המדען היהודי המפורסם בהיסטוריה • אלברט איינשטיין והדת

מה לא נכתב על אלברט איינשטיין. דומה שעל המדען הדגול, מעבר להיותו אחד היהודים הכי מפורסמים בין הגויים, כתבו כבר הכל: איך הפך למדען דגול שאין שני לו, כמה היה יהודי וכמה האמין, ואיך הסתדר כמפוזר הנוטה למעשה קונדס, בחברת מדענים כבדי ראש וכפולי סנטר.

על תחום אחד, כמה מפתיע, "דילגו" החוקרים וההוגים בדמותו של איינשטיין המדען. רק כעת, משפרסם סטיבן גימפל את מחקרו פורץ הדרך בנושא, משפשפים כולם את עיניהם בפקחון שלאחר מעשה - איך לא חשבנו על זה? הנושא הוא הקשר האיתן והמשמעותי בין המדע של איינשטיין, תגליותיו והקריירה שלו, לבין יהדותו.

לשאלה איך לא חשבנו על זה עד עכשיו יש כמובן תשובות רבות, וגימפל עצמו עומד עליהן, אך תחילה, נעמוד על הנושא עצמו, ולצורך כך, כמו תמיד במדע, מנסח גימפל את השאלה. הנה היא:

האם יש קשר בין יהדותו של איינשטיין לתגליות עליהן הוא חתום?

השאלה הזאת, אומר גימפל, שכמובן משוכנע מאד כי יש קשר הדוק, קשורה בעבותות לשאלה עתיקה גם כן, ששורשיה בתאוריות האנטישמיות שמילאו את אירופה לפני מלחמת העולם השניה: האם יש מדע יהודי?

אם אכשל, הצרפתים יאמרו שאני גרמני, והגרמנים - שאני יהודי

לקשר בין המדע של איינשטיין למוצאו ודתו - שלגבי מידת איתנותה הדעות חלוקות, לא הייתה התייחסות בגלל נפיצות השאלה - ההשלכות הפוליטיות שלה. לא מאמינים שלשאלה מדעית, קצת היסטורית ולכל הפחות ביוגרפית, יש השלכה פוליטית? קבלו את המבנה הלוגי המעורער הבא: אם לגזעו של איינשטיין יש השלכה על המדע שלו, הרי שאפשר להצביע על קיומו של "מדע יהודי", מדע על פי גזע, ואם כן החולקים על איינשטיין, שבדורנו נעלמו לגמרי, שהם במקרה גרמנים או סתם אנטישמיים, יכולים להצביע על "הבדלים גזעיים" בין תאוריות מדעיות שונות, והנה לכם אנטישמיות מנוסחת ורהוטה תוצרת אירופה.

לא נשמע לכם רציני? זה באמת טיעון גרוע. אבל בל נשכח - טיעון גרוע שכזה, הפך את המפלגה הנאצית לשולטת בגרמניה והוציא לפועל את השואה. בשביל החוקרים - זאת סיבה מספיקה להיזהר.

"אם תוכח הצלחתה של תורת היחסות שלי" אמר אלברט איינשטיין עצמו, בנאום לאגודה הפילוסופית הצרפתית, ב6 באפריל 1922, "גרמניה תטען שאני גרמני וצרפת תצהיר שאני אזרח העולם".
אך אם יקרה ההפוך, המשיך איינשטיין: "אם יוכח שהתאוריה שלי אינה נכונה, צרפת תאמר שאני גרמני, וגרמניה תצהיר שאני יהודי".

האמירה המשעשעת הזאת, שבה התייחס איינשטיין לשיוכו הלאומי, מעמידה בבירור את תפיסת עולמו שלו לשאלת השפעת יהדותו על המדע שלו: הכל פוליטיקה.

אם אצליח, הגרמנים ירצו קרדיט, ואם אכשל - הם כבר ידאגו לקרוא לי יהודי. אך לשאלה הרצינית האם אכן יש קשר ליהדותו, נמנע איינשטיין להתייחס.

חתן פרס נובל שלחם במדע היהודוני

אז לפני מחקרו של גימפל, הנה עוד סיפור גרמני טוב: פיליפ לנארד היה חתן פרס נובל בפיזיקה בשנת 1905. לנארד, גרמני על פי מוצאו, החזיק בתאוריות נאציות לגבי הגזעים, ואף עסק בנמרצות ב"טיהור המדע הגרמני". הוא הקים תנועת פיזיקה ארית, שביקשה לטהר את המדע הגרמני ממה שנראה כהשפעות שמיות משחיתות.

בהקדמה לספרו "פיזיקה גרמנית", אנציקלופדיה בת ארבעה כרכים על מדע ארי, פירט לנארד את תפיסת עולמו:

"פיזיקה גרמנית? תשאלו - המדע הוא בנלאומי, ותמיד יהיה כזה! תרצו למחות ולומר. אבל דברים אלה מבוססים בהכרח על כזב. במציאות כמו בכל הדברים שיוצר האדם, המדע מוכתב על פי גזע ודם… אומות בעלות תערובות גזעיות שונות עוסקות במדע בדרכים שונות".

ואצל חתני פרס נובל כמו אצל חתני פרס נובל, הכל פשוט וחד: יש מדע יהודי, יותר נכון יהודוני, ויש מדע ארי, התפקיד של המדען לפי התאוריה הזאת, הוא לטהר את המדע מההשפעות היהודוניות, והמדע ישוב להיות נקי.

כמובן שאנו שוללים את התאוריה הזאת מיידית, אבל לאחר ששככה תחושת הקבס מדבריו האנטישמיים של לנארד, נחשוב לרגע - האם לא יכול להיות שיש לסביבת החינוך, לתפיסת העולם, למסורת שעוברת מדור לדור ומאב לנכד, איזה השפעה גם על המדע, שהוא כביכול, "אוביקטיבי" לגמרי?

איינשטיין עצמו, הסנגור ואולי בעל הדין המובהק ביותר של תורת היחסות, התייחס לכך. תחזיקו חזק, זה הולך להיות מפתיע אפילו למי שמכיר את שיחו ושיגו של המדען.

"היהודים הם קבוצת אנשים השוכנת בדד" אמר איינשטיין בראיון לז'ורנל אמריקאי, "אפשר לזהות את יהדותם בהופעתם החיצונית, להבחין במורשתם היהודית בעבודתם האינטלקטואלית ולהיווכח בזיקה העמוקה בין טבעם לבין הפרשנויות המרובות שהם נותנים לאשר הם חושבים וחשים בדרך זהה".

והמדע עצמו, הוא אובייקטיבי?

לא קל לקבל את הדברים, אומר גימפל, וזאת משתי סיבות. את האחת פירטנו, החשש מהנגזרת האנטישמית כתוצאה מזיהוי "מדע יהודי" - כי הרי אם איינשטיין יהודי אז מה נאמר על קרל מארקס? וזיגמונד פרויד? פתאום כל הסיפורים על זקני ציון הרוקמים מזימות בבית קברות נשמעים הגיוניים הרבה יותר. אך הסיבה השניה היא דווקא ההערכה שיש לנו למדע עצמו.

עולם המדע, נתפס לא אחת כזירה הנשלטת על ידי חוקים מוחלטים ותאוריות בעלות תוקף אמפירי, שכל אדם יכול לפתח, וכל אחד יכול להעמידן במבחן. המדע הוא "אובייקטיבי", וניתן תמיד "לאימות", ומשום כך השפעה "יהודית" על המדע, נראית בלתי אפשרית. התפיסה הזאת כלפי המדע היא תפיסה קלאסית, אך עם הזמן והשנים, חלו בה תמורות.

מחקר חלוצי של רוברט ק' מרטון הביא לעולם את התפיסה ששום דבר אינו באמת "אובייקטיבי": מדען בוחר את תחום התעניינותו על פי בחירת ליבו, את מקום לימודיו ואת המעבדה המועדפת עליו, את הירחון בו יפרסם את מאמריו ואת תחום ההתמחות הספציפי שלו, לא על פי שיקולים מדעיים טהורים. לומר שאין להחלטות הללו ולרבות נוספות השפעה על תגליותיו והישגיו האינטלקטואלים, זאת אמירה לא נכונה. תפיסתו של מרטון אף היא, יישרה את הדרך בפני מחקרו של גימפל.

גימפל משקיע לא מעט בבניית מחקרו, בפרק הראשון הוא דן על יהדותו של איינשטיין - האם המדען אכן היה יהודי? מה מקום המסורת בחייו והאם קיים אורח חיים דתי או מסורתי לכל הפחות. בהמשך הוא מפרט את מרכיבי תורת היחסות, דן על האופי בו צמחה ואף הולך סחור סחור סביב הביטויים והמחקרים שנעשו סביב התורה הזאת במשך השנים. הפרק שאחר כך שואל את השאלה הבאה - כמה השפיעה תורת היחסות על האינטלגנציה היהודית, מאז באה לאוויר העולם?

לחובבי מדע, ולאוהבי השכל, הספר של גימפל, על מסקנותיו השנויות במחלוקת, הוא תענוג צרוף

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!