דרעי מסובב את כולם? רק אם יפיל את נתניהו

טבעת החנק מתהדקת

אומרים שמאז משתה אחשוורוש לא הייתה שמחה כל כך מרוכזת במקום כל כך קטן. בטווח של כשלושת אלפים שנה מדובר במשהו שקשה לבדוק אותו, בטח רטרואקטיבית, אבל בהגדרה מצמצמת יותר ניתן לקבוע שלפחות בבית אחד בשכונת הר נוף שרתה שמחה שכמותה טרם נרשמה שם בעשרים וחמש השנים האחרונות. הכתובת: הקומה השישית ברחוב הקבלן 28. העיתוי: שעות אחר הצהריים של יום שני השבוע. שושן פורים, למי שכבר הספיק לשכוח.

על השמחה ניצח ברמה בעל הבית יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי. כמי שעוד זוכר טעמה של שמחה מה היא, עוד מהימים של פעם, הוא ידע עם מי לשבת ואיך. בשעות הבוקר והצהריים הוא ערך אירוע המוני באולם ציבורי לכל הפונקציונרים ונושאי התפקידים מטעם ש"ס שבאו לחלות את פניו של הבוס בשמחת הפורים הראשונה שהוא עורך מאז שקיבל את ההנהגה. לאחר שכל הלקקנים גמרו להתלקק החל המשתה האמיתי אצלו בבית. רק לחברים טובים באמת ורק למי שהמלך החדש של ש"ס חפץ ביקרו.
שבע שעות תמימות ארך המשתה שבמהלכו ניתן עידוד רב לכמה יקבי בוטיק ישראליים ידועים. אחד המשתתפים, פיינשמקר שמחזיק בבית מקרר יינות מהשופרא דשופרא ויודע איזו שנת בציר הכי מוצלחת הייתה ליין המערה, הצהיר באוזנינו שהיו שם כמה בקבוקים שרק מהסתכלות על התווית שלהם הוא קיבל חלישות הדעת.

ובאמת שהגיע לו לשמוח. החל מאותו יום נמהר בו פתח את העיתון והתבשר על פתיחת החקירות נגדו (ד' אייר תש"ן) כל כולו היה נתון במאבק הישרדות בלתי פוסק. כל גלי הים ומשבריו עברו עליו בזה אחר זה. שבע שנים של חקירות. שלוש שנים של מאבק משפטי. שנתיים של כלא. אחת עשרה שנים של גלות פוליטית וצפייה בזר היושב על כסאו. עוד שנה של מאבקי הנהגה פנימיים ואיך שהוא סוף סוף מקבל את השלטון נוחתת עליו הסתלקות מרן הגר"ע יוסף ושתי מערכות בחירות מקומיות לא מוצלחות (אלעד וירושלים) שגרמו ליותר מכמה אנשים לתהות בקול, האם מהאריה של פעם נותר רק השם בלבד.

ופתאום השמש יוצאת מאחורי העננים ומתחילה לזרוח. זה התחיל בריסוק המוחלט של מחנה ישי בתוך סיעת ש"ס וביסוס מעמדו של דרעי כשליט יחיד על דעת כל החברים. תהליך שהושלם סופית לפני כחודש. זה נמשך בפעילות המתואמת עם אגודת ישראל ודגל התורה בארגון הכינוס של שלוש מועצות גדולי התורה ועצרת הענק שנחלה הצלחה פנים חרדית נדירה. לדרעי יש אחוזים בהצלחה הזאת לא פחות מגפני וליצמן, ובמובנים מסוימים אף יותר.

שבוע ויום לאחר מכן בא הניצחון הגדול בבית שמש שנזקף במידה רבה מאוד לזכותו (אפרופו בית שמש והנהגת ש"ס: בחגיגות שלאחר היוודע התוצאות הגיע אלי ישי למטה ש"ס והורם על הכתפיים. דרעי הלום שמחת הניצחון לא ייחס לכך חשיבות יתירה, רק משהתאושש למחרת ופתח את העיתונים הבין איזה תרגיל יחצ"נות עשו לו מקורבי היו"ר לשעבר. בפעם הבאה דרעי כבר להצטלם לבד).

בין העצרת והבחירות בבית שמש קיבל דרעי את המחמאה הכי גדולה שיכול איש אופוזיציה לקבל משותף בכיר לקואליציה. דרעי חזר לימיו הגדולים בהם הוא סובב את כולם על האצבע - קבע לפיד בראיון עיתונאי בשבוע שעבר. המחמאה ניתנה לנוכח הברית האופוזיציונית שנכרתה בין מפלגת העבודה והחרדים בהחרמת דיוני המליאה בשבוע שעבר.

לא ברור כמה זמן הברית הזאת תחזיק מעמד (במיוחד לאחר שבוז'י הרצוג רץ לתקשורת להסביר שאלמלי החרם עליו הוחלט בגלל התנהלות הקואליציה בקביעת סדר היום לשלושת החוקים, כל חברי סיעת העבודה היו מצביעים בעד חוק הגיוס) אבל עצם העובדה שהרצוג, עם שלושה עשר המנדטים שלו, מוזכר פתאום כמועמד פוטנציאלי לראשות הממשלה הבאה, היא פועל יוצא של הברית החדשה האמורה.

דרעי מצידו טרח לחזק את הרושם האמור כאשר חזר והצהיר חמש פעמים בתוך יומיים כי אם החרדים יהיו לשון מאזניים בהרכבת הממשלה הבאה הם יעדיפו את הרצוג על פני נתניהו. להצהרות מסוג זה, שלוש שנים לפני הבחירות, אין משמעות אמיתית חוץ מלהלחיץ קצת את האיש הלחוץ ביותר במדינה. לפיד - שלמד משהו על ראש הממשלה בשנה האחרונה - הבין היטב את פשר ההצהרות של דרעי והברית הזמנית עם מפלגת העבודה ולפיכך חלק לו את המחמאה הנדיבה.

לדעתו של לפיד היו שותפים גם בכירי הפרשנים הפוליטיים בעיתוני סוף השבוע שעבר. מה עוד יבקש לו יו"ר מפלגה שחזר מהכפור אל הימים בהם הוזכר שמו כממליך המלכים? רק עוד הזדמנות ריאלית אחת להפיל את הממשלה ולחזור באמת לנהל את העניינים.

חוזרים למציאות המרה

מהזוית האישית אין ספק שדרעי יכול להרגיש כמי שחזר במנהרת הזמן י"ג שנה אחורה. מה שנותר לו זה להחזיר את המציאות העגומה שסביבו לאותם ימים. לימים מספר דומה היה שיש בהחלט ריח של שינוי באוויר. מסרים שהגיעו מלשכת ראש הממשלה ביקשו להרגיע קמעה את הרוחות הסוערות במגזר החרדי ולמתן את ההתבטאויות הקשות נגד ראש הממשלה.

אחד ממעבירי המסרים היה איש אמונו של נתניהו - צחי הנגבי (הנגבי, יש להזכיר, הוא הפרסונה היחידה בליכוד ובקואליציה שביבי לא היה מוכן להקריב עבור שקט קואליציוני. ארבעה חודשים אין יו"ר לועדת חו"ב, כי נתניהו היה מוכן לרוטציה על ראשות הוועדה עם עופר שלח רק בתנאי שהנגבי יקבל את השנתיים הראשונות. ללמדך עד כמה האיש חשוב בחצר המלך).

השבוע התראיין הנגבי ברשת עיתונות דתית ומסר בשמו המפורש של ראש הממשלה סוכריה קטנה לציבור החרדי. נתניהו, כך הנגבי, מתנגד מפורשות לרעיון חלוקת העיר בית שמש. הנגבי גם גילה כי ביבי התנגד לרעיון הסנקציות הפליליות אך הדבר נכפה עליו כתוצאה מהברית בין יש עתיד והבית היהודי. אז מה לחרדים כי ילינו עליו.

למרות שערך ההבטחות של ביבי ידוע ומפורסם, במקרה דנן יתכן דווקא שהוא יעמוד בכך. יען כי אין עליו לחצים חיצוניים שהוא מתקשה לעמוד בהם (דורשי החלוקה בעיר הם בסך הכול אנשי סניף הליכוד המקומי ועוד כמה מאנשי האספסוף בעיר. שום דבר שיכול לנענע את הקואליציה בכנסת). אבל כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר. אם מישהו חשב לראות בכך סנונית ראשונה שתביא את האביב החדש, התפרסמה ביום שלישי השבוע תכנית הדיור החדשה של לפיד על פטור ממע"מ בדיור לזוגות צעירים עם הסעיף הבוטה של אפליית החרדים.

זה שלפיד יחפש כל דרך לפגוע בחרדים - אין בכך כל חדש. מה שחמור הוא שהתכנית עברה קודם לכן בחינה מדוקדקת של נתניהו ואנשיו וקיבלה את אישורם. אף שר בממשלה לא יעלה להצבעה בקבינט זה או אחר (תכנית לפיד תועלה בקבינט הדיור ביום שני הבא) תכנית בעלות של מיליארדים ללא תיאום מוקדם עם ראש הממשלה. ביבי חתום אפוא על סעיף האפליה בדיוק כמו שלפיד חתום עליו.

אם היו עוד ספקות למאן דהו בעניין דבריו של הנגבי, שליחו המסור של ראש הממשלה, בא הראיון האמור והפיג אותם לחלוטין. יש הצדקה, כך הנגבי, שמי שמשרת בצבא יקבל הטבות שאחרים לא מקבלים. בתשובה לשאלה מה ההצדקה להפלות מי שהצבא דחה את שירותו השיב הנגבי כי לא רק חרדים יהיו משוללי תגמול אלא גם חילונים שנפטרו מטעמים רפואיים או מכל סיבה אחרת. אם המטרה הייתה להרגיע, היא השיגה, ולא בחוכמה יתירה, בדיוק את המטרה ההפוכה.

הנגבי התראיין ביום שלאחר שושן פורים. הח"כים החרדים שחזרו מהאנגאובר של משתאות הפורים והניצחון בבית שמש הבינו מהר מאוד שבעצם שום דבר לא השתנה. הקואליציה נותרה אותה קואליציה. חזקה, דורסנית ובלתי ניתנת להפלה בטווח הקרוב. לשעה קלה עוד היו תקוות כי המשבר סביב חוק הגיור ייצור את הסדק המתאים בחומת הקואליציה. על סדר היום עמדה הצעת חוק הגיור של ח"כ אלעזר שטרן שחוץ מלתת לכל סנדלר או רועה בקר אפשרות לבצע גיורים עשתה את כל היתר.

הבית היהודי בהוראת הרב חיים דרוקמן (דווקא לא מהמחמירים הגדולים בנושא הגיור. האם ניתן לחשוד שהוא מתנגד להצעת החוק כי היא מרוקנת מתוכן את מערך הגיור הממלכתי שנוסד בעצם על ידו?) התנגד נמרצות, והצעקות מחדר ישיבת ועדת החוקה הזעיקו למקום את כל ח"כי דגל התורה. בשלב מסוים אף הרהיבה עוז חברת הכנסת אורית סטרוק מהבית היהודי לאיים במשבר קואליציוני.

כמה שעות לאחר מכן המשבר נגמר. בנט ונתניהו נועדו בלשכתו של האחרון בכנסת והגיעו להסכמה מאוד אופיינית לקואליציה הנוכחית. בנט הסכים שהחוק יאושר בועדת החוקה בנוסח אותו הציע ח"כ שטרן, ונתניהו הודיע כי המשך קידום החוק לקריאה שניה ושלישית ייעשה בתיאום עם כל שותפי הקואליציה. ובמילים אחרות: כאשר יתחשק לציפי לבני ואביגדור ליברמן לצפצף על הבית היהודי הם יוכלו לעשות זאת בכל רגע נתון. רק לא עכשיו ולא לפני יציאת הכנסת לפגרה. כלומר: עוד חודשיים-שלושה של שקט. אחר כך ירחם המרחם. ככה אפשר להחזיק קואליציה עוד הרבה הרבה זמן.

אם היו עוד תקוות לח"כים החרדים כי משהו הולך לקרות בתחום המדיני. כלומר: הסכם מסגרת אמריקאי שיכפה על נתניהו ויאלץ את הבית היהודי לפרוש, הרי שהן נגוזו כמעט לחלוטין השבוע. בשיחות עם אובמה הבהיר אבו מאזן כי הוא אמנם מתנגד עקרונית לכמה סעיפים בנוסח המוצע אך אם יקבל מספר מחוות כמו שחרור אסירים כבדים והקפאת ההתנחלויות הוא יסכים להמשך המו"מ עד סוף שנת 2014. המשמעות היא שגם אם יפורסם הסכם מסגרת כלשהו הוא לא יהיה כזה שמחייב את שני הצדדים להתנגד או להסכים לו עד סוף המו"מ בעוד תשעה חודשים. מה הפלא אפוא שנתניהו הפציר בחברי סיעת הליכוד שלא לעשות צעדים שימנעו את המשך המו"מ.

הראשון שקלט שנתניהו עומד לקבל עוד תשעה חודשים של שקט מדיני, ובעקבות זה גם יציבות קואליציונית לא מעורערת, הוא סגן שר הביטחון דני דנון. השבוע הודיע דנון כי אם ישוחררו אסירים עם דם על הידיים בחודש הקרוב הוא יתפטר מתפקידו כסגן שר הביטחון. מי שמכיר את מערכת היחסים בין דנון וביבי יודע שהודעה כזאת היא תמריץ נוסף לראש הממשלה לשחרר את האסירים. גם דנון יודע זאת וההודעה היא בעצם הצהרת כוונות על התפטרות קרובה. דנון קרא את המפה והבין שאת ביבי אי אפשר יהיה לזעזע בחודשים הקרובים, ואם הוא לא ימהר להתפטר, נתניהו יראה לו את הדרך החוצה במכתב פיטורים משפיל. עם ראש ממשלה שמרגיש חזק לא מתעסקים.

תחושת התסכול ואבדן התקווה למהפך בטווח הנראה לעין הניעה את ח"כ הרב משה גפני לעשות דבר שמעולם לא עשה: לעמוד על במת הכנסת ולהודיע קבל עם ועדה שעמיתו ח"כ ליצמן צדק. "היה ויכוח ביני לליצמן האם להאמין לך או לא", כך גפני לראש הממשלה בדיון שהתקיים במליאת הכנסת בצהרי יום רביעי השבוע. הוויכוח בין השניים היה בנושא הסנקציות הפליליות. גפני שנפגש עם נתניהו מספר פעמים בגלוי נטה להאמין להבטחה שלא יהיו סנקציות כאלה. ליצמן שנפגש רק פעם אחת - וגם זה בחשאי - טען שאין עם מי ועל מה לדבר. ההודאה של גפני, ועוד כלפי ליצמן, כל כך מפתיעה בהתאם לאופיו של האיש, שניתן רק להסביר אותה בייאוש עמוק יותר ממצולות האוקיינוס ההודי.

החרם הכלכלי

תכנית האפליה של לפיד (אגב, מי שחושב שהיות והיא כוללת גם ערבים סופה להתבטל - טועה. כך גם חשבו בחוק הגיוס שאמור היה לכלול את כל חלקי האוכלוסיה, עד שבא הסעיף הקובע שהחוק החדש יחול רק על אוכלוסיות שהצבא רוצה לגייס אותן. גם כאן ייקבע שהפטור ממע"מ יינתן למשרתים בצבא או לכאלה שנדחו מראש ואין להם כל אפשרות להתייצב מרצון. לערבים גם אין מסגרות מוכנות של שירות אזרחי. המשמעות תהיה בדיוק כמו שלפיד רוצה: רק לא לחרדים) רק חיזקה את התחושה במפלגות החרדיות שהיעד האמיתי של ממשלת לפיד-ליברמן-בנט הוא לשבור את חוט השדרה הכלכלי של הציבור החרדי.

זו גם המטרה האמיתית של חוק הגיוס, אומר לנו בעצב ח"כ חרדי בכיר. הם יודעים שלא נתייצב (ראו בעמודי החדשות) והם גם לא באמת רוצים אותנו על מדים. היעד הוא, כך הח"כ העצוב, להפוך אותנו לבלתי לגיטימיים כך שניתן יהיה להצדיק ציבורית ומשפטית כל צעד שיינקט נגדנו.

ההוכחות נערמות בזו אחר זו. ביום שלישי השבוע הגיעה לוועדת הכספים של הכנסת בקשה של משרד האוצר לאשר הכרה במס לפי סעיף 46 (שאלו את רואה החשבון שלכם) לתשע עשרה עמותות ציבוריות מתוך שמונים ואחת שהגישו בקשות לאישור. אף לא אחת מהעמותות שאושרו הייתה חרדית. רשות המיסים מצידה אישרה את כל הבקשות לאחר שנבדקו בקפידה. לאשרור הייתה חסרה רק חתימה פורמלית של שר האוצר. לפיד כמובן לא חתם. בכל עיתוי אחר הצעד הלא חוקי והמפלה הזה היה מחולל שערורייה. אבל כשדמם של החרדים הותר יכול שר אוצר לעשות כל צעד לא חוקי שאפשר כדי לפגוע בשנואי נפשו.

כך גם יכול שר חינוך בישראל, בהוראה ישירה של שר האוצר, להודיע רשמית כי ההחלטה לתקצב חודש קייטנות בתקופת הקיץ תחול רק על בתי ספר ממלכתיים (בדיון שהתפתח בנושא זה צעק גפני לעברו כי הוא שונא חרדים. לא ממש מדויק במקרה זה. פירון היה זה שהתנגד לכפיית הליב"ה על הישיבות הקטנות. דוגמא נוספת: נושא הקיצוצים לתלמודי התורה מופיע בחוק ההסדרים אך פירון עדיין בודק את היקף הקיצוץ וטרם התקין את התקנות שיחלו את הקיצוצים. כמובן שהוא כפוף ללפיד אך בסעיפים שזה לא יושב לו על הראש הוא מנסה לעזור). כך גם ניתן לקבל דיווחים מגופים העוסקים בהכנת התקציב לשנה הבא שיוגש לממשלה בראשית הקיץ כי הסעיפים של ביטול ההנחות בארנונה ומעונות היום לחרדים שאינם עובדים יועלו שוב לאישור הממשלה.

והח"כים החרדים רואים ועיניהם כלות. הם מרגישים את טבעת החנק הכלכלית מתהדקת סביב הציבור שהם מייצגים ואין בידם לעשות מאומה. במצב כזה אומרים שרק תפילות עוזרות.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!