין כפי שידוע לכולם. יש שמצדדים במלחמה ולכן אסרו להתייצב כלל בלשכות הגיוס ונאסר כל שיתוף פעולה עם הצבא. רבים אחרים מגדולי ישראל סבורים, כי עדיין השתדלנות עדיפה על המלחמה. זהו ויכוח בהנהגה וכמובן קטונתי מלהביע דעה בעניין.

"אלא שלטעמי, כל הוויכוח היה מתאים בתקופת הביניים, כל עוד לא חוקק החוק, במטרה ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות ולנסות לשנות את עמדותיהם. אבל כעת, לאחר החקיקה, יש לגבש חזית אחידה כיצד לפעול הלאה. האם הולכים לעימות קבוע או לא. השאלה צריכה להיות, האם מעתה רואים את צה"ל כ'אויב' ומפסיקים לשתף עמו פעולה, מה שמוגדר כסוג של מרי אזרחי, או שמסתכלים יותר פרקטית ופרגמטית ואומרים, בואו נמשיך בדרכים שנקטנו עד כה.

"למעשה, עד יום שלישי האחרון, לפני הבחירות בבית שמש, הייתה תחושה שהחרדים ירצו ללכת לעימות בגלל מה שהוגדר אצלנו כהצרת רגלינו בכל מקום, אבל לאור התוצאות החיוביות במובן החרדי, קיבלה החברה סוכריה ולא נראה כי יהיה לנו עניין בעימות.

"מה שבטוח הוא, כי מעתה ואילך, לאי התייצבותה של קבוצה קטנה בלשכות הגיוס, לא תהיה משמעות. אם הקהילה מחליטה שלא להתייצב, נכון שזו תהיה החלטה קולקטיבית של כל המנהיגים. אני לא מייעץ לגדולי ישראל, אבל חשוב ליצור חזית אחידה ומלוכדת באשר לצעדים הבאים. אם מחליטים לשנות פאזה וכן להתייצב, אז שוב ראוי שזו תהיה בהסכמת כולם. הסטאטוס הנוכחי, שבו כל קבוצה בחברה החרדית פעלה על פי מנהיגיה, לא אפקטיבי מכאן ואילך. הממשלה לא תושפע מצעד שלא יהיה חזות הכל ומקובל על כולם. כפי שהעצרת נתנה לשלטון איזה שהוא זעזוע, כאשר הם נוכחו שאנו מסוגלים להתלכד, כך צריכה להיות ההחלטה האופרטיבית הבאה באשר להתייצבות בצבא, לכאן או לכאן".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!